מבי"ט חלק א יד

תפלה ואינם רואים את הטרפ' ואינם משמרים את יינם משום יין נסך ועושין מלאכה בי"ט שני ואין כותבין כתובות כתיקון חז"ל כגון אלו שיש בידם מינות הרבה כשהן חוזרין צריכין טבילה או לא וכיצד התרתן ועוד (שאומרים) (שאפשר) לא נקבלם לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין ועוד אותו מטעה התיר להם עריות אם אנו מקבלין אותן ואתו לאערובי בכשרים מי איכא למיחש להא מלתא או לא נדין אותם כקדרים ותדמוריים או לא יליף מרנא כך ראינו שאלו פושעים אע"פ שיצאו לתרבות רעה וכפרו בדברי חכמים ובזו מועדות ומצות וטמאו עצמם בנבלות וטרפות אעפ"י כן טוב לקרבן מלדחותן ועבירות שעשו כגון נבלות וטרפות והפסד כתובות הלקו אותם בב"ד וענשו אותם בקנס כל אחד לפי מעשיו הרעים ויסרו אותם ויעמדו בבתי כניסיות ויקבלו עליהם ששוב אין חוזרין לסורן ויקבלו אותם ואל תדחו אותם ושכתוב נדון אותן כקדריים מה ענין לאלו עם אלו הללו משבעה גוים והללו מישראל אלו שיצאו לאפקריסות אם חוזרים קבלום אבל ודאי צריכין אנו לבדוק אחריהם ולחקור ולדרוש אם פרצו בעריות והתירו עריות וכל שיש עמו אשה מן העריות הפרישו אותו מהם והכריזו על זרעו כל מי שיתברר עליו בן ערוה הוציאוהו לממזרי' והכריזו עליו שהוא פסול לבא בקהל ועיינו בכתובות שלהן ולכתוב' שאינה כמנהגכם יחזרו ויכתבו אותן כהוגן וכראוי עד הנה דברי רב עמרם ז"ל: כ וששאלתם היה מנהג בראשונה באלקירואן שהיו מלוים מעות על הקרקעות והיו שוכרים אותם בפחות ממה שהיה שוה ונאמר להם שהיא אבק רבית ממתיבת' קדושה ונמנעו מללוות כך וחזרו למכור הקרקע והיה מתנה הלוקח על עצמו בדעתו שכשיחזור לו המוכר המעות לזמן כך וכך שיחזיר לו קרקעו וכשארך הדבר היה מוכרין חצר שוה מאה בחמשים או בששי' לפי שהיו בטוחים שיתנ' הלוקח להחזיר ורוב העם כשרוצים למשכן בתיהם בכך וכך לזמן קצוב הולכים לבית הסופר ואומר להם אין ראוי להיות משכונא אבל ראוי לכתוב שטר מכירה מוחלטת ולכתוב שטר אחר אחר כך שהתנה הלוקח מעצמו וברצונו כשתביא לי המעות בזמן פלוני אקבלם ממך והלוה אומר מאחר שבית אינו יוצא מרשותי כתוב אתה כמו שתרצה והסופר כותב שטר מכירה מוחלטת ואח"כ ביום שלאחריו כותב שהתנ' הלוקח מדעתו ורצונו להחזיר לו למוכר ביתו והיא יחזיר לו המעות ועמדנו על שאלה זו ועיינינו בה ואנו צריכים ליתן לענינים האלו הראוי להם ולהחזירם לעיקרם הרבית מתחלקים יש מהן אסור וכשיטול אותו המלוה יחזרנו בדין ויש שהוא אסור ויש עליו עון בידי שמים ואין מוציאין אותו בדין ודע שזה שאמרו רבותינו מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיה לי מעות אחזירם לך אסור לכשיהיה לך מעות תחזירם לי מותר ודקדקו ואמרו מאי שנא סיפא ומאי שנא