מבי"ט חלק א קיב

על ענין זה למעשה אלא להלכה והאל ית' יטע בלבינו אהבתו לעבדו שכם א' נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני: קפח אחר זה מצאתי הוראת מורינו הרב הגדול כמהר"ר יעקב בירב זלה"ה על א' שהיו רגליו קשורות בלוח הספינה ונטבעה הספינה ואבד זכרו שעברו ב' שנים ויותר וכתב כי האשה מותרת לכתחלה לדעת כ"ע והאריך ללמד כי איסור מים שאין להם סוף הוא מדרבנן דמדאורייתא מותרת דרובן אין ניצולין ומשום דמיעוט' ניצולין כהנהו עובדי דמייתי בגמ' אסרו לכתחלה וגזרו שאם תנשא לא תצא ולפי זה אין לנו כח לאסור לכתחל' אלא דומיא דהנהו עובדי אבל אם יש עכבה אחרת להצלת הנטבע שאפילו יזדמן לו הדף לא יוכל להנצל אין לנו כח לאסור ולהוסיף על תקנת חכמים וכו' והביא עוד תשובת ה"ר אליעזר מוורדון ז"ל להוכיח כי באמת לאות חזקות יתירו במים שאין להם סוף ועוד הביא תשובת ה"ר אליעזר ממיץ שהתיר אשת ר' שלמה מורנא שנטבע בספינה אחת ולא בא שום עדות עליו אך מחמת סברות ואומדות התירה שכתב שהדבר תלוי באומד לפי ראות ת"ח ויראי שמים שבכל דור ודור עוד הביא תשובת גאונים שהשיב רבי' משולם בן רבנא קלונימוס על ראובן שהיה רגיל ללכת בסחורה מהלך יום ומתעכב שם פעמים חדש פעמים ג' ופעמים ה' הן חסר הן יתר ופעם הלך לשם ולא חזר ונשמע שנהרג לשם ולא בא אפי' גוי מל"ת שיכולה אשתו לינשא וליטול כתובתה כיון שנשמע מפי גוים שנהרג אע"פ שלא ראוהו ולא היו עם הורגיו כיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכים על דברי הגוים ומשיאין את אשתו משום תקנת עגונות ושנו חכמים מעידין לאור הנר וכו' ומשיאין ע"פ בת קול וכו' אלמא חזינא לגאון דבקול הברא בעלמא שנשמע שנהרג ולא נשמע עליו שהוא קיים אפי' שלא בא מעולם אפי' גוי מל"ת התירוה לינשא וגבתה כתובתה ולא מצינו שהחמירו במים בהתרת אשה רק במים שאל"ס משום הנהו עובדי דר' עקיבא ורבי מאיר וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל באותה תשובה הכתובה באבי העזרי שהביא תשוב' רגמ"ה שבשעת מלחמה של מלך פראנציא וכו' שאף אם רפיא ביד ר' אליעזר הלוי הרי כתב רבי' יואל אביו זצ"ל בתשובה א' דכל פלוגתא דהתרה נמי יש לילך אחר המקל ואחר שחכמי הגמ' והגאונים הקלו משום תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור לצאת בעקבותיהם ע"כ הכלל העולה שזאת האשה מותרת לכתחלה לינשא לכ"ע והש"י יצלנו משגיאו' ע"כ קיצור דברי הרב מורינו ז"ל: הרי שכתב מורינו הרב ז"ל דאין לנו כח לאסור לכתחלה אלא דומיא דהנהו עובדי אבל אם יש עכבה אחר' להצלת הנטבע שאפילו יזדמן לו הדף לא יוכל לינצל אין לנו כח לאסו' ולהוסיף על תקנת חכמים ז"ל ואין לך עכבה כזו שהיו הם תוך החדר כשנכנסו המים ולא היה להם דרך לצאת ולהזדמן להם דף כל שכן שלא היה דעת' לצאת כמו שהארכתי למעלה: וכן הביא הרב ז"ל תשובה ה"ר אלעזר מוורדון להוכי' כי באמתלאו' יתירו במים שאין להם סוף כמו שהביאתיה אני ואלו היו דבריו בטלו' מעצמן כמו שכתב החכם ה"ר יוסף יצ"ו לא היה הרב ז"ל מביא ראי' מהן וגם הרב ז"ל לא הרגי' בהן שום קושי מן הקושיו' שהקשה הוא עליו ובדאי שעיין בהם והבינ' כיון שעשה סניף לדבריו: וכן הבי' תשוב' ה"ר אליעזר ממיץ שהתיר אשת ר' שלמה מורנ' שנטבע בספינ' א' ולא בא שום אדם עדות עליו אך מחמת סברות ואומדות התירה וכתב שהדב' תלוי באומד לפי ראות ת"ח ויראי שמים שבכל דור ודור ע"כ ובנדון דידן יש עדות ברור ויש חילוקים לומר שאין