מבי"ט חלק א קנז

הביאו אלא המרדכי הרי הביא ראיה משטר כיס היוצא על היתומים וכו' ונ"ל ראיה ג"כ ממאי דאסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואי עבד כר' אלעזר דאמר יורשים נשבעים ונוטלים עבד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ז מה' מלוה ולוה ואם עבר הדיין והשביע יורשי מלוה וגבו את חובן אין מוציאים מידם וכיון דבדיעבד אי גבה מה שלא היה מוחז' בו בשבוע' אין מוציאין מידו הכי נמי כשהיה כבר מוחזק ישבע לכתחלה ובנ"ד ישבעו היורשים על מה שמוחזק כדאמר ועל השאר יביאו ראיה לפני ב"ד וכן תביעת עזבון אביה וכתובת אמה יכולים לתבוע אם נשארו נכסים מכר' גבריאל ויעמדו לדין אם יבררו שיש להם זכות יפרעו מאותם הנכסים. ואם לא ימצאו נכסים אחרים אלא חצי הבית שהקדי' כר' יעקב שהיתה של כר' גבריאל ובאה לידו בתורת ירושה נר' דאם היורשים מבררים וזוכין בדין על נכסי כר' גבריאל ולא ימצאו ממה לגבות שיגבו מן הבית אחר פדיון כדתנן פ' שום היתומי' המקדי' והיתה עליו כתובה וב"ח כו' פודה ע"מ ליתן כו' וכתב הרמב"ם פרק י"ח מהלכות מלוה לפיכך לכשתפדה ותצא לחולין ביד הלוקח ובא בעל חוב ויטרוף אותם ובהלכות ערכין פרק שביעי כתב כשימכור הקדש הקרקע שלו השדה לחולין יש לבעל חוב ולאשה לגבות מן הפודה שהרי שעבודה עומד על קרקע זו הא למה זה דומה לב' לקוחות שכתב לראשון דין ודברי' אין לי עמך נמכר לשני שהוא טורפ' מן השני ע"כ ורוב המפרשי' ז"ל כתבו דבקרקע אין הקד' מפקיע מידי שעבוד ודין המשנה שבערכין אינו מפני הפקע' שעבוד אלא כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון כמו שכתב הרב בעל מ"מ שם פי"ח וכן בח"מ סי' קי"ז כתב דקדושת דמים אינו מפקיע אלא יפדנו המלוה בדבר מועט וכו' וכתב דאם הקדיש כל נכסיו אפילו קדושת הגוף אינו מפקיע מידי שעבוד אלא פודהו בדבר מועט וכו' והרמב"ם ז"ל כתב פ"ז מהלכות ערכין שאם הקדיש כל נכסיו ההקדש מפקיע השעבוד שקדם אבל כשתמכו' ההקד' הקרקע יש לבעל חוב ולאשה לגבות מן הפודה וכו' וכמו שהבאנו למעלה לשון הרב ז"ל וא"כ אפילו לדעת הרב ז"ל דהקד' מפקיע אפילו הקד' דמי' שיש תקנה לב"ח לגבות חובו ולהכי בנדון זה אם יתברר לפני ב"ד שיש ליורשים זכות בנכסי כ"ר גבריאל יש להם תקנה לגבות מן הבית כיון שאין לו נכסים אחרים וכל זה הוא אפילו היה הקדש זה לבדק הבית אבל כבר כתבו המפרשים ז"ל דסתם הקדשות בזמן הזה הם לעניים ואין הקדש זה מפקיע מידי שעבוד וכמו שהשיב הרמב"ן ז"ל תשובה רס"ט וכן הרשב"א ז"ל סי' תרי"ח על מי שהקדיש נכסיו והיה חייב לחבירו מנה השיב דמלוה גובה מן הקדש דסתם הקדש לעניים ונראה דאינו צריך שום פדיון אפילו בדבר מועט כקדושת דמים בבדק הבית דהקדש עניים