מבי"ט חלק א קי

וליכא שינוי כלל בין לישנא דנטבע דרישא לסיפא ואם היה אי זה שינוי בזה היה יכול ג"כ לתפוש על המרדכי כי הוא כמספר דברי ה"ר אלעזר ז"ל ולא אמר שכתב כי נטבע בעלה וכו' והוא המסדר לשון הענין שהאריך בו ה"ר אליעזר ז"ל: עוד כתב ומה שכתב כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים על זה אני אומר הכי קרא שמה עלילה דמה ראיה היא שהכלי' אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים יכול להמלט על נפשו אם לא יוליך הכלים עמו אתמה' ובאמת לא ניתן דבר זה לעלות על לב אף כי ליאמר וליכתב וא"ת מאי הכלים אשר אתו בספינה דקאמר הכלים שהיה לבוש וכו' והאריך הרבה לדעת אם פשוט בגדיו אולי פשטם אלא שאכלוהו דגים והניחו הבגדים קרועים וא"כ לא היה שם כלים עליהם שהיו נחתכים וכל מה שכתב כאן הם הדברי' שאינם צריכי' ובלתי מוכיחי' ענין הנרצה אצלו והוא ביטול דברי הרב ר' אליעזר ז"ל: ואלמלא כן היה משגיח על דבר המרדכי שכתב והאריך מאד וכו' וכתב אחר כך וחזקות מוכיחות וכו' והאריכו' מאד והחזקות לא נכלל הכל במה שכתב כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים, אלא שהתחיל במה שהתחיל ה"ר אליעזר כי הכלי' אשר אתו וכול' ועל זה האריך ה"ר אליעזר במה שאירע בענין ומצא חזקות מוכיחו' שנטבע מה שלא הביא המרדכי כי לא רצה להאריך הוא במה שאירע באותו המעשה דמאי דהוה הוה ולא הביא אלא ענין פי' אסורה שהיא לעולם כמו שהביא מראביה וא"כ אפילו נימא דהכלים אשר אתו בספינה ר"ל כלים שהיו עמו לא מלבושיו כמו שנראה מן הלשון שאו' כלים אשר אתו בספינה ולא אמר כלים שהיה לבוש בהם או כליו סתם לא יקשה עליו מה שכתב כי לא ניתן דבר זה להעלות על לב כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואחרית הדבר כי לא נכתב וגם החזקות לא נכתבו ואיך יעלה על לב אחד להקשות על מה שלא ידע איך היה דבר זה לא היה ולא נהיה ולא למשל היה כתב עוד ומה שכתב בשם ה"ר אברהם בר משה דמה שהורגלו העולם לפר' דאסורה לעולם וכו' ועל זה המשמעות יש לתמוה וכו' הרי הודאת בעל דין שכל העולם מפרשי' דאסורה לעולם והיאך נניח כל העולם ונפסוק כדברי יחיד באשת איש החמורה ע"כ וכבר כתבתי למעלה כי במי' שאין להם סוף לבד היה אפשר שלא היתה אסורה לעול' ולכן היה ראוי לפרש לעולם ועל זה כת' שהורגלו העולם לפרש דאסורה לעולם כמו בשאר דוכתי משו' דסתמ' קאמר אבל יש לתמוה על זה המשמעות כיון שהיה אפשר לתת טעם כאן שאינה אסורה לעולם שהי' לו לפרש יותר במקום זה ממקומות אחרים כדפי' וא"כ אין שום קושי עליו על הוראתו שאחרים מפרשי' כך כי לא מפני זה לא יוכל הוא לפרש מה שהו' מפ' ואינו סוב' הוא שיניחו כל העולם ויפסקו כדבריו שהרי הוא עצמו כתב שהיה קשה בעיניו להתירה: עוד כתב ומה שכתב ועל זה המשמעות יש לתמוה דהא רב אשי דהוה ס"ד למימר צורבא מרבנן אפילו שאין להם סוף מותרת וכו' אם כן צ"מ למה לא יתנו שיעור מתי מותרת כו' כמו כן כאן י"ל דאפילו היכא דליכא צ"מ סמכינן דמ"ש דברי' תמוהי' הם דהא ודאי שנא ושנא שאם אמרו כאן לסמוך על שיעור כדי שיבוא אדם ויגיד בצ"מ דאית ליה קלא יאמרו לשאר אינשי דלית להו קלא ושמא לעולם לא נדע שהו' חי ועוד מא מייתי מדרב אשי דלית הלכת' כוותי' דהא אסיקנ' דל"ש צורב' מרבנן ול"ש איניש דעלמא והשתא אמרינן ליה מטונך כיון דאפילו בצורבא מדרבנן אמר' לא סמכינן אאומדני דמוכחי טובא למסקנא דגמ' ע"כ: ואני תמה על צדקת לב החכם וישרות לבו איך התיר לעצמו להשיג נגד רבנים קדמוני' ולבטל