מבי"ט חלק א קלח

לא היה יכול לתבוע תוך שנה כשהיתה קיימת ואם נפלה מה לי תוך שנה מה לי אחר שנה וכן בקבלת אחריות לא שנא: וגם מה שתרצת ונתת טעם דכי היכי דלוה לא מצי מסלק בלא זוזי ה"נ מלוה וכשהבית נפל או נשרף או לא מצא שוכרים הרי זה כאלו לא החזיר אינו דאדרבא איפכא מסתברא לומר היקשה מלוה למלוה כל סך מעות שמחזיר לוה למלוה כשהוא מסלקו אותו סך בשוה תובע מלוה ממנו כשהוא רוצה להסתלק שהם שוים בסילוק אפילו שלא היתה שוה הבית כלל כ"ש שהוא מחזיר הקרקע שהוא שוה מעות לחזור ולבנותו ונוטל ג"כ האבנים השרופות מערימת העפר והעצים והקורות כשנפל וכל הבית שלם כשאינו מוצא שוכרים ואם היום לא ימצא מחר ימצא ואם כן לא נתרצה בזה קושיות ס' בית יוסף על בעל הטורים שהקשה על קבלת אחריות דאפ"ה מותר דאיכא תווהא שלא יצטרך לבית וכו' ופורע נכייתא ואינו נהנה ואם לדעתך הוי כאלו לא החזיר ואינו יכול שיפדה איכא תווהא טובא ושרי כמו שכתב בב"י אבל מטעם אחר אין שום קושי' על בעל הטורים כי כשכתב אחריות על נכסיו ולא נצטרך לבית או לא מצא שוכרים יגבה גם כן מיד משאר נכסיו כמו אם נפל אם נשרף כיון שכתב למעלה שיכול המלוה לכוף ללוה שיפדנה אימתי שירצה כשלא קבל עליו אחריות ולא נפלה הבית וכשנפלה או נשרפה או לא מצא שוכרים יגבה משוויה כדפירש וכשקבל אחריות יפרע משלם כי הני גווני נמי ואם כן צדק במה שכתב בעל הטורים דאם קבל אחריות אסור ואע"פ שלא הזכיר אלא נפילה ושריפה ה"ה אם לא מצא להשכיר דהא בלאו הני גווני נמי אם רצה אימתי שירצה יוכל לכוף אותו כמו שכתב למעלה אלא דמסתמא כיון שהשכירות הוא בפחות משוייה לא ירצה לפדות אלא כהני גווני ולא נדחו דבריו מתוך מה שכתוב בב"י והיה לו לתת לב להבין וליישב דברו כי כן דרך המפרשים לחזק וליישב דברי הספר אשר הם מפרשים אותו ולא לחלוק על דבריו ולהראות שנשארו דחויות ואחר שהוריתיך בדרך חכמה בפסק זה אדריכך במעגלי יושר דרך כלל בדרכי ההוראה והוא כי ידעת כי ברוב הדינים הכוללים נפל מחלוקת בין הפוסקים והמפרשים ז"ל בפרטיהם ואתה צריך להיותך פונה אל מה שתורה אם הוא דברי הרי"ף או הרמב"ם ז"ל כל מה שתקשה ותתרץ על דבריו צריך שיהיה ידוע לך שהוא סובר כן ולא תסמוך על מה שתמצא מה שתרצה בספר אחד על הסתם לומר כי כן סובר המפרש הידוע לך אשר על דבריו התחלת להורות ולהקשות ולתרץ עד שתדע בודאי כי הוא ג"כ סובר כן כי כן קרה לך בפסק זה שאתה מביא ראיה לסברת א' ממה שכתב בעל סברא אחרת ואינו ידוע לך אם יודה האח' ודוחה סברא אחת כסברת חבירו וכן אפילו שתמצא ראיה מבעל סברא עצמה צריך שתחקור בה שיהיה הראיה דומה לו בעיקר הטעם וזהו כח המורה לדמות מלתא למלתא דדמי לה בשיקול הדעת ובעיקר זה יכוונו המורים או יטעו ועיקר הדימוי הוא בדבר הנלמד עצמו כי א"א לכוין ולדמות בעניני' בכל פרט דבריהם אלא בדברה נלמד לבד: כן כשתשיב על שאלת איסור והיתר לא תחפש על המתירים לסמוך עליהם בלי השגחה אם הם גדולים בחכמה ובמנין יות' מהאוסרים כי גם כי בדיני ממונות אנחנו סומכים על רבינו משה ז"ל במקומות אלו ובכל המקומות כשיש מחלוקת בין הפוסקי' אוקמינן ממונ' אנתב' בענין איסור והית' אין סומכין על המתירים אלא א"כ הם גדולים בחכמה ובמנין: וכן על הכל מה שתביא מדברי הפוסקים ז"ל תחפש בגמרא עיקר הדין ושרשו כי מטעם הדין יתבאר לך אם יהיה מכוון לעיניך ובשכלך הזך תדקדק בכל מה שתכתוב שיהיו דבריך נכונים למבין וישרי' למוצאי דעת כנפשך וחפצך וכחפץ חפץ צדקך המבי"ט: שאלה רלו ילמדנו רבינו ראובן היה לו חזקת בתים והיו לראובן בנים