מבי"ט חלק א קח

שמעון להוציא מאלמנת ראובן ובנה חלק המגיע לראובן במה שפרע או לאו ואם החובות שלא פרע עדין יהיו חייבים יתומי ראובן ואלמנתו לפרוע חלקם או לא: תשובה אף על פי שהורו הגאונים ז"ל שאם מת אחד מן השותפין בטלה השותפות כמו שהביא הרמב"ם ז"ל ספ"ה מהלכות שלוחי' ושותפי' אפ"ה אם השותף נתעסק בשותפות ולא מיחו בו היורשים או ב"ד אם היו יתומים קטנים נראה דלא הוי פושע בזה ומה שעשה עשוי כל שלא מיחו בו וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בתשובה סי' פ"ח בכיוצא בזה כ"ש היכא שהיו סחורות בשות' שהיה צריך זמן למוכרם כדי שלא יפסידו בהן וגם שהיה צריך לפרוע מהן לבני אדם הנושי' בהם והיה צריך ג"כ לגבות מן החייבי' להם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד היה זמן ידוע למכיר' אות' סחורה יש לכל א' מהן לעכב שלא יחלוקו כו' וזהו כשאין זמן קבוע לשותפות או שכלה הזמן הקצוב ורוצה א' מהם לחלוק כמו שכתב הרב ז"ל ואפ"ה יכול הא' לעכב שלא יחלוקו וכו' הכא נמי שבטלה השותפות במית' ראובן לא עדיף מכלה זמן השותפו' ויש ביד שמעון לעכב שלא לחלוק כיון שיש זמן ידוע למכיר' אותה סחורה או אפי' אין זמן ידוע אם הוא ידוע שצריך אי זה זמן למוכר' כדי שלא יפסד מהקרן יכול לעכב עד שתמכר אם היא סחורה שאין בה דין חלוקה או שיש הפסד בחלוקת' כמו שכתב הרב ז"ל שם ואפילו לא היה הפסד בחלוקתה כיון שאינה עומדת לחלוקה אלא למוכרה לפרעון החובו' יש לו לעכב עד שתמכ' כמו שראוי והרי כתב הרבז"ל ג"כ שאם היה עליהם חוב לאחר והן אחראין זה לזה שכל א' מהן מעכב מלחלו' עד שיפרעו: ואם כן לא פשע שמעון במה שנשא ונתן במה שנשאר מן השותפות ובמה שגבה חובות לפרוע מן הכל החובות שהיו חייבים וכל מה שעשה עשוי עד שישלמו לפרוע כל החובות ועל מה שתובע שמעון חלק ראובן במה שפרע מכיסו יותר ממה שהיה בידו מנכסי השותפות ע"פ החשבון שנתן בפני הברורים נראה שאם יש ראייה ברורה שנפסד מה שנפסד ושהוא פרע מכיסו מה שפרע שיוצי' מן היתומים חלק המגיע לראובן בפרעון החובות שפרע שאם היה ראובן קיים היה חייב לפרוע כשיש ראיה ברורה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף ההלכות טען שמעון שיש ללוי עליו חוב וכו' ואם אין בידו אין נאמן להוציא כו' שמא קנוני' הם עושים וכו' דמשמע דאם אין חשש קנוניא אלא שיש ראיה ברורה שחייב שמעון חוב זה בזה השותפות שיפרע ראובן חלקו ואפילו היתה מלוה ע"פ ואם כן יתומים נמי כיון שהוא ברור שאביהם היה חייב גם חלק חוב זה על השותפות הם חייבים והוי כמת בתוך זמן החוב שנזקקין לגבות מנכסי יתומים שהרי כשמת ראובן עדיין לא היה חייב לפרוע שום דבר לשמעון מזה החוב שכתוב עליו עד שיפרע הוא והרי לא פרע עד אחר מיתת ראובן וכיון שנתברר שזה החוב היה על השותפות חייבים יורשי ראובן לפרוע לשמעון חלקם: וגם שלא הביא שמעון ראיה ברורה אלא שנתן חשבון בפני הברורים והביא ראיות בפניהם כפי הראיות שדרך הסוחרים להיות מספיקות להם שנפסד הקרן ושלא נשאר בידו כי אם מה שהראה בחשבונו ושהיה חובות על השותפות ופרעם יכול להוציא מיד היתומים וכמו שכתב הריב"ש ז"ל תשובה קכ"ח וז"ל לפי שאין מוציאין מו היתומים אלא בראיה ברורה או כפי הראיות שדרך הסוחרים להיות מספיקות להם ע"כ וכמו שכתב למעלה מזה שהולכים אחר מנהג הסוחרים כההיא דסימטותא בפ' אי זהו נשך והביא תשובת הרשב"א ז"ל על זה שכתב וכן אתה דן בכל מקום כמה שנהגו במדינות כו' כמו