מבי"ט חלק א קמ

פרק שביעי מהלכות נחלות אין היורשים נוחלי' עד שיביאו ראיה שמת מורישן אבל אם שמעו בו שמת או שבאו גוים משיחין לפי תומם אף על פי שמשיאין את אשתו על פיהם ונוטלת כתובה אין היורשין נוחלין על פיהם ע"כ ודבר פשוט הוא גם כן שאין כח ביד האשה לערער על המכר מכח כתובתה ומטע' שנשארו הבתים בידה בעת שהלך בעלה שהרי הוא בעצמה מכרה והאחריות עליה ומלבד זה היא מושבעת בתוך השטר שלא לערער על מכירה זו: ומטעם זה נמי פשיטא שאין כח ביד ב"ד לערער על המכר ולהוציאו מן הבתים שהרי הם בעצמם מכרו לו מצי אמר להו נהי דאחריות דעלמא לא קבילתון עלייכו אחריות דידכו מי לא קבילתו עלייכו ועוד מכח מי באין ב"ד לערער אי מכח הבת עדיין לא ירדה לנחלה ואי מכח האשה הרי היא מכרה והיא אינה צריכה לא לב"ד ולא לאפוטרופוס כי היא מושבעת ואי מכח האיש שהלך ולא שב לביתו הא אין ב"ד נזקקין לנכסי גדול וכ"ש לזה שיצא לדעת והניח נכסיו מדעתו ועוד אפילו את"ל שהיה כח ביד הבת לערער כאלו היתה יתומה מ"מ האחריות עליה דהא אמרי' בפרק האלמנה ניזונת אמר רב יוסף ארמלתא דזבינא אחריותה איתמי בי דינא דזבין אחריות' איתמי ופי' רש"י אם נמצאת השדה גזולה או משועבד' לאחר ובא הנגזל או הב"ח וטרפ' מן הלוקח (חוזר הלוקח היתומי' שהאלמנ' שליח של היתומי' וכן בי דינא וכו' הרי שאעפ"י שנתבטל המכר לא הפסיד הלוקח זכותו מן היתומים דהוי כאלו הם עצמם מכרו וחוזר וגובה הקרן והשבח וכדאמרי' בפ"ק דמציעא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח ואף על פי שלא פירש לו את השבח דאחריו' טעות סופר הוא ואין לומר דשאני התם שלא היה הטעות בדין אלא שטעו שלא ידעו שהיתה גזולה או משועבדת אבל הכא בנדון דידן הטעות היה בדין שלא הי' להם למכור נכסין רטושין וטעו בדין והם טועים בדבר משנה וחוזרין וכל דאיכא פסיד' לבעל דין בחזרתן כגון בנדון דידן שסתר ובנה והוציא כמה הוצאות משלם הב"ד הפושע ואין ליתומים לשלם הא ליתא דהכא נמי אפילו תימא שידעו ב"ד שהיו נכסי רטושין בדין מכרו דנהי דלא היה להם רשות למכור למזון הבת שהיתה גדולה מבת שש מיהו יכולין למכו' למזון האשה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאה לב"ד לתבו' מזונותיה כ"ש שהאמת הוא שלא ידעו בשעת המכר שהיו נכסי רטושין אלא שחשבו שהיתה אלמנה שמת בעלה בעדו' ברור ויתומה שמת אביה ואין אלו טועין בדין ודמי ממש לההי' דנמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר שהאחריות על היתומים: וגדולה מזו כתב הרא"ש בתשובת שאלה והביאה הטור באבן העזר סימן ק"ד זה לשונה וששאלת על קרקע של יתומים שהכריזו ב"ד עליו למוכרו להגבות לאשה כתובתה ומכרו ב"ד הקרקע וכתבו אחריות המכר על היתומי' ועתה רוצי' היתומים להוציא מיד הלוקח כי אמרו שלא כדין מכרוהו שכבר מחלה להם כתובתה תשובה מרמה עשו ולא תעשינה ידיהם תושיה כי ב"ד מכרוהו כי לא ידעו באותה מחילה טמירתא ואחריות המכר על היתומים ואי איניש דעלמא היה הבא להוציא הקרקע היו היתומי' חייבין לפרוע ועתה נמי שהם באים להוציא מיד הלוקח האחריות עליהם הילכך אינה מחיל' וישאר הקרקע ביד הלוקח עכ"ל הרי בפי' שאעפ"י שטעו בדין דקיימא לן אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן או להגבות לאשה כתובתה א"ה כיון דבשעת המכר לא ידעו באותה מחילה האחריות על היתומים והכא נמי נראה דלא שנא ועוד אפילו נימא שהב"ד חייב לשלם ולא הבת מ"מ יש כח ביד הקונה שלא לצאת מן הבי' עד שיפרעו לו כל הוצאותיו בנדון זה שהוא ממון שאין לו תובעים כמו שכתבתי זהו מה שדן הדין בדין זה וקצת מהחכמים שהיו הב"ד בשעת המכר יעצו את התובע