רישא אמר רבא סיפא דאמר לו מדעתו ואין זה אותו הדבר ששאלת עליו שיהיה התנאי לזמן קצוב אם יביא המעות יחזיר לו הקרקע ואם עבר הזמן ולא הביא המעות יהיה הקרקע מוחלט ללוקח אבל נאמר דבר זה כשהתנאי סתם ואפשר שיהיה לעולם כשהמוכר מחזיר המעות מחזיר לו הלוקח הקרקע ועל כן המכר שנעשה בענין זה יהיה אסור ללוקח לדור בחצר ולאכול פירות מפני שקניית קרקע לא נגמר' לו כלל ובזמן שדברי המוכר אינם בתנאי חזק כהוגן אפי' שהתנו הרי דירת החצר אסורה ואכילת הפירות אסורה לו והוא חייב לחשוב עמו כמ"ש ההיא איתתא דאמר וכו' עד את ונוולא אחי לא קנה עבד רבינא עובד' וכו' ואלו ב' דברים בתנאי סתם שבכל עת שיחזיר המעות יחזיר הלוקח הקרקע ענין הדבר שהמעות שקבל אינם בתורת דמים לעולם או שהתנאי בעיקר שיהא לזמן קצוב אם החזיר המעות יחזיר לו הלה הקרקע ואם לא יחזיר יהיה הממכר מוחלט אין דבר זה בשער זה ואין למדין דינו משער זה דאמר ליה לוקח מדעתו או מוכר אבל מה שנמכר לזמן קצוב נאמר עליו במשנה הלוהו על שדהו אמר לו אם אי אתה מביא לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ואנו רואים מהחזרת הקרקע שהחזרת הלוה למעות קודם שלש שנים לא התנה המוכר מדעתו אבל על זה היה עיקר המכיר' וכ"ש שבלשון הלואה נא' ולא נאמר בו דלא גמר ומקני כמו שאמרי' על האו' את ונוולא כו' אבל בדבר את ונוולא אחי היה להם די והוציאוהו מתורת ממכר ובדבר הלוהו על השדה חייבו לגמור דממכר אעפ"י שתנאי החזר' הי' ראוי יותר והעקר הלואה לפי שהמקבל תנאי המוכר באמרו אם יהיה לי מעות תחזירם לי לא קנה כל עיקר והמוכר לא גמר ומקני כי לא נתיאש מן הקרקע אבל יהיה מותר כשקונה הלוקח קנין גמור ואח"כ מתני אם יהיו לך מעות אחזירהו לך ומה שמוכר לזמן קצוב אין המוכר בטוח להחזיר ללוקח לאחר הזמן והעיון שעיינינו בזה הדבר אינו מדרך דסמכה דעתי' ולא גמר ומקני אבל הוא מדרך אסמכתא מפני שהממכר תלוי בדברים שסומך עליו כמו שאמר כל האי לא קני וכל זמן שיש בדבר אסמכת' לא קני הרי התנאי בטול והפירות והשכירות למוכר וכשאין בדבר אסמכתא הרי הוא קיים והוא שיקנה לו מעכשיו על התנאי וכל שהוא אסמכתא חוזרת הקרקע וחוזרין הפירות כמו שאמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קני הדרא ארעא והדרי פירות ובהיות התנאי מעכשיו יצא מתורת אסמכתא והוו הוא קיים הרי נתבאר כי נתקיים הלוהו על שדהו ואמר אם אי אתה מביא לי מכאן עד שלש שנים הרי שלי מעכשיו הרי היא שלו לדברי הכל ואין בזה מחלוקת ואם באותו זמן לא הביא לו לא הדרי ארעא וכל שכן לא הדרי פירי וזהו דין התנאי לזמן קצוב אבל כשהתנאי התם הרי המוכר מובטח לעולם ובהיותו מקנה אסמכתא דעתיה ולא גמר ומקני ואסור אבל אם אמר הלוקח מדעתו לאחר