מבי"ט חלק א טו

כל זה מצאתי כתוב בשם הגאון ז"ל והעתקתי: כא תרתי בלבי בשנת הרצ"ב שנת השמיטה שעברה בסי' י"א ועוד באורך בסי' רפ"ד למשוך ידי בקולמוס לדעת ביין שנתמרח על יד ישראל וגדל את בסרו קרקע הגוי בארץ ישראל אם יהי' חייב במעשרות כשאר השנים או לא כי המנהג לא היה פשוט בארץ ישר' זה אומר בכה וזה אומר בכה ורובם לא היו מוציאים מעשרות וכמו שבהלכ' רופפת נלך אחר המנהג כן במנהג רופף נלך אחר ההלכה ובהיותי מחפש על ההלכה מצאתי ראיות מכל אבקת רוכל לפי מיעוט השגתי לפטור ממעשרו' כל הגדל בארץ ישראל בקרקע הגוים אפילו נתמרח ע"י ישראל ממשנה וברייתא ירושלמי ותוספת' ואגב ריהט' כתבתי אז שחייבי' ג"כ בביעור דהא בהא תליא אלא ששמטתי את ידי מלהאריך בענין ועכשיו שהגיענו הש"י וקיימנו לזמן הזה שנת השמיטה של שנת הרצ"ב נראה לי היותי נושה בידי לחזור ולכתוב ענין הביעור ואגב ארחי' נלמוד ענין המעשרות והעירני לעת כזאת קונד' א' שראיתי מיוחס להחכם כר' שלמה שכתב שנרא' לו היות פירות שביעית הגדלי' בקרקע גוים חייבים בביעור ולהיות הדבר פשוט בעיני כבודו לא הרחיב להביא ראיו' כל הצורך להכריח הענין גם קצת ראיותיו לא נתחוורו אצלי ולכן אלך לאט על מכתבו להורות איזו מראיותיו יכשר ואח"כ אכתוב מה שנזדמן לפני מהראיות בשמיט' שעברה ומה שנשמט ממני ונתחדש לי עתה בשמיטה הזאת: כתב החכם הנז' תחלה דקדושת עזרה לא בטלה כדמוכח ההיא דהתיר רבי בי' שאן על עדות ר' יהושע בן חמיו של ר' עקיב' דלא כבשוה עולי בבל ומשמע דאי כבשוה חייבת במעשר דקדושת עזרה לא בטלה ואישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים התם בשביעית גופא דהרב' כרכי' כבשו עולי מצרים ולא כבשו' עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית משמע בהדיא דאות' שכבשו עולי בבל לא נאכל לאחר שביעית בלא ביעור ולא נעבד בשביעית וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל במקומות הרמוזים בקינדר' הנז' עוד כתב דגליל העליון מוכח בספר יוסף בן גוריין דכולי היה כבוש לעולי בבל ולא היה צריך להביא ראיה מספרים חיצונים דמשנה שלימה היא פ"ט דשביעית שלש ארצות לבעור יהודא ועבר הירדן והגליל וג' ארצות לכל א' גליל העליון וגליל התחתון והעמק כו' ופשיטא דארצות שכבשום עולי בבל הוא דמני תנא דאי כבשום עולי מצרים ולא עולי בבל הא תנן לעיל פ"י דנאכל לאחר הביעור ועיקרא דארץ ישראל הני תלת אפרכי נינהו ולענין בתי ערי חומה נמי תנן בסוף ערכין גמלא וגדיד וחדיד ותנא גמלא בגליל וגדיד בעבר הירדן וחדיד ביהוד' ותני' התם למה מנה אלו כשעלה בני הגולה מצאו אלו וקדשום משמע בהדי' דהני תלת ארצות הן עיקר א"י שכבשו עולי בבל וא"כ לא היה צריך להביא ראיה החכם הנז' אח"כ על צפת עצמה שכבשו עולי בבל כיון שהיא בגליל עצמו והיא מתפרנסת מכל גליל העליון והתחתון והעמק שהוא תחום טברי' וכלם ארץ ישראל שכבשום עולי בבל כדאמר: עוד כתב והביא ראיה שפירו' הגוי' חייבי' בביעור מדברי הרמב"ם ז"ל והגאונים ז"ל שכתבו דארץ ישראל אע"ג שנלקחה מידינו חייב' במעשרות ושביעית ושגוי' שהחזיקו בה אין להם חזקה דקרקע אינה נגזלת ונחמסת ובחזקתנו עומד' לעולם וצריך לבאר זה דאע"ג דמצינו למימר דהיינו לקדוש' הארץ ועבודתה דאפי' שיהא ביד גוי אסור לחרוש בה ולעובדה אבל לענין ביעור ה"א דליכא ראי' מוכרח' מהכ' לא היא דכיון דאיסור עבודת הארץ הוא משום דבקדושתה עומדת אפי' שהיא ביד גוים הכא נמי לפירות הגדלים בה בקדושת' עומדת וחייבי' בביעור הגע עצמך שלא זרע גוי שדהו וצמחה ספיחין מאיליה אי ארעא