מבי"ט חלק א קס

פשרה ביניהם וגם הפשרה היתה שלא כדין וכבר כתבתי לחכם הנזכר פעמים שישגיח על ענין זה כי קולר זה תלוי על צוארו ולא אבה שמוע חכם וישר הוא הטוב בעיניו יעשה ואני חושב להציל את נפשי במחות מה שבידי למחות ואם הוא היה מצטרף עמי למחו' בכל קלקול העיר היה הכל מתוקן נאם המבי"ט: רפ עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח נפשנו חכתה לה' הוא יישר ארחותינו לשפוט את העם משפט צדק כי ה' אוהב משפט ואת אשר יאהב ה' משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב ומה נעים שבת אחים ורעים בתורה ובמצות גם יחד ומי הוא זה ואי זהו אשר בית דינו יכין בצדק כי נשאל מעמדי מאת שר וגדול אשר בארץ מצרים עיר גדולה לאלהים על מה שגזרו חכמים זקנים וכן רבים עונש נח"ש ששום בעל תורה שיהיה פחות מבן מ' שנה שלא יוכל למנות דיין ולא יצטרף עם ב' אחרים להיות ב"ד של ג' ומפני חטאינו לא אתם לבדם יש מקום לכרותת ברית ואלה זו כי אם את אשר ישנה פה עמנו היום יש הפרש וחילוק בכיוצא בזה בענין הבתי דינין שבעיר מי ידין מי יורה דעה יבין שמועה ולכן טוב וישר בעיני לברר וללבן ענין קבועת הדיינים אשר שמרו דרכי ה' לעשות צדקה ומשפט. הדרך הראשון הוא מי הן הראויין לדון: השני אם יש גדולים מהם בעיר אם יוכלו לדון הג' אם דן דיין אחד ברצון ב' הכתות וחולקים עליו גדולים כמותו בדבר של סברא שאין יכולים לברר שטעה מפי סופרים וספרים בפי' או שפסק כא' מן הגדולים והאחרי' חולקים עליו שהם סוברים כפוסקים אחרים אי הדר דינא או לא. הד' אם יכולים הקהל לעשות תקנה בכמו ענין זה שידונו הראוים או הבלתי ראוי' ונשיב על ראשון ראשון מי הוא הראוי לדון כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' סנהדרין ב"ד של ג' אע"פ שאין מדקדקין וכו' צריך שיהיה בכל א' מהם ז' דברים חכמה ענוה וכו' וכן הביא בח"מ סי' ז' ונר' דכולהו הוו לעיכוב הדבר הא' פי' חכמה והיינו דגמירי דיני בחכמת התורה וכמו שהביא בח"מ סי' ג' בשם הרמ"ה דבעי' שלשתם דגמירי ובשם הרא"ש ז"ל כתב בג' אי אפשר דליכא בהו חד דלא גמיר ששנה או קרא בספרים ויודע סברו בדינין וכו' אבל אי ליכא חד דגמי' פסילי לדינא ואלו הג' דנין בע"כ או יברור לו א' כל א' מהם כו' ונר' דכי היכי דבחכמ' סגי בחד דגמיר לדינא כהרא"ש ז"ל ה"נ בשאר השש' דברים סגי בחד ופחות מג' אין דיניהם דין והיינו מדברי סופרים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"ב דמן התורה מותר לא' לדון כדכתיב בצדק תשפוט עמיתך וכדאמר פ"ק דסנהדרין ואפי' מדברי סופרים דינו דין ויכול לכוף לדין לפניו בע"כ כמו שכתב שם בח"מ ואפי' שמותר לדון יחידי כשהוא מומחה או נטל רשות מצות חכמים הוא שמושיב אחרים עמו וכו' כמו שכתב שם הרמב"ם ז"ל וכתב בח"מ מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין עליהם אע"פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע