מבי"ט חלק א קנח

ליעקב ולא רצה הרמב"ם ז"ל למעט עשו וישמעאל מן הכתוב של כי ביצחק יקרא לך זרע שהוא פשוט יותר ללמוד משני כתובי' ולא מכתוב א' והוא יודה שמן הכתוב של כי ביצחק יכול למעט את שניהם כמו שדרשוהו בגמרא ואני אומר לדעת הרמב"ם ז"ל כי מן הכתוב של כי ביצחק יקרא לך זרע ממעט את ישמעאל שאינו נקרא זרע אברהם שהיא דרשא פשוטה יותר מדרשת ביצחק ולא כולו ומן הכתוב של ויתן לך את ברכת אברהם ממעט זרע עשו שברכת אברהם נאמר ואעשך לגוי גדול ואברכה וכו' ונברכו בך וכו' ובזרעך ולכן אמר ויתן לך ולא לעשו את ברכת אברהם שכ' בו ובזרעך. ויותר נראה בעיני מה שהטבת לראות ולפרש שאינו טעם מוסיף אלא מפרש ומסיים המקצת שנקר' זרע כי הוא יעקב ולא עשו כיון שיצחק נתן ליעקב ברכת אברהם גם כי כבר כתבתי למעלה כי חיוב מקצת זה הוא מדכתיב לך הדומה לך ועוד אני אומר כי מה שאמר הכתוב יקרא לך זרע מצינו זה ביעקב ולא בעשו שאמר לו הקב"ה ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ וכו' ונברכו בך כל משפחות האדמה ונתברר כי זרע יצחק אינו אלא יעקב לבד כנוסחת ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והר"ש הלוי ז"ל הגיה ושאל עליהם למה נכנס עצמינו בלשון סתום שצריך פלפול וכו' ולא נאמר בפי' לזרע יעקב ותירץ על נכון ב' תשובות בדבר ואני מוסיף נופך משלי והוא כי ביום ר"ה שהוא ית' זוכר מעשה עולם וכו' לטיב ולרע כפי המעשים שיזכור עקידת יצחק לזרעו המיוחד והוא יעקב גם כי לא יהיו כל כך ראוי' כיון שזרע עשו בנו של יצחק גם כן הם רשעים גמורים ויזכו ישראל בשכר אברהם העקידה מצדם ומצד שאין זרע עשו ראויים לכך וזהו הנרצה באמרו לזרעו המור' בהיותו נערך אל זרע עשו שהם רשעים וענין זה לא היה מובן אם היה אומר לזרע יעקב תזכור ולכן אמר לזרעו תזכור נאם המבי"ט: שאלה רעז ילמדנו רבינו ראובן נתאלמן מאשתו ראשונה ולו בן ובת מאשתו הנז' ונשא אשה שנייה וכשהגדילו בניו מהראשונה ובתו בגרה להנשא נשאה ונתן לה נדוניא אלף פרחים וכן לבן כשהגדיל ונשא אשה נתן לו מטלטלין ותכשיטי בית קרוב לת"ק פרחים ומעות בעין מאתים פרחים ונפטר ראובן והניח אשתו שנייה אלמנה ובת א' בת שבע שנים והניח קרקעות ונכסים אבל אין בנכסים כדי כתובת אשתו שנייה ומזון הבת לפי שאחר שנפטר פרעה אלמנתו מנכסיו לבעלי חובות ישמעאלים בשבילו שהיה הוא חייב להם יותר מת"ק פרחים באופן שלא נשאר בנכסיו כדי כתובת אשתו שנייה ומזון ופרנסת בתה ואפילו עם כל הקרקעות. ועכשיו בא בן ראובן מאשתו ראשונה ותובע מהאלמנה תכשיטין ודברים אחרים שמכי' אותם שהיו מאמו שהכניסה בנדונייתה לאביו נ"ע וגם תובע ממנה קרקעות שהיו לאביו שהוא רוצה לאכול