בקדושת' קיימא משמע דאסירי לאחר הביעור וה"ה נמי אפי' ארעא דגוי כיון דארעא בקדושת' קיימ' דמה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות דכולה חד טעמא היא דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה ולהכי אסור לעובדה בשביעית ומהאי טעמא נמי פירות שביעי' של גוי נמי אסירי דא"ק לגוי בא"י להפקיע' מקדושת' וכ"כ התו' דטעמ' דאסור לחרוש הוא משו' דאין קנין בשלהי הניזקין גבי' אין עודרין עם הגוי בשביעית דהק' על מה שפירש"י ז"ל על אגיסטון אני בתוכ' שפי' שהוא שכיר לגוי בפ' זה בורר כו' אלא פר"ת בקרקע שמקבלין מן המלך וכו' ושמא דסכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך ולהכי הוה מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו ארנונ' בשביעי' אי נמי קסבר יש קנין לגוי בארץ להפקיע משביעי' ע"כ משמע דלדידן דאין עודרין עם הגוי הוא משום דאין קנין לגוי להפקיעה בשביעי' מקדושתה וא"כ מה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות כיון דאין קנין לגוי כדאמ' ואדרבא קדושת הפירו' חמירא מחרישת הקרקע דחרישה לא אסירא אלא מדרבנן ואפ"ה אסירא בקרקעי גוי דאין קנין לגוי להפקיע כדא' כ"ש קדושת הפירות ואיסורן לאחר הביעור דהויא מדאורית' דפשיט' דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע' מקדושתה לפירות שביעית כדאמר': ומה שהביא מהתוספת' דאין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית דמשמע דפירות גוי חייבים בביעור לא מוכחא דהתם מייתי לה עלה דההיא דאין מוכרין לחשוד על השביעית פירות שביעית דאסור למסור בידם דמי שביעית דשמא לא יאכל אותם בקדושת שביעית ובתר הכי מייתי התם בתוספתא הא דאין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית ואפשר דאיירי בפירות שביעית של ישראל ביד גוי דומיא דאין מוכרין דהוי פירות שביעית של קרקע ישראל וטעמא דאין לוקחין דמוסר דמי שביעית ביד גוי ומלשון הרב ז"ל בספ"ד נמי דכת' דמה שזרע הגוי בקרקעו מותר שלא נצטוו על השביעית כדי שנגזור עליהם כישראל ליכא הוכחה לומר דמשמע דמשום ספיחים הוא דמקילין דלא נצטוו שלא לזרוע הא לענין קדושת הפירות בקדושתן הך עומדים וחייבים בביעור: והירושלמי שהביא נר' בוודאי שיש ממנו הכרח לשפירו' שגדלו בקרקע הגוי בא"י שחייבים בביעור דבמקום דלא חשיד אאכילה אחר הביעור קא' דמות' לסייען אבל אי חשידי לאכו' ממה שזרעו אסור לסייען במה שלקחו מן הסירקי משמע דאי אכלי ליה אחר הביעור אסור אע"ג דהוי מקרק' הסירקי דאין סברא לומ' דאיירי בפירו' שביעי' שגדלו בקרקע ישראל והם ביד הסירקי ומה שהביא מר' יוסי בר חנינא דאמ' לפוגא שמעיה פוק אצור לי פירי ג' שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית כדאי' בספ' הספינה אפשר דמאי דקאמ' פוק אצור פירי מפירותיו הוא דקאמר ליה שישמור ויאצור אותם לג' השני' דאי לקנות הוה ליה למימ' פוק קני לי פירות לשלשה שני' ואצור אותם ואפי' תימא שהיה קונה אותם אפשר שמישראל היה קונה שרוב שדות העיר היו של ישראל ולא ימצא לקנות מגוי' אח"כ אבל פשיטא דמילתא הכי משמע דאפי' פירות שביעי' דגוי חייבים בביעור ולהכי היה אומ' פוק אצור לי פירי ג' שנים וגם מה שהביא מר' יהושע ן' לוי דאזל מבי גוברין ללוד בגין מסחי דתנן התם אם אדם חשוב הוא הרי זה לא ירחוץ במרחץ שהוסק בקש ותבן של שביעית והיה הולך למקום אחר כדי שלא יסיקוהו בשבילו ליכא מהכא ראיה דמרחץ של ישראל שהוסק בקש ותבן של ישראל הוה עוד כתב דכיון דגידולי קרקע של גוים קדושים הם לענין מעשר הכי