שהאריך שם ואם כן אם נתברר בפני אלו הברורים כפי הראיות שמביאים הסחורים יכול להוציא חלק מה שפרע מיורשי ראובן ואין בטענת אלמנת ראובן שההפסד אינו אלא ע"פ שמעון ממש כיון שהביא הראיות הנז' לפני הברורים: ועל החובות שלא פרע עדיין נראה דבר פשוט שאותם החובות שיתברר שהם על השותפות שחייבים לפרוע חלקם יורשי ראובן אם הם כתובים על שניהם יפרע שמעון החצי ויורשי ראובן החצי ואם הם הכתובים על שמו לבד ונתברר בפני הברורים שהיה על השותפות חייבים גם כן יורשי ראובן לפרוע חלקם אח' שאין כאן חשש קנוני' לפי ראות הברורים וכמו שנראה מלשון הרמב"ם ז"ל שהבאתי למעלה והשותפים ערבנים זה לזה אעפ"י שלא פירש כמו שכתב הרמב"ם פכ"ה מהלכות מלוה ולוה אלא שאם היתומים קטנים או קצתם לא יגבה מהם כי אם כפי מה שהוא הדין לגבות מן היתומים בא' מן הג' דרכים מפני שהשותפים הם ערבנים כמ"ש הרב ז"ל וערב שפרע על הב"ח אינו גובה מן היתומים אלא בא' מן הדרכי' לדעת הרמב"ם ורבו ז"ל ולדע' הרמב"ן ז"ל לא טענינן ליה לערב טענת צררי וכמו שהביא הרב במ"מ פרק כ"ו מהלכות מלוה ואם החוב כתוב על שם ראובן ונודע כי הוא על השותפות לא יפרע שמעון כי אם חלקו וחלק ראובן יגבו מן היתומים כפי הדרכים: נאם המבי"ט: קפו מעשה שהיה בכמה יהודים שעלו בספינה גדול' שהיו בה כמה מאות ישמעאלי' ורוב האנשים והסחורות היו בחדר התחתון של הספינה שהיא תחת המקום שדורסים בו בעלי הספינה והמלחים ואין מקום פתוח אלא פתח א' בדלת שממנה יורדים ועולים למעלה כשהדלת פתוח ויהי סער גדול בים בפתע פתאום ונהפכ' הספינה דרך צדה הא' והתחילו המים להכנס והיו ג' או ד' יהודים עם קצת ישמעאלי' למעלה וכשראו שהספינה היתה נטבעת פתחו היהודים הפתח של החדר ודברו לאחיהם שבחדר והמה בוכים ומתחננים לאל ומתודים בבכיה זה עם זה כי היו רואים המות בחדר' ומיד נהפכה הספינה דרך צדה והאנשים שהיו בספינה למעלה נפלו בים והיו שטים סביבות הספינה עד שעלו על דפנותיה שהיתה כעוגה הפוכה והיו שם עליה כמו חצי שעה והספינה היתה נטבעת מעט מעט עד שנטבעה במקומה שהכביד משאה שבתוך החדר ולא נודע מקומה איה והאנשים שהיו על דפנותיה שטו בים לספינה קטנה המשמשת לגדולה ורובם נטבעו וקצתם עלו לספינה ובכלל' נמלטו ב' יהודים בספינה הקטנה ואחד מהם הגיע פה והגיד מה שכתוב למעלה ושכל האנשים שהיו למעלה בספינה שלא השיגו לספינה קטנה נטבעו שם והיו רואים אותם שטים על פני המים ובכללם ג' יהודים ושאחר כך הגידו להם כי יצאו צפים על פני המים מתים לאי שיאו וקברום שם אבל היהודים שהיו בתוך החדר אמר כי מיד בהכנס המים לספינה נראה להם שמתו כי לא היה להם דרך לצאת משם שנהפכה הספינה ונטבעה עד התהום דרך פניה ולא ראו שום איש לא ישמעאל ולא יהודי מהעומדים למטה שיוצא לא חי ולא מת אלא שכולם היו בחדר בהכנס המים עליהם ועל זה יש לעיין על אלו האנשים שהיו תוך החדר אם דנים אותם כנטבעו במים שאין להם סוף או לא: ונראה שנוכל להורות היתר בנשותיהן של אלו שהיו תוך החד' ולא הוי בכלל מאן דמורי במי' שאין להם סוף כמו שנפרש ואפי' במים שאין להם סוף כתב המרדכי וז"ל בתשו' ה"ר אליעזר מוודרון דקדק דמדק מים שאין להם סוף אשתו אסורה ולא קאמר אסור לעולם שמא דלאו לעולם קאמ' וכן נראה שתלו רבותי ע"ה על חכמי הדור ויראי שמים שיתכוונו וישכילו על ענין המאורע באדם והאריך מאד למצוא עלילה להתיר אשה שנתעגנה ד' שנים כי נטבע בעלה וחזקות מוכיחות שנטבע כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים וכו' עכ"ל הרי שיש מקום וחיוב על חכמי הדור לכוין ולהשכיל אפילו במים שאין להם סוף ע"י חזקות מוכיחות שנטבע כ"ש כשלא תהיה ההוראה בכלל מים שאין להם סוף כגון בנדון זה דהא תנן פ' בתרא נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה וכו' ותניא נמי הכי בהאי לישנא בברייתא בגמרא דמשמע דהיינו כשראוהו שנפל למים שאין להם סוף אבל היכא שלא ראוהו שנפל אלא שראו שבאו המים עליו כי הכא שהיו תוך החדר ונכנסו המים בתוכה לא הוי בכלל נפל למים שאין להה סוף והכי מוכח נמי בברייתא דתניא התם אר"ג פעם אחד הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחרת שנשברה והייתי מצטער וכו' באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה משמע דמים שאין להם סוף היינו כשנשברה הספינה שנפלו לים העומדים בה כדתניא התם דף של ספינה נזדמן לו וכו' והא דתניא התם אר"ע פעם אחד וכו' וראיתי ספינה מטרפת בים כו' וכן הא דתניא ריש האשה שלם מעשה בב' ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה וכו' ולא קאמר שנשברה מיירי בספינה שאין לה חדר כי הכא או שהיו באי' על הספינ' שדורסים הספנים ויש להורו' היתר בזה ולומר כי ודאי מתו כיון ששהא הרואה שם בכדי שתצא נפשם ולא ראה שיצאו מן החדר על הים כמו במים שיש להם סוף דאם תמצא לומר שכשנהפכה הספינה איתרמי דנפלו הם דרך פתח החדר לתוך הים היו נראים על הים או חיים או מתים דאע"ג דבמים של"ס אמרי' שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהי הכא לא דנינן ליה במים של"ס כדאמר': ועוד יש למצוא צד היתר ולומר שלא יצאו משם שהרי היו רואים המות בחדרם ולא היה כוונתם לצאת משם אלא שתהיה החדר מקום קבורת' ולא יותנו למאכל דגים שהרי היו בוכים ומתודים בתוך החדר בראות' שהמים היו קרובי' ליכנס שם ולא היו מזרזי' עצמ' לצאת משם וכן יש חזקות מוכיחות שמתו שאותה שהיו למעלה ולא נמלטו היו הולכות על פני המי' חיים ואחר כך נעלמו מעיניהם ואלו שהיו למטה לא נראה אפילו א' מהם לא חי ולא מת שנר' שהחדר היתה קבורת' וג"כ יש הוכחה ממה שידעו אח"כ כי אותם הב' או ג' יהודים שלא נמלטו בספינה הקטנה יצאו מתים צפים ע"פ המים לשפת הים לשיאו וקברו' שם ואלו שהיו בתוך החדר שהיו כמו עשרים יהודים מלבד ישמעאלים לרוב שהיו שם לא יצא אחד מהם לא חי ולא מת והוכחה זו היא גדולה מההוכחה שהביא המרדכי במים שאין להם סוף על כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים שהרי הכלי' אפשר שהוא השליכם להקל מעליו ויצאו על שפת הים והוא נמלט למקום אחר אבל בנדון זה שלא נראה גם א' מאותם העומדים בחדר לא הם ולא כליהם כמו שנראו אותם העומדים למעלה היא הוכחה שמתו במקומ' כדאמר' ועוד יש הוכח' גדולה שלא יצאו אלא שמתו שם דכיון שהעומדים למעלה ראו כשנהפכה הספינה שהיו נכנסין המים לתוכה והיו נכנסין לחדר מה נפשך אם היה הדלת סגור לא היו יכולין לצאת ואם היה פתוח או שפתחוהו לצאת הרי המים הנכנסים היו שוטפי' אות' אלא שנראה בודאי שהחדר היתה מקום קבורת' וחיי לכל ישראל ואני סומך על מה שכתו' למעלה הלכה למעש' אם יסמכו ויחתמו שני חכמים מבעלי ההוראה נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני: והחכם ה"ר אברהם שלום גם כן חתם בהוראתי זאת גם כי איני מבעלי הוראה אני סומך על כל מה שכתוב למעלה אברהם שלם קפז אחר שתי שנים שהתרתי אשה זו ותליתי התרה למעשה