פרי קרקעות שהוא יורש לאביו ולא אחותו מאשתו השנייה והאלמנה טוענת שהיא רוצה לגבות כתובתה קודם כל דבר בין מהדברים שהוא אומר שהם מאמו בין מהקרקעות ואם ישאר אי זה דבר יותר על כתובתה יהיה למזון ופרנסת בתה ולעשות לה תכשיטין לנדונייתה הואיל ואביו נתן לאחותה מאשתו ראשונה אלף פרחים לנדונייתה למה יגרע זו שלא יתנו לה מנכסי אביה נ"ע לפחות ת"ק פרחים יורינו רבינו הדין עם מי ואף על פי שהדברים פשוטים עכ"ז יכתוב מורינו באריכות כל הדברים כלם לפי שהם אינם רוצים שישמע שום אדם ביניהם אלא מה שיבא משם יקיימו ביניהם ולא יעבור זר ביניהם: תשובה בדין תורה הבעל יורש את אשתו וגם התקנות שיש בכל המקומו' להחזיר קצת הנדוניא לאביה או לאחיה אינו אלא כשלא נשאר ממנ' זרע של קיימא אבל כשנשאר לה זרע נשאר דין תורה במקומו כי הבעל יורש את אשתו ומפני שהוא יורש הנדוניא תקנו חכמים דין כתובת בנין דכרין כשמתו שתיהן בחייו או א' בחייו וא' לאחר מותו וכן חייב מתקנת חכמים להשיא את בנותיו כפי כבודו וכשמת שמין כמה היה דעתו ליתן ואם כן בנדון דידן אין לבן תביע' מצד המטלטלי' שהיו מנדונית אמו שהרי ירשם אביו והם מכלל נכסיו לפרוע חובותיו וכתובת אשתו ולענין נדונית הבת כשמשיאין אות' אחר מיתתו יש מחלוקת בין הפוסקי' אם שמין באב לפחו' או אפילו להוסיף על עישור הנכסי' ודעת הר"מבם ז"ל פר' עשרים דבין לפחות בין להוסיף וכן דעת הרמב"ן הגאונים ז"ל כמו שכתב מ"מ ובאלו המקומות שנוהגים ע"פ רבינו משה ז"ל שמין דעת האב כפי מה שיהיו אומדין דעתו אפילו יהיה הרבה יותר מעישור נכסים כי לא חלקו במה שהוא יותר אפילו יהיה חומש או רביע או שליש כל הנכסים ומסתברא שלא יגיע התוס' לסך שתטול הוא יותר מן הבן ובשביל שיהי' זכר לא יפסד דאם אמרו במזונות כש הנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ולא חיישינן לדעת אדמון שאמר בשביל שאני זכר הפסדתי כדתנן בכתובות בבתרא דוקא במזונות הוא דאמרינן הכי משום דאין דרכה של אשה לצא' ולטרוח אחר מזונות אבל בפרנסה להשיאה לא אמרינן הכי ועו' דמזונו' הם תנאי כתובה ופרנסה אינה תנאי כתובה כמו שכתב הרמב"ם ולכך מוסיפים לה אפילו יותר מעישור כל שישאר לבן או לכל א' מן הבנים סך מה שנותנים לבת אבל שתטול היא יותר מהם נראה דלא יפסיד מפני שהוא זכר ויפקעו ירושת הבנים מן התורה למ"ד דאמידה אינה להוסיף על עישור היינו מהאי טעמא וכ"ש לאעבורה אחסנת' מכל וכל ולפי זה אם יהיו הבנות ט' בנות ואח אחד לא יתנו לבת יותר מעישור ולא דברי חכמים אלא בהווה ולא ביעקב שהניח י"ב שבטים ואת דינה אחותם ועוד דפרנסת הבת קילא ממזונות הבת דבמזונות אם צוה אל יזונו מנכסי אין שומעין לו