וכו' והא דאמרי' פ' זה בורר ערכאות שבסוריא ופרש"י ז"ל שלא היו בקיאין בדין תורה והיינו יושבי קרנות דריש מכילתין בפי' רש"י תגרין שאין בקיאין בטיב דינין ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי כל הני לא דיינין מיקרו אלא היכא דאיכא חד דגמור כדאמר התם א"נ כשזה בורר לו אחד וזה א' דזה פוסל דיינו של זה ואפי' לוה מצי מעכב אי הוו ערכאו' שבסורא כדאמר התם פ' זה בורר ואע"ג דפליגי רבנן אר' מאיר במתני' דזה בורר ואמר דלא מצי פסיל היינו דוקא בערכאות שנתמנו להיות דיינים כמו שכתבו התו' פ"ק וכן כתב רבינו ירוחם נתיב א' ונראה דאינם מתמנים להיות דיינים אלא בעיר שאין בה מאן דגמיר ומה שכתב בח"מ אעפ"י שנטל רשות הרי זה בכלל וכו' כמו שכתבתי למעלה דהיינו באתר' דאיכא מאן דגמיר ויש ג"כ שאינו דן אע"ג דגמיר כדפי' פ"ק דסנהדרין תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל ותניא נמי התם באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו ומשמע דחוץ לשלש פרסאות לא בעי רשות כיון דגמיר כדתניא במקום רבו ואפ"ה משום מעשה דמי בצים גזרו באותה שעה תלמיד אל יורה ואפילו שלא במקום רבו אלא א"כ נטל רשות מרבו ופי' רש"י ז"ל וכי יהיב ליה רבו רשותא מידק דייקא ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעים את דבריו ותרתי בעי' לתלמיד נטילת רשות וחוץ לג' פרסאות דכי היכי דהא דתניא תלמיד אל יורה וכו' אלא א"כ נוטל רשות וכו' בעי' נמי רחוק כי הא דתניא תלמיד אל יורה וכן כתב מהרי"ק שרש ק"ע דסבירא ליה למהר"ם ז"ל דאף על גב דתלמיד נטל רשות מרבו אינו רשאי להורות במקום רבו תוך ג' פרסאות אפילו תלמיד חבר וכן הביא סמ"ג מצות י"ג וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פרק עשרים ונ"ל דהא דבעי נטילת רשות חוץ לג' פרסא' היינו לדבר הורא' איסור והיתר כמעשה שהיה דגזרו עליו באותה שעה ולישנא דיורה נמי לא משמע אלא באיסור והיתר כדפי' רש"י על יורה יורה ידין ידין אבל לדון לא בעי נטילת רשות חוץ לג' פרסאות דהא דאמר ידין ידין דמשמע דבעי רשותא למידן היינו מלשלם כדפי' רש"י ז"ל התם וכן משמע נמי פ' הדר דאמ' מהו לאורויי וכו' ומייתי עלה מילי דאיסור והיינו טעמא דבמילי דאיסור' איכא חומר טפי אי טעו בהו מממוני' דאי טעי לישל' א"נ אי קבלוה עלייהו פטור ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה מה שאין לומר כן במילי דאיסורא דאמרינן בעלמא תיקו דאיסורא לחומרא ודממונא לקולא ומיהו תוך שלש פרסאות נראה דבעי נמי נטילת רשות אפילו לדון דהא זו דתניא תלמיד אל יורה אלא א"כ רחוק וכו' משום כבוד רבו נגעי בה ומה לי ממונא מה לי איסו' והא דנקט אל יורה ולא תני נמי אל ידין אגב דבהאיך מתניתא אחריתי נקט אל יורה דוקא כדאמ' א"נ דלא פסיק' ליה למיתני בתרוייהו אלא א"כ היה רחוק דבממון לא בעי' נטילת רשות חוץ לג' כדפי' לעיל