שקנה הרי זה מותר וזה המעשה שבשאלה זו נשוב לבארו ונאמ' שאם התנה עמו המוכר בעיקר הממכר אם יהיה לי מעות תחזיר לי עד זמן פלו' ואם לא אביא המעו' עד אותו הזמן הרי היא שלך מעכשיו לפי זה הענין סמכא דעתיה ולא גמר ומקני עד אותו הזמן אבל לאחר אותו הזמן גמר ומקני כמו ששנינו אם אי אתה מביא מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלו ואוקימנא דאמר ליה מעכשיו ואין בזה הפרש בין שיהיה התנאי של מוכר בין שהתנה הלוקח מעצמו אבל בפירו' אותה הקרקע באותם הימים שבין כתיבת שטר המכיר' ובין הזמן הקצוב להחזיר הקרקע אם החזיר המוכר המעות באותו הזמן כי כשהחזיר המעות באותו הזמן וחזר' קרקע למוכר אם קנה לוקח בשעה שלקח קנין גמור ואמר מדעתו לכשיהיה לך מעות עד זמן פלו' אחזיר לך הרי פירות הקרקע כל אותם הימים שבין ב' הזמנים ללוקח לפי שכבר קנה פירות והרי היא בשע' זו כמו שמוכר עתה ממכר מחודש ואם לא החזיר המוכר המעות ללוקח באותו הזמן ונחלטה הקרקע ללוקח כ"ש שהפירות שאכל הרי הם שלו ואם נחלקו בדברי החזרת המעות ואמר המוכר כי עיקר המכיר' היה בתנאי ואמר הלוקח לא כי לאחר שקניתי היה התנאי מדעתי ואין ראי' מא' מהם יש להחרים אלו פני הדינין בזה הענין ואחר שבארנו זה נשוב לשאלות ששאלת עליהן בביאור ונא' ראשון ששאלת אם יש בזה משום רבית אם לאו תשובתך כי הרבית שיש בזה היא בפי' שיש בין עת המכיר' ובין עת הזמן החזרה שהתנו כי כשיחזור ללוקח ממונו וכבר נהנ' בדירת המקום או בפירות באות' הימים הרי זה אגר נטר לי וזה בכלל מה שנאמר במשנה המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם אבל מעת שהגיע הזמן קצוב חזר להיות מקח וממכר והועתקו הדברי' בזה הענין מדיני הלואה לדיני מקח וממכר ואין בו רבית הלא תראו שאלו החזיר הדמים והחזיר לו הקרקע הרי אין ביד המלוה ריוח כל עיקר אבל היה מטיב ללוה שקדם והלוהו ואם לא החזיר ועמדה הקרקע ביד הלוקח לא נשאר למוכר דבר שיהנה בו הלוקח בשביל שהמתין לו הרי זה מבואר ועוד שאלת אם באו לבית דין והודה הלוקח שעיקר התנאי להחזיר היה מן המוכר אם יש עדים בדבר אם מנכין לו ממונו מה שלקח מן השכר ומה שאכל מן הפירו' תשובתך שאם החזיר לו הדמים וחזר הקרקע למוכר יחזיר לו הפירות לפי הפני' שהזכרנו ואם לא החזיר הדמים ונחלט הממכר ללוקח והרי הקרקע עומד בידו אינו מחזיר כלו' וששאלת אם יש לגבות בלא הודה הלוקח שהתנאי היה מן המוכר ואין שם עדים וביקש המוכר להשביע את הלוקח שעיקר התנאי לא היה ממנו אם ראוי להשביע אפי' ששטר התנאי ביד המוכר מסייע ללוקח או מפני ששטר התנאי מסייע ללוקח לא יתחייב שבועה כלל תשובה שכל דבר שאלו יודה בו הלוקח או יעידו בו עליו עדים ולא יתחייב להחזירו לא יתחייב שבועה