מבי"ט חלק א קכו

חיים הם למוצאיהם עובד אלהים אשר שם לפניהם שאין מי שיבדוק אחריהם ואין צריכין חיזוק דבריו עזור בלתי עוזר מעיר והוא הצעיר משה: ריט ראובן נאמר לו שמשפח' אחת שהיתה כינוייה ככינוייו שהיו כהנים ושהוא גם כן יהיה כהן ואחר ימים בא לפני רב א' וספר לו הדבר ואמר לו שינהוג חומרי כהנים ועל דברי הרב סמך בנו של ראובן שהיה בעל תורה והיה נוהג להפריש עצמו מטומאת מת דרך חומרא ובנו היה מקל בחומרת אביו כי לפעמים היה נזהר מטומאת מת ולפעמים לא היה נזהר לימים מתה אשתו וארס אשה גרושה והתרו בו שלא ישאנה וקפץ וכנס אותה יודיענו רבינו אם יתחייב בדין להוציאה או לא: תשובה נראה דהא דתנן פ"ב דכתובות דעד אחד נאמן להעלות לכהונה אפי' היו גומלין היינו כשהוא עצמו אומר שהוא כהן דהא משוי אנפשיה איסור חומרי כהנים אבל אם הוא עצמו אינו יודע שהוא כהן לא יהא חייב לנהוג שום חומרא על פיו לא מבעיא כשהוא מכחיש אלא אפילו אומר איני יודע כדמוכח פ' הניזקין ואין עד אחד נאמן לאביי כשהוא בידו לטמא ולרבא כשהיה מתחלה בידו הא לאו הכי אינו נאמן דהא דאמרי' פ' האומר בקידושין דנאמן אפילו לא היה בידו תחלה היינו בשותק דכהודאה דמיא אבל מכחיש או אומר איני יודע לא כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת ז"ל: והכא נמי השתיקה הוא כאומר איני יודע אם אני כהן אם לאו ומה שהיה נוהג חומרא לא שיהיה מודה אלא חומרא משום ספק בעלמא לא הודאה דהא דאמרי' השתיקה היא כהודאה הוא כשאמרו לו נטמאו טהרותיך בפניך או ידעת דומיא דאכלת חלב בשתיקה כה"ג הוי הודאה אבל בענין אחר לא דהא דשתיק משום דלא ידע וכמו שכתבו בתוספות פ' האומר והרא"ש פ' הניזקין וביורה דעה סימן קכ"ז והאי דהיה מחמיר על עצמו לא הוי הודאה כדאמר' שהרי יכול לחזור בו מהשתיקה ולהכחיש אם אמר מה ששתקתי שהייתי מחשב לדעת אם הוא אמת ונאמן כמו שכתב שם יורה דעה ומסתמא כשהיה שותק לא היה אוכל או שותה הטהרות שאמרו לו שנטמאו או היין שאמרו לו שנתנסך והיה מחמיר על עצמו ואפילו כשמכחיש אחר כך נאמן ונפקא מינה שאפי' היה מחמיר כה"ג נאמן להכחיש: ואם כן בן ראובן היה יכול לחזור בו ממה שהיה מחמיר על עצמו אם היה לו אי זה טעם להכחיש למי שאמר לו שהיה אביו ממשפחת שכינוי שלהם היה ככינויו והיו כהנים דחומרא כזו שהוא על ספק בעלמא דהוי כדבר שאינו יודע בו שמותר וטוע' בו באיסור דנשאל ומתירין לו כדגרסינן בירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל פ' מקום שנהגו וכ"ש בנו שלא נהג חומרא כי אם לפעמים שאין זה הודאה דהא עדות עד אחד נמי שהיה אביו כהן אפילו היה הוא אומר גם כן כהן אני לא היה מועיל לגבי הבן כמו שלמדו ממה שאמרו שם החולק תרומה בנכסי אביו וכו' שמי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני ועד אחד מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן הוא אין מעלין אותו לכהונה בעדות זה שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק עשרים מהלכות איסורי ביאה ובנ"ד כי ראובן ובנו ידועים שהם בני נשים כשרות לכהונה אם היה א' מהם אומר כהן אני ויש לי עד א' היה ידוע שבנו גם כן היה כהן אבל כיון שהו' אינו אומ' כהן אני אין העד נאמן כמו שכתבתי למעלה וכ"ש בנו: וכפי הנראה אפילו עדות עד א' ליכא הכא אלא שנאמר לו אמירה בעלמא שלא בפני ב"ד ולית בה משש' כלל דהוי כקול בעלמ' דלא איתחזק בבי דינא דלאו כלו' הוי והוי נמי כקול שיש לו אמתלא דאין חוששין לו והאמתלא הויא דמשום