מבי"ט חלק א קכה

שבכאן ולא שם עירו של מקום נתינ' וכמ"ש המפרשים ז"ל גוונ' תניינ' שינה שמו ושמה שהיה שמם אברהם ושרה וכתב יצחק ורבקה וכן שינה שם עירו שהיתה נקראת ירושלם וכתב חברון ובמתני' דפ' הזורק שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה וכו' דומי' דריש' דמתני' דקתני היה במזר' וכתב במערב כו' ופרכי' עליה בגמ' היינו שינה שמ' ושמו שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר כדאמ' להו וכו' משמע דשינה שמו ושם עירו דמתני' הוי כדפי' וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מי שהיו לו ב' שמות וכן אשה וכו' דהיינו מתני' דהשולח ואח"כ כתב שינ' שמו או שמה שם עירו כו' אע"פ שכת' וכל שום כו' אינו גט והיינו מתני' דהזורק וכמ"ש הרב בעל מ"מ בתרוייהו ומשום דהוי שינוי גדול בשם אחד שאינו נקר' בו כלל וכן בעיר תנן תצא מזה ומזה וכו' דמשמע מן התורה בכללא דפ' עשירי ומה שכתבו המפרשים ז"ל דלא שינה ממש אלא שיש לאותה העיר ב' שמות היינו לענין דאף כי האי גונא דלא שינה ממש תצא מזה ומזה אבל בשינה ממש תצא ואינו גט מן התורה לכ"ע גוונ' תליתא' שינה שמו או שם עירו שכתבוהו בשינוי אברהם אבהם ירושלם יושלם או יושמים וכיוצ' בזה שינוי השם שאינו שם אח' והכי משמע לישנ' דשינוי ולא קתני החליף שמו ונראה דשינוי כי האי דהוי כשינוי לשם אח' כיון שאין זה שם כלל ולא קיצו' שם כהני דמייתו המפרשים ז"ל יצחק חקין וכיוצא בו דהוו קיצור שם או כינוי בלשון לעז אבל כי האי שאין מי שיקר' לאברהם אבהם או ארבם הוה ליה כמי שלא נכתב שמו כלל פסול דאינו נודע מי הוא המגרש ולא הוו הני קיצור שם ולא חניכ' כיון שאין שום אדם שיקר' כך ואף על גב שהוא ידוע שבטעות נכתב וכוונתו הוא אברהם אפ"ה כיון דליכא מאן דקרי הכי הוה ליה כמי שלא נכתב השם כלל כדאמר והוי כנפואתא דפ' האו' דכתבו תפואת' ואמר דהוי כחספ': והשתא ניתי לנידון דידן דכתב בטבריה שבגליל התחתון והוא ידוע כי אינו מהגליל התחתון כי אם מהעמק כמו ששנינו פ"ט בשביעית ולהכי נראה דהוי כשינוי שם העיר דכיון שידוע שטבריה הידועה אינו בגליל התחתון הרי שינה שמה ואין במשמעו' טבריה שבגליל התחתון טבריה הידועה ואלו היה כאלו לא נכתב שם העיר בגט הרי בעל העיטור ואחרים שכתבו שאינו מעכב שלא כדעת הרשב"א ז"ל סימן אלף רי"ד וכן מ"מ פ"ג אבל מאחר שכתב טבריה שבגליל התחתון הרי שכתב ושינה בה ולכ"ע שינוי פוסל ואין לומר דמאחר שהוא ידוע שאין טבריה בגליל התחתון ועל טבריה הידוע הוא שכוונו וכמו שכתבו בגט הנז' גם כן דיתב' על כיף ימא דטבריה דהיינו טבריא הידועה דלא הוי שינוי שם דע"כ אטבריה הידועה קאי דכיון שאין שום מציאו' לטברי' הידועה דעל כיף ימא דטבריה מותבא שתהא מגליל התחתון הוי כשינוי שם וכמזויף מתוכו שהוא מזכיר שם עיר שאינה בעולם משום שהזכיר טבריה הידועה ואמר עליה שהיא בגליל התחתון ואינו כך והוי כהא שכתבו המפרשים ז"ל על הא דאוקמי' מתני' דהיה במזרח וכתב במערב דאיירי בסופ' דכל שכן שצריך שיעמדו שם העדים וכו' דאתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזויף הוא שהרי לא היו שם וכ"ש הכא דהוי מזויף שאומר שטבריה הוא בגליל התחתון ואינו כך איפשר עוד לומר דהוי שינוי שם העיר כיון שכתוב בגליל התחתון וזו אינה אלא בעמק ואיפשר דמדינת הים דיש עיר דאסקו שמה כשם טבריה ונהר גדול שלה כים טבריה ועומד' באי זה גליל שנקר' גליל תחתון וכמו שהבי' הר"י קולו' ז"ל בתשוב' באשכנז' גליל תחתון גליל עליון ואעפ"י שהוא ידוע שזה הגט נכתב בטבריה זו שבארץ ישראל בעמק אפ"ה