מבי"ט חלק א קט

עד שיחתמו ב' החכמים מבעלי הוראה ועדין לא חתם עמי אלא אחד בא לפני איש ודרש ממני שהיה רוצה לישאנה והשבתי לו שלא התרתי למעשה עד שיחתמו ב' חכמי' אחרים מבעלי הוראה עמי שילך וידבר עם אי זה חכם שיעיין בה ויראה אם יסכים בהתר והלך לו ולא רצה שום חכם להתבטל מלימודו ולטרוח ולעיין אם ימצא לה התר זולת החכ' ה"ר יוסף יצ"ו שגלה לי דעתו מקוד' שהיה נראה לו להחמיר ונדחה זה האיש מפניה אחר כמה חדשים קרוב לשנה בא אדם אחר ושאל את פי אם ישאנה דחיתיו כמה ימים בטענה הא' וסבב אחרי קצת מן החכמי' יצ"ו ולא שמעו אליו להטפל בענין אז אמרתי לו שילך לחכם כה"ר אברה' יצ"ו להסכים בהתר ואם יראה לו לתת רשות שישא אותה גם אני הייתי מסכי' למעשה אח' שקצ' החכמים יצ"ו לא רצו לעיין בדינו והשיב לו החכם הנז' כי לא היה נראה לו לתת לו רשות עד שיסכי' החכם של בני הקהל שלו אז הלך האיש בחרי אף ולקח ב' אנשים וקדשה בפניהם וכששמע החכם הה"ר יוסף שלח להכריז את האשה על שאומר שהתרה בה זה כמה ימים שלא תנשא ועברה על התראתו ואני אמרתי שעשה שלא כדין כי אין ב"ד חייבים להתרות את האשה שטבע בעלה במים שאין להם סוף שלא תנשא ומה שאמרו שלא תנשא הוא אם תשאל לב"ד שיאמרו לה שלא תנשא והרי רב נחמן בעובדא דבי חסא לא נזהר מלומר אכלו כוורי לחסא ואזלא ואנסיבא מדיבוריה ואם צריך להתרו' בה כ"ש שהיה חייב רב נחמן להתרות בה מפני שיאמר האלהים אכלוה כוורי ולא תאמר שנשאת מיד קודם התראה שהרי היתה צריכה להמתין צ' יום כי לא הזכיר ההוא דאמר מאן איכא בי חסא אימתי נטבע ואפי' נאמר שהיה ידוע שטבע זה יותר מצ' יום היה ראוי ר"כ מיד כשאמר האלהים אכלו וכו' לשלוח להתרו' בה כדי שלא תנשא מיד על דיבורו הרי שאין ב"ד חייבים להחמיר בעגונות להתרות בה כי על הסתם היא יודעת שאין לה רשות או היא תשאל לחכמים שיאמרו לה שלא תנשא ואם לא ידעה ולא שאלה ונשאת לא תצא ואם כן לא היה ראוי להחמיר בעגונא להתרות בה וכל שכן שנתקדשה כבר על מה שידעה שהיו ב' חכמי' ידועי' מתירין אותה: ואפילו נתקדשה בלי שום הוראה אמרינן בירושלמי פ"ב דיבמות קדש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנס וכנס מוציאין מידו לנוסח' הרשב"א ז"ל ואף לפי נוסחת הרמב"ן ז"ל קדש אין אומרי' לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו כמו שהביא מ"מ פרק עשירי מהלכות גירושין נראה שאין יכולי לכופו אפילו בדברים להוציא שהרי לא אמרו אלא שיאמרו לו שלא יכנו' לא שיוציא ואפ"ה אם כנס על התרא' זו אין מוציאין מידו כדאמ' בתר הכי ואם כנס אין מוציאין מידו ואם כן לנוסחת הרמב"ן ז"ל אם כנס אחר התראה אין מוציאין מידו לא שנא התרו בו קודם קידושין או אחר כך כמו שנראה בתשובת ריב"ש ז"ל רמ"ב וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב סתם וכולן אם עברו ונשאו דמשמע אפילו אחר התראה ואף לנוסחת הרשב"א ז"ל דמוציאין מידו כשכנס אחר התראה היינו כשהתרו בו ג"כ דעל התראה דיד' אין כופין אותו להוציא וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת רמ"ב ומה שכתב כי החכם שהסכים עמי בהתר התרה בו שלא יקדש כי אם ברשות חכם קהלו הרי בפי' א"ל שהוא היה מתירה וכדי שלא יהי' קטטה כמו שהית' אח"כ הוא שאמר לו דרך עצה לא דרך התראה כי המתר' הוא שמתרה על דבר שסובר שהוא איסור והוא היה אומר לו בפי' שהיתה מותרת ותמה על החכם הנז' שהביא מה שכתוב בנמקי יוסף בפ"ב דיבמות שפי' בירושלמי דכל היכא דאמרי' דאם כנס לא יוציא היינו כשכנס ממש אבל לא כשקדש בלבד וכתב דלהכי