שהיה משפחה אחרת בכינויה והיו כהנים יצא קול זה אפילו היה קול דאיתחזק בי דינא וכן מה שאמר לו הרב שינהוג חומרי כהנים נראה כי לא אמר כך מצד הדין דרך הוראה אלא דרך חומרא בעלמא כי ראה אותו שהיה חושש למה שנאמר לו ולא הוה הוראה אלא אם היה אומר לו הרב אתה חייב לנהוג חומרא באיסורי כהונה וכדאמר לענין דינא צא תן לו או חייב אתה ליתן לו דמנשמע דאם אומר הדיין לנתבע תן לו כך וכך בלא צא או בלא חייב דלא הוי פסק ולא הוראה דמצי למימר דדרך פשרה אמר לו כן אבל כשאמר לו צא או חייב הוי דרך ציווי והוראה והכ' נמי גבי איסור לא שנא: וכן מה שהעיד אחד שהרב ז"ל אמר לו שלדעתו היה יכול לישא את כפיו לאו כלום הוי דלא עדיף מעד אחד המעיד על איש א' שהוא כהן דאינו נאמן אפילו הוא אומר איני יודע אלא כשאו' הוא גם כן כהן אני כדאמר לעיל וכ"ש לגבי בנו שהוא מכחיש ונושא גרושה ויש תימא בעדות זה שהעידו על הרב ז"ל שאם לדעתו היה יכול לישא את כפיו איך היה האיש ההוא מסרב ולא היה נושא את כפיו וכיון שהרב ז"ל היה נראה לו שישא את כפיו היה עובר בכל יום בעשה אם לא היה עולה לדוכן בשעה שהיו עולים הכהנים ולא היה מניחו הרב ז"ל לעבור בפניו בכל יום שהאיש הזה היה מתפלל בב"ה שהיה מתפלל בו הרב ז"ל ואם לדעתו היה חייב לישא מי היה מונעו שלא ישא הרי ידוע ומפורסם הוא כי לא היה בזמן ההוא מי שיהיה לו לב לחלוק על הרב ז"ל כי היה גדול בדורו ומי יאמר לו מה תעשה ולכן נראה לי שאין בן האיש הזה חייב לגרש את האשה הגרושה שנשא ואפילו לכתחלה היה יכול לישא אותה אם לא היה לבו נופקו בשום ספק כהונה: רכ אליכם כל עוברי דרך אגיד בזרועי וידי וקולמוסי לדור ולכל יבוא גבורת ב' אנשים שנתעצמו בדין ועלתה להן שנה ויותר ועתה נגמרו טענותיהם בפני ולא רציתי לענות דינם יותר ונסתיי' דבר זה בקטנים גם כי נפתח בגדולים ומפני שהיה טוב וישר בעיני קצת בני אדם שיצטרפו חכמים אחרים עמי בדין זה ולא הפקתי רצונם לסבה ידועה לכן רציתי לכתו' ולבא' הטעמים שסמכתי עליהם לפטור את כ"ר שלמה מתביעה כ"ר ישעיה על הערבות והחכמים יצ"ו יראו וישמעו ויוסיפו לקח כי הדבר פשוט ראשונה תבע כ"ר ישעיה את כ"ר שלמה ששניהם היו ערבים ליתומי כ"ר אליעזר נ"ע על תקפ"ח סולט' שהיה חייב כ"ר דוד נ"ע ושהוא פרע את כולם לאפוטרופוס היתומים בעד אחיו ושלא נכנס בידו מנכסי אחיו הנז' כי אם הנז' רנ"ח סולטני' מהגאמילוטי' ויריעות פשתן והש"ל פרחים תשלו' התקפ"ז פרע מכיסו ועוד שהפסיד נ' פרחים למצוא הש"ל פרחים שהם ש"פ שיפרע לו חציין ור' שלמה הראה בב"ד מעשה ב"ד כתוב וחתום כראוי איך קבל כ"ר ישעיה בצובה משא א' של משי שוה ש"ה סולט' והשיב כ"ר ישעיה שהוא אמת שהודה בב"ד שקבלה אבל לא קבלה כי אחיו כ"ר אברהם שהיתה המשי בידו מכרה כבר ושאמר לו אחיו הנז' שפרע חובות אחיו כ"ר דוד נ"ע בדמי המשי וקצת מדמי המשי היו בבגדים ולקחם כ"ר ישעיה וב"ד הוציאום מידו לפרוע חוב אחר שהיה חייב ר' דוד ושלא נשאר בידו כלום מהמשי ור' שלמה הראה כתב א' שהיתה ביד רבי אברהם הנז' שכתב לו כ"ר דוד והודיעו לו שהמשי הנז' מכרה לר' ישעיה אחיו עם הגאמילוטיש ושנשאר ר' ישעיה לפרוע ליתומים הנז' ועם כתב זה הוציאו ב"ד המשי מיד מי שהיתה ונתנוה לו כמו שכתוב במעשה ב"ד ומתוך אלו הטענות נראה לי דבר פשוט שאין לו שום תביעה על כ"ר שלמה עד סך תקס"ג סולט' שאומר שעלו כל דמי הגאמילוטיש והמשי אחר שכתוב וחתום מעשה ב"ד שנמסרה המשי בידו לאו כל כמיניה לומר שהודה בלא קבלה דהודאה בפני ב"ד לאו