מבי"ט חלק א קנו

היה הבית לאמו והיתה רוצה שידור עמה בנה נפתלי אפי' יהיה נשוי לא היה יכול דן לעכב עליה שאפי' בית השכורה לא' יכול להעמיד עמו השוכר את מי שירצה אם הוא נטפל אליו וסמוך על שלחנו כמו שכתב הרב בעל מ"מ פ"ה מה' שכנים וכ"ש בבית שאינה שכורה אלא שהיא שלה שאין חבירו השכן לו בחצר יכול לעכב עליו אפי' לא היה בנה את זה כתבתי כפי מה שנראה מלשון הטענות ועל ב"ד המצוי שם לראות אם המציאות הוא כן או לא ולדון כפי מה שכתוב למעלה והארכתי בענין אם יש בבתים דין חלוקה או לא גם כי לא בא השאלה בפי' על זה אלא על הדיר' לזמני' כי מידיעה זו נמשך ידיעת פשיטות השאלה גם כי היה נראה קצת גמגום בגמ' או בפוסקים בענין חילוק הבתים שנראה דבר פשוט שכל בית יש לו כדי להגיע ד' אמות לכל א' יש בה דין חלוקה ואינו כן אלא כפי מה שנתבאר למעלה נאם המבי"ט: רעג נשאלתי באלו הימים על משכנתא של חצר ובתים שהתנ' בעל החצר עם בעל המעות שידור הוא בבית א' מן החצר אשר תישר בעיניו ובעל המעות התנה שיוכל גם הוא לתבוע מעותיו אחר עבור ד' שנים והשבתי בסי' רנ"ז כי דירתו בבית היא אסורה מההיא דחכירי כרשאי ותביעת המעות ג"כ אסור ממה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל כי עיקר היתר משכנתא דסורא הוא בשביל שכל המעות הניתנין הם בתורת שכירות לזמן ארוך ובמשלם שניא תיפוק בלא כסף וכתבתי כי המשכנת' קיימת לבעל המעות ולא ידור בעל החצר בבית וגם לא יוכל בעל המעות לתבוע מעותיו כי המקח שנעשה באיסור המקח קיים ויסתלק האיסור כמו שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו ורבינו יעקב בנו והרמ"ה והריב"ש ז"ל כתבו בשם כל המפרשים ז"ל ושכן כתב רבי' האי גאון ז"ל בס' המקח ואח"כ כתבו מירושלים תוב"ב נוסח שטר המשכנתא עצמה והיה כתוב בו דבר איסור אחר ג"כ שכל מה שיצטרכו הבתים תיקון יהיה על בעל המעות להוציא ולתקן ויוסיפנו על סך מעות המשכנתא והדין הוא שאם תשרף או תפול הוא על בעל המעות גם על זה אמרתי שהמשכנתא קיימת ויהיה תיקון הבית בלתי נחשב אלא על בעל המעות ותמה על זה החכם בעל המעות על מניעת תביעת המעות וכתב כי כיון שמתחלה לא ניתנו המעות אלא אדעתא שיחזירם לו לסוף ד' שנים איך תתארך המשכנתא עד כלות זמן שיכלו המעות והביא ראיה מדין המוכר קרקע לחברו והתנה עמו שיחזירנו לו לכשיהיו לו מעות שהדין הוא שהפירות הן רבית קצוצה וחוזר לו הקרקע הרי שהמקח בטל בהיותו נעשה באיסור זה כלל דבריו. ואני אומר כי גם המפרשים ז"ל יודעים דין זה הכתוב בגמרא ואפילו הכי כתבו כי המקח קיים ולא יקשה לדין זה כי גם בזה אם ירצה המוכר לוותר על התנאי שלא יחזיר לו הקרקע לכשיהיו לו המעות הרשות בידו שכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה שנראה שהקונה הוא שלא קנה כיון שהתנה עמו המוכר התנאי ההו' והפירות הן רבית ויחזירם לו ואם ירצה המוכר לוותר התנאי מכאן והלאה הרי ממכרו ממכר גמור ואף הקונה יכול לחזור בו כיון שנסתלק האיסור וכן בנדון זה לענין הדיר' יכול בעל החצר לוותר לבעל המעות ענין הדירה שהיא להנאתו שלא ידור בחצר ותשאר המשכנת' קיימת וענין תנאי תקון הבי' על בעל החצר ונתינת המעות לסוף ד' שנים יאמר לא משכנתי אלא ע"מ כן יכול לחזור לו המעות אפילו תוך הד' שנים שהם להנאת בעל המעות יסתלק התנאי ויות' המעות והמשכנתא תהיה קיימת כי אין הרשות תלויה בשום אחד מהם תוך הד' שנים לומר הואיל שהתנאי היה בהחזר' המעות כשירצה בעל המעות והוא אסור אם כן מעתה המשכנתא בטלה אלא תהיה קיימת כל הד' שנים שאין יכול לתבוע המעות ואחר עבור הד' שנים אם יתבע בעל המעות מעותיו אין אנחנו יכולים לכוף את בעל החצר שיתנם שהיינו מקיימים בזה איסור הרבית אחר שדר ד' שנים בפרח אחד כל שנה בשביל שהלוה לו מעות הרבה ואם לא היה שהיה מלוה לו המעות היה לוקח ממנו שכירות עשרה פרחים כל שנה ד' מ' אבל אם ירצה בעל המעות לוותר ולפרוע לו שכירות מה ששוה החצר בלא הלואת המעות וליקח שאר מעותיו נראה שהרשות בידו ולא יאמר בעל החצר כיון שהתנאי היה באיסור יעמדו המעות עד כלותם כדין משכנת' דסור' וכן בתנאי של תיקון הבית אם לא ירצה בעל המעות לוותר התנאי שיהיה התיקון עליו כמו שהוא הדין שאם תפול או תשרף הוא על בעל המעות יהיה הוצאת התיקון על בעל החצר כמו שהתנה ויפרע לו שכירות שלם כמו אם לא הלוה לו המעות ויחזיר לו שאר המעות כי לא נתן הוא המעות אלא ע"מ שיוכל לתבוע בסוף ד' שנים ושיהיה הוצאת התיקון על בעל החצר הד' שנים אבל שיתבע המעות והתיקון ולא יפרע לו שכירות אלא בפחות כפי מה שהתנו הוא אסור וכן נראה ממה שכתב הריב"ש ז"ל באותה תשובה על מה שכתב הגאון ז"ל בס' המקח דכל מקח שנעשה בענין שיש בו איסור יחזיר מה שיש בו מן האיסור והמקח קיים והוא שקנו קנין גמור כגון שפסק על הפירות קודם שיצא השער וכו' אם רצה הלוקח ליקח פירות בשויין בענין שאין בו רבית ואין המוכר יכול לעכב בידו ויאמר שיתבטל המקח כיון שנעש' תחלתו באיסור ומיהו הלוקח ודאי יכול לחזור בו שלא ליתן בהם כשער היוקר של עכשיו שהרי לא לכך נתכוין ודאי שמתחלה כשער הזול פסק עמו ע"כ ואם כן הכי נמי בנדון זה אם התנה שידור הוא בבית יכול לומר כיון שאיני יכול לדור בבית טול מעותיך ואם ירצה לוותר על הדירה המקח קיים ואין בעל המעות יכול לתבוע מעותיו כיון שנסתלק האיסור וכן בעל המעות יכול לומר כיון שאיני יכול לחשוב התיקון עליך וגם איני יכול לתבוע המעות כמו שהתנינו אתן לך שכירות בשלימות מה ששוה