הוי שינוי שם שהוא פסול כיון שאיפשר שיש טבריה אחרת כדאמר' ומשום מזוייף נמי כדאמר והגע עצמך שכתב בירושלם או בחברון דיתב' על נהר' פלוני שהוא ידוע שאין להם נהר או דיתבא בגליל או בעמק ואמר כיון שהוא ידוע שבירושלם או חברון שביהודה נכתב גט זה הוי כשר אינו דהרי הוא כמזויף בתוכו שכתב דיתבא על מאי דלא יתבא ואפילו אי אמרינן על ירושלם תרי ירושלם הוי אותה ירושלם נמי לא היתה יתבא על אותו נהר פלוני או לא היתה בגליל התחתון ולא דמי לשינה מקום לידתו דהכשירו ר"ת ז"ל דסהדי לאו אשקרא מסהדי אלא אעיקר מעשה דהת' לא מיחזי כשיקרא וכמזוייף דלא ידעי כ"ע דמקום הכתוב בו שאינו מקו' לידתו אבל הכי ידעי כ"ע דטבריה הידועה אינה בגליל התחתון ומיחזי כשקרא וכמזוייף מתוכו כדאמר' וכן בשינוי מקום דירה לכ"ע פסול ונר' דסדר הנכון שראוי ליכתב בגט הנכתב בטבריה מתא טבריה שבעמק דיתב' על כיף ים גינוסר כמו שאנו כותבים צפת שבגליל העליון יכתוב טבריה שבעמק ותרגו' כתף כנרת הוא על כיף ים גינוסר וראוי לכתוב כך שהוא לשון תרגום כלשון הגט ולא ים כנרת שהוא לשון הקדש וכן לא יכתוב דיתבא על כיף ימא דטבריה שאם היה מקום אחר בשפת ים זו היה אפשר לכתוב מקום פלוני דיתב' על כיף ים טבריה שהוא נודע על יד טבריה אבל לכתוב טבריה דיתב' על ים טבריה הכל אחד ועוד דים קדם לטבריה ולא טבריה לים ואיך יתלה ידוע בשאינו ידוע אלא נראה לכתוב על כיף ים גינוסר כתרגומו כדאמר' נאם המבי"ט: ריו על ראובן שהיה חייב לשמעון ולא היה לו במה לפרוע ותפש שמעון ללוי שהיה חייב לראובן ולא נמצא לפני מי שיעמדו לדין הוליכו לערכאות ונתחייב לו שם וכתב עליו מה שנתפשרו ביניהם והלך לו למקום רחוק מקום אשר ראובן היה שם ובא אחר כמה שנים ותבע שמעון ממנו מה שכתב עליו בערכאות והראה הוא שטר מכל מה שהי' חייב לראובן ואמר כי קודם שהלך פרע לשמעון מה שנתפשר עמו ושמעון אומר שלא פרע לו דבר והלך לו והשבתי שאם חוב שחייב ראובן לשמעון ולוי לראובן הם ע"פ נאמן לוי בשבועה שנתפש' עם שמעון ושפרע לו אבל אם החובות הם בשטר אינו נאמן כיון שעדיין ביד שמעון הש"ח על ראובן ומה שאומר לוי שפרע אינו מועיל כיון שנתחייב בערכאות לפרוע לשמעון כפי מה שהעידו שנתנו רשות לשמעון שילך לערכאות מפני שלא רצה לוי לפרוע לו וכמו שכתוב בטור ח"מ סימן פ"ו שחייב לפרוע פעם אחרת אפילו נתחייב לפרוע לא' בשביל חבירו וכיון שכן אינו נאמן לוי לומר שכבר פרע לשמעון מה שנתפשר עמו אם השט' חוב שהי' לו לשמעון על ראובן עדיין הוא בידו והוא היה חייב בשטר לראובן ולכן חייב לפרוע מה שיתבררו שנתפשרו אז אחר שישבע שמעון שלא פרע לו. נאם המבי"ט: ריז על דבר פירות שגדלו בשמטה בקרקע הגוי שזרעו בשנת השמטה בא"י כתבתי זה בסי' י"א וסי' כ"ה זה לי כמה שמטות שאינם חייבים במעשר ושהם כפירות של ישראל שגדלו בקרקע בא"י ועתה מצאתי בספר כפתור ופרח בכמה מקומות שנראה כמ"ש כ' בפ"ד סי"ב כתב ט"ק מה"ר אליעזר ז"ל בהלכותיו וצריך להזהר בכל מקום מפירות שגדלו בא"י ברשות הגוי ככל חומר אותם פירות שגדלו ברשות ישראל הן לענין תרומות ומעשרות הן לענין שביעית ע"כ ובפרק י"א דס"ד על תוס' דמסכת אהלות פ"ז כתב שאפילו בפירות שביעית של גוי היו נוהגים בו איסור קודם לכן ע"כ ובפ' מ"ו סימן תי"ח על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שביעית דפירות הגוי מותרין כ' הוא תימא על זה אמאי פירות של גוי מותרים מזה הטעם כו' וזה אפי' בקרקע הגוי וכו' אבל מה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע אותו איסור בקניינו כו' ה"נ אינם חייבים