מבי"ט חלק א קלד

תשובה נראה שאין שמעון יכול בדין להוציא מיד לוי אלא שווי הצמר שיש בבגדים כי כל מה ששוים הבגדים יותר מהצמר הוי כקנה שהרי נעשו במעות שפרע לאומנים למלאכתם ובמעות ליכא שיעבוד וכמו שהבי' בצ"ה שער ח' ואפילו שמכר הצמר והוציא המעות במלאכת הבגדים אין שעבוד על המעות אלא על מי שלקח הצמר כמו שהביא שם ואם כן כשעשה בגדים הוי כקנה באותם המעות מה ששוה הבגד יותר משווי הצמר ובח"מ סימן ק"ד גם כן כתב שאם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו ואם מכרם קודם שהספיק הא' להוציאם מידו אין המוקדם חוזר עליו אפילו אם המעות בידו עדיין אלא חוזר על הלקוחו' וא"כ ה"נ בנ"ד כשמכר הלוה מטלטלים המשועבדי' לראשון והוא הצמר ובמעות עשה בגדים מהצמר הנשאר ונתנם לב"ח האחרון אין לראשון זכות כי אם בכדי הצמר: זהו לפי הדין אבל מפני תקנת השוק אפילו הצמ' עצמה נתן לב"ח המאוחר אין יכול להוציא מידו ב"ח הקוד' שכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי ודאנא עתיד למקני וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל פ' במכר או נתן מטלטלין ששיעבד אגב קרקע והר' שמעון בר' צמח ז"ל בפי' הכתובה ובנו הר' שלמה ז"ל בתשובה ובמתנה כתב הרשב"א ז"ל דלא עשו בה תקנת השוק כמו שהביא בב"י סי' שפ"ו וכן כתב הר"ש בן הרשב"ץ בתשובה וכן בפסקי ריקנט סימן תקי"ח כתב על ענין זה: ואף לפי הדין אם משכן הצמר לב"ח המאוחר או גבאה בחובו ונשאר ממנה כדי חוב המוקדם אפי' מכרה או משכנה לאחר שאין ב"ח המוקדם יכול להוציאה מידו מפני תקנת השוק אינו יכול להוציא מב"ח המאוחר שיכול לומר הנחתי לך ביד הלוה מקום לגבות ממנו ואם הוא מכרה או משכנה אח"כ שאינך יכול לגבות ממנו מפני תקנת השוק לאו כל כמינך שתחזור עלי כי כבר הנחתי לך מקום גבי לוה דדינא דהנחתי לך עדיפא מתקנת השוק דלא הוי דינא דגמ' ולא תקנת השוק דגמ' ולא הוי כאשתדוף בני חרי דגבי ממשעבדי שהרי כתוב בתשובו' הרשב"א המיוחסו' להרמב"ן ז"ל סימן ע"ט דהאי דינא דאישתדוף דינא חדתא הוא ואין לך בו אלא חידושו וכ"ש דב"ח המאוחר שמשכן לו הצמר איכא בה תקנת השוק ואפילו שאותם המטלטלי' בני חרי שהניחם גבי לוה הוליכם הלוה למדינה אחרת ואינם מצויים עתה כאן אינו יכול להוציא מאלו שמה שכתבו המפרשים ז"ל שאם הניח בני חרי בעיר אחרת אינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות כיון שאינם בעיר היינו שמתחלה כשהניחם לא היו בעיר הקרקע או המטלטלים אבל מטלטלים שהיו בעיר כשלקח הראשון שפיר מצי למימר מקום הנחתי לך כשלקחתי ולא הוי כאשתדוף אעפ"י שהוליכום לעיר אחרת וכמו שכתב שם הרשב"א דהוי דינא חדתא ולא הוי כמו קרקע שאפשר ומצוי הוא שיחזור להבי' מטלטלים אלו למקום זה או אחרים הבאים מחמתם נאם המבי"ט: רלא אנשי לצון יפיחו קריה יחרחרו ריב ומדון עושים בעברת זדון את פני האדון ומה שהיה כבר היה. שניתנו קידושין לבת צנועים בכחש ומרמה המקדש והעדים ריקים ופוחזים במעגלותם נלוזי' לא תעשינה ידיהם תושיה לריק יגע המקדש לתהו והבל כח עדותם כלו כי לא מצאה ידם די עדות הצריך לחול הקידושין וכמו שכתבתי סי' רכ"ח זה ימים על זה אלא שחכם אחד מיוחד ומפורסם רצה להחמיר ולהצריכה. גט ועכבו תשובת הוראתי להתיר שלא תגיע למקום אשר ממנו שולחה לי שאלתה ועל זה הוצרכו קרובי הבת לרצות בכסף ומחיר את המקדש שישלח לה גט ונכתב הגט וניתן לשליח כפי הנשמע ע"מ שיקבל קודם עשרים