נמי בשביעי' והא וודאי סברא היא דכיון דלא פקעה קדושתא ביד גוי לענין מעשרות הכי נמי לענין קדושת פירות שביעי' דאע"ג דלענין מעשרות בעי' מירוח על יד ישראל התם גזרת הכתו' היא דגנך ולא דיגון גוי אבל פירות שביעית קדישי ממילא דקדושת הארץ לא פקעה ביד גוי דאין קנין לגוי בארץ יש' להפקיע מידי מעשר ושביעית דהוי שביעית דומיא דמעשר דקדושתו בפירות הכי נמי בשביעית פירותיו קדושי' לענין ביעור דלענין איסור עבודה בקרקע לא איצטריך: עד הנה הגיעו תוכן ראותיו ואח"כ האריך בהני פירות שביעית בענין אכילתן והנייתן וביעורן ועתה אני חוזר להביא ראיותי שיגעתי ומצאתי וכתבתי זה כמה שני' ומה שנתחדש ונתיישב לי עתה בפיטו' מעשרות בפירות שביעית הגדלי' בקרקע הגוי וחיוב ביעור בפירותיהם דהא בהא תליא ראשונה כי מן התור' אין חיוב כלל דשמיט' במעשרו' כדכתי' ויתרם תאכל חית השדה הקיש אדם לבהמה דכתיב ברישיה דקרא ואכלו אביוני עמך מה חיה אוכלת שלא מן המעושר אף אדם אוכל שלא מן המעושר בשביעית בדבר הראוי לו וכיון דמדאוריתא אין שום חיוב לישר' במעשרות בשנת השמיטה במה שגדל בקרקעותיהם גם במה שגדל בקרקע הגוים אין חיוב במעשר דלא יהא גוי חמור מישראל דאי משום דנתמרחו על יד ישר' הא פירות ישראל גופיהו ונתמרחו על ידיהם פטירי בשנת השמיט' ואם תאמר דמשום דפירות ישראל הם הפקר לכל פטירי אבל גוי דאינו מפקירם והוא מוכרם יהיה חייב אטו ישר' שגדר עמו ולא הפקיר' בשנת השמיטה יהיה חייב במעשרות הא רחמנ' אפקרא לארעיה לעניים ולעשירים והכי נמי בגוי וא"כ כיון דוודאי פטירי ממעשרות בשנת שמיטה משום קדושת הארץ פשיטא דחייבי' בביעור וכיון דאין קנין לגוי להפקיעה מקדושתה לעבודה הכי נמי לקדושת הפירות כדפי' לעיל עוד נראה לי להביא ראיה ממשנת ידים על עמון ומואב מה הן בשביעית גזר רבי טרפון מעשר עני ולמד ממצרים גזר ר' אלעזר ן' עזריה מעשר שני ולמד מבבל ואי פירות גוים בארץ ישראל בשביעית חייבים במעשר שני או עני אמאי לא ילפי מינייהו אלא וודאי אין שום חיוב בהם במעשרות אלא דהוו כפירות ישראל לענין ביעור נמי: עוד מצאתי תוספת' בסוף אהלות והביאה רבינו שמשון ז"ל שם בפי' דתניא העיד ר' יהודה בן יעקב מבית גוברין ויעקב בר' יצחק מבית גופנין על קסרי שהחזיקו בה מעולם והתירוה שלא במנין אמר רבי חנין אותה שנה שביעית היתה והלכו גוים לקרקסיות שלהם והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום בחזירתם אמרו בואו ונלך אצל חכמים שמא התירו להם חזירים אמר רבי זריקה בחמישית באדר השני נמנו עליה' עשרים וארבעה זקנים והתירוה שהיו הכל נכנסים לתוכה ופי' רש"י ז"ל שהחזיקו בה מעולם שהיתה של ארץ ישראל וחייבת במעשר ושביעית והתירוה שלא במנין מעצמן התחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשר ושביעית אעפ"י שלא נמנו חכמים להתירה במנין ובאו ישראל ובזזום ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור הא קמן דמשו' שהתחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשרות ומשביעית בזזו פירות הגוים שמצאו בשוק ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור הא אם היו נמנים כמו שנמנו אח"כ כ"ד זקני' והתירוה שיהו הכל נכנסין לתוכה ולא יהא בה טומאה משום ארץ העמים שא"י שהחזיקו בה היתה כמו שהעידו לא היו בוזזי' הפירות שהניחו בשוק והיו אסורי' לאחר הביעור כמ"ש הגוים בחזרתן בואו ונלך אצל חכמים שמא התירו להם חזירים שפירות שביעית היו אסורים אחר הביעור ושמא כבר עבר אז שעת הביעור ולהכי אמר שמא התירו להם חזירים ובתוספת'