בשביעית אבל בפירותיה' נוהג שביעי' כו' וממשנ' אינו נעב' ירא' ג"כ בפי' שפירו' הגוי בעבודת' שהם אסורי' נמצאת למד שבקדושה שניה אסורה בעבודה וכו' וכן לפי הנראה מה שזרע הגוי בקרקעו וכו' ובשניה מותרי' הפירו' עד זמן הביעור ואחר כך כתב על עובד' דבני כנען פ' חלק אם כן מה שזרע הגוי בקרקעו בא"י מקדוש' שניה בשביעית אסור ובפ' מ"ח דת"כ על ברייתא דמס' יבמות כתב והראב"ד פי' עזקה ארץ עבודה ואם ספיחים אסורים בשביעית כ"ש פירות ארץ עבודה בין של גוים בין של ישראל ע"כ נמצא לפי זה שכבוש עולי בבל אינו נאכל ואפילו נעבד ע"י הגוי וכן נמי נר' לפי דברי הראב"ד ז"ל וזכרנוהו בפ' שאח' זה גבי עזקה נאמנים האיסו' מבואר באהלות פי"ז זכרנוה פי"א ע"כ ובפ' מ"ח וכו' אחר שכתב פ' מ"ו ענין איסור פירותיהם חזר וכתב וז"ל נראה שנשארו פירותיהם בשביעית בחיו' תרומו' ומעשרו' כשאר השנים אלא שיהיה במעש' ב' דלא גרע מעמון ומואב וכו' ויהיה אם כן מי שבפירותיו חל שביעית כמו הישראל אין בו חיוב תרומות ומעשרות אבל מי שלא חל עליו שביעית כמו הגוי פירותיו הם בחיוב ואם עכשיו בארץ ישראל שרוב פירותנו משל גוים הם בדין הוא שיהיה נוהג בהם דין מתנות בשביעית אלא שמעשר שני יהיה מעשר עני כו' שאח' שפירו' הגוים אין בהם דין שביעית הוו להו בשביעית כפירו' עמון ומואב וכו' ע"כ כדי שלא יהיה כסותר דבריו הראשוני' והאחרונים אני אומר כי מה שכתב קודם פ"ד הוא משם מהר"ר אליעזר זצ"ל היה אפשר לומר דלא סבירא ליה אבל מה שכתב פי"א הוא סברת עצמו וכן מה שכתב פרק מ"ה פעמים וג' ומה שכתב גם כן פרק מ"ח לפי' הראב"ד ז"ל ואם כן נצטרך לומר כי מה שכתוב אח' כך נר' שנשארו פירותיה' בשביעית בחיוב תרומות ומעשרות וכו' הוא לפי פשט דברי הרב שכתב שפירותיהם מותרים וכמו שכתב למעלה אחר שהשיג עליו ואל הרב ז"ל יש לו להאמין אף על שמאל שהוא ימין ואני מאמין אל דברי הרב ז"ל גם כן אלא שנ"ל שגם הרב ז"ל סבור שפירות הגוי שבאו ליד ישראל צריכים ביעור כי מה שכתב גוי שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותיה מותרים רוצה לומר שאינם אסורים מפני שזרעו אותם כישראל שזרע קרקעו בשביעית שהם אסורי' באכיל' וגזרו על הספיחים שהם אסורים באכיל' מפני עוברי עביר' שלא יזרע בסתר וכמ"ש הרב ז"ל בראש הפ' ומותרי' שכתב הרב ז"ל היינו שלא בשעת הביעור כמו שכתב שלא גזרו על הספיחים אלא מפני עוברי עבירה והגוים אינם מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם שנר' שמה שכתב מותרי' ר"ל שלא קנסו עליהם מפני שזרעו' שהרי אינ' מצווים אבל יהיו פירותיהם כדין שביעית לענין ביעור כמו פירות האילנות שבקרקע ישראל שהם מותרים באכילה וחייבים בביעור ואם כן אינו קשה על הרב ז"ל כלל ממה שהקשה עליו בעל כפתור ופרח שכתב תימא על זה אמאי פירותיו של גוי מותרי' מזה הטעם שכך שנינו לא נאכל כו' נראה שהוא סובר שמה שכתב הרב ז"ל מותרים ר"ל שאינם צריכים ביעור ואינו כן שמותרים ר"ל שלא קנסו עליה' כמו על ישראל אבל יהיו חייבים בביעור כמו פירות האילן שהם מותרים באכילה אפי' מדרבנן והם חייבים בביעור: מה שכתבתי לסמוך פסק דין של החכם ה"ר חיים עובדיה נר"ו: ריח ראיתי פסק מהוד' מפרי עץ הדר מי כמוהו נאדר יסד וגם חקר איש הדעת חיי' והתבונ' גדול ויקר החכם השלם כמה"ר עובדי' נר"ו לתת טעם לשבח בשור וצאן יובל לטבח ונמצא ריאה דבוקה לרואהו אומר לדבק טוב הוא ויחזקהו עשה סמוכו' למנהג המקילים ואינם תמהים בעיר הגדולה עשה גדר בפוסקי' שמנה עשר אלופים סביבו והחי יתן אל לבו דבריו דברי צדיקים משפטים טובים וחקים