אין בו שום קדושה דממון הדיוט הוא ואסור להלוותו ברבית כמו שכתבו המפרשים ז"ל וכמו שהשיב הרא"ש ז"ל כלל י"ג דבהקדש בדק הבית אפילו אינו קדושת הגוף אלא קדושת דמים מותר להלוותו ברבית דאחיך כתיב ולא הקדש אבל הקדש שבזמן הזה שהוא לעניים או לת"ת אחיך הם וברבית דרבנן דוקא כתב דמותר ונ"מ דהקדש עניים הוי כשל הדיוט ואינו מפקיע מידי שעבוד ולא יצטרך שום פדיון לגבות ממנו הב"ח כשאין לו נכסים אחרים לפרוע מהם החוב ואין לבעל האשה שמתה תחתיו שום זכות במה שיגבו היורשים כי היא מלוה ואין הבעל יורש במלוה אשתו כמו שהביא בא"ה בשם אביו הרא"ש ז"ל סי' צ' שאם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשא' ומתה קודם שגבתה שאין בעלה יורש המבי"ט: שאלה רהע ראובן משכן חצרו ביד שמעון על ס' שנים במשכנת' דסור' בסך ידוע כאשר כתוב בשטר המשכנת' שביניהם והתנה עם שמעון שידור בקצת החצר בשכירותו כל זמן משך המשכנתא גם התנו ביניה' שאח' שיעבו' ד' שני' שכל מי שירצ' לחזו' בו הרשו' בידו לבטל המשכנת' ולתבוע מעותיו ובא עתה שמעון ותבע מראובן מעו' המשכנת' והשי' ראובן שאין לאל ידו ושאם ירצ' שישבע לו על זה ושיחזי' המשכנתא כאשר היא עד עתה עד שירחם ה' עליו ויפרע לו מעותיו בע"ה ילמדנו רבינו האם הדין עם ראובן ואם יש כח ביד שמעון להוציא ראובן מלדו' בחצר כאשר היה דרכו עד עתה וגם אם יש כח ביד שמעון לומר לראובן איני רוצה להמתין יותר אלא מכור חצרך ותן לי מעותי ושכרו כפיל מן השמי': תשובה מה שהתנ' ראובן, עם שמעון שידו' בקצ' החצ' בשכירו' תנאי זה נעש' באיסור כי אין בעל הבי' יכול לומ' במ' שמשכן כיון שהו' קבל מעו' המשכנת' ונותן שכירו' כל חדש או כל שנה נר' כנותן שכר המעו' שהלו' לו ולדע' הרמב"ם ז"ל ספ"ה הוי הערמת רבית ולדעת רש"י ז"ל הוי רבי' גמור' ונר' דאפי' לדע' הרמב"ם והמסכימי' עמו דאינו אלא הערמת רבי' היינו כשאח"כ שכרו לבעל הבית אבל אם מתחל' המשכנת' התנ' עמו שידור בה ויפרע שכירות הוי רבית גמור' וכמו שנר' מלשון רש"י ז"ל שכתב דאיגלאי מילתא למפרע דעל דעת כן עש' ולפי' הוי רבי' גמורה משמע דאי מעיקרא התנו בהדייהו הוי רבית גמורה לכ"ע וכן הביא בי"ד בשם הרמ"ה ז"ל וכיוצ' בזה כתב הריב"ש ז"ל תשובה ש"ה וחלק בין מה שעשה אח"כ למה שהתנה קודם שיהיה רבית קצוצה וכן מה שהתנו שאח' עבו' זמן ד' שנים כל מי שירצה לחזור בו הרשות בידו לתבוע מעותיו הוי תנאי באיסור דבמשכנתא דסוריא אין בעל המעות יכול לתבוע מעותיו משום דנר' כמלוה וכמו שנר' מלשון הרמב"ם ז"ל ספ"ז וכמו שכת' בפי' מ"מ שאינו דומה לשאר משכנתו' כו' ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי' כו' וא"כ חייב שמעון להוציא את ראובן מן הבית כדי שלא