מבי"ט חלק א יג

רואה שהיה צריך להביא עדים כל שכן שהתנה עמו הרב יצ"ו כמו שכתוב בשטר נראה דבר פשוט שחייב לשלם דמי הבשמי' הנז' לרב הנז' נר"ו ומה שנר' לע"ד כתבתי וחתמתי משה בר' יוסף זלה"ה מטראני: ראיתי כל הכתוב לעיל והנה הוא שלם מכל צדדיו ומום אין בו נאם שלמה חז"ק. גם לע"ד נראה שכל הכתוב לעיל כדת וכהלכה נאם יוסף סאגיס: יו על ענין מי שהוחזק כפרן אם נאמן אח"כ בעדים נראה דנאמן לעולם אפילו באותו ממון דאי אמר מנה לי בידך והלה אומר לא היו דברים מעולם והביא המלוה עדים שלוה ממנו וחזר הלוה ואמר פרעתי אף על גב דהוחזק כפרן אם הביא עדים לטענתו זאת שפרע נאמן דכל היכי דאמרינן הוחזק כפרן ואינו נאמן היינו דאין מקבלין טענותו אבל אי מייתי עדים שפרעו כבר כשחזר ואמר פרעתי נאמן על פי העדים שאין העדים אלו מכחישין לעדי' שאמרו שלוה וכמו כשהוחזק כפרן לעולם בממון זה שאם אחר שיצא מב"ד אמר פרע אינו נאמן ואם הביא עדים נאמן לכולי עלמא כמו כן אם הביא עדים על טענתו שחזר וטען בב"ד פרעתי נאמן דמה לי הכא מה לי התם הרי כ"כ הוחזק כפרן אח"כ בממון זה שלא להיות נאמן על פיו כבראשונה ואפ"ה נאמן בעדים כדאיתא בדוכ' פ"ק דמציעא הכא נמי כשחזר וטען בב"ד פרעתי והביא עדים נאמן ואע"ג דהוחזק כפרן וכן נראין דברי הרב ז"ל פ"ו מטוען ונטען שכתב בדין זה שאם חזר הנטען ואמר כן היה ולויתי ופרעתי אין מקבלין הימנו אלא הוחזק כפרן ומשלם ע"כ ולישנא דאין מקבלין ממנו משמע בפי' דהוה על פיו משום דהוחזק כפרן אבל איית' סהדי על טענתו שטען בב"ד פרעתי פשיט' דנאמן וכן הן דברי הרב בעל מגיד משנה ז"ל שכתב דכיון שאמר טענה המכחשת העדים לעולם אינו נאמן לומר פרעתי עד שיברר בעדים משמע דאם מברר בעדים טענתו שאמר פרעתי פשיטא דנאמן ואף אם נתעקש לומר דמאי דכתב עד שיברר בעדים ר"ל אם יאמר פרעתי אח"כ אינו נאמן עד שיברר בעדים אבל בפרעתי שחזר ואמר בפני ב"ד אינו נאמן אפילו בעדים היינו לפי מה שפי' הוא ז"ל דהעדים מעידים אותו שיש לו ר"ל שיש לו עכשיו בשעת תביעה ואם מביא עדים לפרעתי שבשעת תביעה הרי הם מכחישי' לעדים אלו ולהכי איפשר שאינו נאמן בעדים אלו הואיל דהוחזק כפרן והם מכחישים לעדים אבל כל היכא דאין מכחישי' את הראשונים שאמרו לוה וחזר ואמר פרעתי והביא עדים מיד לטענתו זאת שפרע נראה מלתא דפשיטא דנאמן בעדים כדאמר' וזו החלוק שיש בין דין זה לדין שהביא הרב ז"ל בסמוך שאמר להד"מ ובאו עדים שלוה ופרע והמלוה אומר לא נפרעתי שחייב הלוה לשלם שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ונמצא הלוה אומר לא פרעתי והעדים מעידים אותו שפרע הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ע"כ שבדין הזה אע"ג שהעדים אומרים שפרע כיון שהוא עומד בטענת לא לויתי חייב לשלם ובדין שלמעלה אע"ג דאמר לא לויתי כיון שחזר אח"כ ואמר פרעתי והביא עדים לטענותו זאת נאמן דאי הבאת עדים הוא לטענת פרעתי שלאח' יציא' מב"ד אפילו בדין זה שלעולם או' לויתי וחייב לשלם אם יצא מבית דין ואמר אח"כ פרעתי והביא עדים נאמן אלא ודאי כשחזר ואמר בב"ד פרעתי והביא עדים נאמן וכשלא חזר אלא שעמד בדיבורו שלא לוה אע"ג שיש עדים שפרע חייב לפרוע דהודאת בעל דין כמא' עדים דמי ואם אחר שחייבוהו ב"ד הביא עדים שפרע אח"כ נאמן ובוודאי סברא היא דהפרש יש בדין הוחזק כפרן בין עומד בכפרנותו למי שאינו עומד בו כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה וכמו שתרצו