ואם אומר אל יתפרנסו מנכסי שומעין לו והיינו משום דלא הוי מתנאי כתובה כדאמ' וכן נראה מענין מה שאמרו שמין באב דהיינו לפי כבודו ולפי עשרו לא שתקבל מה שנשאר או שתקח יותר מן הבנים והר"שבא ז"ל כתב אומדין הדעת לפי הנכסים שנשארו ממנו וכמו שהביא מ"מ וכן בטור א"ה כתב כפי ממונו ודעתו דמשמע דלפי מה שנשאר הוא ששמין לא שתקח יותר מן הבנים והראב"ד ז"ל כתב גבי אם השיא בת בחייו נותן לשניה כמו שנתן לראשונה דאפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה ב"ד אומדין דעתו שיתן לשניה כל מה שהניח והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים וכופים גם כן את היורשי' ליתן לה כולו כמו שהביא בא"ה סימן קי"ג ונר' לי דדוקא כשהשיאה א' בחייו הוא דנותנין כל מה שהניח כיון שהוא ידוע שנתן לאחרת כשיעור אבל כשלא השיא ואומדין אף להוסיף על עישור היינו כשישאר לבנים כשיעור ההוא כמו שכתבתי דלא יהיה התוספת יותר מן העיקר שהוא העישור ובנ"ד שהשיא בת אחרת בחייו יכולה אמה לעכב בידה עד כדי מה שנתן לראשונה דעכשיו בשעת מיתה הוא שאומדין הדעת לפי הנכסים כמו שכתב מ"מ שם בשם הרשב"א ז"ל ואעפ"י שאין מוציאין מידם עד שעת נישואין מה שהוא ביד האשה אם יעדיף על כתובתה והיא תוספת לפרנסת ביתה נראה דלא יציאו היורשים מידה כיון שהם מטלטלים ראוים לתת לה לנדוניתה כיון דסוף סוף יחזירום לה כשתנשא שאינם מגיעום לכדי פרנסת הבת הראשונה דאפוכי מטרתא למה לי וכ"ש בנד תרצה הבן להפקיע פרנסת הבת שתפיסת אמה מהני דב"ד נמי חייבים להשגיח בתיקון הבנו' להפרי' חלקן כשרואין הממון כלה כמו שהביא בטור סימן רי"ב לענין מזונות ואם מה שיעדיף על כתובתה הם קרקעות הם בחזקת היורשים אפילו שיצטרכו כולם לפרנסת הבת וכשתגיע להנשא תקחם דאם ימכרום היורשים הא קי"ל דמוציאין לפרנסת מנכסים משועבדי' כדאמ' האחין שמכרו או משכנו הבנות מוציאות לפרנסה כדאמ' פ' מציאת האשה ואם יש פירות מן הקרקעות יהיו למזונות הבת והמותר לבן ואי ליכא מותר תזון הבת ולא הבן כדאמר' דהבנות יזונו והבנים ישאלו והיינו כשהבנים קטנים דניזונים משל אב כמו שהיו ניזונים בחייו דאלו גדולים כי נ"ד שלא היה ניזון כבר משל אב שהרי היה נשוי פשיטא דאין לו מזונות אלא ירושה אחר מזונות ופרנסת הבת. נאם המבי"ט: על ט' טעיות שטעו בגבית כתובה רעח טעה א' במה שהשביעה חוץ לב"ד בנקיט' חפץ דהא אמרינן פ' השולח אדרה בב"ד או אשבעה חוץ לב"ד ופי' המפרשים דשבועות הדיינים דנקוט ס"ת בידי' או תפילין ומשביע ליה בשם או בכינוי שתכסיס' כשל תורה וחוץ לב"ד שבועת דרבנן בקללת ארור ולא נקט מידי ואין ענשה כ"כ וכן כתב במשרים נתיב כ"ג חלק י"א ב' שלא מנה אפוטרופוס