זה בכלל מים שא"ס ואומדו' ג"כ כמו שכתבתי למעל' והמחמי' אין לו ראיה אחרת אלא שהוא מחמיר: ומה שכתב ג"כ שהי' כאן איסור מדאורייתא כבר הוכחתי למעל' שאינו כדבריו ולדעתו לא היינו מקבלים שום עדות בזה הענין כי כשספינ' א' יהיה נטבע' הניצולי' בה הם ג"כ נחפזי' ויראי לנפש' ואיך יעידו על הנטבעי' ומצאתי תשוב' אחרת לרב הנז' ז"ל על יהודי א' שהי' בספינה שנשבר' והשליך עצמו לים לשוט להגיע ליבש' נתיגע בדרך והיה שט גוי א' לפניו וקרא אותו שימתין אליו ולא רצה להמתין לו ואמר לו כשתגיע למקום שיש שם יהודי' תאמר כי יהודי א' מסיטוליא' שיש לו שם אשה ובן ובת נטבע לפניך ושהפך מיד הגוי ערפו לראותו והיה מביט ושלא ראהו עוד ע"כ ואין לך נחפז ובהול כמו זה הגוי שהיה אומר לו היהודי שנתיגע כבר ושהיה נטבע והיה בהול שמא יארע לו כמוהו ועכ"ז כתב הרב ז"ל שהוא עדות גוי מל"ת ואם נשאת האשה לא תצא כ"ש שנקבל עדות היהודי שאמר שהניחם בתוך החדר והשליך עצמו שם וראה המים נכנסים לתוך הספינה דרך צדה ונהפכה עד שעלו על שוליה ונטבעה אח' חצי שעה וכל אותם שהיו על שולי הספינה הלכו ושטו להשיג הספינה הקטנה וראו כל אותם שהיו שם מי שנטבע ומי שניצול ומהנשארים תוך הספינה לא נראה מהם עד אחד הרי זה עדות ברור ושהות כמה יציאות נפש וליכא שום חשש לא דאורייתא ולא דרבנן נאם המבי"ט: קפט על מה שהוריתי התר באשה עגונה זה שנים הבאתי ראיה כי יש לצדד ולחפש על התר עגונות מדברי ה"ר אלעזר מוורדון והחכם ה"ר יוסף יצ"ו חלק עלי ולא היה רע בעיני כי אם מה שחלק על ה"ר אליעזר ועל ה"ר אברהם ב"ר משה המסייעו ואמר על א' מהם שדבריו בטלים ושאין ראוי להעלותם על לב ויותר מזה ועל האחר אמר שדבריו תמוהים והחשיבם לאפס ותוהו ואני נתתי טוב טעם ודעת בהן בהשיבי על כל השגותיו כמו שיראה משם וכדי שידעו שאר החכמים יצ"ו אני כותב מעשה שהיה איך היה כי יש כמו ג' שנים שאני כתבתי פסק דין על היתר נשואי' אלו שנמצאו תוך החדר של אותה ספינה והיום כמו שנה אח' בא אלי איש א' שהיה רוצה לישא אותה ליקח ממני רשות ואמרתי לו כי לא אתיר יותר ממה שכתבתי שיסכימו עמי ב' מבעלי הוראה ועדין לא חתם אלא החכם ה"ר אברה' שלום יצ"ו ושילך ויראה לחכמים מה שכתבתי בהתר האשה אולי ימצ' אח' שיסכים ויחתום והלך והשיב לי כי שום חכם לא היה רוצה להטפל בענין זה וכן אמרתי ג"כ לזה אברהם אמרילייו וכן היתה ג"כ תשובתו אז אמרתי לו כיון שאין שום חכם שירצ' להטפל בזה תביא לי אי זה חכם מן המדינה אם ירצה ללכת עמך לקדשה ולכונסה אני אתן לו רשות אז הביא לי חכם א' ואמרתי לו תלך להחכם ה"ר אברהם שלם יצ"ו אם יתן הוא רשות ג"כ עתה למעשה והלך והשיב לו החכם כי מצד ההתר היתה מותרת כמו שכתבתי אני וחת' הוא אבל שהיה נראה לו שלא ישא אותה כי אם ברשות החכם והקהל שלו אז הלך משם בחרי אף וקדשה ואני לא ידעתי מזה עד שחזר אלי ואמר שקדשה אחר כך שמעתי כי החכם ה"ר יוסף יצ"ו הכריז את האשה על שקבלה הקידושין כי אמר שהתרה בה זה ימים שלא תנשא ואמר שהיתה אסורה אז אמרתי אני ששלא כדין עשה כי לא התרו בו אפי' לדעתו ואם התרו בו למה לא הכריזו אותו גם כן כי ההתראת החכם ה"ר אברהם לא היתה התראה כי לא אמר לו אלא מפני שלם קהלו והוא אמר כי החכם שלו אמר לו קודם כשבא לשאול ממנו רשות שהלואי שהיה מקדש וכונס אותה ולא היה שואל ממנו שום דבר ושעל זה לא חשש אח"כ למה שאמר לו אל תקדש אותה ואף אם היתה התראה זו הגונה הרי כתב הריב"ש ז"ל תשובה רמ"ב