ובאיסורא בעי' נטילת רשו' וחוץ לשלש והא דאמרי' ריש פרק זה בורר דאמר רב פפא אפי' תימ' מומחין כגון בי דינא דרב הונ' ודרב חסד' דקאמ' ליה מי קא מטרחנא לך דמשמע דרב חסדא הוה דן קמיה רב הונא אע"ג דלא היה מורה קמיה במילי דאיסורא אפילו ביעתא בכותחא וכדאמ' פ' הדר מסתמא נטל רשות מרב הונא ואלו באיסורא לא מהני נטילת רשות תוך ג' והתוס' שם פר' זה בורר הקשו לפי' הקונ' דפי' בי דינא דרב הונא וכו' שהיו במקום א' דלא נהיר' דהא אמרי' דרב חסדא לא היה מורה לפני רב הונא אפילו ביעתא בכותחא וכ"ש דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו סמוכין זה לזה חוץ לג' פרסאות עכ"ל ומשמע דלא מהני נטילת רשות תוך ג' לא בממונא ולא באיסור וצ"ל דמה שכתבו וכ"ש דדין שלא היה עושה היינו בקובע עצמו לדין בבית דין כדמשמע לישנא דבי דינא דרב הונא ורב חסדא דקא' מי מטרחנא לך אבל לדון למי שבררו או דרך אקראי בעלמ' מות' ובנטיל' רשו' כדא' וכן נראה מדברי מהרי"ק ז"ל שם סימן ק"ע דלפי' רש"י ז"ל דממון בעי נטילת רשות וסגי ליה נמי בהכי לענין ממון כדאמ' ומה שחלק הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות ת"ת בין קובע עצמו להוראה שאסור אפילו בסוף העולם למורה בדרך מקרה שמותר חוץ לג' פרסאות היינו בדבר של איסור דבממון לא גרע מג' הדיוטות דחד מינייהו גמיר והכא נמי בנטילת רשות תוך ג' סגי כדפי' ולענין אי בעי' בן מ' שנה אמרינן פ"ק דע"ז ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה פי' רש"י עד כמה הוי ראוי להורא' עד מ' שנין משנולד ובתוס' פי' פר' היה נוטל משנה שלמד והא רבה אורי וכל ימיו לא היו אלא מ' כדאמ' פ"ק דר"ה התם כשאין בעירו גדול ממנו וכתב הר"ן ז"ל ושמעי' מינה שאין ת"ח רשאי להורו' כל זמן שיש בעיר גדול ממנו אם לא הגיע למ' אבל אין בעיר גדול ממנו מורה כרבה דאורי וכן פי' רבי' יונה דאין בעיר גדול ממנו ומצאתי להרב ה"ר ישעי' ז"ל בפסקיו שכתב וז"ל אמרו חכמים אין ת"ח ראוי להורות עד שיגיע למ' שנה ואם היה גדול מן החכמים שהגיעו להוראה ראוי להורות אעפ"י שהוא פחות מארבעים עכ"ל נראה מלשונו דדוק' גדול מן החכמים אבל שוה להם אינו מורה ולהר"ן בשוין מור' כדמשני התם בשוין כמו שפי' רש"י ז"ל גם כן ונר' דרבי' ישעיה ז"ל מפרש התם בשוין דקאי אלא הגיע להוראה עד כמה עד מ' והא רבה אורי ומשני התם דאמרינן דלא הגיע להורא דקאמ' עלי' כי רבי' חללי' כו' עד מ' היינו בשוין כל שהו' שוה לשאר החכמים אבל אם הוא גדול מהם כרב' מורה והרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו עד כמה עד מ' שנין ולא הביאו הא דאורי רבה והא דמשני בשוין דמשמע דכל עיקר לא יהי' פחו' ממ' אפילו הוא גדול ותימא הוא והרמב"ם ז"ל לא חילק בין מ' לפחות ומשמע דסבירא ליה דכל שהגיע להורא' יורה אפי' פחות ממ' ויש גדול ממנו ובסמ"ק מצו' ק"ט כתב אם יש בעיר גדול כמותו אל יורה עד שיהא