המפרשי' ז"ל לדעת רבינו ז"ל בסוף פ"ז בדין נזכרתי שפרעתי לו שנאמן על פי עדים ופי"ד מהלכות מלוה ולוה הביא הדין של מוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא פרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כלו נשבע הלוה ונותן מחצה והקשו ז"ל למה אינו נאמן לחזור ולומר נזכרתי שפרעתי כלו הרי העדים מעידים ותרצו לדעתו ז"ל דהתם בעומד על דבריו הראשונים אבל אם חזר ואמר נזכרתי הרי זה יכול לטעון כיון שהעדים מסייעין אותו הא קמן דיש חלוק בין עומד בכפרנותו למי שאין עומד בכפרנותו דבעומד בכפרנותו אין מועיל לו העדות וכשאינו עומד בכפרנותו מועיל לו העדות שאומר פרעתי כשהו' בב"ד דפרעתי דלאח"כ אפילו עומד בכפרנותו מועיל לו אם הביא עדים וכדפי' ובפי' כתב הרמ"ה ז"ל דאי אתו סהדי ואכחשוהו בטענה קמייתא לא משגחי' בטענה בתרייתא עד דמייתי ראיה משמע דאי מייתי ראי' בטענה בתרייתא משגחינן ביה אע"ג דהוחזק כפרן בטענה קמייתא דאכחשוהו עדים ומה שכתב הריב"ש דאי אמ' להד"מ ואכחשוהו עדים ואחר כך אמר נזכרתי שלויתי ופרעתי שאינו נאמן אפילו בעדים איפשר שיש הפרש בין אמר נזכרתי עתה למי שאומר פרעתי ומעולם ידע שפרע אלא שהיה רוצה לפטור עצמו בטענת לא לויתי נאם משה בר' יוסף זלה"ה מטראני: שאלה ששאלתי להרב הגדול כמהר' יעקב בירב נ"ע ותשובתו עליה: יז שאלה ילמדני מורי ראובן שחלק נכסיו קודם מיתתו והיו לו יורשים והניח לא' מהם דבר מסוים בתורת ירושה ולאחרים לא הניח אם מה שחלק קיים אם לאו עוד ילמדני מורי אם אמר מנה לפלוני ומנה לפלוני ולא נמצאו לו אחר מיתה מעות בעין אם ימכרו החפצים הנמצאים לפרוע המני' או לא ואם היו שטרי חובות בכלל הנכסים אם יפרעו מהם מה שצוה או בעינן דליקני איהו וכל שיעבוד דאית להו למקבלי מתנות אלו: תשובה מי שהוריש לאח' מהבנים דבריו קיימים ודוקא שהורישו על פה אבל בכתב לא עשאו אלא אפוטרופוס ודוקא הבן אבל אם היה אח בין האחי' ר"ל שלא היו לו יורשים אלא אחים או בנות בין בעל פה בין בכתב דבריו קיימין ודוקא שאמר פלוני בני יירש פלוני אחי יירש ושתק אז דבריו קיימין אבל אם אמר על שאר היורשים לא יירש פלוני דבריו בטלין שהוא מתנ' על מה שכתוב בתורה שהוא רוצה להוריש למי שאינו יורש: ומה ששאלת אם אמר מנה לפלוני ולא נמצאו לו אחר פטירתו מעות בעין אם ימכרו הנכסים: יח תשובה במס' שבועות מחלוקת רב ושמואל כי האומר מנה לי בידך אם דוקא מנה הוא אומר או שוה מנה ופסק הרמב"ם כשמואל דדוקא מנה קאמר וגם הרשב"א והריב"א והרבה מן הפוסקים ואם כן השכיב מרע שצוה תנו מנה לפלוני דוקא מנה קאמר ואם לא ימצא מעות בעין לא יתננו לו כלום דדילמא מנה היה לו לשכיב מרע והיה קבור וכיון שלא נמצא אותו המנה אין נותנים לו כלום ואף על גב דאמר בפ"ק דגיטין דלמנה קבור לא חיישינן דוקא כשנמצא לשכיב מרע מעות בעין דלא אמרינן על מנה אחר צוה שהוא קבור וכן כתב הרשב"א וכן דעת הרמב"ם וכן כתב בעל מגיד משנה שהוא דעת ה רמב"ם ואע"פ שחזר להסתפק ואמר שאיפשר לסלק מן הספק לא מפקי' ממונא מן היורשים שכל הנכסים בחזקתן וכ"ש שהרשב"א וכמה פוסקים סוברים שאם לא ימצאו מעות שלא ימכרו הנכסים ליתן להם מעות ומה שכתבת אם היו שטרי חובות בכלל נכסים: תשובה שכיב מרע שאמר שטר חוב לפלוני כפי דעת הרבה מן הפוסקים אין בדבריו כלום אם לא צוה שכיב מרע שיתנו לו הוא וכל שעבודי' דאית ביה ויראה שכך דעת הרמב"ם אעפ"י שקצר בלשונו והטעם שכתב