כשקדש כי עובדא דהכא מפקינן לה מיניה והדבר ידוע כי זה שהביא נמקי יוסף היא נוסחת הרמב"ן ז"ל קדש אין אומרין לו שיכנוס אלא לא יכנוס והיינו משום דמאי דאמרינן אם כנס לא יוציא היינו כנס ממש לא קדש לחוד ואם כן הא מסיים בהאי נוסחא ואזיל ואם כנס אין מוציאין מידו אפילו אחר התראה כדאמ' לעיל ואיך הביא מיד בסמוך לענין התראה מה שהביא הריב"ש ז"ל בתשובה שאף לאותם שדעתם אם נשאת לא תצא אם נשא' אחר שאסרוה לינשא לכתחלה מוציאין אותה וכו' וכמו שאמר בירושלמי אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו והביאו הרשב"א ז"ל והיינו שלא כנוסחת הרמב"ן ז"ל שהביא בנמקי יוסף והיכי ארכבה אתרי נוסחאות חלוקות זו על זו ותנינא מתני' כלפי הסנאיה דמר לעולם הלכה כב"ה והרוצ' לעשות כב"ש עושה כב"ה עושה וכו' כדאי' פ') א"ט) ואף אם חכם קהלו התרה בו שלא יקדשנה כמו שנשמע נ"ל דאין מוציאין מפני התראה זו כיון שב"ד אחר התירו לו וסמכו איש ואשה על דבריהם ומה שהביא מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ל"ב שאף על פי שהשליח סמך על דברי המתירים כיון שחכם אח' התרה בו שלא יכנוס תצא ואעפ"י שמתירים היו רבים כ"ש בנדון דידן שלא התירה לו אלא חכם אחד וכו' ע"כ לא צדק בזה כי כל מי שיראה תשובת הרא"ש ז"ל שהעלים הוא את מקומה יבין שאינו כ"ש ולא ה"ה שהרי כתב שם ז"ל ואף אם יאמר לא עברתי על התארת ב"ד כי אחרים התירוה לי לאו כל כמיניה שהדבר ידוע שאין באי שביליא ובכל פרובינציי' אדם שיוכל (לסמוך) על הוראת' אף כי הי' מקל והם מחמירים ע"כ נר' כי משום שהיה מפורסם בחכמה ולא היו אחרים נערכים אצלו הוא שלא היה ראוי לשליח לסמוך עליהם מה שאינו כן בנדון שלנו וכתב שלא התירה אלא חכם אחד והוא ידוע כי ההתר היה עפ"י שנים וההתראה היתה ע"פ חכם אחד לה (וע"פ חכם אחר לו). ואף אם היו מתרים לשניהם ולא היה מי שיתיר להם לא היה להם רשות להוציאה ממנו אחר שהרמב"ם ז"ל נראה שסובר כהרמב"ן ז"ל דאין מוציאין אחר התראה ואנו נוהגי' לפסוק כהרמב"ם ז"ל וכ"ש בענין עגונא והרי הריב"ש ז"ל שכתב על זה דכיון שיש התחלפו' בנוסחאות ספקא הוי ומספקא אין כופין וכתב עוד וז"ל ועוד שאף לפי הנוסחא שאומרת שכופין כיון דמשו' קנסא הוא י"ל היכא דאיתמר איתמר היכא דלא אתמר לא אתמר דחדוש הוא ולא גמיר' מיניה ע"כ ואני מוסיף עליו נופך משלי דדוקא כהנהו דמיתנו פ' כיצד הנטען על השפחה וכו' והחכם שאסר ומביא גט ודכוותיהו הוא דמוציאין אם עבר על התרא' לאותה הנוסח' משום דיוציא זה ויכנוס אחר אבל בקטלנית שדבר הריב"ש ז"ל ובנדון דידן דאם יוציא זה לא יכנוס אח' משום דאסיר' לכ"ע ואמר דאם כנס לא יוציא ואפילו בהתראה אפי' לנוסח' מוציאין אותה מידו ואם כן אף לפי דבריהם שנדון זה הוי מים שאין להם סוף שלא כדין כפו אותו להוציאה כמו שכתבתי וכ"ש שאין זה מים שאין לה' סוף כמו שהוכחתי בפסקי הא' אשר ממנו למדו להשיג עלי ולהחמי' וכת' החכם הנז' שאני סמכתי על תשובת ה"ר אליעזר מורדון ז"ל להתיר זה והנה הדבר ידוע כי לא הבאתיה אלא ללמוד ממנה שיש מקו' וחיו' על חכמי הדור לכוין ולהשכיל על ענין המאורע מי שטבע במים של"ס ע"י חזקות אבל הענין שהתיר הוא ז"ל לא היה המאורע בנדון שלנו ולא ממנו לבד יוכל האדם ללמוד שהוא חייב לחפש בהתר עגונה שהרי חכמים ז"ל חסו לתקנות עגונות והתירוה בעד אחד ועד מפי עד ומפי עבד וכו' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל נ"ב וז"ל הרי אתה רוא' שכמה קולות הקלו חכמי' ז"ל משום תקנות עגונות וגם סמכו על זה