מבי"ט חלק א קנט

תלתא ע"כ וכן כתב ר"י ז"ל ח' עוד דאף על גב דיחיד מומחה דן יחידי בגביית כתובה מיתומים דבפי' שומה בעי' שלשה ט' כיון שכתוב במותב תלתא ובי דינא משמע שלשה כשרים וכמו שכתב הרי"בש ס"א נ"ד ולהכי לא צריך לכתו' חד ליתוהי וחותמים שנים מהם אבל בא' פשיטא דלא סגי דדלמא לא הסכימו עמו: רעט על מה שפסק תלמיד אח' של החכם הר' יוסף קארו נר"ו וקיים הוא את דבריו יש כמה קושיות ואין דינו דין אמת כתב דכיון שהעדי' מעידי' שהיו שותפים וכבר פעם אחרת הלכו בשותפות בנכסים אחרים שלקחו בהקפה וחלקו הריוח וההפסד ביניהם כדין כל השותפי' ובודאי שהיה שותפ' בעני' כראוי ובפרט במה שהוא מוחזק דאין מוציאין מידו בטענת שמא לא נשתתפו כהוגן ע"כ מה שכתב שהעדים מעידים שהיו שותפים וכבר פעם אחרת הלכו בשותפות בנכסים אחרים לא נזכ' בדברי העד הב' והרי נוסח עדותו עוד העיד בתורה עדות ר' ברוך יחייא כי היה מביא ר' ברוך הנכסים שהיה קונה ומניחם בחנו' א' וכן מה שהיה לוקח ר' אהרן מניחו באותו החנו' והיו מערבין הכל יחד ועושין מהכל בלאס ובכללם הביאו נכסי ר' יצחק אריה וערבו הכל יחד והעיד בתורת עדות כי יודע בפי' שהיו שותפים ר' ברוך ור' אהרן מוכרים וקונים בשותפות ע"כ לשון העדות שקבל הוא והנה שלא נזכר בעדות זה שכבר פעם אחרת הלכו בשותפות בנכסים אחרים כי מה שהעי' יודעי' בפי' שהיו שותפי' אין במשמע דבריו שהיא פעם אחרת אלא על מה שהעיד קודם כי היה מביא ר' ברוך הנכסים שהיה קונה ומניחם בחנות אחד וכן מה שהיה לוקח ר' אהרן מניחו באותו החנו' עצמו והיו מערבי' הכל יחד ועושי' מהכל בלאס ובכללם וכו' זה אמר שידוע בפי' שהיו שותפי' ואם כן אין שותפותם אלא מששעה שערבו הנכסים שקנה כל א' מהם ובשעה שקנה כל אחד מהם עדיי' לא היו שותפי' במה שקנה א' מהם ומה שכתב הרמב"ם ז"ל א' מן השותפים שלוה הרי הם ערבאים וכו' כשהיו כבר שותפי' וזה העד אמר שכל א' היה קונה לעצמו והיה מביא ומערב ואחר כך אמר שהיו מוכרים וקונים בשותפות וכפי מה שאמר קודם לא היו קונים בשותפות כי אם כל א' לעצמו ומקבלת העדות היה ראוי שידקדק בדברי העדים כשאינם מתישבים לחקור איך היה המעשה כדי שלא יהיו דבריו סותרות זו את זו ואם ר"ל כי היה יודע שהיו שותפים מקודם היה לו לפרש כי אין במשמעות דבריו אלא אחר שערבו הנכסים ואי הפוסק יפרש שהיו מקודם אין אנחנו סומכים על פירושו להוציא ממון כי אין אנחנו דנים ע"פ העדים אלא כשהם מעידים על דבר ברור וכיון שהדין שפסק הוא על הקדמה שהיו שותפים מקודם צריך שיפר' העד כן בפי' ולא פי': וכן מה שכתב דכיון שהעדים היו מעידים שהיו שותפין וכבר הלכו בשותפות וכו' בודאי שהיו שותפים בענין הראוי ע"כ ומאין לו שהיה בענין הראוי והרי לא