מבי"ט חלק א קיא

לא שאני לן בין נפל לבאו עליו ועוד חכמים דקי"ל כוותיהו לא הזכירו מלת נפל דהכא תניא וחכמים אומ' מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה ואע"ג דאיכא למימר דסמכי אנפל דר"מ אם איתא דנפקא לן מינה דינא כדברי החכם לא הוה ליה למשתק מינה דהוה ליה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר הרי נתברר דלא שאני לן וכו' הלכך נפל דקדוקא דנפל בבירא עכ"ל ומה שכתב שאין השכל מצייר החילוק שיש בין נפל למים לבאו עליו החכמים בעלי שכל יוכיחו אם יש הפרש וחילוק בין מי שנפל לים שאפשר שגל טרדו לחבירו וניצל לבאו מים עליו בספינה שהרי מת וגוע שם תוך מחיצות הספינה ומה שכתב תימא על עצמך דכיון שבמים שיש להם סוף לא שאני לן בין נפל בהן או באו עליו גם באין להם סוף והתימא הוא עליו כי במים שיש להם סוף הכל יש לו סוף נפל להן או באו עליו אבל דאין להן סוף דכשנפל להן אין להן סוף וכשבאו לו יש להן סוף ומה שכתב דחכמים דקי"ל כוותיהו לא הזכירו מלת נפל הרי הזכירו תנא דברייתא ברישא נפל למים וכו' דכשאין להם סוף ליכא פלוגתא בין ר' מאיר לחכמים וכי היכי דקתני בהו נמי נפל לר' מאיר ה"נ לחכמים והכי קתני בריית' נפל למים ר' מאיר אומר בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה וחכמים אומרים מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה אם נפל להן כדתניא בהאשה דהאי רישא דנפל למים לתרויהו מתנא לר' מאיר ולחכמים כדפי' וכתב דנפל דקדוקא דנפל בבירא ואני אומר דאם כן בירא הוי מים שיש להם סוף והאשה מותרת: עוד כתב ומה שרצה לדקדק מדקתני בההיא עובדא דר"ג ונשברה אינו דקדוק דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה שנשברה וה"ה לטבעה ויגיד עליו ריעו אידך ברייתא דקתני וטבעה ועוד י"ל דאפי' ספינה שנשברה אינה מספקת לישבר חציה או רובה עד שטובעת וכו' ע"כ וכבר כתבתי בפסק הא' דנשברה הוי ודאי מים שאין להם סוף אבל טבעה כה"ג שהיו תוך החדר ונכנס להם המים ולא יצאו הוי מים שיש להם סוף ובמקום ששנו טבעה יהיה בספינה שאין לה חדר או שהיו האנשים למעלה וליכא קושיא כלל ומה שכתב דנשברה אינה מספקת לישבר חציה עד שטובעת מה לי הוי הכי הרי מאותה החצי או הרוב שנשבר יצאו האנשים ואפשר שנמלטו ולא קשיא מידי ממאי דקאמר איכפל תנא לאשמועינן עובדי דספינות שאין להן חדר כו' דבהנהו הוא דאיכא ספק שמא יצאו ולא נשבר דקדוק דנשברה כמו שכתב הוא: עוד כתב ומה שכתב עוד ויש להורות היתר בזה ולומר כי ודאי מתו כיון ששהא הרואה שם ולא ראו שיצאו מן החדר על הים כמו במים שיש להם סוף דברים תמוהים הם הרואה הזה היה נבהל להמלט על נפשו לשוט במים וכו' ואיך נסמוך על ראיית הרואה הזה הנבהל ונחפז וכו' והאריך בזה להורות שא"א שראה מה שהעיד: ואני לא התרתי אלא ע"פ העדות דסומכים אפי' על שפחה מל"ת ואם הוא מכחיש העדות אין כאן היתר אבל אין בידו לבטלו שהרי העיד העד בפני ובפני כל בני הישיבה כל מה שכתוב בפסק דיני הא' והוא שאותם שהיו תוך החדר לא רצו לצאת ושנכנסו המים לתוך הספינה דרך צדה הא' עד שנהפכה פניה למטה ושוליה למעלה ושהם עלו על שוליה והיו שם עד חצי שעה שנטבעה מכל וכל תוך מי הים והלכו הם להשיג הספינה הקטנה ובעוד שהיו על שוליה ראו כל מה שהיו בחוץ שהיו על הים מהם נטבעו ומהם נמלטו אח"כ לספינה הקטנה ומאותם שהיו תוך החדר לא יצא שום א' מהם אלא המים נכנס אליהם עד שנהפכה הספינה מכל וכל ולא נראו עוד הרי שהם לא רחקו עצמם מן הספינה אלא שהיו אצלה והיו רואים