מבי"ט חלק א קמה

וע"כ לא אמר שמואל קנה עשר שדות בי' מדינות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן אלא משום דסדנא דארעא חדא היא אבל באגב לא ע"כ וקשי' לי דלקני' אגב נמי סדנא דארעא חדא היא ואמאי לא קני כשהחזיק בקרקע א' לקנות אגב קרקע אחר וניחא לי דהאי דקני בהחזיק בקרקע א' היינו כשנותן דמי כולן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א והיינו משום דקלישא חזקתיה דכולהו דלא החזיק בהן ממש אלא משום סדנא דארעא דאף על גב דבשדה א' גדול סגי בנעל גדר פרץ כל שהוא במקום א' מן השדה היינו משום דבהכי מהני לכל השדה והכל שדה אח' אבל בחזקת שדה אחת לא מהני לשאר שדות המופסקי' ממנו ולא סמכא דעתיה דמוכר דלקניה עד שיתן את הדמים במקום שכותבין את השטר כמו שכתב מ"מ ובמתנה דליכא מעות קנה כולן בחזקה א' מהן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"א אף על גב דהיא קלישתא וכתב הרא"ש ז"ל פ"ק דקידושין בתוספותיו יש לדקדק מכאן דחזקה קונה אף בלא כסף מדהוצרך לומר דבעשר שדות לא קנה אלא כנגד מעותיו מכלל דבשדה א' קנה בחזקה אף בלא מעות והיינו טעמא דאלים קנין דחזקה טפי מכסף שטר דעשה מעשה בגופו של דבר מידי דהוה אמשיכה דקניא בלא כסף ע"כ. ועדיין צריך לתת טעם אמאי אם החזיק בשדה לא יקנה שדות אחרים באגב משום סדנא דארעא דומיא דהחזיק בא' קנה כולן כשהן במתנה דליכא מעות ויש לחלק דהחזיק בא' דקנה כולם היינו משום דאמר לו אני נותן לך י' שדות חזק וקני כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולם משום סדנא שהיה יכול להחזיק בכולן דהא קאמר ליה חזק וקני סתם אבל באגב איירי דא"ל החזק בא' מהם ותקני אגבו שאר השדות דלא נתן לו רשות להחזיק בשאר השדות אלא שיקנה אותם באגב והרי למדנו דארעא אגב ארעא לא קני מדכתיב ויתן להם אביהם וכו' כדאמ' לעיל וכתב הרא"ש ז"ל שם ונר' דאם אמר לו בהדי' קני כולם בחזקה של זה קני אע"פ שלא נתן לו דמי כולן כמו מתנה וכו' משמע דסבירא ליה להרא"ש דקרקע נקנה אגב קרקע ובפ"ק דב"ק לא הביא דברי התוספות וכן בטור לא הביאם וכן משמע מדברי הר"ן ז"ל פ"ק דקידושין על הרי נתן דמי כולן דכתב אבל הכא שקונה דבר אחר בחברו דמטלטלין או בקרקע ושדה שבמדינה זו אגב שדה אח' במדינה אחרת וכו' ונראה לי דשטר מתנה זה קיים אע"פ שכתוב בו שהקנה לו ד' אמות ואגבן שליש הבתים ויש לי בזה ג' טענו' הטענה הא' דהא דאמרן דאין קרקע נקנה באגב היינו כשלא אמר המוכר אלא קני שדה זה ואגבן אחר אבל כשכתב לו שטר מכר על מה שהקנה לו באגב קנה בשטר דהא דאמרי' לא קנה עד שיתן את הדמים אלא כשמכר שדהו מפני רעתה היינו במכר אבל במתנה קני בשטר לחודי' כדאמ' שמואל פ"ק דקידושין וכת' מ"מ דהסכימו קצת המפרשים ז"ל דהאי לישנא דשדי נתונה לך לאו דוקא דה"ה להני שטרי דידן דכתבי' ומכרתי או נתתי דקנו ולא אמרי' דלשון מכרתי אינו לשון קניה אלא לשון הודאה שמודה שכבר מכר ואיכא מאן דפליג והראשון עיקר ע"כ וכן כתוב בהג"ה שם ריש פ"ה איכא מ"ד שטרי ראיה נינהו וכו' ולא היא דאין לך שטר הקנאה יותר מזה מדגרסי' בחזקת הבתים ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראיה יש כו' והר"ן ז"ל פ"ק דקידושין כתב דשטרי דידן אע"פ שכתוב בהן ומכרתי ונתתי לשון עבר לשון קנין הוא ולחז' הדב' כותבין כמו נתתי כסף השדה וכו' ושדי נתונה לך לאו דוקא דכתיב בהא לישני וראיה מפ' השולח שדה פלו' לפלו' נתתיה לו הרי הוא שלו קנה א"ר יוחנן וכול' בשטר כלומר שכתב לו שטר בלשון הזה ומהני מדין קנין ולא מדין הודאה דא"כ באמיר' בעלמא לסגי וכן דעת בעל