סולט' ואחר כך יתן לה הגט וחזקה שליח עושה שליחותו קבל ומסר הגט ובו ביו' חזר הנותן ולקחם ממנו בחזקה ע"י הערכאות: ועתה שלחו פה להתרעם על זה ולומר כי הגט בטל כיון שלקחו מיד השליח מה שנתנו לו ע"ת הגט ופה ניתוספו דברים כי אמר לו המגרש לשליח שיקבל המעות ויתנם לפלוני ואחר כך יתן הגט כפי מה שהראה לי הסופר כתיבה אחד בלי חתימה ואחר כך חתמו מעשה ב"ד כתב בידו שאמר לו אל תתנהו לה אלא אחר שיתן המעו' לידך ואחר שתתן אותם לפלוני. ונראה. כי לענין מה שחזרו ולקחו ממנו המעות אם לא היה התנאי אלא אחר שיתן לידו המעות יתן לה הגט שלא נפסל הגט בזה כיון שרבכ נתקיים התנאי שקבל קודם ואח"כ נתן הגט ועל מה שלקחו ממנו המעות יתבעו בדין תורה אם יתחייב יגבה ממנו כי אחר שחל הגט מיד כשקבל המעות קודם ונתן הגט כבר נתקיים התנאי ולא יחזור להתבטל למפרע מפני שנטלם ממנו בחזקה כי לא התנה עמו אלא שיתנו לו וכבר נתנם לא שיקיימם בידו וכמו שאם נאבדו או נגנבו או נאנסו ממנו אחר כך לא נתבטל הגט אעפ"י שנחשב לו כאלו לא קבל שום דבר ויטעון על מי שלקחם ממנו כמו כן אם לקחם הוא ממנו לא נתבטל הגט כיון שחל מיד אח' נתינה המעות ותביעת ממון היא מה שיש לו אצלו אחר כך והגט קיים כדא': ולענין מה שהעידו פה כי בשעת מסירת הגט לשליח אמר לו בפי' אל תתן הגט אלא בקבלת המעות ונתינתם לפלוני בזה צריך לחקור אם בשטר השליחות לא היה כתוב אלא שיקבל המעות ואחר כך יתן הגט או לא היה כתוב בשטר השליחות שום תנאי אלא שע"פ אמר לו שלא יתן אותו עד שיקבל עשרים סולט' ואומר כי אם בשטר השליחות היה כתוב התנאי של נתינת המעות לידו ולא הוזכר שיתנם קודם נתינת הגט ליד פלו' אם כן עדות זה מכחשת את עדות האחר ואם העדים עצמם שהעידו עתה פה שיתנם לפלו' קודם נתינת הגט הם עצמם החתומים בשטר השליחות שלא הוזכר נתינתם לפלו' אינם נאמנים עתה להכחיש עדותם הכתוב בשטר השליחות כיון שהוא מקויים או חתימת ידם יוצא ממקום אחר כי ענין נתינתם לפלו' שלא הוזכר בעדות הראשון הכחשה היא לעדות זה כיון שקיום הגט תלוי בקיום כל תנאי אם לא שיאמרו בפי' שאחר שכתבו העדות הא' חזר ואמר הבעל שלא היה רוצה שיתן הגט עד שיקבל המעות ויתנם לפלו' ונשאר השט' הא' בידו והרי לא הזכירו ענין זה בעדות זה שחתמו עתה ואם הם עדים אחרים גם כן הם מכחישים את העדים שהם חתומים בשטר השליחות וכיון שהשט' ביד השליח והשליח עצמו אומר שלא התנה עמו קודם הנתינה אלא קבלת המעות לא נתינת' לפלו' הם עיקר ועליהו סמכי' וכמו שכתב ריב"ש ז"ל סימן קכ"ז על מודעת גט שלמד מדברי הרז"ה ז"ל שיותר יש לסמוך על דברי העדים שהוזמנו להעיד מאותן שלא הוזמנו ובנ"ד אותם שחתמו בשט' שהוליך בידו השליח הוזמנו לעדות זה ונאמר כי מקודם אמר לעדי' ענין הנתינ' לפלו' גם כן ואחר כך כשנכת' שטר השליחו' נתרצה בקבלתם לבד קודם נתינת הגט דכל היכא דאפש' לתרוצי מילתייהו דלא ליהוי הכחשה ביניה' מתרצי' כדאמ' גבי ב' עדי' זה אמ' בג' לחדש וזה אמר בד' דליכ' הכחשה ועדותן קיימת דזה ידע בעיבור וזה לא ידע וכן בשעו' שדרך העד לטעו' בשעה א' ובהכחשת ענין העדות נמי מתרצי' דיבורייהו וכמו שכת' הריב"ש ז"ל באותה תשובה על ביטול המודעו' שהיה הכחשה בין ב' כיתי עדים דאפשר שלא היה הכחשה ביניהן שאותם שאמרו שלא בטל לא שמעו כשאמר המגרש כן על ביטול המודעות ואחרי' שמעו וכו' וכמו כן בנ"ד כולם מסכימים שאמ' לשליח שיתן המעות לפלו' אלא שאלו שהוזמנו