אם כפר בו ולא חרם סתם וכל דבר שאלו היה מודה בו היה חייב להחזירו לפי העקרים שהזכרנו אם הוא כופר בו והשטר מסייע לדבריו אין אנו דנין להשביע שאם אנו דנין להשביעו לא יהיה השטר מועיל כלום אבל צריכים להודיע את בעל הדין שאם יפטר אותו השטר מדיני אדם לא יפטר אותו מדיני שמים ויודע נסתרו' ישפוט על אמיתת הדבר ומזהירין בזה דברים שחשובין כמו החרם לפי חכמת הדיין והמדברים בזה הענין מאיימין בהחזרת הדמים בזמן הקצוב בהחזרת הקרקע כמו שבארנו אבל אם נתקיים ללוקח מה שקנה אין צריך לדבר עליו וכן שהיה התנאי מדעתו או במאמר המוכר הכל שוה ואין בזה לא שבועה וכו' ובבאור זה שבארנו יש תשובה לכל מה ששאלת ממני ואני אומר אם הדבר תלוי בזמן והשיג' יד המוכר קודם הזמן ורצה לחזור הדמים והצר לו הלוקח ולא רצה לשמוע לו לא נתרחק מן החטא ולא עשה גמילות חסד והרי הוא דומה למה שאמרו רבותי' כדי שלא יראה אדם דירה נאה או שדה נאה לחבירו אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחוב אבל בד"א אין עליו כלום לא שבועה ולא חרם ואין בו משום רבית ואין אנו מדברי' בו אלא מפני אונאה בדבר שיש בו משום ביטול מקח ועוד יש בשאלה כשיתקיים התנאי ביניהם ועבר הזמן ותבע המוכר אח"כ את הלוקח ואמר לו טול מעותך והחזר שלי ואומר הלוקח הלא היה התנאי ביני ובינך לזמן כך וכך אם תביא המעות ואם לא תביא לזמן לא אחזיר לך והוא אומר לא התניתי עמך כך אלא מפני שהיה בטחוני לפרוע לך קודם הזמן הדין בזה מה שאמרנו שאם היה הממכר גמור וקיי' ולא היה על הלוקח תנאי ולא טענה אלא עד הזמן כשעבר הזמן הרי הממכר קיים כמשמע המשנה דאוקמי' דאמר ליה מעכשיו לדברי הכל וזה שאמרו הרי היא שלו דבר קיים הוא בסוף הזמן ר"ל לאחר אותו היום ואם באנו לומר שאין לחוש ליום א' א"כ כמו כן לב' ימים או לג' ואין לדבר סוף וזה שאומר המוכר לא התניתי אלא מפני שהיה בטחוני להביא המעות (י"ל) (יש לחוב) אלו היה כך כמו שהי' בטחונו והיה מביא המעות הי' בטחונו קיים אבל כשלא נתקיים מה שהיה סבור הרי בוש משברו ומה שקיי' על עצמו הוא קיים עליו וזה שטוען שמכר מה ששוה מאה בחמשה זה הוא שקדמנו שאם קפץ וחמד לפי מה שידע שזה המוכר מוצרך ודחוק חייב בדיני שמים אבל בדיני אדם אינו חייב כלל וזה שהשלמת בו השאל' אם יש לעשו' תיקון לחמול על המוצרכי שהעם נמנעו מלהלו' שיראי' מן המריבות ומן התביעות ומי שהוא מוצרך עומד בדוחק אם רצית לומר שיעשה דבר שיפטר בו מדיני אדם אף על פי שיש בו עון בידי שמי' הרי היא מה שעשו המתחכמים כמו שאמרת בתחילת השאלה ואם רצית לומר שיפטר בו אפי' מדיני שמי' לא יוכל זה להיות כשנהנה בהלואה ולא מצאנו דבר שהסכימו עליו שהוא מותר אלא משכנתא דסורא שהי' יוצא מתורת הלואה: