מבי"ט חלק א קמח

שכתב דנראה דבר פשוט שאם חכרה אחר מן המלוה יכול לחכרה ממנו וכו' ובנ"ד נראה שכתוב בשטר שהמלוה ישכירנה לאחרים ואחר כך אם יצטרך הלוה יקחנה והרי זה דומה לזה קצת וכו' נראה לי דאפילו יהיה דבר פשוט דיכול לחכרה לוה מן האחר לא דמי כלל לנ"ד שהוא שוכר אותה מבעל המעות עצמו כמו שהתנה עמו בפי' שאם יצטרך לה ישכירנה לו ואם כן אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דהא חכירי נרשאי לא הוי רבית גמורה אלא הערמה אפ"ה אינו יכול להשכירה ללוה עצמו וכמו שכתב שהרי זה עומד בשדהו כשהיה ונותן לו שכר בכל חדש בשביל מעותיו שהלוהו דמשמע דבין לתועלת בעל המעות בין לתועלת בעל החצר השכר שנותן לו כל חדש הוי הערמת רבית וכ"ש כשהתנו מעיקרא שישכירנה לו שנר' דלכ"ע הויא רבית גמורה כמו בפסק הא' ומשמע נמי מדברי הרב ז"ל דבכל משכנתא אפילו דסורא הוי אסור משום הערמת רבית ולא סבירא ליה כיש אומרים שהביא הריב"ש ז"ל דבמשכנתא דסורא שרי הא דחכירי נרשאי כיון שכתב הממשכן סתם ואפי' לסברת י"א היינו כשלא התנה מעיקרא אבל היכא דהתנא מעיקרא מה לי משכנתא דסורא מה לי משכנתא אחרת כיון דהוי רבית גמורה וכן נר' מדברי הריב"ש ז"ל. וכן מה שכתב דלטעמי הרמב"ם ז"ל והתו' מותר להתנות שיוכל בעל המעות לגבות מעותיו לא נהירא שהרי כתב בעל מ"מ על דברי הרמב"ם סתם לאסור כמו שכתב הוא אח"כ וכן כתב בנמוקי יוסף דכיון דמלוה לא יכול למכפייה ללוה למפרע ליה חוביה זביני נינהו ולא הלואה ולא דמי לאתרא דמסלקי ליה ולא לאתרא דלא מסלקי דהתם הלוואה הוא שהרי לסוף הזמן מלוה נפרע מן הלוה וכן דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל ואפי' למה שכתב אח"כ מ"מ מלשון הרמב"ן ז"ל ועוד שאין זה לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שכתב כן עכ"ל ודברים ברורים הם עכ"ל לטעם זה ג"כ אין המלוה יכול לתבוע המעות כיון שהוא כן לדברי התו' שכתבו טעם זה לתת חילוק בין משכנתא דסורא למשכנתא בנכייתא כמו שכתבו שם וי"ל דמאחר שמפרש כן לא מיחזי כהלוואה אלא כלוקח ממנו פירות של השנים באותן דמים אבל כשאינו כותב לו כך וכו' מיחזי כהלווא' ע"כ וכיון שהוא כלוקח אינו יכול לתבוע מעותיו דדוקא הלוה הוא שיכול להחזיר לו המעות דהוי כאתרא דמסלקי ואם מתנה מלוה מעיקרא שיוכל לתבוע מעותיו הרי זה אינו מקח אבל לוה דאי לא בעי למיהבי ליה לא מחיי' הוי מקח גמור לגבי מלוה דגבי מלוה הוא דקפדינן דלהוי מקח גביה שלא יוכל לתבוע מעותיו ויהיה כמו הלואה מעיקרא והוי רבית מה שאכל אבל גבי לוה אי מסלק ליה בדמי' עד השתא הוי מקח אלא שהתנה עמו לסלקו דאמלוה הוא דמחמרי' טפי בענין רבית משום דלדידיה הוא דאזהר רחמנ' וכן