על ב' הנוסחאות של הירושלמי לנוסחא א' מוציאין אחר התראה ולנוסחא אחרת אין מוציאין דמספיקא אין כופין להוציא וא"כ לא היה לו להשתדל עד שהוציא אותה מתחת ידו כי היה נראה לי כי אף שהדין במים שאל"ס הוא לכתחלה לא תנשא שאין ב"ד חייבין להודיע ולשלוח לה התראה שלא תנשא כי מן הסתם לא תנשא כי אם ברשות ב"ד וכשתשאל לב"ד יאמרו לה לא תנשאי כמו שהוכחתי ומה שאמר בנוסחא האחת אין אומרי' לו כנוס אלא שלא יכנוס היינו משום דעברה כבר ונתקדשה ולהאי לישנא קדש אינו ככנס אבל לא נתקדש' אין צריך שיאמרו לה ב"ד אל תכנוס וא"כ לא היה חייב להתרות בה ואפי' התרה לא יוציאו אותה ואפילו קדשה לחוד משום ספקא דתרי לישני כדאמר' אלא שאחר מעשה חשב לומר כי היתה גם כן אסורה מספקא דאורייתא דלא העיד העד שראהו כדי שיעור יציאת נפש תחת המים ואם הוא מכחיש דברי העד אין כאן הוראה שהעד אמר בפי' שהם נשארו תוך החדר כשיצאו הם ושלא היו רוצים לצאת משם שאין להם בית מנוס כי לא היו יודעים לשוט והם ירדו לים פשיטא כשראו המים שהיו נכנסים לספינה דרך צדה אחד וראה שנכנסו המים תוך הספינה והיו ממתינים עד שתהפך כולה לעלות על שוליה וכן עשו שעמדו על שוליה עד שנטבעה מכל וכל ואח"כ הלכו להשיג הספינה הקטנה ומי שהשיג' נמלט ורוב אלו הדברים אמר בפי' העד כמו שכתב במכתב הא' וקצתם הן מובנות בפי' מדבריו ואיך יאמר הוא שא"א להעי' על כך מפני שהיה נחפז ונבהל אם היה נחפז ללכת ליבשה היה אפשר זה אבל הם היו באמצע הים ולא היה להם המלט כי אם על שולי הספינה הגדול' לפי שעה ואח"כ על הספינ' הקטנ' וא"כ לעול' היו עומדי' אצל הספינ' וראו כל אות' שהיו למעל' שנפלו לים מהם נמלטו בספינ' הקטנ' ומהם נטבעו ולא ראו אח' מהעומדים תוך החדר שיצא לחוץ על המי' לא חי ולא מת וזה הענין מאמת כי הית' החד' קברם כמו שכוונו בתחלה והרי יש כאן שיעור יציאת נפשות אחר שנטבעה הספינה שהיו הם בתוכה ואיך יספקו בה ספק מן התורה להבהיל את המקד' בצד ממזרו' עד שיגרשנ' ואף אם היתה אשה שנטבעה בעלה במים שאין להם סוף לא היה יכול להוציאה אח' שנתקדש' כמו שכתבתי ואז לא הייתי אני יודע שהיה שום חכם אח' מחמיר בדב' ואח"כ נראה שהוא הרצה כל דבריו אליהם שיסכימו עמו גם כי שמעתי אחר כך כי קצת החכמים יצ"ו שנמנו עמו אח"כ שכבר עיינו בענין זה ושהי' נראה להם להחמי' ואפ"ה ידעתי כי אם לא היה הוא המגזים את המקד' לא היו שאר החכמי' יצ"ו מסכימי' לכופו להוצי' ואיני יכול לדון אותו לכף זכות בזה כי היה מספיק שיאמר שלא היתה מותר' לדעתו ולא הספיק לו זה אלא שדרש בפני קהל ועדה שהיה, חלול ה' והריס' התורה מה שעשיתי בהתר האשה העגונ' ולא עוד אלא שהאריך לשונו נגד אות' הרבני' ז"ל שהביא המרדכי סוף מס' יבמות ה"ר אלעזר מוורדון וה"ר אברהם ב"ר משה שכתב שדברי הא' הן בטלו' ואינן ראויו' להעלות על לב ושדברי הב' היו תמוהי' ומצאתי כי זה ה"ר אלעזר היה מבעלי התוס' תלמי' רבי' יצחק ז"ל כמו שהבי' בו דבריו המרדכי במס' שבועו' בדיני מקואו' ובס' הרוקח ואף כי הוא לא היה יודע זה לא היה מן הראוי לחלוק על דבריהם כיון שהיה ידוע שהם חכמים קדמוני' יהיו מה שיהיו כל שכן לכתוב על דבריהם מה שכתב איני יודע מאין ימצא התר לזה שאם היה מבין דבריהם לא היה מקש' עליה' מה שהקשה כמו שיראה המעיין כמו שכתבתי על זה ונוח לו לקום בתוך קהל ועדה לשאול מהם מחילה בדבר אשר זדה ועל החכמים יצ"ו השלכתי יהבי שישגיחו במה שכיון לגנות אותי כי אני כבדתיו בתוך