וכתב הרמב"ם פי"ב מהלכות מלוה ולוה וכן אשה שתבעה כתובת בין אלמנה בין גרושה מעמידין להן אפוטרופות ונזקקין משום חן האשה וכו' דאע"ג דכתב הרשב"א שאלה ה' בדפוס הראשון דלאו דוקא אמרי' דממנין אפוטרופוס אלא להקל על ב"ד וכו' הא אם רצה לטרוח ולטעון בעדם אין לך אפוטרופוס יפה מהם וכו' וכן כתב הרא"ש כלל פ"ה שאלת ד' היינו כשהם ב"ד שלשה דמצו לטעון ולהפך בזכות היתום ולדון אבל חד לא כאפוטרופוס דהוי חד ואינו משגיח אלא בזכות היתום לבד בפני ב"ד. ג' שלא עשה הכרזה וב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כטועי' בדבר משנה ואין הגליל מקום שאין מכריזין ד' שלא עשה שומא אלא כך נתן המטלטלים והבתי' אכסרה על הכתובה והוי טועה בדבר משנה דבעי' שומא ה' שאמר שהמטלטלים היו מועטים והגבו אותם הבתים על כל סכי כתובה שנר' שלא היו מספיקים לסכו' כתובתה ואם כן למה נתחייבה לפרוע חובות בעלה ופרנסת היתום ומכיון שנתחייבה נראה שהיו עולים יותר מסכי כתובתה אלא שלא שמו אותם והוו טעות במה שנתפשרו שתפרנס היותם עד תשלום ט"ו שנה כתב ובתשלום הט"ו שנה תתן לו הבית שנשאר מאביו משנפה ומנוקה וכו' ואם ימות הנער בלי זרע של קיימא ישוב הבי' לאמו בפרעון שכלכלה אותו פ"ו שנה כל הזמן שיחי' בתוך הט"ו שנה שנתחייבה לכלכלו ואם בתוך הט"ו שנה שחייבה לכלכלן לא ירצה לשבת עם אמו ויברח מבית' אינה חייבת יותר וכל הכתוב קיים ע"כ מתחלת הלשון נר' שלא תשוב לו הבית אלא אם ימות אחר ט"ו שנה שכלכלו אותו שאמר ואם ימות הנער בלי זרע של קיימא וכו' בפרעון שכלכלו אותו ט"ו שנה ואחר כך אמר כל הזמן שיחיה בתוך הט"ו שנה שנתחייב' לכלכלו שנר' שגם אם ימו' תוך הט"ו שנה שנתחייב' לכלכל' ישוב לה הבית ויהי' משמעו' הלשון בפרעון שכלכלה אותו ט"ו שנה או כל הזמן שיחיה בתוך הט"ו שרה והיה לו לפרש. ועוד שכתב שאם בתוך הט"ו שנה לא ירצה הנער לשבת עם אמו ויברח אינה חייבת יותר וכל הכתוב קיים שנר' דוקא כשברח ולא רוצה אבל מת שהוא באונס לא ישוב לה הבית ולכן אפשר לפרש שאם ימות אחר הט"ו שנה ישוב לה הבית בפרעון שכלכלו אותו ט"ו שנה וכל זמן שיחיה בתוך הט"ו שנה שנתחייבה כפי ערך זה ישוב לה משווי הבית כפי השנים שפרנסה אותו אבל אם יברח ולא ירצה וימות ישוב לה כל הבית. ז' עוד הפשרה צריכ' קנין כמבואר וכשיש ליתום אפוטרופוס האפוטרופו' נוטל קני' וכמו שכתב הרא"ש לר' כלל פ"ה שאלה ד' עוד דכיון דכתוב במותב תלתא כחדא וכו' צריך ששלשתם יסכימו בפשר' וכמו שכתו' בנמוקי יוסף בריש סנהדרי' ויש חילוק בין פשרה לדין דבדין אזלי' בתר הרוב ובפשרה אם רבים הם הפשרנים צריך שיסכמו כולם כדאמ' פ' בתר' דע"ז כדאמ' בית תלתא עד דאמרי בי