מבי"ט חלק א קמו

רוצה לצאת ידי חובת כל הדעות צריך שיכתב בגט בנוסח זה בא' בשבת וכו' ותרוכי' ית ברתיך פלו' אנת פלו' דממת' פלו' וכל שום וחניכ' דאית לה ולך ולאתרך די הות אנתתי או ארוסתי מקדמת' דנא וכדו וכו' תרוכית יתה לה די תהוי רשאה ושלטא' בנפש' כו' לכל גבר די תיצבי ואנש לא ימחא בידה וכו' והרי היא מותרת לכל אדם ודן די יהוי לה מנאי ספר תרוכין וכו' ע"כ ומפני שכתב הר"ן שהיה חוכך בזה להחמי' ולא כתבו בודאי נ"ל דאפשר שהיה חוכך ומסתפק גם כן דשמא יש אי זה חשש לכתוב הגט שידבר עם אחרים כמו שכתב למעלה גבי שליח אע"ג דהכא הוי אב הזכאי בבתו ולא מדין שליחות ולהכי נראה לי א"כ לדעתו שיכתבו גט אח' לנוכח ולא תקבלנו אלא ע"י אביה והיינו שתקבלנו מדעתו בפניו כשיש לה דעת לקבל והגט שנותן בידו יאמר בשעת נתינ' הרי זה גט בתך פלו' והרי היא מגורשת ממני בו ומותרת לכל אדם והגט שיתן לה מדעת אביה יאמר לה הרי זה גיטיך וכו' נאם המבי"ט והוריתי כן הלכ' למעשה ובשנה השלישי נתתי ב' גיטין כפי מה שכתוב למעלה לאיש שקבל קידושי' על בתו קטנה בת ה' שנים ושניהם ליד האב כי זאת הקטנה לא היתה יודעת לשמור גיטה והסכי' לזה הרב ה"ר רוד זמר"ה רנ"ו: רנד יניק וחכים עוסק בתורה ובמצו' ה"ר דוד יונה יצ"ו קבלתי כתבך ולענין המעובר' בזנות שנשאת וילדה לסוף ד' חדשים לנישואיה יפה כוונת לומר שתצא בגירושין דתניא פ' החולץ לא ישא אדם מעוברת חברו ומנקת חברו וכו' וחכמים או' יוציא וכו' ואמ' רבא יוצי' בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוצי' ולא קתני יפריש וכן הלכתא ואפילו כהן כמו שהביא הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות גירושין ואע"ג דמשמע בגמר' דמיירי באלמנה מדקאמר דמתביישא למיתבעינהו ליורשים בצי' וחלב אפ"ה כתבו המפרשים דגרושה נמי וכמו שכתב מ"מ שם ובטור סימן י"ג וכיון דאלמנה לאו דוקא אלא אפי' גרוש' מזנה נמי דאף על גב דבגרושה מצי מגרש לכפות אותה שתניק ולהכי לא תנשא מזנה נמי ב"ד כופין אותה שתניק וכמו שכתוב במרדכי שהבאת דלא הודו לו חכמים למתיר וכיון דהשוו אותה לאלמנה וגרושה כי היכי דהן אפי' נישאו יוצאות בגט הנ' במינקת מזנה יוציא: רנה ולענין המקדש בת חברו לבנו בפני בנו ושתק ואח' ט"ו שנה אמ' בנו שנתרצ' במה שעשה אביו באותו שעה הא אמרינן פ' האיש מקדש גבי ההיא עובדא דהנהו בי תרי כו אמר רבינא אפילו למ"ד חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרי' וכת' הרי"ף ז"ל דכולהו רבואתא קמאי פסקו הלכתא כרבינ' ואם כן אפילו נתרצה הבן אינם קידושין כיון שלא מינהו שליח וגם לא ארצי קמיה ולא גלה לו הבן דעתו שיהיה חפץ בה ויהיה האב שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו כפי' רש"י ז"ל ואפילו שקידושין אלו היו בפני הבן כיון שלא גלה דעתו לא הוי שלוחו דהא כשגלה דעתו אמרינן דהוי קידושי' אפי' שלא בפניו משום דזכות הוא לו ואם כן בפניו ושלא בפניו כי הדדי נינהו כשלא גלה דעתו נמי דהא גבי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו נתקדשה בפניו אינם קידושי' כמו שכתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"ג ואפי' לפי' הרמב"ן ז"ל שפי' ארצי קמיה שהרצה האב קמי בן מילי למהוי ליה שליח ושתיק ליה ברא מחמת כיסופא ומסתמא הוה ליה שלוחיה הכא בנ"ד לא היה כך כי האב לא דבר לבן כלל אלא שאמ' לאבי הבת על מה אתה נאנח אם בתך תתרפ' מחולי זה תהא מקודשת לבני בכוס זה ונתרצה וקבל הכוס והבן לא השיב דבר הרי שאין כאן שום ריצוי מן האב לבן וכ"ש בנ"ד שאחר ט"ו שנה או' שנתרצה מקודם