וא' מהבנים נכנס בבתים ודר בהם בחיי אביו יותר משלשה שנים ולא היה הבן סומך על שלחן אביו ונפטר ראובן לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והבן שדר בבתי' בחיי אביו שני חזקה דר גם כן בבתים אחרי מות אביו עשרה שנים בפני אחיו מאביו ואחר כך מת אותו הבן שדר בבתי' בחיי אביו ובחיי אחיו והניח יתומים גדולים וקטנים וגם הם היו בבתים הנז' לאחר מות אביה' יותר משני חזקה ומכלל הבתים היו בהם עליות והיו משכירים אותם היתומים לאחרים ונוטלין שכרן וכל זה בידיעת אחי אביהם ואחר זמנים אלו בא דודן אחי המת ותבע מהיתומים חלקו המגיע לו מהחזק' ואמרו היתומים אבינו החזיק בבתים הנז' בחיי זקננו שני חזקה ובחיי אחיו דודינו עשרה שנים אין זה כי אם שקנא' אבינו מאביו או קבלם ממנו במתנה עוד נוסף על זה שאנו החזקנו בבתים כנז' אחרי מות אבינו יותר משני חזקה ולא מיחה בנו דודינו והיינו משכירים העליות לאחרים ונוטלין השבח ולא מיחה בנו דודנו יורינו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים תשובה פ' חזקת תנן ולא לבן בנכסי האב ובגמ' והלכת' חלקו לא תניא נמי הכי הבן שחלק והאשה שנתגרש' הרי הן ככל אדם וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג ואפ"ה לא מהני להו ליתומים אלו חזקת אביהם בן ראובן כיון שאין אנחנו יודעים אם היה בא מחמת טענה אבל חזקה שהחזיקו הם אחר מיתת אביהם מהניא להו כדתנן נמי התם הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה אלא דבעי' דדר בה אביו חד יומא וכדאי' התם בגמ' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ד וטענינן להו שמא קנאה אביהם מאביו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל צ"ט תשובה ד' וכן מה שהשכירו הם העליות לאחרים ג' שנים הויא חזקה כאלו הוא דר בה וכדאמרי' התם אנו אגרינן מיניה ודרינא ביה תלת שנין וכו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ב ולכן הדין עם היתומים נאם המבי"ט: רלז דאגה בלב איש ישחנה לאחרים להגדיל הבכי והצער על מעשה שהיה באנקונ' כנודע ומשם יצאו לארץ פיזארו וקבלם הדוכוס אדני הארץ בסב' פנים יפות כי ראה גם תועלתו קרובה שיסתחרו שמה כל הסוחרים אשר היו מסתחרים באנקונה וגם הם לעשות טובת הנאה לאדון הארץ אשר הקדים להם טובה ראו לעשות הסכא' על כך ושלחו שלוחים לתוגרמה לקהילות הגדולות אשר בעיירות הגדולות לישראל שיסכימו גם הם על ככה לבל ילך שום סוח' לאנקונ' אלא לפיזארו והראשוני' לכל דבר שבקדושה היו קהלות הקדושות אשר בשלוניקי וחכמיהם יצ"ו אשר הסכימו על כל סוחר שהיה רגיל ללכת לאנקונה שילך מכאן והלא' לפיזארו והטילו תנאי בהסכמה כפי מה שנכתב אלי אם יסכימו עמהם קהלות קושטנטינא ואנדרנופולי וברוסא ובשני מקומו' אלו נעשה ההסכמה גם כי קצת הסוחרים אומרי' שהיה הדבר שלא מרצונם וקהלות ברוסה לא נתרצה כלל ונתנו סבות מספיקות לפי דעתם שהיה מגיע הפסד גדול לסוחרים ללכת לפיזארו להעדר מקום מושב הספינה בנמל אשר מזה יקרו מקרים רעים ונאמנים ובזה רפו ידי הסוחרים אשר בשא' הערייות מלקיים ההסכמה וקצתם הלכו לאנקונה וקצת' אשר הלכו כבר לפיזארו עמדו שם זמן מה שלא הצליחו בסחורותיהם וחזרו משם לאנקונה ונשארה ההסכמה בטלה מעצמה: וכראות הגברת המפורסמת בכל המלכיות כי לא נתקיימה ההסכמה חזרה להוסיף ידה שנית לכתוב לחכמי העיירות הגדולות שיחזרו ויחמלו על העניי' האומללים אשר נשארו בפיזארו ולא קיימו את נדרם אשר נדרו לדוכוס אדני הארץ והיו עמו בבשת וחרפה וגם יראי' לנפשותם שמא ירע