בן מ' שנה ואם הורה עביר' הוא בידו וכו' הדרך השני אם יש גדולים מהם אם יכולים לדון כבר כתבתי בדרך א' הראויים לדון שהם ג' הדיוטות כשהא' מהם גמיר או יחיד מומח' או ג' הדיוטו' כשאין גמיר בעיר והם הנקראים ערכאות שבסוריא ונראה דערכאות דליכא חד מינייהו דגמיר נדחין מפני ב"ד של הדיוטות דקביעי ואיכא חד מינייהו דגמיר כדאמ' לעיל ואפילו לוה מצי למימר לב"ד של ג' הדיוטות דקביעי דאיכא חד מיניהו דגמיר אזילנא ולא לפני אלו הנקראין ערכאות אפי' קביעי נמי וכן אלו נדחין מפני יחיד מומחה דיכול לומר לפני יחיד מומחה אזילנא דעדיף מג' הדיוטות דאע"ג דאיכא חד דגמיר היינו ששמע או קרא בספרים כמו שכותב למעלה אבל אינו מומחה דאע"ג דלענין הודא' וכפירה עדיפי' ג' הדיוטות דגמיר חד מיניהו אפ"ה לענין צידוק הדין עדיף יחיד מומחה ובעיר דאיכא חד דגמיר מוקמי' תרי אחריני לאצטרופי בהדי' והוו ב"ד של ג' הדיוטות ולא מוקמי' ערכאו' דליכא חד דגמיר ובעיר דאיכא חד מומחה לא מוקמי' ג' הדיוטות דאיהו עדיף כדאמר' ומאי שכתוב בנ"י ומסתבר' כיון דערכאות עדיפא מהדיוטו' מפני שאין רגילין וכו' נראה דהיינו בהדיוטות דלא קביעי ואפילו יחיד מומחה אי איכא גדול ממנו בעיר אפי' לוה יכול לעכב וכדאמ' נמי התם רב פפא אמ' אפי' תימא מומחין אם לוה בעי ב"ד גדול שומעין כשהיו שניהם במקום אחד וכמו שהביא נמקי יוסף בשם האחרונים באוקמת' דרב פפ' והיכ' שאין ב"ד זה גדול מזה בעי' שומעין למלוה דעבד לוה לאיש מלוה ולעי' אחרת אין שומעי' לעולם אלא למלוה ובב"ד גדול מאלו וכן כתב הרמב"ם פ"ו דמלוה כופה את הלוה לעיר אחרת שכן היו מעשים בספרד לפני גדולי הדור וכן הבי' במרדכי דברי ר"ת פר' זה בורר דגדול הדור הוי ב"ד הגדול וכן הבי' הרא"ש ז"ל פ' זה בורר וערכאו' מומחין שומעי' אפילו ללוה דקא' מומחין ואפילו לעיר אחרת כר' יוחנן וכמו שכתב שם בנ"י ומה שכתוב בסמ"ג מצו' צ"ז דיכול א' מבעל דינין לומר לא אדון בפני זה אע"פ שהוא קטן ממנו מאחר שהם בעי' א' והביא דבריו במרדכי פ' זה בורר וכן בהגהת אשר"י כתב דיכול לומר לא אדון אלא בפני זה אע"פ שא' גדול מחבירו ומוכחי לה מהא דאמרי כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דקאמר ליה מי קא מטרחנא לך נלך ונדון לפני רב חסדא אע"פ שלא היה גדול כרב הונא נראה לי דמה שאומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה ר"ל לא אדון בפני זה לבדו שבררת אתה אלא לפני זה עמו שאני מברר אע"פ שאינו גדול כמוהו דהא אמתני' דזה בורר הוא דקאי כדאוקי רב פפא מתני' אפי' תימא מומחין כגון בי דינא דרב הונא ודרב חסדא דקאמר ליה מי קא מטרחנא לך וזהו מה שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פ"ז אפי' היה א' שבררו בעל הדין גדול וסמוך אינו יכול לכוף את בעל דינו שידון אצל זה אלא גם הוא בורר מי שירצה וכן בהגהה מימונית על לשון זה כתב כדאיתא בר"פ כגון בי דינא דרב