וחתמו בשטר והשליח שמעו בפי' שלא תלה נתינ' הגט אלא בקבל' המעות לא בנתינת' לפלו' קוד' ואלו שמעו קבלתה ונתינת' וחשבו כי נתינת הגט היה תלוי בשני הדברים ואם לא נכתב בשטר השליחות שום דבר אלא שאומר השליח שאמר לו ע"ת שלא יתן הגט עד אשר יתן לו כ' סולט' והעדים אומרי' שאמר לו שיתנ' ג"כ קודם לפלו' פשיטא שאינו נאמן ואם היה הגט קיים היה נוטלו ממנו ומקבל המעות ונותנם לפלו' ואח"כ חוז' ונותן לה הגט ואינו נאמן לומר שאח"כ אמר לו שבקבלת המעות יתן הגט ואח"כ יתנם לפלו' דכיון שדבר זה עכוב הוא בקיו' הגט דלעדות העדים הגט בטל מפני שלא נתן לפלוני קודם הוי כמלוה את חבירו בעדים שאינו נאמן תוך זמנו לומר פרעתי אלא בעדים וה"נ הכי הוי וכן משמע במרדכי פר' התקבל דכתב על שליש נאמן וא"ת אם נותנו לא' בפני עדי' לפקדו' מה הימני' שייך וכו' וי"ל שדעתו לסמוך עליו אם ילכו העדים או ימותו כו' משמע דאם הם לפנינו אינו נאמן לומר אלא אח"כ אמר לו לגירושין יהיה בידך דשליח הולכה אין צריך לעשותו בעדים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כנ"ל אלא שמצאתי לתוס' והרא"ש שכתבו דאפי' שיש עדים דלפקדון נתנו לו נאמן שליש דסמך עליו כמו שכתבו פ' התקבל והרשב"א ז"ל כתב א"כ ניחזי סהדי מאי קאמרי אלא דמ"מ כיון שהיה יכול וכו' וכאלו אמר נאמן עלי וכו' יותר מק' עדים וכו' לפי זה יהיה נאמן השליח אם אמר שלא התנה אלא על קבלת המעות וכ"ש אם אמר אח"כ אמר לי קבלת המעות לבד ונתינתם אח"כ לפלו' וכאם המבי"ט ועיין סי' רכ"א: שאלה רלב ראובן הלך בסחורה לעיר אחרת ולא זכה לשוב עוד לביתו כי בגזר' מלכו של עולם נפטר בעיר אשר היה גר שם והיה חייב לישמעאל סך מעות ובא לוי בנו אשר היה שם עמו בעת ההיא וכתב כתיבת ידו שהיה הוא מתחייב לפרוע לו הסך ההוא שהיה חייב אביו לו ומסר המפתחות של החוג"ארה אשר היו הסחורות בתוכה ושם לו כל הסחורה באפותיקי וגם מסר לו הכתיבת יד וחז לוי הבן לעירו ואחרי שובו קמו הב"ד לפקח על נכסי אביו הנפטר ושלחו את שמעון לעיר אשר נשארו שם שהניח ראובן בעת פטירתו כדי שיקחם וימכר' ויפרע לישמעאל סך חובו והשאר יביאהו בידו וימסרהו לב"ד גם לוי הבן כתב על ידו כתב לישמעאל שימסור המפתח ביד השליח המורשה ההוא שקבלת השליח כקבלתו והו' השליח יפרע לו את חובו ונתנו לשמעון שכר על שליחו' זה והלך שמעון בשליחותו ולקח המפת' מיד הישמעאל ופת' החוגארה ומכר את כל אשר היה שם ושב לעירו אצל השולחים ומרשים אותו ושאלו ממנו הנכסי' ומה עשה מהם ואמר שפר' את סך החו' לישמעאל ואת שאר הביא עמו לאחר ימים הלך לוי הבן אל העיר מקום אשר הישמעאל דר בו ובא הישמעאל ותבעו לפני דייני ישראל ואמר לו פרע לי חובי אמר לו לוי והלא פרע לך שמעון השלי' השיב הישמעאל להד"ם שהוא התל בי ונתחב' לברוח ולא פרע לי כלום וזה לך האות שהרי כתוב' ידך היא בידי ואם היה פור' לי היה נוטל הכתיב' יד ממנו זאת ועוד שאלו היה אמת שפרע למה לא לקח ממנו חוג"ט שיור' על פרעון החו' או לפחות היה פורע לי בפני עדים ישמעאלי' ומאחר שאפי' אחת משלש אלה לא עשה תראה באמת שלא פרע ולכן אתה מהר ופרע לי את חובי קיצור הדברים שהוכר' לוי הבן לפרוע לו את חובו אח"כ חזר לוי הבן ותבע את שמעון השליח איך אמר' שפרעת את הישמעאל והנה גבה ממני פעם שנית כי אמר שהתל' ונתחבי' לברוח ויש קצת אנשים מעידי' כי בעת נסיעתו משם היה כמתחב' והשיב שבאמת כי הוא פרע לו ועתה הישמעאל מעליל עליך