העידו שהיו שותפים בכל משא ומתן אלא שהיו שותפי' ואם כן השותפות לא היתה אלא משעה שהיו מערבים מה שהיה קונה כל א' מהם ואפי' היו מעידים הם שהיה השותפות כראוי לאו כ"ע דינא גמירי ואולי הם חשבו שהי' כראוי ולא היה ואפילו היה אומר בפי' שהיו שותפי' פעם אחרת מה שלא העיד הרי כתב הוא וחלקו הריוח וההפס' ביניהם כדרך כל השותפים מה שלא נזכר בדברי העד וכיון שחלקו לפי דעתו צריך ראיה עתה לשנשתתפו כראוי פעם אחרת ומה שכתב שחלקו הריוח וההפסד ביניהם אם היה ריוח לא היה הפסד וגם בהפסד אין חילוק כי הוא הפסד והעדר ואפי' לדברי העד הא' שאמר כי מקודם זה היו שותפים והיו שניהם הולכים בסחורה והיו שניהם ביחד כשלקחו הנכסים והלכו שניהם ביחד באותן הנכסים ונכסים אחרים וקודם זה הלכו ביחד עם סחורה אחרת בשותפות ועכשיו באו שניהם ביחד לקנות נכסים אלו ונכסים אחרים והלכו בהם לסחורה ע"כ לא אמר שהיו שותפים בענין הראוי אלא שהרבה דברים מקבלת העדות וכפל פעמים ושלש דברים שלא היו צריכין ליכתב בעדות שאינם נוגעות בעדות כמו מה שכתב שהיו שניהם הולכים ושהיו שניהם ביחד וכו' פעמים ללא צורך כי כוונת כל העדות הוא לומר שהיו שותפים כשלקחו וגם כן קודם זה ולמה היה צריך לכתוב קודם זה ב' פעמים מלה היא קדימה א' ואין בכל אלו הלשונות הצריכים והבלתי צריכים שום ראיה לשיהיה השותפות בענין הראוי והי' צריך לפרש עוד שהיה יודע בודאי כי קודם שלקחו מיצחק אריה היו שותפים קודם במה שלקח כל אחד בפני עצמו במה שהעי' העיד הב' שהיו מערבי' כל מה שהיו לוקחים ואחר שמכרו ולקח כל א' מה שהניח והרויח חזרו ולקחו כל א' בפני עצמו וחזרו ונשתתפו במה שלקחו וגם שלקחו שניהם ביחד אי זו סחורה באותה סחורה לבד חייבים שהם ערבנים זה לזה כדין שנים שלוו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לא בדין שותפין אבל מה שלקח כל אחד בפני עצמו אין חברו חייב בו כל זמן שאינו ידוע בבירור שהיו שותפי' בכל משא ומתן שיעשו ובכל מה שיקנו בהקפה וגם מה שהעי' עד זה הראשון שלקחו שני השותפים מר' יצחק אריה בורנוס אחד וכו' לא פי' אז בפי' שקנו ממנו שניהם ואחר כך אמר שלקחו שניהם הבורנוס ודברים אחרים מן החנות ושאינו יודע בודאי אשר ברוך היה הקונה גם כן אלא שראה ששניהם לקחו ואין במשמעות זה הלשון קנייה בבירור לשלא יוכל אחר כך לפרש כי מה שאמר שלקחו שהיה מן החנות ושאינו יודע בפירוש שקנ' הוא גם כן ועוד שלא היתה קבלה זו אלא בפני אחר לא בפני ב"ד ג' וגם אינו אלא עד א' בזה ועל מה שכתב ובפרט בהה שהוא מוחזק דאין מוציאין מידו בטענת שמא לא נשתתפו כהוגן ע"כ זו החזקה אינה שהוא אומן ואין לו חזקה ואיכא עדי רא' ואפי' היתה לו חזקה למה לא חייב אותו שבועה על טענת