להם תחת אשר ריחם עליהם וגמלם ברוב חסדיו והחכמים יצ"ו לבם להטיב ולהעתיר ולהפציר דברי תחנונים ופיוס לשרידים אשר ה' קורא הרגילי' ללכת לאנקונא שילכו לפיזארו כי הדוכוס יתקן מקו' הנמל לבלתי יארע בו תקלה ויש מהם שומעים ומהם אשר לא ישמעו לקול מלחשים אשר הם חסי' על ממונ' יותר מגופי העומדים שם וגם נותנים טעם וסבר' שלא יהיה שם סכנה בע"ה (הנה היא בתשובות מהר"י ן' לב בח"א דף ק"ט) ואחד מן החכמים אשר לא חתם ולא נקב שמו בפס' שהראו לו כתב שיש רשות ביד הקהלות וביד החכמי' יצ"ו אם יסכימו רובם לתקן התקנה משום דהוי מלתא דסכנתא וכו': והביא קודם מה שהעלה בידו מהר"ם ז"ל בתשובה בפי' ההיא ברייתא דרשאין בני העיר וכו' במה שנחלקו בפי' רוב הפוסקים המפורסמי' ז"ל וצרף את ר"ת בכלל הפוסקים הסוברים דברייתא איירי בהתנו ביניהם תחלה וניאותו בו כולם ושוב חזרו וכו' וכיון אל דברי ר"ת אשר כתוב במרדכי שמצא בשם ר"ת ונראה שתפס יותר עיקר בדברים אלו של ר"ת שהביאם המרדכי באחרונה ומה שכתב גם כן וה"ר מרדכי מצא בשם ר"ת וכו' דמשמע דמה שכתב קודם לא היה ברור אצלו שפי' כן ר"ת אלא שזה שמצא ה"ר מרדכי בשם ר"ת הוא ברור יותר ואין בכאן סתירה בדברי ר"ת ואפילו לכאורה דפשיטא דחד מינייהו הוא דפי' או שחזר מן הפי' הא' לב' שמצא ה"ר מרדכי שהוא העיקר כמו שכתבתי: עוד כתב החכם שכתב הפסק ההוא ועוד תמיהא לי לכאורה בתשובת מהר"ם וששאלתם על ראשי הקהל שרצו להטיל מס על הקרקע וכו' לא הנחנום וכו' איך כתב הטעם דרשאין בני העיר לתקן מדעת כולם ונתקיימו הדברים בדבורא בעלמא משום דאיכא רווחא להאי כמו להאי וכו' והלא ברייתא דרשאין בני העיר מיירי במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי דשכר פועלים הוי פסידא לפועלים והמדות והשערים הוי רווחא לקונים ופסידא למוכרים ואפ"ה קאמר דרשאין וכתב בתירוץ זה דבני העיר אינם מכריחים לפועלים ששכרו עצמם באותו הסך וגם אינם מכריחים למוכרי הפירות על המדות ועל השערים אלא על עצמם הם עושים התקנה וכו' והוא עשה תמיהא לכאורה והוצרך לתרץ על תמיהא זו כאלו היא קושי' חזקה ולי נראה דאין כאן תמיהא דמהר"ם ז"ל כתב משום דאיכא רווחא להאי כמו להאי לא כתב דאיכא רווחא לכולהו משום דמתקני על הפועלים ועל המדות והשערים תקון אמצעי וישר כגוונא דאיכא רווחא לפועלים כמו לבעלי בתים ולמוכרים כמו לקונים כשרואים שהפועלים רוצים להעלות על שכרם יותר מן הראוי וכן כשמקטינים המדות או מעלים השערים ואף על גב דממילא איפשר דמטי פסידא לפועלים או לבעלי חנויות לא חשיב פסידא מה שאינם מרויחים יותר מדאי כיון שנעשה בצדק ויכולים גם כן להכריח את מוכרי הפירות שימכרו הפירות שיש להם עתה למכור על המדות והשערים שתקנו בני העיר שלא כדבריו שכתב וגם אינם מכריחים למוכרי הפירות וכו' דאם לא כן מה כח תקנתם יפה אם יסגרו החנויות ולא ימכרו מה שכבר לקחו למכור או יוליכו אותו למקום אח' או ימכרו לנכרים וא"כ יכולים להסכי' ג"כ שלא יוכלו להוציא הפירות חוץ למדינ' ושלא ימכרו לנכרי' ושימכרו בתוך זמן כך: ועל מה שהניח בצ"ע אמאי יתנו רשות לבני אומנות אחד לתקן תקנ' היכא דליכא אדם חשוב כי יש לחוש שיעשו תקנה לתועלתם ויזיקו לבני העיר יש לומר דכיון שהתקנה היא על עצמם ואינם יכולים להכריח את אחרים אם ימשך היזק לבני העיר גם הם יתקנו שלא יקנו מהם או יעמידו ויביאו להם אומנים אחרים כתב בנמוקי יוסף ה"מ היכא דליכא אדם חשוב ואעפ"י דאיכא פסידא לאחריני בתנאייהו ומיקרי רשע מצו עבדי ע"כ והיינו משום דלא עבדי אלא על גרמייהו ומ"מ היכא