יקח ממנו שכירות מעותיו ואינו יכול לומר לו איני רוצה להמתין יותר אלא מכור חצרך אלא יעמדו שני המשכנת' עד ס' או עד שירצ' בעל החצר להחזיר לו מעותיו אחר שיגבה השנים העוברי' שהרי כתבו המפרשי' ז"ל שכל מקח שנעשה באיסור רבית אינו מתבטל אלא שמסלקין הרבית כמו שהביא הריב"ש ז"ל באותה תשובה מההיא דאביי דגלימא וה"נ מבטלי' שכירות בעל הבית ותביעת המעות שתובע שמעון מראובן ותשאר המשכנתא במקומה נאם המבי"ט: רעו החכם ה"ר אליעזר נר"ו הקשי' לשאול בזרע אברה' כאליעז' עבד אברהם שאמר לא תאבה האשה ללכת אחרי ואין שם ארור כנען נדבק בברוך ולא מסקי' בשמייהו אלא שמך הטוב על שם אליעזר בן משה רבי' ע"ה וכן נ"ל משורת הדין שאין להעלות שם מאברהם ואילך עקב אשר שמע אברהם בקולי כו' ולבניו לא קם כמוהו ולא יקר' בישראל לכתחלה שם אדם ולא נח דהנודר מבני נח מותר ביש' כמו ששנינו בנדרים אפי' שם ועבר דלא מסקי' שם אלא בשם מי ששמר את התורה כולה והנקרא בשם יפת וכיוצא בו מאשר קדמו לאברהם אינו בכלל מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו גדול בש"ט ונפטר בשם טוב וכו' ולענין מה שהקשית על הראיה שהביא הריב"ש ז"ל על נוסחת ועקדת יצחק לזרעו תזכור ואמרת שהיא נגד תשובתו משם ראיה שצריך לומר זרע יעקב דלא אמ' הנודר מזרעו של יצחק מותר בעשו אלא באברהם דוקא נאמר לו ממה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע להוציא ישמעאל וביצחק ולא כל יצחק להוציא את עשו אבל ביצחק דלא כתיב ביעקב יקרא לך זרע א"כ עשו נמי זרעו נקרא ע"כ ואני אומר דראייתו ראיה גמור' דכי היכי דהויא דרשא גמורה יקרא לך זרע להוציא ישמעאל ה"נ הויא דרשא גמור' ביצחק ולא כל יצחק להוציא עשו מדהוה ליה למכתב כי יצחק יקרא לך זרע וכתב ביצחק דמשמע קצת הדומה לך יקרא לך זרע ולא כולו דהיינו עשו הרשע וכיון דאינו נקרא זרע לגבי אברהם לגבי יצחק נמי אינו נקרא זרע והנוד' מזרע של יצחק יהיה מותר בזרע עשו ולא תימא דוקא לגבי אברהם הוא דאינו נקרא עשו זרעו כיון שהוא רשע ואינו בנו ממש אבל לגבי יצחק דהויא בנו ממש אע"פ שהוא רשע יקרא בנו דהא ישמעאל דהוא בנו של אברהם ממש אינו נקרא זרעו על שאינו כיוצא בו כדדרשי' מדכתיב יקרא לך זרע ולא ישמעאל וכ"ש עשו שלא יקרא זרעו של יצחק אפילו שהוא בנו ממש והוא רשע יותר מישמעאל וישמעאל עשה תשובה והא דלא קתני הנודר מזרעו של יצחק מותר בעשו משום דאכתי הוה צריך למתני הנודר מזרע אברהם מותר בישמעאל אבל בתר דתנא הנודר מזרע אברה' מותר בישמעאל ועשו כ"ש דהנודר מזרע יצחק דמותר בעשו כדאמר. ומה שפלפלת לפרש דמדרשא דביצחק ולא כל יצחק משמע דעשו נקרא זרעו של יצחק דאי לא קרינא לעשו זרעו של יצחק אלא יעקב לבד א"כ כל יצחק יקרא זרע לאברהם ולא מקצתו ע"כ תמהתי על דקות פלפול זה איך לא דקדקת באופן אחר ולא היה קשה כלל והוא דמדרשא דביצחק ולא כל יצחק משמע דעשו הוא זרע יצחק דאם לא היה זרע יצחק אלא יעקב לבד א"כ כל יצחק הוא זרע לאברהם אלא שאמר הב"ה לאברהם כי אע"פ שעשו הוא זרעו ג"כ לא יקרא זרעו אלא ביעקב לבד ודוק' לענין קריאה היא ששלל הכתוב שלא יקרא זרעו לא לענין שאינו זרעו במציאות ולא יוצא לנו מזה הדין אשר כתבת דהנודר מזרע יצחק אסור בזרע עשו ויעקב ששניהם נקראו בניו וכן הנודר מזרע בני אברהם אסור בזרע יצחק וישמעאל ששניהם נקראו בניו ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם דבני אברהם נקראים יצחק וישמעאל בתורה וכן בלשון בני אדם וכן עשו ויעקב נקראים בני יצחק ואינם נקראים זרע אברהם ויצחק שפי' כלשון בני אדם מדרשא דקרא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע אינו נקרא לך זרע בישמעאל אלא ביצחק ואפי ביצחק לא כולו אלא מקצתו וכן נרא' מלשון המשנ' ששנינו שם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם פתח בבן וסיים בזרע לומ' דדוקא בזרע אברהם הוא דמותר באומות ואפילו בישמעאל ועשו משום דרש' דביצחק לבד יקרא לו זרע ולא כל יצחק כדאמ' אבל אם אמר בבני אברהם יהיה אסור בזרע ישמעאל ועשו שנקרא בניו ואפשר שיהיה אסור ג"כ בזרע בני קטורה ג"כ דכתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן וכו' אע"פ שלא נזכר עליהם שם בנים וקרא דלבני הפלגשים אשר לאברהם אע"ג דלא מוכח דקאי אשר לאברהם אלבני אלא אפלגשי כיון דכתי' קודם ותלד לו קאי נמי אלבני וכן נראה מלשון המשנה שאיני נהנה לזר' אברה' אסור בישראל ומותר באומות העולם ולא אמר ומותר בישמעאל ועשו אלא שכלל אותם בכלל שאר האומות והם בני קטורה להשמיענו דוקא כשאמ' זרע אברהם היא דמותר אפילו בישמעאל ועשו דאינם נקראים זרעו מדרש' דקרא וכ"ש בני קטורה אבל אם אמר שאיני נהנה מבני אברהם יהיה אסור באומות שיצאו ממנו אפילו מבני קטורה וא"כ צדק רש"י ז"ל במה שכתב ולא כל יצחק ועשו אינו נקרא זרע יצחק וכתבת דלא ידעת מנין לו והיינו משום דדוקא לענין קריאה הוא דמסיק ליה דמפי' ליה קרא לא לענין שאינו זרעו ובניו וכן דייק רש"י ז"ל שכתב אינו נקרא זרע יצחק ולא כתב אינו זרע יצחק גם מה שהביא הרב ה"ר יוסף נר"ו בב"י דברי הרמב"ם ז"ל ופירש דבריו דישמעאל נתמעט מדא' יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם נראה שסברתו הוא שמן הכתוב של כי ביצח' יקרא לך זרע נתמעט עשו ומן הכתוב של ויתן לך את ברכת אברהם שהיא והיה ברכה אמר ואעשה לגוי גדול וכו' נתמעט ישמעאל שברכת אברהם שהיתה ראויה גם כן לישמעאל שהיה בנו כמו ליצחק שיתן אותה