ברי שטוען וכו' ברוך מעולם לא לקחתי ממך ולא הייתי שותף עם מי שלקח אלא אח' שהיינו מערבים הנכסי' כי העדים אינם מעידים על זה שקנה ממנו בפי' שהיו שותפים בענין הראוי כמו שכתבתי עוד כתב ומכ"ש שנראה קרוב לודאי שהיו אחראין וערבאין זה לזה מעדות ר' דוד טרדיאול' שהעיד שפעם א' לקחו ממנו נכסים שני החברים ביחד בשותפות וכשחזרו פעם אחרת מעגלון ולקחו ממנו נכסים אחרים אמר ר' ברוך לר' דוד הרי אני מתרה בך שאיני נכנס בחיו' נכסים אלו א"כ נר' מדהוצרך לפרש באותם נכסים שלא יהיה חייב לשלם דהיה שותפים בענין שיהא זה לזה ערב מדין שתוף עכ"ל הקושי והתימא על דבר שקיים פסקו שהוא יודע שאין דנין על פי עדות עדים אלא במה שמעידי' בפירוש בדבר ברור לא שנעשה דיוקים בדבריהם אלא שנשאל אותם במה שנראה מדבריהם אם הם יודעי' אותו בפי' וזהו כשהיה נראה מדברי העד מה שאמר הוא אבל אדרבה נר' הפך כי מה שהוצרך לומר לו כן היה מפני דפעם אחרת שלקחו שניהם יחד והיו ערבנים זה לזה והיה חושב זה כי גם עתה יהיה כך ולכן הוצרך לפרש לו אבל כשהיה קונה האחר מאחר ביחד לא יצטרך לפרש לו כתב עוד ואפילו בעדות אלו הב' הנ"ל יש בעדות' דבר מספיק לגמור השתוף וכדכתב הר"י סי' קע"ו וז"ל ואפי' לא עשו זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השותפות לקנות או למכור נראה דמהני ע"כ וכן בעדות ר' ברוך יחייא יש בו קנית שתוף שהעיד שערבו הנכסים זה עם זה בחנות א' דבר זה מספיק וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד וכן אם ערבו פירותיהם וכו' הרי אלו שותפים ע"כ עכ"ל כל מה שהביא הוא נגד מה שפסק כי מה שכתב הר"י ז"ל הוא כשנשתתפו קודם והוא שאמרו כל מה שנשא ונתן בו כל א' ממנו בכך וכך יהיה בשותפות והתחילו ועשו בפועל כל מה שאמרו שהתחילו לישא וליתן בעסק השותפו' כמו שכתב אלא שנשתתפו והתחילו לישא וליתן נראה שעשו שתוף בדברים שאמרו נהיה שותפים בכך וכך והתחילו להתעס' במה שאו' ושיהיו שותפין ומשמיענו חידוש כי גם שלא שמו המעות בכיס ולא ערבו הפירות כמו שהביא הוא למעלה מדברי הרמב"ם דמהני אבל התחלת עסק בעי' עם הסכמה דשתוף מקודם כמו שכתב נשתתפו והתחילו להתעסק וכו וכן מה שכתב על עדות ר' ברוך יחייא שערבו הנכסי' ושכתב הרמב"ם ז"ל וכן אם ערבו פירותיהם וכו' הוא הפך סברתו כי בנדון זה גם כן משעת שערבו הנכסים נעשו שותפי' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ולא קודם שערבו הנכסים אינם אחראין זה לזה כי עדיין לא היו שותפי' כתב עוד ועוד אחרי' מעידים כדבריו ממש ומכ"ש וק"ו דלמא נטעון מה שלא טען והבעל דין שהוא לא טען אלא שלא היה ערב לו עכ"ל מה שכתב שאחרים מעידים כדברי' לא הוזכר בעדו' ולא נתקבל וגם אם העידו