השטאה היא ולאו בשופטני עסקינן דמודו בב"ד שקבלו מה שלא קבלו ומה שאומר כ"ר אברהם אחיו ג"כ שהוא מכר המשי קודם ושפרע קצת מחובות כ"ר דוד אחיו גם הוא אינו נאמן כיון שיש מעשה ב"ד שצוו לו ב"ד שימסור המשי ביד כ"ר ישעיה ושמסרה הרי הוא הודה שהיתה בידו או היא או דמיה שאל"כ יפטור עצמו בב"ד ויאמר שכבר פרע קצת חובות כ"ר דוד אחיו אלא ודאי מדלא קאמר הכי נראה שעדיין היתה בידו ואם אח"כ פרע אפילו שלא מדעתו של כ"ר ישעיה הוי פשיעה בממונו שהניחו בידו והודה שקבל וסמך עליו שיתן לו ולא נתן אלא נראה ודאי ששניהם נתרצו במה שפרעו שהם קל"ה סולט' לבן אחיהם הגדול כ"ר משה שאומר שכתבו לשם באנגורא לר' דוד שיגבם מב"ח אח' והיה מרוצה לפרוע ליתומים כמו שנשא' עם אחיו כ"ר דוד בכת' אשר שלח שבמשי ובגאמילוטי' יפרע ליתומי' וכן עשה שפרע ולא תבע שום דבר לכ"ר שלמה קרוב לשנה א' אלא כששמע שנשבה אחיו כ"ר דוד אז נתעורר לתבוע ממנו שלא הודה מעולם שקבל מנכסי אחיו אלא הגאמילוטי' ושהמשי לא קבל דבר ממנה ואמר כבר שישבע על זה וכשהראו לו המעשה ב"ד אז אמר אמת שהודה אבל לא קבל ואין בתשובה זו ממשות כמו שכתבתי: ומה שטוען שמכלל דמי המשי היו ב' בגדים פה ושהא' ניתן ע"י ב"ד לר' אליה על חוב כ"ר דוד ול"א סולט' מן האחר נתן הוא ג"כ ע"פ ב"ד אם היה בדין מה שהוציאו ב"ד מידו יש לו דין לתבוע מכ"ר שלמה חלקו אבל איני רואה שהיו יכולים ב"ד להוציאם מידו שהיה מוחזק בהם לפרוע ליתומים שהיה הוא ערב וקנין שלו היה כמו שכתוב בכתב של כ"ר דוד שמכרם לאחיו והיה כבר מוחזק בהם מי יוכל להוציאם מידו אפי' יהיה מוקדם בחוב של כ"ר אליה והיה כתוב בשטרו שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ג"כ בחוב זה של היתומים היה כתוב בשטר דקנאי ודאקנה והוי לוה ולוה ואח"כ קנה דאין בזה דין קדימה כ"ש שהיה הוא מוחזק בהם ולא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים שהרי לעצמו תפס שהוא היה ערב ואם הוא לא ידע לטעון והוציאו' מידו איהו הוא דאפסיד אנפשיה ואינו יכול לתבוע שום דבר מכ"ר שלמה שאם היה מראה הכתב לב"ד לא היו יכולים להוציא אותם מידו שהרי כתוב בה שהגאמילוטי' והמשי קנאם ר' ישעיה מר' דוד אחיו ונשאר לפרוע בדמיהם ליתומים ולא מחזקי' לב"ד טועים שיראו הכתב ויצוו להוציא מידו הבגדים שהיו מכלל המשי ואפילו שראו ב"ד כתב אחר על כ"ר דוד שיפרעו לר' אליה מזה המשי לא היו יכולים להוציא מיד כ"ר ישעיה המוחזק בה על מה שהיה חייב לו אחיו כ"ר דוד מן הערבות דמהני ליה תפיסה דאין ביה דין קדימה כמו שכתבתי ואם יאמר שהבגד שהוציאו ע"י ב"ד לא היה ביד כ"ר ישעיה אלא ביד אחר לא מפני זה לא יהיה מוחזק בו כ"ר ישעיה שהרי מיד אחיו כ"ר אברהם היה מופקד ביד האחר ור' אברהם נתרצה שיתנום לר' ישעיה אחיו אחר שנצטוה מב"ד שימסור המשי או דמיה לכ"ר ישעיה אחיו ועל פי זה הוא שקבל כ"ר ישעיה הבגד הא' מן הב' ואם מפני טעם זה היו מוציאים ב"ד הבגד לר' אליה לא היו מוציאים מידו הל"א סולט' שהיו כבר מוחזקים בידו מן הבגד הא' שמכר אלא שלא ראו הכתב ואם ראו אותה איהו הוא דאטעי אנפשיה שלא ידע לטעון טענותיו ולא ב"ד ואינו יכול לחייב את כ"ר שלמה במה שהפסיד הוא בטענותיו דאפילו היה שותפו לא היה מתחייב בטענותיו כמו שהביא בטור ח"מ סימן קע"ה ובס' התרומות שער מ"ד כתב ששותף שעמד בדין יכול שותפו לסתור כל מה שטען חבירו כשלא היה בעיר ואפשר גם כן כי מה שהוציאו ב"ד הבגדים לא מפני שהיו מדמי המשי כי ידעו שהמשי היתה לפרוע