נראה לומר בטעם שכתב רבי' משה שאין זה אלא כשכירות וכל תנאי שבשכירות מותר דלגבי מלוה הוי כשכירות ואינו יכול לחזור בו כל זמן השכירות דאי הוה מצי להתנות הוה כמו הלואה ואסר ליה למשקל רבית אבל לוה מצי להתנות שיוכל לתת מעותיו ועד השת' הוי שכירות לגבי מלוה דלגבי מלוה מחמרי' טפי כדאמר': וכן נראה מדברי הרב ז"ל שכתב על משכנתא זו דסורא וכן אם התנה בעל השדה וכו' וכן אם התנה הלוה וכו' כפל התנאי בלוה בשדה ובבית שהזכיר למעלה בית או שדה והתנה עמו כו' ולא הזכיר תנאי במלוה נראה שאין המלו' יכול להתנות כדפי' וכמו שכתב שאפילו לדעת המ"מ אם התנה אח"כ יש לבעל דין לחלוק ושלענין מעשה אין בנו כח כיון שעל דברי הרמב"ם ז"ל כת' המגיד סתם לאסור הטיבו אשר דברו: ועל מה שחלק במה שכתב הריב"ש ז"ל ומיהו הלוקח יכול לחזור בו דדוקא התם המקח בטל דהוי התנאי בעצם אופן המקח שאם התנה ליקח בשער הזול איך נחיבנו ליקח בשער היוקר אבל הכא תנאי שיוכל לגבות מעותיו אינו עצם המשכנתא ואם כן שפיר אמרי' תהיה המשכנתא קיימת והתנאי בטל כיון שהוא באיסור ואני אומר איפכא הוה מסתברא דכשהתנאי הוא בעצם אופן המקח ויש בו איסור שהוא שער הזול ראוי שיהיה המקח בטל אבל כשהתנאי שעושה האיסור והוא תביעת המעות כנ"ד אינו בעצם המקח לא יתבטל המקח אלא יסתלק תנאי האיסור ויהיה המקח קיים אלא דלא מפלגינן בהכי ובין שיהיה כך או כך, המקח קיים אחר שיסתלק האיסור וסתם כתבו כל הפוסקי' דמקח שנעשה באיסור יסתלק האיסור ויתקיים המקח לא שנא אי הוי תנאי בעצם המקח או לא והריב"ש ז"ל באותה תשובה הביא ענין זה על הטרשא שנשאל עליה וכתב ואעפ"י כן הוחלט לו הבית בעד מה שנשאר שלא פרע בזמנו ואין לומר שכיון שיש בטרשא זו איסור רבית נתבטלה כל הטרשא שכבר הסכימו כל המפרשים ז"ל דמקח שנעשה באיסור רבית לא מבטל המקח וכו' הרי שטרשא זו היא קיימת והוחלט לו הבית בעד מה שנשאר וכו' דהוי ענין שאינו תלוי בעצם הטרשא ואפ"ה כתב דהטרשא קיימת והיא המקח: ואני אומר דכיון דהא דילפי רבואתא דהמקח קיים בהסתלק האיסור ואינו מההיא דגלימא ודכוותא דארבעה זוזי מפקי' ולא גלימא וענין זה אינו בעצם המקח דאע"ג דלקח הגלימא על ד' זוזים של רבי' שהיה חייב לו הרי איפשר שיתקיים עצם המקח כשיפרע לו ד' זוזים משלו וא"כ אינו בעצם המקח והיה ראוי שיהיה המקח בטל לפי מה שחלק הוא דלא תימ' כיון שאלו הד' זוזים הם ערך ושיווי הגלימא אקרי עצם המקח דבנ"ד נמי המעות שנתן ע"ת שיוכל לתובעם הוו עצם המקח שעליהם משכן את הבית על התנאי הנז' וא"ת דסוף סוף התנאי לא איקרי עצם המקח אלא המעות שנתן על המשכנתא וא"כ התנאי על תביעת המעות אינו עצם המקח הכא נמי בגלימת ד' זוזים של רבית