לאיים ולהגזי' את הקונה בערכאות הגוים עד שהוצרך הקונה לבא לפניהם לדון והעני הקונ' היה צועק לאמר מי הוא התובע שלי ואמרו הב"ד אנחנו התובעים שלך אמר להם והלא אתם עצמכם מכרתם לי אמרו לו טעינו בדין והרי אנו חוזרין אמר להם א"כ תפרעו לי מה שהפסדתם אותי אמרו לו אין לנו לשלם אמר להם א"כ לא אצא מן הבית אז גזרו עליו בכח חרם שיצא מהבית ועשו עם הבת שתפרע לו מה שיראה בעיניהם באופן שהם נעשו תובעים והם נעשו עדים להעיד על עצמם שטעו בדין והם נעשו דייני' והוציאוהו מן הבית ופרעו לו כדין היורד שלא ברשות יורנו מורנו ורבינו אם הדין כדברי הדיין הראשון או כדברי הב"ד הב' ושכרך כפול מן השמים: תשובה יגעתי ולא מצאתי טעם למערערים על מכירה זו שנעשה על יד האלמנ' והאפוטר' וברשות ב"ד שאם אין בה מקח טעות ולא אונאה במכיר' אחד מהם היתה המכירה קיימת כ"ש בהצטרפות כלם ביחד: אם מצד מכירת האלמנה הוא מבואר שמכירתה מכירה בלא ב"ד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ח מהלכות אשות וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה וכו' מכרה קיים וכן כתב פי"ח לענין כתובה שמכרה לבינה ובין עצמה כו' וכתב המגיד ז"ל בינה לבין עצמה היא בלא שלשה היודעים בשומא וכן כתב פי"ח בדין המזונות וכו' אבל בדיעבד אפילו בלא הם כשמכרה שוה בשוה מכרה קיים ע"כ ואפילו שיש מי שחולק בזה כיון שכבר מכרה בדיעבד יאמר הקונה קים לי כרבינו משה והנלוים אליו: ואפילו נאמר כי זאת האשה אינה אלמנה ונחשבת כאשה שהלך בעלה למדינת הים ג"כ יהיה מכרה קיים וכמו שכתב רבי' משה ז"ל פי"ב וכן אם לא עמדה בדין ומכרה לעצמה למזונות מכרה קיים וכו' וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל שמזונות אלו שוין למזונות האלמנה וכו': ונראה לי דאפילו מכרה ליותר מששה חדשים מכרה קיים בדיעבד אם לא היתה מוצאת למכור מן הבית לשיעור ששה חדשים שאין מי שיקנה בית לשליש ולרביע ועוד דטעמא דמוכרת לו' חדשים ולא יותר נראה דהויא כשהי' אלמנה שמא תנשא דמהאי טעמא פרש"י ז"ל דאין נותנין לה אלא א' לשלשים יום אבל למי שהלך בעלה למ"ה ולא שמעו שמת דאינה יכולה להנשא לא ואם מצד מכירת האפוטר' ג"כ המכירה קיימת אם היה בעלה מת בין שיהיה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים בין מנהו ב"ד יש לו למכור להאכיל ליתומים כמו שאמרו פרק הניזקין וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות נחלות ואם מוכרים להאכיל ליתומים ואפילו בנות דהוה בכלל יתומים ה"ה נמי לאלמנה וכ"ש הוא דבנות ואלמנה מתקנה קאכלי והיא קודמת למזונות הבנות אם אין מזונות לכולן: ואם מצד מכירת ב"ד גם כן המכירה קיימת שהרי תביעת מזונות האלמנה הוא מב"ד והם מוכרים ונותנים לה למזונות כמבואר בכל הפוסקים ז"ל וב"ד רשאים למכור אפילו ליותר מששה חדשים וכמו שהביא בטור א"ה סי' צ"ג בשם ריש מתיבתא דאחר הו' חדשים מוכרה בב"ד אפילו לכמה שנים עד שתטול כתובתה וכו' ואף בנ"ד דלא מחזקי' ליה בודאי מת לענין ירושה אלא ולענין התר האשה כיון שנוטלת כתובתה על פי שמועה זו יהיה לה דין אלמנה גם כן לענין מכירה לגביות הכתובה או המזונות וכן מכירת אפוטרופוס או ב"ד למזונות הויא מכירה אפילו הוו נכסי רטושין כנ"ד דיצא לדעת וכתב הרמב"ם ז"ל ספ"ז מהלכות נחלו' מי שיצא לדעת וכו' שמעו בו שמת הרי ב"ד מוציאין כל המטלטלין וכו' וכתב הרב המגיד ז"ל דעת רבי' הוא שדין שמעו בו שמת ביוצא לדעת הוא כדין לא שמעו שמת כשבוי וכו' ובדין לא שמעו בו שמת כשבוי כתב הרמב"ם ז"ל למעלה שהמטלטלים יהיו ביד נאמן ומורידין לתוך הקרקעות קרובים וכו' ונלמוד זה ממימרא דשמואל