החצר ותחזיר לי מעותי ואם ירצה לוותר על התנאי שיהי' התיקון עליו וגם שלא יתבע המעות בסוף הד' שנים המקח קיים ואין בעל החצר יכול לומר לו כיון שנעשית באיסור אני רוצה לבטל המקח אלא המקח יהיה קיים כיון שנסתלק האיסור וכן נר' ג"כ מלשון שהביא נמוקי יוסף כדעת הרשב"א ז"ל על ההי' דארבע' קבין וגלימא ולאו למימר' שיתבטל המקח ויחזרו הפירות לבעליו מפני שנעשה המקח באיסור שכל היכא שיקנ' כראוי מדרך הקניה אין האיסור מבטל הקנין אם הא' רוצ' אינו מקח כי גם באב' רבית לא יתן לו המוכ' אלא כפי ההיתר ונמצא שהאיסור נמי מסולק הוא ע"כ ומה שכתב אם הא' רוצה אינו מקח צריך לומר אם האחר רוצה שלא יהי' המקח וזה האח' הוא המוכר מפני שמוכר בזול ורוצה לבטל המקח ולאו כל כמיני' כמו שנתן הטעם כי גם באבק, רבית לא יתן לו המוכ' אלא בהיתר כפי ההיתר ונמצ' שהאיסו' נמי מסולק וכן כתב אח"כ או אם הוא רוצה יתן שוה המעו' במעו וגלימ' לא מפקי והמקח קיים וקציצת הרבית יחזיר שהמקח קיים אח' שסלקו הא' את הריבית ואם ירצה הוא לחזור הגלימא ולבטל המקח כיון שלא קנאה אלא על דעת שלא יתבע ממנו מעות עליה אלא על מה שהי' חייב לו מעות רבית ועתה תובע הרבי' יתבטל המקח ויחזיר' לו ומה שכתב אחר שהביא דברי הגאון ז"ל אלמא דאע"ג וכו' אין אחד מהם יכול לומר אין הפסק שפסקנו קיים אחר שנעשה באיסור אלא יתן לו כפי השער שיהיה בו היתר זה הא' הוא המוכר כיון שהפירו' עומדין לימכ' ואינו נותן אלא פחות ממה שהתנה והוא שער ההיתר אינו יכול לבטל המקח אבל הקונה שלא נתן המעות אלא כשער זול ועתה הוא יותר ויש איסור בדבר אם ירצה ליקח כפי השער יקח ולא יתבטל המקח ואם ירצה לומר אינו רוצה פירות כשער יוקר יחזיר לו מעותיו כי לא נתנם אלא על שער זול וכיון שיש איסור בדבר יחזיר לו המעות כמו שכתב הריב"ש ז"ל וה"נ בנ"ד לא נתן המעות אלא על מנת שיחזירם לו בסוף הד' שנים ויש איסור בתביעתם יפרע לו שכירו' הבית כמו ששוה דהיינו בלקיחות הפירות בשער היתר ויפרע לו שאר מעותיו לסוף ד' שנים ואפילו בתוך השני' היה יכול לבטל המקח מצד תיקון תנאי כיון שלא נתן המעות אלא ע"מ שיהיה התיקון על בעל החצ' ועיין סי' רנ"ז: רעד על דבר שטר פשרה שכתוב בו שלא תוכל מ"ר ריינה לא היא ולא אחר בעדה לטעון שום טענה ולא לתבוע שום תביע' לא מירושת אמה ולא מכתובתה ולא מעזבון אביה ולא שום דבר בעולם מכ"ר גבריאל כל זמן שיהיה בחיים כ"ר יעקב בעלה רק אחרי מותו ובגלל הדבר הזה נתחייב כ"ר גבריאל הנז' להשלים לה כל הנמצ' אתה בבית אחרי מות כ"ר יעקב הנז' כסף או שוה כסף על פי תביעתה כמשפט כל סכי כתובתה נדוניא ומוקדם ומאוח' ככל הכתוב בכתובתה אז הכל יפרע לה כ"ר גבריאל הנז' משלם בלי שום ערעור ופקפוק בעולם