אינם עצם המקח ועצם המקח הנז' ד' זוזי' ואפשר שיתקיים המקח בד' זוזים אחרים שנתן משלו ואין כאן חילוק: עוד כתב ועוד דהתם יאמר הלוקח איני רוצה ליקח אלא כשער הזול ואם הוא אסור יבטל המקח אבל בנ"ד ודאי לא יאמר בעל המעות לא נתתי מעותי אלא על תנאי זה וכיון שתנאי זה אסור תבטל המשכנתא ויחזיר לי מעותי שאם יאמר כך נמצא שהמשכנתא היתה בטלה מעיקרא והיה צריך להחזיר פירות שאכל ע"כ ואני אומר המעות משכנתא זו הם מרובים ויש להם קול שהם יותר מפרח לשנה והפירות הם מועטים לד' שנים אפילו לפי שיווי שכירות החצר בלי הקדמת מעות ונוח לו לפרעו הפירות שהוא שכירות החצר לד' שנים כמו שהוא שוה בלי קדימת המעות ממה שיניחו המעות המרובים ליותר מק"ל שנה שנות חוה ויוכבד כשילדו כל אחד משתיתו של עולם הילכך אם יטעון כך הרשות בידו ותתבטל המשכנתא כיון שעל דעת תביעת המעות נתנם ואם אינו רוצה אלא שתתקיים יבטל התנאי של תביעת המעות ותנאי של תיקון הבית שכתוב שיהיה על בעל החצר וכמו שכתבתי בפסק השני נאם המבי"ט: ועיין סימן רע"א ורע"ג: שאלה רס ילמדנו רבינו ראובן ושמעון שותפים ואירעו אבל לשמעון אם ראובן שותפו יכול לפתוח החנות בימי אבילות שותפו ואת"ל שהוא אסור אם ימחול שמעון לראובן מה שירויח באותם הימים אם יהיה מותר לו לפתוח החנות: תשובה פ' מגלחין גרסי' ב' אחין ב' שותפין ב' טבחים ב' חנוונים שאירע לא' מהם דבר הרי אלו נועלים את חנותן וחביריו ופועליו עושין בצנעה במקום אחר והריא"ף ז"ל הביאה פר' מי שהפך והרמב"ם ז"ל פ"ה כתב ב' אחין או ב' שותפין שהיו בחנות אחד ואירע וכו' ורבינו ירוחם כתב הירושלמי וכתב דנראה דגמרא שלנו חולק עליו שאין חברו בטל ממלאכתו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל וכן בתור' האדם ומשמע לי דאם שניהם היו יושבי' בחנו' א' הוא דנועלין אותם לפי הירושלמי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בחנות א' וכן משמע לישנא דגמרא דקאמר נועלין את חנותן ולא קאמר חניותיהן אבל ב' שותפין בשתי חנויו' נרא' דיכול השותף לפתוח חנותו אפילו בעסק השותפות דלא גרע מצנעא דאמרינן דשותף יכול לעשות בצנעא בתוך ביתו אפילו בעסק השותפות כמו שכתב בטור י"ד סימן ש"פ וכיון ששותף זה שאירע בו דבר אינו רגיל לשבת בחנו' זה כלל הוה ליה כצנעה בתוך ביתו דלא מיקרי צנעא בתוך ביתו אלא לגבי יושב בחנות שהיה יושב בה השותף שאירע בו דבר דאלו בחנות אחר כיון שאין השותף שאירע בו דבר רגיל לשבת בה הוי כצנעה כדאמ' והוי כמתעסק בממון חברו דנרא' דאינו חייב להתבטל או לנעול חנותו כשאירע דבר לבעל הממון דהרי האריסין וחכירין וקבלנין דיעשו בשד' של אבל כפי' הראב"ד ז"ל דמייתי בהגהו' פ"ה