דבריה' לדעתו כי היה ראוי לחשוב שלא נעלם מעיניהם כל מה שיוכל הוא להשיג עליה' ואם היה מדקדק בדבריהם ולא היה משיג עליהם כמו שהוכחתי בהשגות שהשיג על ה"ר אליעזר והוסיף ידו שנית להשיג גם על ה"ר אברה' ב"ר משה ואיך חשד את זכות שכלו של ה"ר אברהם שהיה משוה שאר אינשי לצ"מ כמו שכתב דברי' תמוהי' הם דהא ודאי שנא ושנא שאם אמרו וכו' ועל דאייתי ראי' מרב אשי כתב דלא הלכת' כוותי' דהא אסיקנ' וכו' והרי ה"ר אברהם עצמו כתב דהא רב אשי דהוה ס"ד דמשמע דלית הלכתא כוותיה ואפילו הכי היה נראה לו להביא ראיה ממאי דס"ד וזהו ביאו' דבריו למבין כי אם המשמעות דאסורה הוא לעולם יש לתמוה דס"ד דרב אשי דל"מ קלא אית ליה אי סליק ולכך אם עברו דרך משל ימי' או עשור אשתו תהיה מותרת דאי איתא דסליק קלא אית ליה והיה נודע וכיון שלא נודע אחר הזמן אשתו מותר' ואי מתני' וברית' דתנו אשתו אסורה הוי משמעותי' לעולם הא לישנ' דאשתו אסורה כולל כ"מ ושאר אינשי אפילו לרב אשי אלא דשאר אינשי אשתו אסורה לעולם ואשת צ"מ לאחר זמן לס"ד וא"כ למה לא נתנו שיעור מתי מותרת לס"ד שהרי זה כמו נתת דבריך לשיעורין דשמא הרחיק מהלך יום או יומים ויצא הרי צריכה להמתין עד שיבוא שום אדם לזמן חדש ימים דרך משל ויגיד איך נעשה דבר ואם לא בא שום אדם לזמן הנז' תהיה מותר' וכמו שזה הדבר דצ"מ סמכו באומדן דעתא למאי דס"ד דרב אשי אעפ"י שאין זה הדבר מפורש כמו כן כאן למסקנא דגמרא דליכא חילוק בין צורבא מרבנן לשאר אינשי י"ל דאפילו היכא דליכ' צ"מ סמכי אאומדן דעתא דאי לא סליק לאחר ג' או ד' שנים דרך משל אשתו מותרת דאומדן דעתא היא דאי סליק היה נודע דאפי' אינו צ"מ כיון דעבר כ"כ זמן יותר מזמן אומדן דעתא דצ"מ דאי' ליה קלא ובזמן קרוב נודע ואם כן מ"ש דכי היכי דממאי דס"ד הוה מפרש רב אשי אסורה לגבי צ"מ תוך זמן דאומדנא הכי נמי לדידן דליכא חילוק בין צ"מ לשאר אינשי נפרש אסורה תוך זמן דאומדנא דשאר אינשי דהוי טפי מזמן אומדנא דצ"מ דהא מלתא דרב אשי לא אדחיי' משו' דאסורה משמע לעולם אף לצ"מ אלא משום דלא שנא בהא בין צ"מ לשאר אינשי ואחר דלמסקנא דגמרא מחתינהו בחד' מחתא נימא דכולהו שוו לזמן ארוך כדפי' וא"כ עלו כהוגן דברי הרב ר' אברה' ואין דבריו תמוהין: עוד כתב ועוד שה"ר אברהם עצמו כתב דקשה בעיניו וכן נראה ועוד דהא ראבי"ה מחי לה אהא דר"א כו' וכיון שהמרדכי עצמו וכו' הרי הוא דוחה סברתו בשתי ידים ולא כתבה אלא שאם יעלה על דעת שום מורה וכו' ואני אומר דה"ר אברהם לא היה ק' בעיניו שום קושי ממה שהקשה עליו החכם אלא משום משמעות' דאסורה דהוי לעולם הוה ק' בעיניו להתירה וכן נראה גם כן לרבי ברוך והרי רבי' ברוך שהוא נודע לכ"ע דהוי בר סמכא לא היה ק' עליו אלא מה שהיה ק' לה"ר אברהם וכן כתב ראבי"ה גם כן דלא קבעו חכמים זמן לדבר ואין לבדות מלבנו דברים בלא ראיה וכו' ולא הקשה עליו קושית הכלים כי אין קושי עליו זולת שאין דבריו מוכרחות ובלי ראיה: עוד כתב ועוד דמשמע דה"ר אליעזר עצמו לא סמך על סברתו לעשות מעשה שהרי כתב וכו' להתיר אשה שנתעגנה וכו' ומדלא כתב התיר משמע דלא אמרה אלא להלכה ולא למעשה וצ"ל דלא עשה מעשה נגד כל חכמי ישר' וכו' ע"כ: ואין זה דיוק שכתב להתיר ולא כתב התיר שהרי המרדכי מספר לנו שה"ר אליעזר כתב להתיר ולא היה לו לומר כתב והתיר כי בכתיבה לא היה מתיר אלא שהיה כותב להתירה ואחר כך יתירוה על פיו ואם כן איך משמע שלא אמרה אלא להלכה ומה שאמר כל חכמי ישראל מי הודיע לו כי כל חכמי ישראל היה נגדו הרי ה"ר אברהם היה נראה