כדבריו הוא הפך שכתבו ג"כ כיון שמעידים שערבו הנכסים אח"כ משעת עירובם הם שותפים כמו שכתבתי ומ"ש ומכ"ש וק"ו אין בזה הבנה אהיכא קאי האי אמירה שכתב קודם הרי הוא אומר שהעידו ממש כדבריו ואין כאן כ"ש ואם על מה שכתב אחר כך דלמא יטעון מה שלא טען הבעל דין זה אינו כ"ש ולא ק"ו אפי' לא טען כיון שהוא אומר שלא נכנס לו ערב והעדים אינם מעידים עליו שהיה ערב אלא שהיו. מערבים הנכסים א"כ אינם שותפים אלא משעת העירוב ואפי' לדעת הר"י ז"ל בסי' קע"ו היה צריך שיהיו שותפים קודם בפי' כמו שכתבתי וכ"ש שהוא צווח וטוען כן אלא שהוא לא כתב טענותיו אלא העדויות והוא טוען בפי' שלא היו שותפים אלא במה שהיו קונים ומערבי' כתב עוד ולדברי העד הא' שמעיד שלשניהם נתן הנכסים ששניהם היו ביחד ושניהם לקחום הוא חייב מאותה שכתב הרמב"ם ז"ל שנים שלוו הרי הם ערבנים זה לזה גם בזה טעה והוסיף מדעתו מה שלא העיד העד וזה נוסח עדותו בזה ענין והעד בתורת עדות וכו' שהיו בחנות יצחק אריה ולקחו שני השותפים מר' יצחק אריה בורנוס א' וכו' ועוד העיד וכו' ע"כ הרי שלא אמר אלא שלקחו שני השותפים מר' יצחק לבד והוא הוסיף שהעי' שלשניהם נתן וששניהם היו ביחד ואפשר כי מה שלקחו שניהם ממנו הוא שלקחו שניהם הנכסים מחנותו כמו שפי' אח"כ זה העד בעצמו ולא שקנו ביחד וכמו שכתבתי למעלה כי צריך שיעידו על דבר ברור כמו שכתבו הפוסקים ז"ל והיה לו להיות מרבה לחקור את העדים כמשנת שמעון בן שטח בפ"ק דמסכת אבות שהזהיר על הריבוי כי החקירה מדין היא שירבה לחקור דבריהם כדי שיבינם בבירור כמו בענין זה שהיה צריך לחקור איך לקחו שניהם אם היה שקנו בפי' או שקנה הא' ולקחו שניהם מידו כי פיסוק הדין היה תלוי בזה והוא לא רצה לחקור אלא לקבל הדברים סתומות כדי שיוכל לסייע לבן קהלו בהן כמו שהוא דרך חכמים אלו בעיניה' שלא הגיעו להוראה ומורים שלא כהלכה ברב הדברים ותקלה יוצאת ג"כ מתחת ידם בפשרותם אשר הם נוטלים קנין מהכתות ומורים היתר לעצמם לסייע למי שרוצים בפשרה רחוקה מן הדין וקרובה לקרובים אצלם והנה בדין זה א' מחביריו חתם בו ואח"כ מחק חתימתו והחכם הנז' יצ"ו הוא מקיים דבריו על פה ולא בכתב והיה ראוי לי להשגיח עליהם בפרט כי גם אני ידעתי את כולם שהם מוכנים וקצתם יהיו קרובים לדון ולהורות בשמעם עצה וקבלם מוסר ממי שגדול מהם עד שיהיו מגיעים לשני הורא' ובדין חזקת עשיית הגבינה בעדרי הצאן והעדות כתב כי רוב אותם שהיו להם חזקות העדרים מחלו זה לזה חזקתם ומפני זה גם המעוט שלא נמצא שם ולא מחלו שנתבטלה חזקתו והיה מביא ראיה מהרמב"ם על זה וחלילה שיעלה על הדעת כי מפני שימחלו רוב עושי הגבינות חזקותיהם שיהיה נמחל גם מה שלא מחלו אחרים וגם החכם הנז' בטל דינו בזה ועשה