והמרדכי גם כן ורבי ירוחם נתיב כ"ח כתבו אם בעל השדה הוא אבל הרי אלו יעשו ולא יניחו מלאכת הקרקע בשביל אבילות כי בשל עצמן הם עושי' וכן הוא פי' הרמב"ם ז"ל וה"נ במתעס' שמא דבשל עצמו הוא עוסק דאע"ג דהוא ידוע שהוא מתעסק בשלו גם בקבלן בשדה הוא ידוע שהוא שדה שלו ויש לו ריוח לאבל במה שעושה האריס או החכיר בשדה למחצית לשליש ולרביע וכן נמי הוי מתעסק במלאכתו ביד אחרים בביתו הוא שלא יעשו ובבי' אחר יעשו כדתני' התם בהדיא ברית' אעפ"י שהוא ידוע כי מה שיעש' האומן בביתו הוא של פלוני אבל כיון דהוי בצנעא בבי' שרי ובמתעסק נמי הוי צנעא דכיון שאין האבל רגיל לשבת באותו חנות לא מיחזי פרהסייא כדאמ' דעדיף ממלאכ' אומן דכל ריוח הבגד שאורג הוא לבעל הבגד האבל והכא במתעסק הוי מחצה ולענין אם ימחול שמעון לראובן מה שירויח באותם הימים אם יהיה מותר נראה דאסור כיון דבחנות הוי דבר מפורסם ולאו כ"ע ידעי דמחל הריוח ומי ידע אם יהיה או לא ובין כך וכך הרי הוא מתעסק בשותפות בימי אבילות שותפו בפרהסייא ואסור לפי מה שפי' בירושלמי ויש ראיה ממה שמביא בהגהות שם וא"ת ומאי פסידא דשותף איכא ליקבל עליה רב אחא כולי פסידא דהוה ז' ימי אבילות וי"ל דלמא הוה מוגר ליה לאורחא רחיקא וכו' משמע דמחילה אסירא דאי מחילה שריא אדמקשה דליקבל עליה רב אחא כולי פסידא וליבטל ממלאכה ליקשי דיעשה מלאכה שותפו שלמר בר רב אחא וימחול לו רב אחא הריוח שירויח דניחא ליה טפי להניח הריוח במתעסק שותפו מלשלם כשיבטל אלא ודאי נר' דאינו יכול שותפו לעשו' מלאכ' השותפות כשהוא בפרהסייא אפילו ימחול לו וכן משמע מדברי המאירי גבי ההוא דאריסין פר' מי שהפך נאם המבי"ט: שאלה רסא ילמדנו רבינו ראובן מוכס יהודי שמוסיף מדעתו לקח' במין סחורה אחת יותר מהחק הקצוב לו מאת המלך אם מותר להבריח ממנו גם אותו החק הקצוב לו מאת המלך במין הסחורה ההיא ואם תמצא לומר שמותר אם הוא מוסיף במין סחורה אחד אם מותר להבריח ממנו גם במין סחור' אחרת ואת"ל שמותר אם הוא עומד למוכס בשני מקומות שלקחם יחד מאת המלך באלתזא"ם א' ומוסיף במקום אחד אם מותר להבריח ממנו גם במקום האחר על כל אלו הפרטים יורינו מורינו מורה צדק ושכרו כפול מן השמים. עוד שנית ילמדנו רבינו ראובן נשבע בהזכרת השם שלא ילבש סודר זה וקם שמעון ונדהו מפני שהזכיר שם שמים לבטלה באומרו שהיה יכול להמנע מלבישתו בלא שבועה או שהיה יכול להשבע בלא הזכרת השם יתברך וראובן השיב לו אדרבה באומרו כי אינו נקרא מזכיר שם שמים לבטלה מאח' שהוא דרך שבועה כי מה שכתב הרמב"ם ז"ל או בשבועה בדברי הבאי פירוש הדברים של הבאי שהזכיר הרב בעצמו פרק שלישי מהלכות שבועות יודיענו רבינו הנידוי של מי חל ושכרו כפול מן