לו סברתו אלא שהי' קשה בעיניו להתירה למעש' וכן רבי' ברוך ולא נודע שום חכם שיחלוק עליו בהת' האשה כי אם ראבי"ה כי אפילו המרדכי לא חלק עליו בפי': סוף דבר נראה לי שלא היה לו רשות לחכם הנז' לחלוק על הרבנים האלו ולכתוב על אחד מהם שדבריו בטלים ועל הב' שדבריו תמוהים ודברים אחרים קשי' שכתב על ה"ר אליעזר שנראה כי היה בר סמכא וכן ה"ר אברהם נראה שהיה בר סמכא ממה שדייק ממאי דש"ד דרב אשי כפי מה שפי' כי הוא דיוק טוב ומדהביא המרדכי אחריו כי כן נר' לרבי' ברוך אעפ"י שהחכם השמיטו נראה שהיה רב מפורסם ביניהם: והנה חפשתי ומצאתי את ה"ר אליעזר זה שהביאו המרדכי גם כן בשבועות בדיני מקואות שכתב וכן מצאתי בתשובת ה"ר אליעזר מוירדון והוא על חילוק יפה שחילק וחדש בדין המשכת המים למקוה דוק ותשכח ולמעלה מזה כתב גם כן המרדכי בס' רוקח כתוב בתשובה ה"ר אליעזר מוורדינא על המגלגל במים וכו' ואחר שכתב לשונו כתב והרב האריך מאד בתשובתו אך זאת נראה לי ראייתו מדאמר' פ' כל הבשר וכו' הרי שעשאו רב לזה ה"ר אליעזר מוורדון שלא היה ניכר וידוע אצלינו מה טיבו: ומצאתי בס' הרוקח תשובה זו סימן שע"ז שאל ה"ר אלעזר ב"ר שמואל מוורונא הודיע לנו גם כן שם אביו והשמיט הדפוס דלת של וורדונא והשאלה היתה גלגל המגלגל וכו' כמו שהביא המרדכי שם וקצת מלשונו שהביא מועתק משם בסדר ואחר שסדר שאלתו על הגלגל אם יכולים לטבול באותו אבן המקבלת המים מחמת הגלגל או לא כתב נראה לי אלעזר הקטן לפרש ההלכות תחלה ומשם תצא תורה והביא מן התוספתא ומכמה מקומות בגמרא מת"כ שמראה בזה בקיאותו וחכמתו וכתב בעל הספ' ע"כ דברי הרב הנני הקטן משיב על דברי הרב דתנן פ"ו דמקוואות וכו': הרי שבעל ס' הרוקח והוא רבי' אלעזר מגרמיזא שנודע שמו בשערים קראו רב גם כי קטן היה בעיניו שכתב נ"ל אלעזר הקטן ועכ"ז לא נמנע מלחוות דעו בארוכה למי ששאל או לה"ר אלעזר מגרמישא ולכתוב כי יפרש ההלכות תחלה ומשם תצא תורה ולא חשש לכבוד הנשאל כי נראה שהיה מפורסם וגדול בחכמה והיה מתלמידי רבי' יצחק כמו שכתב שם וקבלתי ממורי רבינו יצחק וכן פירשה מפיו ב"פ המוכר את הבית גבי צנור וכו' ואפשר הוא שפי' למסכת בתרא ומצאתי בתוספות של מס' בתרא בפ' המוכר ולר"י נראה דאפילו כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוס' דתניא מקוה שהניחו ריקם וכו' כל מה שהביא פה ה"ר אלעזר שנראה שהוא תלמיד רבי' יצחק בעל התוס' והוא מבעלי התוס' עצמם ומי הוא שיבוא אחריו להשיב על דבריו ויחשוב לבטלם בלי הבנת דבריו אין זו תורה ולא דרך ארץ והארכתי בזה לאודועי את הרב ז"ל באתרא דלא ידעין ליה כדי שלא יהא לי אשם כי על ידי הושגו דבריו ודברי הרב ר' אברהם ז"ל ות"ל נתתי בהם טוב טעם ודעת דנהירו ושכלתנו השכחת בהון ואחר שמלאתי את ידי לישב ולישר דבריהם אבוא לישב ולישר את דברי ג"כ אשר כתב עליה' חכם הנז' שכתב פסק א' לחלוק עלי ולבטל את דברי וכתב וז"ל: ומה שרצה החכם לומר דנדון דידן לא הוי מים שאין להם סוף משום דלא שנו אלא נפל למים אבל אם המים באו עליו תוך החדר לא הוי בכלל מים שאין להם סוף באמת אין השכל מצייר דברים הללו דמה לי נפל למים מה לי שהמים באו עליו ותנא דנקט נפל למים אורחא דמילתא נקט ואם נפשך לומר דה"ק דבנפל הוא דשרינן במים שאין להם סוף אבל בבאו המים תוך החדר הוי מים שיש להם סוף תימא על עצמך דהא סתמ' קתני נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף הרי אשתו אסורה ובמים שיש להם סוף ע"כ לא שאני לן בין נפל לבאו עליו א"כ גם באין להם סוף