וכו' וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ע"כ ולא הבאתי מה"ר אלעזר ז"ל שום ראיה לנדון שלנו אלא לענין שיתכוונו חכמי הדור להשכיל כו' שהביא הוא הדבר יותר מפורש שישכילו על המאורע בנטבע אבל כלל בענין דברי חכמי' הראשוני' ואחרונים הוא שראוי לחזר על על כל צדדין להתיר ומה שכתב החכם יצ"ו דלאו רבותא היא להקל הרי כתב הרא"ש ז"ל וכן ראוי לכל מור' לחזור על כל צדדין להתיר ואם כן רבותא היא ומה שכתב שאף אם ירא' בעיני המתיר להתיר לא יצא מלפניו היתר וכו' עד אשר יאספו כל בעלי הוראה וכו' כבר שלחתי להם כמה פעמים ע"י הרוצים לישא אותה שיעיינו בה ולא יענו את דינה ולא השיבו לא הן ולא לאו וכשראיתי כך נתתי רשות אם יתן גם כן רשות החכם המתיר עמי כמו שכתבתי וכבר היינו ב' לגבי חד כי מעול' לא ידעתי כי שום חכם היה מחמיר בה כי אם החכם הנז' ואח"כ אסף הוא את כולם ללמד סניגוריא לדבריו וכתב כי תשובת ה"ר אלעזר מוורדון אין לסמוך עליה דדבריו בטלים מעצמן וכו' ואני כואב ומצטע' על שבסבתי זלזלו בדבר' ז"ל הרב לומר שדבריו בטלי' מעצמ' ושבדרך עלילה עלה על לבו להתיר וכיוצא בדברים אלו שהיה זלזול לא' ממנו כ"ש לרב קדמון לפגום כבוד צדקתו בקבר כי כיון שהביא דבריו הרב המרדכי ז"ל נראה שהיה רב מפורסם ובר סמכא וכן רבי' אברהם ב"ר משה כתב כך אלא שהיה קשה בעיניו להתירה כמו שכת' רבי' אברהם שנראה שלא חלקו ולא בטלו את דבריו מפני שהי רב גדול אלא שהיה קשה בעיניהם להתירה ע"י אותם אמתלאות וחזקות ואיך יעלה על לב א' ממנו לבטל דבריו: ולכן נתתי לב לישב מה שהשיג עליו כדי שלא יחשבו דבריו בטלו' על ידי וכתב שמה שדקדק מדלא קתני אסורה לעולם אם בכל מקום היו שוני' אסורה לעולם וכאן לא שנו לעולם היה אפשר לדקדק כן אבל מאח' שבכל מקום שנו אסורה סתמא כו' ע"כ ואני אומר כי בכל המקומו' ששונה אסורה דבר פשוט הוא שהוא לעולם אבל הכא במי' שאין להם סוף דאומדנא הוא שאח' שעברו כמה שני' שנטבע זה ונשכח זכרו שבחזקת מת הוא ולכך נראה דלאו לעולם קאמר אלא אחר שנשכח זכרו ובאמתלאו' או חזקות שימצאו במאורע יוכלו להתירה כתב עוד ומה שכתב וכן נראה שתלו רבותינו על חכמי הדור ויראי שמים וכו' אלו דברי' שאין להם שיעור בלא ראיה ואין טעם ליראת אלהים במקום הזה כי הירא ורך הלבב אף במקום שאמרו להתיר ירא וחרד וכו' ע"כ והנה דבריו בראיה גדולה מן הגמרא שאמרו דהקלו משום תקנות עגונות והקולא היא למצוא צדדין להתר ויש בזה יראת אלקים שלא תצאנה בנות ישראל העגונות לתרבות רעה: כתב עוד ומה שכתב והאריך מאד למצוא עלילה להתיר אשה שנתעגנה ד' שנים וכו' עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שבדרך עלילה עלה על לבו להתיר ע"כ והנה הנחתו' שהו' הרב המרדכי שהעיד שהאריך מאד למצוא עלילה נתן שני טעמים לדבר אחד שנתעגנה כבר ד' שנים ושהיו חזקות מוכיחות שנטבע ועל כן האריך להתירה ה"ר אליעזר אעפ"י שלדעת המרדכי היו כדמות עלילה החזקות שעליהן היה מתיר עוד כתב ומה שכתב כי נטבע בעלה וחזקות מוכיחות שנטבע כי הכלי' אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים דברים אלו אינם מדוקדקים שהניח בתחלה שנטבע משמע דפשיט' לן בודאי שנטבע ואח"כ כתב וחזקו' מוכיחות שנטבע כו' וע"כ צ"ל דנטבע דרישא היינו שהיה בתוך ספינה שנטבע' ונטבע דסיפא היינו שטבע בים ומת ע"כ ואיני יודע על מה צ"ל דנטבע דרישא וכו' שמה שכתב דנטבע דרישא היינו שהיה בתוך הספינה שנטבע כמו שכתב הוא ואנו חושבים שמת באותה טביעה ונטבע דסיפא הינו שהחזקו' מוכיחות שהוא מת כמו שהיינו חושבים