כשהיו נכנסים בה המים שלא יצא אדם ממנה והמתינו בים אצל הספינ' עד שנהפכה מכל וכל על שוליה וזה העדות דבר ברור הוא שלא היה בהול לשוט ולנוס ולא יוכל לראו' מה שיעש' באנשי הספינה אלא אדרבה היו עומדי' במים סמוכי' אצל הספינה לעלו' עליה וראו כל מה שאירע ולכן נוכל לסמוך על עדותם שלא כדברי החכם החולק עלי ועוד כתב ומ"ש ועוד יש למצוא צד התר ולומר שלא יצאו משם שהרי היו רואים המות בחדרם וכו' מה זו ראיה שמה שלא יצאו משם לתוך הים לפי שלא היו יודעים לשוט ואח"כ שנזדמן להם אי זה דף או עץ עלו בו ויצאו וכההיא דר' עקיבא ע"כ: ואפי' היו יודעים לשוט לדעתו לא היו יוצאים שהיו באמצע הים ולא היו משיגי' ליבשה אלא לספינה הקטנה וכבר היו יודעים כי שם לא הונח להם כי לא היו מניחים ליכנס שום יהודי בספינה וחתכו יד א' מהם ואם לא נזדמן להם דף או עץ קודם שיכנסו המים לתוך הספינה ליסמך עליו לצאת איך יזדמן להם אחר כך והספינה לא נשברה שיתפסו עץ ממנה אלא נטבעה שלימה כמו שבא בעדות. עוד כתב ומה שכתב עוד וכן יש חזקות מוכיחות שמתו וכו' ואלו שהיו למטה לא נראה אפי' א' מהם וכו' מה הוכחה היא זו שמא דף א' עץ וכו' ובזה נתבטל גם כן מה שכת' אח"כ וג"כ יש הוכחה ממה שידעו אח"כ כי אותם השנים וכו' ע"כ ואחר שהדף לא נזדמן כמו שכתבתי למעלה אם כן היא הוכחה וגם לא נתבטל כדיבורו מה שכתבתי אח"כ: עוד כתב ומה שכתב והוכחה זו גדולה מהוכחה שהביא המרדכי על כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים וכו' כבר נתבאר דהנך מילי מחו להו מאה עוכלי בעוכלא וגם שכל חכמי ישראל קמאי ובתראי חלוקים על כ"ר אלעזר ושגם הוא לא סמך על עצמו לענין מעשה ע"כ ואני אומר כי לא מטא להני מילי אפילו עוכלא חדא כמו שכתבתי למעלה וגם כי המרדכי וראבי"ה לא השיגו עליו בזה הלשון שום דבר כי ידעו שלא נסמך ה"ר אלעזר על זה הדבר לבד כי דברים אחרים ארעו באותו מעשה כמו שכתוב והאריך מאד וכו' וגם לא ראיתי שום א' מחכמי ישר' שיחלקו על מה שהתיר ה"ר אליעזר כי אם ראבי"ה כי ה"ר אברהם ורבי' ברוך כתבו שהיה קשה בעיניהם להתירה למעשה אפילו שהיו נראין דבריו להלכה וממה שכתוב קשה בעיניו להתיר נראה כי ה"ר אלעזר היה מתירה למעשה וא"כ לא צדק במה שכתב שגם הוא לא סמך על עצמו לענין מעשה. עוד כתב ומה שכתב ועוד יש הוכחה גדולה שלא יצאו אלא שמתו וכו' מה נפשך אם היה הדלת סגור לא היו יכולי' לצאת וכו' ואם היה פתוח או שפתחוהו לצאת הרי המים הנכנסי' היו שוטפים אותם ועכ"פ מתו אין כאן הוכחה כלל שאיפש' שקוד' שהספיקו רוב מים ליכנס הספיקו קצתם לצאת וכו' ע"כ וכבר כתבתי למעלה כי כלל העדות ועקרו היה שמיד שראו אותם תוך החדר ויצאו נהפכה הספינה ואותה שהיו למעלה נפלו לים והיו שטים עד שנהפכה הספינה כולם בפניהם ועלו ע"ג ולא ראו שום אדם מאותם העומדים תוך החדר שיצא ולכל אותם העומדים בחוץ ראו מקצתם שנטבע וקצתם שנמלטו לספינה וגם שכוונתם היתה למות בתוך הים כמו שכתבתי בפסק הדין ולא נתחדש להם שום דבר בלי זמן לשיחזרו לחשוב שיצאו מן הספינ' להטב' בים ויש כדמות ראיה כי כיון שנתכוונו למות שם תוך החדר לא חזרו ממחשבתם ממה שאמר בגמ' עלה לגג ונפל ומת אין זה מאבד עצמו הריני עולה לגג וראוהו שעלה דרך כעס או שהיה מיצר ונפל ומת זהו בחזקת שאיבד עצמו לדעת והיינו מפני שידענו שעלה בכוונה להפיל עצמו ולא נאמר שאולי חזר בו מכוונתו וממילא נפל הכא נמי שהיתה כוונתם למות שם תוך החדר לא נשתנה מחשבתם והחדר היתה קבורתם כתב עוד ואיפשר שהוא חמור מנפל למים שאין להם