דפשיטא דלאו כל כמיניה ואין לחוש לדבריו כלל המבי"ט: שאלה רנו מי שקבל עליו שלא לעשו' דבר פלו' ובהמשך הזמן עבר ועש' אותו דבר שקבל עליו שלא לעשותו אחר כך נגע ה' בלבו ושב ונתחר' על העשוי והנה הוא מצטער במאד מאד למה ששכח אופן הקבלה ההיא אם היתה דרך נדר או שבוע' או נזירו' וכמעט שנעלם ממנו גם כן אם הוציא בשפתיו כלום או אם נתכון וגמר בלבו שלא לעשות הדבר ההו' אבל לא הוציאו בשפתיו כללו של דבר מלבד מה שהוא מסתפק אם קבל עליו הדב' ההוא בנדר או בנזירות הנה הוא מסתפק גם כן אם היה שקבל עליו הנדר או הנזירות ההוא בפירוש או אם נתכון אליו בלבד ילמדנו מורנו ורבינו אם יש עליו חשש נזירות: תשובה הא דתנן פ"ד דמס' טהרות ספק נזירות מותר גבי מתני' דאלו ספקות שטהרו חכמי' וכו' לא שייך בהא דהא פירשו בתוס' דנזי' ומייתי לה ספק דנזי' הריני נזיר ע"מ שיש בכרי זה ק' כורי' והלך ומצאו שנגנב וכו' רבי יהודה מתיר שספק נזירו' להקל וכן במתני' דהרתיע לאחוריו גבי הריני נזיר שזה פלו וכו' פ' בית שמאי אמרי' רבי יהודה דכרי הוא דספק נזירות להקל ופי' רש"י ז"ל דמספיקא לא אמרי' דלהוי נזיר כי היכי דלייתי חולין לעזר' לכי משלם נזירותו ע"כ משמע דבנדרים דליכא האי טעמא לא אמרי' להקל אפילו לר' יהודה ובפ"ב דנדרים דפריך ממתניתין דספק נזירות מותר אהא דתנן סתם נדרים להחמיר היינו משום דנזירו' בכלל נדרי' וקתני סתם נדרים להחמיר ולא פריך מנזירות לנדרים אחרים דאפי' לר' יהודה בנדרים ושבועות אזלי' להחמיר דלא מני תנא דמס' טהרות בכלל ספקות שטהרו חכמים אלא ספק נזירו' משמע דספק שאר נדרים ושבועות אסור דאם נשבע לעשות דבר פלוני אם יש באותו כרי ק' כור ונאבד או אם זה פלוני נרתע לאחוריו חייב לעשות ותנינן גבי נדרים סתם נדרים להחמיר והיינו דאינו יודע באי זה ענין נדר דאזלי לחומרא ואמרינן בדבר הנדור נדר כמו שפי' רש"י ז"ל והתוספות שם ורב אשי אוקי התם ברית' דכרי דמתיר רבי יהודה בספק נזירות כר' יהודה משום ר' טרפון דאין אחד מהם נזיר משו' דלא ניתנה נזירות להפלאה דבעי' בשעת שנדר נזירו' שידע אי הוי נזיר דכתיב בנזיר כי יפליא והרמב"ם ז"ל פ"ב דנזירו' גבי ספקות דנזירות כתב שספק נזירו' להקל ובפ"ט דהלכות נדרים גבי נדרים דהולכין אחר לשון בני אדם כתב היו מקצת בני המקום קוראים לו כך ומקצתם אין קורין אין הולכין אחר הרוב אלא הרי זה ספק נדרים וכל ספק נדרי' להחמיר והכי אמרי' ס"פ הנודר מן המבושל גבי מתניתן דהנודר מן השמן מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית בא"י ובבבל איפכא וכו' ומקום שמשתמשין מזה ומזה אסור בזה ובזה ופרכי' פשי' מהו דתימא איזיל לבתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא. ואם כן הכא דשכח אם קבל נדר או שבועה או נזירות לגבי נזירות לא חייל עליה שום נזירו' מספ' דספקו להקל אם קבלה אלא שאינו יודע אם חל כההי' (דברי') [דכרי] וכ"ש אם אינו יודע שקבלו בי הכא ואפי' היה נזירות שמשון ספקו להקל כדתניא התם פר' אלו מותרין נזירות שמשון גבי ברית' דכרי אבל משום נדר או שבועה חייל עליה איסורא דידהו דאזלי' בהו להחמיר כדאמ' ומה לי נדר ומה לי שבועה כולהו אסירי ונותני' עליו חומרי תרויהו דכיון דידע דחד מינייהו בטא בשפתיו ושכח איזה הוא ודמי' להני מתני' דתנן סוף מנחות גבי מנחו' ונסכים וקרבנו' פירשתי ואיני יודע מה פרשתי וכו' יביא פר ועגל וכו' דטפי ליכא לספוקי והיינו אי ידע דנדר או נשבע ושכח אי זה מהם הוציא בשפתיו אבל אם אינו יודע אם נדר או נשבע או לא הוציא מפיו שום דבר אל' בלבו לבד כי נ"ד דגרע טפי מספק דאם נסתפק