פ' המפקיד שבוי שנשבה והניח קמה לקצור וכו' ב"ד יורדין לנכסיו ומעמידים להם אפוטרופוס וכו' ואחר כך מורידין קרוב לנכסיו כמו שהביאה מ"מ הרי שמעמידים אפוטרופוס לפי שעה בנכסי רטושין ומסתמא ממה שיש ביד זה זנין את האלמנה ובנים ובנות ואם יצטרך למכור קרקע יהיה ע"י אפוטרופוס זה לפי שעה למכירת קרקעי כדי שיהיו בידו המעות ליתנם מדי חדש בחדשו או לששה חדשים דאין האשה מפסדת מזונות בנכסי רטושין או נטושין או שבוין ואם אין מעות בעין פשיטא שמוכרה היא ואפטרופוס כשאר נשים בין שתהיה אלמנה או אשת איש יש לה מזונות ואם כן אם נמכרה הבית למזונות המכירה קיימ' ולכתובה נמי כיון שגוב' כתובה בשמועה זו ומתירה לינשא וכ"ש ב"ד שמוכרין למזונות האלמנה והבנות ולכתובה. ואם כן טעה מי שלימד לבת לומר שטעו ב"ד למכור נכסי רטושין דאע"ג דהרמב"ן והרשב"א ז"ל חולקים על הרמב"ם בנכסי רטושין דאף כשמעו בו שמת אין מורידין קרוב לנכסיהם אלא שמורידין רחוק כמו שהביא מ"מ אפ"ה לענין מזונות האלמנה והבנו' פשיטא דלכ"ע מורידין מי שיהיה למכור קרקעות למזונות או לכתובה או ב"ד עצמ' ימכרו ומכירתם מכירה כיון שאין מטלטלים או דבר אחר למכור: וגם מה שטענה שהמכירה היתה בטעות בחשבם שהחזקה לבד היא של ישראל וגוף הקרקע היה של גוי והאמת הוא שגוף הקרקע הוא של ישראל וכיון שחזק' אין כאן מכירה אין כאן נראה לי שאם אין כאן אונאה או מקח טעות בסך המכר אם היה הקרקע שלו שלא מכרה בפחות משויה מה שהיה שוה מאתים במנה אינה טענה דמה לי שתהיה חזקה מה לי שיהיה כולה שלו הרי קרקע זה שחשבו למכור נמכר וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל ואחרים שכתבו דאין אונאה אפילו שוה אלף במנה כמו שכתב פרק י"ג וכי היכי דאין אונאה לקרקעות ה"נ לחזקות דנר' דחשיבי כקרקע ולא גרע משכירו' קרקע דהוי כקרקע ושלא הגיע הזמן כדמשמע פ' מציאה האשה ולענין אונאה נמי אמרינן דשכירות אין בו אונאה כמו קרקע עצמו: ואם היה הענין שבחשבם שהיתה חזקה לבד מכרו אותה במאה ואם היו יודעים שהיתה כולה שלו לא היו מוכרים אותם כי אם בק"ן נראה דהוי כמקח טעות אפילו תהיה החזקה נחשבת כקרקע והוי כמוכר קרקע בסתם בחזקה שהוא בן חורין ונמצא שהיה חייב עליו המוכר סך מעות או שיש חק על הקרקע שיפרעו עליו מכס ידוע כל שנה שהוא פשוט שחייב לפרוע הוא מה שחייב עליו והחק של הקרקע וכן נמי אם מכרה בתנאי שיפרע הוא מה שחייב על הקרקע סך ידוע ואחר כך נזכר שכבר פרע או שאמר לו שהיה מוכרו לו בזה הסך לבד על שהיה חק על הקרקע בכל שנה ונמצא אחר כך שלא היה פשוט גם כן שיפרע לו מה שאמר שהיה חייב או מה שהיה שוה הקרקע יותר אם לא היה עליו אותו חק או יתבטל המקח וכן בנדון זה שמכרה בסך זה בחזקת שהיתה חזקה והיה חייב לישמעאל בעל הקרקע שכירות מה ונודע אחר כך שהיתה כולה שלו ולא היה מוכרה בזה הסך יהיה חייב לפרוע לו השכירו' שהיה צריך לפרוע לגוי אז יתבטל המקח בטענה שהיתה בטעו' כמו שטענה הבת אבל אין נראה כן מלשון זה שכתוב שכיון שחזקה אין כאן מכירה אין כאן נראה שאין הטענה מפני שמכרה בפחות אלא מפני שחשב שהיתה חזקה ולא היתה ואם אין אונאה ולא דררא דממונ' מה לי שתהיה חזקה או גוף קרקע וגם שנא' שכוונ' טענה זו הוא על זה מפני שמכרה בפחות משוויה שחשבו שהיתה חזקה אפשר שלא יתבטל המקח אלא שיתן הקונה תשלום מה שיש הפרש בין חזקה למכירה והיא תפד' הבית מן הגוי אם היתה ממושכנת כמו שטענה היא ולהרמב"ם ז"ל והנלוים עמו דאין אונאה לקרקעות אפילו שוה אלף במנה אין כאן דין אונאה כלל ומה שחשבו שהיתה חזקה ונמצא שהיה גוף הקרקע גם כן דהכל קרקע ואין בו אונאה: ומ"מ אפשר לומר דיש כאן מקח טעות