העיטור והרשב"א ז"ל ע"כ וכן הביא בצ"ה ד"ד ולא תימא כיון דאמר אגב אפי' כתב השטר לא כתב אלא על קנין אגב ולא קנה וכדאמ' גבי קידושין בפחות משוה פרוטה אם שלח סבלונו' אח"כ דמחמת קידושים ראשונים שלח דהא כתב הרב מ"מ פ"ה דהלכות מכירה גבי מכר קרקע בחובו דלא קני לדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאם כתב לו את השטר קנה השטר דה"ל כמתנ' והכא הרי הוא שטר מתנ' וטעמ' דהתם אמרי' דמחמת קידושין הראשונים שלח והכא מהני משום קנין אחר היינו משום דהתם איירי דנפיק מיניה ממונא טפי כדאמ' התם אבל הכא דלא נפיק מיניה ממונא חייב דלמא לא קני באגב או בחוב ולהכי קני בשטר ולפי זה אם קנה קרקע בפחות משוה פרוטה דלא הוי קנין אם כתב אח"כ את השטר לא קני דטעי כי התם ולהכי צ"ל דטעמא משום דקנין שטר הוי מילתא דאית ליה קלא ולהכי קני ואפי' לדעת הרא"ש דמשמע דס"ל דשטרי ראיה אינן כמכ' מדכת' בטור בנו סי' קצ"א דאין קרקע נקנה אגב קרקע דומיא דאם החזיק בא' קנה כולן ובמרדכי ספ"ק דקמא כתב ואם כן אין לכתו' בשטרות קרקע אגב קרקע משמע דלכתחלה אין כותבין אבל המקח קיים כיון שכתבו שטר דהוי כשטר דקנו ביה קרקע הטענה השנית דהא דאמרינן דאין קרקע נקנה אגב קרקע היינו כשיאמר המוכר ללוקח או למקבל החזק בקרקע זה וקנה קרקע אחר אגבו ולא אמר יותר אבל כשאמר גם כן שיזכ' באותו השדה ושיחזיק בו ושיעש' ממנו כל חפצו כמו שכתוב בשטר זה כמה לשונות של זכיה בשליש הבתים עצמם הרי הקנה על קנין אגב ד' אמות דאע"ג דלא קנה הבתים בחזקה שתחזיק בד' אמות קנה אותה במה שתחזיק בה ממש דהא כתב לה שתלך ותחזיק ותזכה בהם וכו' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל פ"ד. מי שנתן לאשתו בשטר בלשון ירושה דלא עשה כלום וכו' וכתב אמנם רואה אני לקיים שטר זה מתוך תיבה א' שכתו' בו ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם ומלת תחזיק הוא לשון מתנה כדסבר התם וכו' והכי נמי שטר זה יש לקיימו מתוך כמה תיבות הכתובות בו שמורה שהוא מזכה ונותנ' הבתי' עצמן שתזכה ותחזיק בהם הטענה הג' דהא דאמ' דאין קרקע נקנית אגב קרקע היינו כשאמר לו שיחזיק בד' אמות קרקע זה ויקנה אחר על גבו אבל כשהקנה לו הד' אמו' בקני' חליפין ואמר לו שאגב אלו הד' אמות יקנה קרקע אחר הרי בקנין שקונה הד' אמות קונה קרקע האחר דבקנין סודר מצי להקנות שניהם בחדא שעתא ובעוד סודר בידו מקנה לו הד' אמות הוא קונה גם כן בסודר קרקע האחר וקנו כולהו בחד קנין סודר מה שאין כן כשקונ' ד' אמות קרקע בכסף או שטר או חזקה ואגבו קרקע אחר דאינו קונ' האח' משום דכסף קרק' האח' אינו נכלל בכלל כסף ד' אמו' קרקע והשט' זה אינו נזכר בו הקרקע האחר וחזקה זו אינה מועילה לקרקע האח' מה שאין כן בקנין סודר דקונה בבת אחת את הכל ולהכי קונה גם כן אגבו כדאמ' נאם המבי"ט: רנ נמצא כתוב על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח בהלכו' ח"ה וכן הקוצץ חריו' מן הדקל אם נתכוון להאכיל לבהמה מותר ואם נתכון לעבוד' האילן אסור וכו' כתוב בההג"ה וז"ל מכאן פסק הה"ר מאיר דאין לתלוש עשבים ועפר בבית הקברות במועד כאשר נוהגים לעשות בחול עכ"ל ועל זה סמכו קצת חכמים להזהיר את העם ההולכים לבית הקברו' בח"ה אחר שקברו המת ואומ' קדיש שלא יתלשו עשבים ועפר כמו שעושי' בשאר ימי החול רמז לתחיית המתים כענין שנ' ויציצו מעיר וכו'. ואני שמעתי ולא אבין איך נלמד פסק זה מקוצץ חריות הרי אין שם איסור אלא כשמכוין לעבודת האילן או לתקן הקרקע בליקוט עצים שהבי' שם בבבא של מעלה וכמו שמבואר בגמרא פ"ק דמשקין אבל כשנתכוון לדבר אחר שאינו תיקון קרקע או אילן מותר כמו שכתו' שם ואם כן בתלישת עשבים אלו הדבר ניכר שאינו לתיקון קרקע אלא זכר לתחייה ויהיה מותר ולא תימא דלא הותר אלא דוקא מה שהוא צורך עצים למועד ומה שהוא צורך מאכל לבהמה למועד אבל מה שאינו צורך מועד לא דכיון דלא הוי לצורך קרקע לא אסיר אע"ג דלא הוי צור' למוע' דכיון דלא הויא מלאכת אומן אלא מלאכ' כלאח' יד ושאינו מכוין לתיקון קרקע לא אסור כיון דאיכ' זכר ורמז לתחיי' הוי כמצוה וכדאמ' גבי חרוסת מאי מצוה רבי לוי אמ' זכר לתפוח וכו' ורבי יוחנן אמר זכר לטיט וכו' ואע"ג דכתב הרשב"א ז"ל בתשובה דאין בונין בית הכנסת בח"ה כיון שיש להם מקום להתפלל היינו משום דהוי מלאכת אומן כדכתב התם אבל מידי דלא הוי מלאכת אומן ואיכ' בה זכר מצו' כי הכא שרי ועוד דלא דמי לב"ה שיכול לבנותו אח' המועד מה שאין כן בזכר זאת שהוא רגילות להזכירו אח' קבורת המת מיד בתלישת עשב ועפר וכיון שהוא עושה כמה מלאכות רבות לצורך קבורת המת יכול לעשות זכר זה שאין בו מלאכת אומן כדאמ' ויש לישב ולפרש דברי הר"מ ז"ל דמיירי כשלוקטין עשבים לצורך בית הקברות כמו שכת' בטור יורה דעה סי' שס"ח אין עושין כן בחול המועד מפני שהוא צורך קרקע והוא צורך בית הקברות אבל מה שתולשין זכר לתחייה שרי נאם המבי"ט: רנא ראובן לוה משמעון ונטל קנין בפני עדים לפרוע לו ונתארך הזמן ולא נטל שמעון שטר חתימת העדי' ובא לתבוע מראובן ואמ' ראובן פרעתי קצת ושמעון מכחיש יורנו רבינו אם ישבע שמעון ויטול והוי כמלוה בשטרא או היא כמלוה על פה וישבע ראובן הלוה: תשובה בח"מ כתב סימן ל"ט אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו אין כותבין לו אפילו מיד אף על פי שלקח קנין לפי' אם יאמר המלוה כו' משמע דכיון שאין כותבין לו שטר דנאמן לומר פרעתי דליכא טעמא דשטרך בידי מאי בעי' אלא שמצאתי בצרור הכס' ד"א שער ו' שכתב ז"ל והיכא דקנו מיניה ולא אכתוב וטען פרעתי כתב רבינו בפ"ק דב"ב ויש מי שסובר דכיון דקנו מיניה וסתם קנין לכתיבה עומד אין נאמן לומ' פרעתי וזה נכון וברור ע"כ לאפוקי מאחרים שהיו אומרים דהואיל ולא איכתב שטרא מהימן לומר פרעתי דהא לא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי עכ"ל ונרא' דבנ"ד דנתארך הזמן והלוה אומר שלא יכתבו השטר כמו שכתב בח"מ יהיה נאמן לומר פרעתי ולא יהא אלא פלוגתא דרבואתא המוצי' מחברו עליו הראיה דהלכתא כמאן דאמ' דלא מצי למימר פרעתי וישבע הוא וכיון דלא מצי למיתי ראיה ישבע הלוה ויפטר נאם המבי"ט: רנב מצאתי בתשובה על שם הר"ד על יין של צמוקים שהוא כיין של ענבי' לענין מי פירות שאין מחמיצין כי המים ששרו בהן הצמוקין נשתנו מברייתן אחר שנשרו בהן הצמוקין כמו המים של גשמים שנשתנו בתוך הענבים ע"כ ועל זה הוריתי להתר מפני ששמעתי שדרשו ברבים שהוא אסור ושהמתיר הוא טועה חסתי על כבוד הרב ז"ל והוספתי נופך משלי והו' מה שאמר פ' המוכר בבתרא יין צמוקים לא יביא ואם הביא כשר יין מזוג לא יביא ואם הביא פסול משמע דיין צמוקי' אינו מזוג וכתב הר"ד ז"ל באגרת חמץ שחבר שיין של צמוקי' הוא כיין של ענבים נאם משה: רנג החכם השלם כ"ר אברהם אפומאדו נר"ו על מה שרצית לצאת ידי כל הדעו' בענין גירושי בתך הקטנ' אשר ארסת אותה כבר ראה כ"ת מה שהבי' הטור בסימן קמ"א וז"ל וכיון דאיכא פלוגת' דרבוותא ראוי לנו להחמיר שלא תקבלנו אלא על ידי אביה ולענין נוסח הגט ראית גם כן מה שכת' הר"ן ז"ל גם כן הא דכתב לו על הטור וכו' בתך מקודשת לי וכו' ולפי זה אף המתגרש' על ידי אביה צריך לכתוב בגט בתך פלוני' זהו מה שאני חוכך בזה להחמיר עכ"ל וכיון שכתב