מבי"ט חלק א קיג

קהלי והוא זלזל בי בתוך קהלו ולענין האשה אם יעמדו למנין החכמי' יצ"ו אח' העיון והמשא ומתן אני כפוף להיו' מבטל דעתי לדעת הרוב: נאם המבי"ט: קצ אשה אחת משכנה בית אח' שנתנה בתורת נכסי צאן ברזל לבעלה וכתוב בשטר המשכנתא איך אמרה פלונית שקבלה מפלוני סך כך וכך ומשכנה לו בית פלונית בהרשאה שיש לה מבעלה כו' ואז לא היה בעלה בעיר כי הלך לו על דעת שלא לחזור כאן ואח"כ הלכה לה למקום שהיה שם בעלה וישבה עמו שם יותר מחמש עשרה שנים והיו שואלים פה הקהלות ממי שנתן המעות על הבית בתורת משכנתא מיני מסים וארנוניו' הנוגעי' לבעל הבית מצידו ומצד הבית כמו עאואריזיש והיה הוא שולח משם לבעל המעו' קצת ממה שהיה פורע זה בעל המשכנת' ע"י מי שהיה תובען בהרשאת בעל המעות והיה מוציא גם כן על הבית ולסוף השני' הוא הלך לשם לתבוע מבעל הבי' שאר מה שנטלו ממנו עליו ושיפדה הבית או ימכרנה ואז השיב לו כי הוא לא נתרצה במה שמשכנ' אשתו הבית ושלא קבל ממנה שום דבר והיא גם כן אמרה ששקרה במה שאמרה שהיה הענין בהרשאת בעלה ובעל המשכנת' טען שנתרצה הוא כשתבע ממנו מה שנתן על הבית וב"ד של מקומו נתנו לידו פסק דין שחיי' בעל המשכנת' לצאת מן הבית ויתבע מן האשה לכשיוכל לתבוע ממנה והב"ד הנז' לא דקדקו בדין זה כמו שראוי לדקדק ולחקור בדין שעברו עליו כמה שנים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובת כלל ס"ח על השטרות השנים שצריך דרישה וחקירה להוציא הדין לאמתו כל שכן במה שהוא קרוב להיות קנונייא בין איש לאשתו לעשות לו נחת רוח ולא השגיח אלא על פשט דברי הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מהלכות אישות האשה שמכרה או שנתנה אחר שנשאת בנכסי צאן ברזל בין לבעלה ובין לאחרים לא עשתה כלום: אלא שבהלכות מכירה פרק שלשים פירש יותר דיד הבעל על העליונה אם רצה לקיים יקיים ואם רצה לבטל יבטל ובדין מכירת העבד כתב למעלה גם כן דיד האדון על העליונה אם רצה לקיים וכו' ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון או מבטל ואינו צריך לקנו' ממנו כלום ע"כ והכא בנ"ד איכא דברים שכשתבעו ממנו מס שנתנו על הבית אם נתן קצתו על הקדמת קיום המשכנתא נראה שנתרצה לתת השאר מפני המשכנתא של הבית שאם לא כן לא היה נותן לו דבר והיה מנכה מה שנתנו עליו משכירו' הבית של כמה שנים שדר בה והרי יש כאן יותר מדברים: זאת ועוד כמה טענות יש על המשכנתא שהיא קיימת והם כי הוא ידוע כי כשהוא הלך מכאן היתה הליכתו בפתע פתאום על ידי מעשה שהיה ולא הניח שום דבר לאשתו למזונותיה ולפרנסתה ואחר זמן שלח אחריה שתלך למקום שנתישב הוא ומכרה כל מטלטלי הבית הכבדים ובלתי ראוי' להוליך עמה ופרעה חובותיו כפי מה שסיפר וא"כ נראה שהו' כתב לה שתעשה מה שיראה בעיניה ושתלך לו לארצו ובכלל זה היה משכנתא של הבית ועוד כי לצורך מזונותי' ופרנסתה כל זמן שהיתה פה היה רשות למכור שלא בב"ד כדין מי שהלך בעלה למדינה אחרת שכת' הרמב"ם ז"ל פרק י"ב שאם לא עמדה בדין אלא שמכרה לעצמה למזונו' מכרה קיי' ואינ' צריכה לא שבועה ולא הכרזה וכ"ש שלא מכרה אלא משכנ' ויכול הוא לפדות' מה שלא היה יכול לעשו' במכירה כשהית' מכרה קיים עוד אני או' כי כיון שהוא ידו' שהיא קבל' על הבית והוציאה אות' על הבי' ובמזונו' ופרנס' ובחובת שפרעה בשבילו ובהוצאה שהוציאה בהליכתה לשם הרי מעות אלו קיימים בידו כי הוא היה חייב בכל מה שהוציאה בעניינים אלו והיה חייב הוא להחזירם לבעל המעות וכדאמרינן גבי אשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכתבו המפרשים בלא זוזי ואי איתנהו להנהו זוזי דשקלא אתתא מהדר להו ללוקח ולא יכול למימר דילמא מציאה אשכחא כמו שכתב הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פרק כ"ב ואף על גב דכתב הרשב"א ז"ל דאי אחלפינהו להנהו זוזי ואינם בעין אלא חילופם דאינו משלם דמדשלחה בהן יד קיימו זוזי עלה בהלואה ומימר אמר להו אנא מטלטלי שבקא לי זוזי דידכו קמו עלה בהלואה כמו שכתב הרב בעל המגיד משנה שם בשמו שאני הכא דמה שאינה בעין הוא כאילו מסרם לו כשהיו בעין כיון שהוציאה אותם לצורכו כדאמרן ואם כן כיון שהיה לו להחזיר המעות כשהגיעה היא לשם וידע הוא שהיא משכנה הבית ולא החזירם שהרי ברשותו היו כי לצורכו הוציאה אותם אם כן נראה ודאי שהוא נתרצה במה שעשתה היא שאם לא כן היה לו להחזיר המעות כדאמ': עוד אני אומר שאם הממשכן יאמר ברי לי שהיה לה הרשאה והיא מכרה מכח הרשאה יהיה נאמן לומר כך מגו שהיה יכול לומר ממך קניתי והיה כובש שטרו וטוען מצד חזקת שלש שנים כדאמר' גבי ההוא פרדסא במציעא וכמו שהביא במרדכי ר"פ חזקת הבתים על אשה שמכר' שום דבר והכירו הבעל ביד הקונ' שהיה שלו ואמר לו למה קנית מה שגנבה לי אשתי דאם זה יאמר ברור לי שהוא שלה יהא נאמן בשבועה במגו שיכול לומר ממך קניתי ואף על גב דהתם נראה דרפיא בידיה הך מילת' ולא פסיק' ליה הכא בנ"ד לא רפי' בידי כיון שכתב בשטר המשכנת' שאמרה היא שמכרה בהרשא' בעלה והוא קרוב לומר כי העדים ראו ההרשאה כמו שהי' ראוי וכתבו שאמר' היא וידעו הם בה ולא חשו לאוסופי ולכתוב שראוה. עוד אני אומר בלא מגו שהו' נאמן עתה בשבועה במה שאומר שהו' נתרצה כשתבעו ממנו הוא או שלוחו מה שנתנו על הבית במשכנת' ונתקיימה המשכנתא כיון שהחזי' בבית יותר משלשה שנים אח' שתבע ממנו ושנתרצה לפי דברו והרי זה כמי שמשכן בית א' ואחר כמה שני' טען שקנאו דנאמן כיון שהחזיק ג' שנים אחר עבו' זמן המשכנת' כמו שהבי' נמקי יוסף פרק המקבל בשם הרשב"א ז"ל ובנ"ד עבר זמן המשכנתא שכתוב בשטר שאחר שני שנים יכול לפדו' ושאר המעו' יהיו כמלוה עליו ואפילו למה שהביא בשם הר"ן ז"ל דכל יורד ברשו' כמו בתור' משכנת' אין לו חזק' היינו משום דמעיקר' לא היה יכול לסלקו עד כלות זמן המשכנת' אבל הכא בנ"ד לא מיקרי יורד ברשות כיון שהי' יכול לסלקו מיד אם לא רצה הוא במה שמשכנה אשתו. עוד אני אומר דאשה זו הויא כנושאת ונותנת בתוך הבית דמעשיה קיימים כיון שבעלה לא היה במדינה היא נושאה ונותנה כיון שהוא כתב לה שתלך אצלו הוי כאילו מינה אות' בעלה שליח וכמו שהבי' בהגהה פרק רביעי דהלכות חובל דרבינו אב"ן כתב דכיון שהנשי' רגילו' ליש' וליתן בזמן הזה הרי הן כאילו מינום בעליהן להיות שלוחי' ואם יש עדים חיי' הבעל לשלם מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עמהן ע"כ ואף על גב דנשים שלנו אין רגילו' כל כך לשאת ולתת היינו כשבעליהן בעיר אבל כשבעליהן אינם בעיר הן רגילו' להיות נושאות ונותנות בתוך הבית בפרט אשה זו שהיתה הולכ' במאמר בעלה למקו' אח' שהיה הוא שם והיתה עוקרת דירתה מכל וכל מן העיר שזה יש יותר מחמש עשר שנים שהלכו מכאן ופשיט' דמדעת בעלה עשתה מה שעשתה הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני: כך נ"ל שהדין דין אמת כי משכנתא שמשכנה אשה זו היא קיימ' נאם הצעיר יוסף קארו: שאלה קצא יורנו רבינו מה דין שטר שליחות אשר נוסחו כך בפנינו עדים ח"מ קבל עליו ראובן בן יעקב בקנין שלם ונתן רשות לשמעון לעשות כל מה שירצה בגט שכתב לאשתו פלוני' באופן