תוך ג' חדשי' למיתת אחיו כ"ר יעקב הנז' ועל זה שיעבד כ"ר גבריאל הנז' כל נכסיו שקנה ושיקנ' כו' ושם הבתי' אשר הם דרי' בהם אפותיקי לגבות מהם מ' ריינה כל סכי כתובתה כנ' ולא יהיה רשות לכ"ר גבריאל הנז' למכו' ולא למשכן ולא לתת במתנה ולא לשעבד הבתים הנז' אשר היו אחיו כ"ר יעקב ואשתו ריינה דרי' בה' עכשיו לשום אדם בעולם לפי שהם תחת שעבוד כתובת' כנז' וחומ' אחריות וכו' קבל וקנינא מכ"ר גבריאל הנז' קודם אחיו כ"ר יעקב ובאו כל נכסיו לידו כי היה הוא היורש שלא היו לו בנים לר' גבריאל ואח"כ כשמת כ"ר יעקב בשעה פטירתו הקדיש חצי בית קדש לעניי' ורינ' אשתו אומרת שהקדיש דבר שאינו שלו כי כל העזבון שירש מאחיו הוא משל אביה ישועה ויש לה תביעות על גבריאל הנז' מצד עזבון אביה ומצד ירוש' כתובת אמה עם אביה וגם שנשאת אח"כ לר' גבריאל הנז' והכניסה עמה כל נכסי אביה ולא היה לה עם אביה כי אם כתוב' מועטת ואח"כ הכל בא לידי בעלה עם הבתים ולא היה יכול להקדיש הבית כי הוא דבר שאינו שלו והאדון כמלאך אלהי' לדעת דרך ישכון אור: תשובה גם כי לא נתחייב כר' גבריאל כי אם על כל סכי כתובת היא יכולה לתבוע ג"כ כל הזכו' שתמצא שיש לה על נכסי כר' גבריאל מצד ירושת נכסי אביה וכתובת אמה שכן כתוב בשטר שלא תוכל מר' ריינ' לא היא ולא אחר בעד' לטעון שום טענה ולא לתבוע שום תביעה לא מירושת אמה ולא מכתובתה ולא מעזבון אביה ולא משום דבר בעול' מכר' גבריאל הנז' כל זמן שיהיה בחיי בעלה רק אחרי מותו ובגלל הדבר הזה נתחייב להשלים לה כו' נראה כל התביעות שמזכיר שאינה יכולה לתבוע מחיים יכולה לתבוע אחרי מותו ומפני שתארי' על התביעות הנז' נתחייב מעכשיו להשלים לה סכי כתובתה ואחר שישלים לה תתבע שאר התביעות אם תברר שיש לה זכות בהן וגם כשמת כר' גבריאל הנז' ונשא' כר' יעקב הנז' בעלה בחייה ונכנסו לידו כל נכסי אחיו כר' גבריאל כי הוא היה היורש ומת גם הוא אח"כ ישלמנה לה כתובתה כמו שנתחייב ואח"כ תתבע שאר התביעות אם יהיה לה זכות בהם אבל אחר שנשאת היא אח"כ ומתה נראה שאין היורשים יכולים לתבוע תשלום כתובתה שהיה לה עם כר' יעקב בעלה מנכסי כר' גבריאל הנז' כמו שנתחייב מפני שהיא הית' חייבת שבועה כמו שכתוב בשטר ע"פ שבועה כמשפט ואין אדם מוריש שבועה לבניו זולת מה שכבר החזיקה חפצים ותכשיטין ונשאת בהן ומתה אמרי' דאדם מוריש שבועה לבניו כמו שהבי' המרדכי פ' כל הנשבעין נוסחא ראשונה וא"כ ישבעו היורשים שאינם יודעים שנפרעה מכתובתה כי אם מה שהחזיקה בו ונשא' ואם כל מה שהחזיקה בו אינו מספיק לסך הכתובה שנתחייב עליה כר' גבריאל הנז' אינם יכולים לישבע על המותר וליטול דאין אדם מוריש שבועה לבניו במה שאינו מוחזק כדאמרי' ובמוחזק מיהא נראה דמודו כ"ע אע"פ שלא