סוף ונשותיהם אסורות לינשא מדאורייתא ואם נשאת חצא ע"כ: וכאן הפריז על מדותיו כי עדיין אינו יכול להכריח שזה הנושא הוא מי' שאין להן סוף ואומר שאפשר שהוא חמור מהן ובלי ראיה ואחר זמן ראה להכריח מה שכתב באיפשרות וכתב דהוי חד מהני תלת ה"ר אלעזר בן פרטא שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים דאיכא תרי חזקות כמו שהביא הריב"ש ז"ל וחד מהני היא ספינה שטבעה ואם נשאת תצא אפי' ראוהו שנטבע כל שלא שהה שיעור יציאת נפש וכמו שהביא מתשובת הרמב"ן ז"ל ושכך נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב שטבע במי' שאין להם סוף ולא עלה וכו' והכא בנדון דידן כתב שלא העיד ששהא עליו כדי יציאת נפש וגם א"א להעיד כן שהיה נחפז וטרוד וכו' ע"כ ואם הוא כדברו שלא שהא כשיעור יציאת נפש היה הדין עמו אבל כבר מבואר בעדות שהעיד שהניחם תוך החדר וראה המים נכנסים לספינה ולחדר מפני שהיתה מתהפכת הספינה דרך צדה הא' ושהו שם עד שנהפכה כדי לעלות על שוליה הרי יש בזה שיעור יציאת נפש ועוד שעמדו על שולי הספינה כמו חצי שעה עד שנטבעה כולה תוך הים וראו את העומדים למעלה בספינה שמהם נטבעו ומהם ניצולו לספינה הקטנה וא' מן העומדים תוך החדר לא נראה לא חי ולא מת לא יהודי ולא ארמאי: עוד אמר ששמע שאני הייתי טוען שכיון שהותר' לינשא הרי הוא כמי שנשאת מההיא דאמרו לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירו' לינשא וכו' ועל זה עשה לי קושיא גדולה במה שהביא מהריב"ש ז"ל והיה ראוי שישמע ממני ויקשה לי כי השומ' יחדל מלהאמין אשר לא טובה השמועה עד שיתברר לו מפי נאמנים דברים כהוייתן אלא שאהבת ביטול דברי חברו לדעתו מקלקלת את השורה וראיתי שלא זלזל בדברי כל כך כמו שזלזל בדברי הרבנים הקדמונים כמו שכתוב למעלה והנה לשלם מר לי מר שנצטערתי הרבה על מה שהשיב. על נועם דבריהם מבלי עיון ממה שהשיב עלי וקיים פסוק שלמה כי לכלב החי טוב מהארי המת וצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים ולא היה לו. להקל בכבודם וראוי לו לנועם צדקתו וישרות מעשיו לתקן את אשר עוותו כנגד דבריהם ובכבודם ימיר את דבריו לפני קהל עדת ישראל: ובנדון זה כבר כתבתי למעלה כי הייתי מתיר אף למעשה בהסכמת ב' חכמים מבעלי הוראה ואף אחר שחת' מי שהוא בעל הורא' הוא החכם כמהר"ר אברהם שלם יצ"ו לא רציתי לתת רשות שתנשא עד שיחתום שלישי אלא שראיתי אחר שעברו כמו ג' שנים כי שום חכם לא רצה להטפל בדין זה ולא חשבתי שהיה אז שום חכם אחר חולק אלא החכם ה"ר יוסף יצ"ו ואם יעיינו החכמי' יצ"ו בעלי הוראה ויסכימו לאיסור אחר המשא ומתן לא אחלוק עליהם ח"ו למעשה כי אחרי רבים להטות אבל מה שנעשה עד עתה מהכרזת האשה ועישוי המקדש לגרש היה העיקר ע"י החכם ה"ר יוסף הנז' ונ"ל שעשה שלא כדין אף לפי דעתו ואף אם היתה ההתראה כראוי כמו שכתבתי למעלה שהרי הריב"ם כתב באותה תשובה דאין כופין מספקא כיון שיש התחלפו' בנוסחאות בירוש' אם כופין להוציא אחר התראה או לא וכן אם קדש אי הוי ככנס או לא כ"ש כי לא היתה, כאן התראה כראוי ואין לו המלט בזה כי אם במה שרצה לומר שהוא חמור ממים שאל"ס שאם נשאת תצא וזהו בהכחשת עדות העד כמו שכתבתי למעל' ועל זה חשש המקדש שאמר לו שתהיה צד ממזרות מדאוריית ואמר רוצה אני לגרש וראוי להחכם יצ"ו לחוש לזה ולזכור אם נתישב ענין זה בשעת נתינת הגט. ואחר שראיתי מה שהשתדל החכם הנז' להחתים חכמים בהסכמה שסדר שלא יחפש עוד שום חכם אחר התר אשה זו גם כי הסכמה זו היא שלא כדת לא רציתי להתיר לעצמי עוד לכתוב