הרשב"א שצריך שיאמר שכיב מרע קני הוא וכל שעבודי' דאית ביה מפני שלא אמרו אלא דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין והגע עצמך שמסר וכתב מי שהוא ברי' השטר ולא אמר וכל שעבודא דאית ביה לא קני אלא נייר בעלמא לצור על פי צלוחיתו והכא נמי לא קנה אלא לצור וכו' אם לא אמר הוא וכל שעבודא דאית ביה אבל להוסיף על דברי שכיב מרע מנא לן לשנאמ' שכוונת השכיב מרע היה כשאמר תנו שטר לפלוני שכוונתו לומר הוא וכל שעבוד' דאית ביה ומה שלא פירש הרמב"ם הוא שרגיל ליקח לשון הגמ' בקיצר ומה שפיר' בגמרא צריך לפרש בלשון הרב זהו הנראה לי שאין ראוי' לעקור הירושה מן היורשי' אלא בראיה ברורה וזהו אם צוה המצוה תנו שטר לפלוני אבל אם צוה תנו מנה לפלוני ולא נמצא בעין אלא במלוה בין כתובה בשטר בין אינה כתובה בשטר כבר אמרנו שאם לא נמצא מעות בעין חיישינן על מנה קבור כדאמ' הכלל העולה ש"מ שצוה תנו מנה לפלוני ולא אמר מנכסי אלא אמר מנה סתם אם לא נמצא לו מעות בעין חיישינן שעל מנה קבור צוה ולא יתנו לו כלום ומי שצוה תנו שטר לפלוני ולא אמר הוא וכל שעבודא דאית ביה אין ראוי לעקור הירושה מן היורשים: יעקב בירב: יט תשובת שאלה לרב עמרם ששאלתם יש בינינו מקום של מיני' מישראל ופרשו מדרכי ישראל ואין משמרין לא מצות ולא שבת ואין שחיטתן כשחיטתנו ואוכלין חלב ודם וי"ח טרפיו' ופרוצין בעריות ואין כותבין כתובות ולא גיטין ולא חולצין ולא מיבמין ויש מביניהם שמבקשים לחזור לישראלות ולהיות נוהגים כדיני ישראל יש תקנה לחזרתן וכשהן חוזרין צריכין טבילה או לא ועוד לאחר שחוזרין ראוין הן לבא בקהל או לא וצריכין להטיף מהן דם ברית או לא כך ראינו שאותן מינין משונין הן מכל מינין שבעולם שכל מינין פוקרין בדברי חכמים כגון טרפות וי"ט שני ושניות מדברי סופרים אבל בדברי תורה ומקרא מחזיקין ומשמרין כעיקר ישראל והללו שפירשת' פקרו בעיקר תורה ונשאו עריות והולידו ממזרים וחללו שבתות ואלו לא היה עיקרן מישראל היינו חושבין אותם גוים כשאר שמגיירן וטובלין ונעשין כשאר ישראל כמו שכתוב כאזרח מכם יהיה לכם הגר והגר אתכם אבל הללו כיון שעיקרן מישראל ועדיין שם ישראל עליהם ומצות נוהגת בהם מחוייבי' בתרי"ג מצות וכיון שהיו פרוצים בעריות ולא כתבי גיטי נשים בניהם ממזרים ואי איפשר לקבלם ולהכניסם בקהל שמא יתערבו בישראל וישאו נשים וישיאו בנותיהם לבני ישראל ומרבי' ממזרים בישראל לפיכך אי אפשר לקבלם כל עיקר והוו יודעין שמלפני שאלות אלו יצאו שאלות לפנינו שבאו משם וכתבו בהן שאלה שדומה לזו ומפורש בה שיש במקומינו בני אדם שיצאו לתרבות רעה ולמינות ופקרו בדברי חכמים ואין כותבין כתובות וגיטין בישראל ועכשיו יש מהן שמבקשין לחזור בהן ולהיות כישראל ולפרוש מן הדרכים שהיו בהן כיצד נעשה להם נקבלם או לא וצונו וכתבנו להם (שלא) לקרבן ולהכניסן בישראל לעולם אלא אם באין האבות וחוזרין בהן ומקבלין עליהן עול מצות כשאר כל ישראל קבלו אותן שנולדו מטיפה כשרה ונולדו בכשרות ובידקו בולדותיהן ודקדקו בהם שכל מי שיש לו מין פיסול הכריזו עליו והפרישוהו ויהיה מובדל מישראל שממזר הוא ואין לו תקנה לעולם עכשיו הודיענו אתכם שאם היו אותם התועים הם בעצמם שפרשו למינותם יש להם תקנה להלקותם ולהכניסם כמו שפי' בשאלות הראשונות ואם בניהם הם אין להם תקנה לעולם: וששאלתם בשביל מטעה שעמד בגלותינו ושריני שמו והיה אומר אני משיח ותעו אחריו בני אדם ויצאו למינות ואינם מתפללים