אם נשבע או לא נשבע או אם נדר או לא נדר הוי כחתי' אח' לפניו וכסבור שומן היא ואכלה ואחר כך נודע שספק היה שאין כאן איסור קבוע כדאמרי' פר' ספק אכל רבי חייא בר רב דאמר חתי' אח' מב' חתי' שנינו שהיו לפניו ב' חתי' א' של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע אי זו מהן אכל או אחותו ואשתו עמו בבית וכו' או שבת וחול ושגג בא' מהן כדתנן התם משום דאיקבע איסורא אבל בחתי' אחת לא וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שגגות אינו חייב אשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד וכו' אבל אם היתה חתי' אח' ספק שהוא חלב ספק שהוא שומן ואכלה פטור שאין כאן איסור וכו' ואם כן אם נסתפק אם נשבע או לא הוי כה"ג ואפילו הכי נראה דמי שנסתפק בכך דאסור לעבור מספק על מה שנסתפק אם נשבע עליו או לא דבחתי' אחת נמי אסור הוא לאוכלה כיון שיש בה ספק אם הוא חלב או שומן ומאשם תלוי בלחוד הוא דפטור כשאכלה משום דלא הוי איסור קבוע כדאמ' וצריך התרה אם הוא דבר שראוי להתיר לו. עוד יש צד אחר בלאו הכי שצריך התרה אפילו היה נודע לו שלא נשבע ולא נדר והוא מה שבא בשאלה שבהמשך הזמן שעבר ועשה אותו דבר שקבל עליו שלא לעשותו וכו' ונתחרט על העשוי כו' שנראה כי גם שלא נשבע ולא נדר קבל על עצמו שלא לעשות אותו דבר ונהג כן כמה זמן והוי בכלל הא דתניא פ"ב דנדרים ופ' מקום שנהגו דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם וכו' וצריך פתח וחרטה וכמו שהביא בטור יורה דעה סימן ר"י נאם המבי"ט: רנז על מה שנדר בנזיר אם יעשה דבר פלו' האסור מדבריהם ועבר ועשה נשאל החכם ה"ר יהודה יצ"ו והשיב כהלכה דצריך התרה והביא דברי בעל הג"ה שבפ' הרבית על מי שנדר לצדקה אם יצחק בקוביא דהוי אסמכת' כדמוכח ההיא דאמרינן בנזיר פ' ב"ש ההי' ר' יהודה משום רבי טרפון היא דאמר אין אחד מהם נזיר גבי שנים שתלו נדרים בא' אם הוא פלוני או פלו' ואע"ג דנזירות הוי באמירה וכתב בהג"ה דהא דלא חשבי' אסמכתא ההיא עובדא דהילני המלכה דתנן במתני' שנדרה בנזיר ז' שנים אם יבוא בנה מן המלחמה היינו משום דגמרא ואמרה כדי שיועיל הזכות לבנה ודמי לנודר סלע לצדקה בשביל שיחיה בנו כמו שכתוב שם וכתב החכם הנזכר משמע דסבירא ליה לבעל הג"ה הלכה כר' טרפון והרמב"ם ז"ל פסק דלא כוותיה וכדמשמע נמי בגמרא ולהכי הוי אסמכתא האי עובד' דידן וצריך התרה ואני אומר דבעל הג"ה נמי ידע דלית הלכה כר' טרפון דאמר אין אחד מהם נזיר ולא מייתי ראיה אלא דאע"ג דנזירות הוי באמיר' אפי' הכי קאמר דאין נזיר משום דהוי אסמכתא דסבירא ליה דטעמא דלא ניתנה אלא להפלאה הוי משו' דהוי כאסמכתא ולב"ה נמי דאמרי אין נזיר וכו' הוי משום דהוי כאסמכתא ולר' יהודה נמי גבי כשהרתיע לאחוריו וגבי כרי כשנאבד אין א' מהם נזיר אף על גב דנזירות הוי באמירה והיינו לסברת בעל ההג"ה משום דהוי כאסמכ' כיון שהרתיע אחד מהם או נאבד הכרי דאם לא הרתיע או לא נאבד לא חשיבא אסמכתא כיון שהאיש והכרי הם בעין וא"נ חשיבא אסמכתא היינו בדטעין איהו אבל אי לא טעין הוי נזיר ומתני' בהכי איירי וכמו שכתבתי בתשובה אחרת ומשום דר' טרפון הוא דאמר בהדיא אין אחד מהם נזיר מייתי ראיה מיניה ומימילא איכא ראיה נמי מהרתיע או נאבד אליבא דהלכתא ואפילו בלא הרתיע אי טעין אסמכ' כדא' ולהכי כתב דהא דלא חשבינן אסמכתא ההיא עובדא דהילני דלא היה בנה שם והוי דומיא דנרתע וכו' או בלאו הכי דהוי אסמכתא דהיינו משום דגמרה וכו' בשביל זכות בנה ואם כן גבי נודר לצדקה אם יצחוק לא גמר ואמר והוי אסמכתא ואתיא אליבא דהלכתא לסברת בעל ההג"ה דלא מייתי