שכל מה שיעשה ויגמר בגט הנז' ע"י שמעון הנז' כאלו הוא עצמו עשאו ושמעון הנז' מנה לאברהם להוליך הגט לפלו' ומסר לו הגט הנז' וכך אמר לו הולך גט זה לפלוני ותמסרהו לה ע"מ שאם לא יבא בעלה ראובן מהיום לשלש שנים רצופו' יהיה הגט גט מעכשו ומגורשת ממני ומותר' לכל אדם ואם יבא בתוך השלש שנים ויתראה לפני אשתו לא יהיה גט ושמעון הנז' נתן רשות לשליח אברהם לעשות שליח אח' ושליח שליח עד ק' שלוחים וכו': תשובה אם הבעל צוה לסופר ולעדים לכתוב ולחתום הגט בלי שום תנאי ונתן רשות לשמעון לעשו' כל מה שירצה בגט שיכתו' לאשתו נר' שעשאו שלי' להולכ' הגט אע"פ שלא אמר בפירו' הולך גט זה או תן גט זה לאשתי שהרי אחר כתיבה וחתימ' אינו צריך כי אם נתינה וע"ז הוא שהרש' אותו דלא גרע לשון זה מכשאם אמר לשנים או לשלשה שלחוה שבקוה תרכוה דתניא התם פ' התקבל דהרי אלו יכתבו ויתנו לה והנ' כיון שאמ' שיעשה כל מה שירצה בגט שכתב לאשתו הרי משמעו' זה הוא שיתננו ליד' ויהי' שליח ועדיף נמי מהני לישני כיון שהזכיר הגט בפי' שיעש' בגט כל מה שירצה הוי כגרשו' דתנן הרי אלו יכתבו ויתנו לה ומשמע דבלישנא דגרשוה לא בעי ותנו לה ומהני לכתיב' ונתינ' שהרי הוא כאומר גרשו את אשתי דהוי כתיב' ונתינ' בכלל: והכא בנדון זה אח' שהגט הי' כתו' לא נשאר דבר אח' כי אם הנתינ' ומהני האי לישנ' כדאמר' ואפילו לא צוה על נתינ' הגט בפי' אלא שאמר לשלשה כל מה שתרצו לעשות בכתיב' גט לאשתי יהי' עשוי נראה דמהני לכתו' ולתת דלא גרע מגרשוה כדאמר' וכ"ש בנדון זה שנראה שהיה מדבר קודם על עסקי שליחו' הגט דאפי' הי' נותנו לו בשתיק' היה שלי' ולהכי אם צוה שיתנוהו לו ויעשה כל מה שירצה פשיטא דהוי שליח ואם כן אחר שהוא שליח לתת הגט יכול למנו' שליח אחר אפילו כשלא נאנס כיון שאמר עוד שכל מה שיעש' ויגמר בגט הנז' ע"י שמעון הנז' כאלו הוא בעצמו עשאו וכמו שהוא היה יכול למנו' שליח בלי אונס כן זה שמעון יכול למנו' שליח בלי אונס שהרי פירש שכל מה שיגמר ע"י שמעון שיהיה כאלו הוא בעצמו עשאו והוי כאלו פירש לו שיוכל למנו' שליח אח': וכן מועיל לשון זה שאמר שכל מה שיעשה ויגמר בגט הנז' ע"י שמעון כאלו הוא בעצמו עשאו שיכול למנו' השליח ולומר לו שיתן אותו לה ע"ת אם לא יבא שהרי הרשה אותו לכל מה שהיה יכול לעשו' הוא לחלוטין או לזמן ועוד אני אומר שאפילו היה ממנה אותו שליח לתת גט לאשתו סתם והוא נתנו לה ע"ת לזמן שתהיה מגורשת כשיגיע הזמן שהרי מיעט בשליחותן שנתן לו רשות לגרשה לחלוטין וגרשה הוא לזמן ודמי להא דתני' בתוספת' ומייתי לה הרמב"ם ז"ל פ"ט תנהו לה ביום פלו' ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט אל תתנהו לה אלא ביום פלו' ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו אינו גט כו' דמשמע דתנהו לה ביום פלו' ונתנו לה אחר הזמן כשר כיון שהאריך זמן הגירושין דאע"ג דחייב במזונותיה כל שלא גרשה והוי חוב' הרי בידו לחזור ולגרש' מיד ולהפט' ממזונות כו' וה"נ אם הי' דעתו שיגרשנ' מיד והוא גרש' לזמן הרי בידו לחזור לגרש' מיד או לבטל התנאי כ"ש שאחר שא' שכל מה שיעש' ויגמר ע"י שמעון בגט הנז' שתהי' כאלו הוא בעצמו עשאו שיכול לתת אותו לה לחלוטין או לזמן כמו שהיה יכול הוא וכדפי' שזה שאמר שכל מה שיגמר ע"י שמעון לא הוי דוקא על ידו אלא מה שנעשה ע"י שליחו הוי על ידו שהוא עשאו שליח והוי נמי כמו שנעשה על ידו ממש ועו' שאמר כאלו הוא בעצמו עשאו והרי מנה אותו שיהיה כמוהו לכל דבר למנות שליח ולהתנו' תנאי בגט כמו שירצ' וכמ"ש: