מבי"ט חלק א קז

זה לזה כל מה שעוש' א' ואינו משנה מן המנהג הוי כשליח חבירו וזהו שכ' הרב שלוה או שלקח בשותפות שהוא ידוע שהוא לצורך השותפות אז חייבים שניהם אפי' מי שבידו כל נכסי השותפים חייב לפרוע ממה שבידו על מה שלוה חבירו ואין בידו שום דבר אלא שידוע שלוה לצורך השותפו' שנכנס לשותפו' ואם לא היה ידוע ענין זה לא היה מחיי' שותף א' שאין בידו לפרוע חיובו מדמי השותפות לחבירו שבידו נכסי השותפות שמא לצרכו לוה או לקח וקנוני' עושי' על האחר כמו שכתב בסוף הלכות שלוחין ושותפין בלשון שהבאתי למעל' ובח"מ סימן ע"ז הביא דברי הרמב"ן ז"ל בפי' השותפין שלוה א' מהם השני משתעבד אפילו שלא היה עמו בקנין כשהוא מודה שהיה לצורך השותפות משום דהוו כשלוחין ומה שכתב שאביו הרא"ש ז"ל לא כן כתב בתשובה שכתב שאין חבירו משתעבד במאמר חבירו כל זמן שלא נשתעבד הוא בעצמו הרי כתב שאם יש בידו ממון השותפות שינכה חובו ממנו מחלקו של ראובן אבל אם אין בידו אין ללוי שום דבר על שמעון לפי פשט דברי הרא"ש ז"ל ואפשר שבנדון של תשובה זו של הרא"ש ז"ל לא נתבר' שנכנס בשותפות מה שלוה ראובן מלוי ששמעון משיב לו ולאו בעל דברים דידי את כלו' שלא נכנס בשותפות מה שלוה ממך ואפי' שהוא ידוע שאמר ראובן שמה שלוה היה לצורך השותפות או שכתוב כן בשטר לא מפני זה יתחייב שמעון כיון שלא נודע שנכנס לשותפות ויכול לטעון לאו בעל דברים דידי את ולא חל עליו שעבוד לדעת הרא"ש ז"ל ולדעת הרמב"ן ז"ל כיון שנודע שהי' לצורך השותפות מתחייב חבירו אפילו שלא נודע שנכנס בשותפות משו' דהוו כשלוחין זה לזה ואם ידוע שנכנס בשותפות אפי' הרא"ש ז"ל יודה שחבירו חייב לפרוע לו וכמו שכתב בתשובה אחר' הרא"ש ז"ל בכלל פ"ח על יעקב ובנו שמעון שהוו שותפי' בחנות ויעקב לקח מראובן ממון להתעסק בסחורה שכתב שכל דבר שיקנה אחד מן השותפים מן הדברים הנמכרים בחנות בחזקת שניהם הוא קונה וגם נותנו בחנות וכו' שנר' שנכנס בשותפות דאם לא כן יקשה מדידיה לדידיה שכתב בתשובה האחרת שאין חבירו משתעבד במאמר חבירו אם לא שנחלק חילוק אחר כי מה שכתב שכל דבר שיקנה א' מן השותפין מן הדברים הנמכרים בחנות וכו' הוא דוקא כשקונה מה שהוא רגיל להסתחר בו בשותפות ומה שכתב שאין חבירו משתעבד במאמר חבירו יהיה בדבר שאינם מסתחרי' בו שלוה ממון א' מהשותפי' ולא נודע שנכנס הממון בסחורה הידועה לשותפות הכלל כי בנדון פסק זה אינו חייב שמעון לפרוע ללוי אלא א"כ יתברר לב"ד שמה שלוה ראובן מלוי היה לצורך השותפות ונכנס בשותפות ולדעת הרמב"ן ז"ל אפי' אינו ידוע שנכנס אם היה לצורך השותפות חייב חבירו וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל כן שכתב שם שראובן יודע שחוב זה מחמת השותפות הוא כמו שכתבתי למעלה. הרי שנשאנו ונתננו בפסק החכם השואל ועתה נלך לדברי החכם הנשאל ומשיב וסוף דבריו מסכימי' אל האמת ששמעון אינו חייב אלא שצריך לפרט כל שלא נתבר' שהייתה הלואת ראובן לצורך השותפות או שנכנסה לשותפות כפי מה שכתבתי למעלה אבל ראיותיו ודבריו איני מכיר כתב קודם שהם ג' מיני שותפי' ואינ' אלא ב' כי הג' הוא כולל שניהם בין בסתם בין בתנאי אינם יכולים לחלוק כשיש עליהם חובות לאחרים והם אחראי' זה לזה כי התנאי שכתב אלא א"כ התנו בתחלה היינו שיוכל לעשות כל א' מהם מה שיראה לו בשותפות להקיף או להשתתף או לילך למקום אחר ואפילו הכי לא יוכל לחלוק אם הם אחראי' בחובו' אלא א"כ התנו ג"כ על זה שיוכל כל א' לחלוק אפי' יהיו אחראים בחובו' ואפילו בשותפות שהוא בתנאי שמה שיעשו כל א' יהיה עשוי אם לוה א' מהם ולא נודע שהיה לצורך השותפות אין חבירו חייב שאין הפרש בשותפים בסתם ושותפות בתנאי בענין זה וכל מה שכתב מהנה יצאתי לקראתך עד קמתי אני אין בו שום קימה גם מה שכתב משם והלאה עד שמעינא בין אחי טוב על לשון הרב ז"ל שבפר' כ"ה מהלכות שותפות שנים שלוו כו' וכן השותפין שלוה אח' מהם וכו' שאין הדברים אמורים אלא כשנמצאים שניהם בשעת ההלואה והביא ראיות שאינן ראויות כי האמת הוא כי א' מן השותפין שלוה הוא שלא בפני חבירו ואפ"ה חייב חבירו כשהיה לצורך השותפין וכמו שכתבנו למעלה וכן מה שכתב על לשון ח"מ סימן ע"ז שהרמב"ם ז"ל לא סבירא ליה כהרמב"ן ז"ל יש טעות בדבר זו בפרט בראיה שנית שכתב שבדברי הרמב"ם כתב וכן היא מסקנת אא"ה ז"ל ובדברי הרמב"ן ז"ל כתב וא"א לא כתב כן בתשובה וכו' וזה אינו כי מה שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל וכן היא מסקנ' א"א הוא על שנים שלוו כמו שהתחיל בסי' הנז' אחר שהלוה לב' יכול לגבות מא' מהם הכל וכתב בעל העטור דוקא שאינו מוצא לגבות מהשני וכו' אבל הרמב"ם ז"ל כתב שנים שלוו וכו' וכן היא מסקנת אא"ה ז"ל הרי כי מה שכתב וכן היא מסקנת הוא על דין שנים שלוו דסבירא ליה כהרמב"ם ולא כבעל העטור ואחר כך כתב בדין השותפין מה שכתב הרמב"ן ז"ל שהשני משועבד במה שעשה חבירו ועל זה כתב וא"א לא כתב כן בתשובה וכבר כתבתי למעלה שהרמב"ם ז"ל סובר גם כן כהרמב"ן בזה שהא' משתעבד בחוב חבירו כשהוא לצורך השותפות אלא שהרמב"ן כתב כן בפירוש ולכן הביא דבריו: אחר כך הסכים על האמת באת"ל שהרמב"ם כהרמב"ן ז"ל סבירא ליה וכתב דכל שכפר שלא לקח חבירו לצורך השותפו' אינו מחוייב (אלא) (לא) ממון ולא שבוע' ואפילו חרם סתם שכך כתב הרב ז"ל אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשותפות וכו' וזה אינו כי הכפיר' אינה מועילה לו אלא שלא יהיה חייב ממון בהודא חבירו אבל שבועה יהיה חייב אם יטעון עמו חבירו ויאמר אתה יודע שנכנס בשותפות חוב זה ואפי' לא יטעון ברי יוכל להטיל חרם סתם על מי שיודע שחוב זה היה לצורך השותפות ולא יודה ולא כתב הרמב"ן ז"ל שאין הודאת שותפו מזיקו אלא לפוטרו מממון לא לפוטרו משבועה או חרם כי זה כבר הוא ידוע דכל שמודה וחייב ממון אם כופר חייב שבועה בטענת ברי וחרם בטענ' שמא דדוקא כשכופר בדבר שאם היה מודה בו לא היה חייב ממון אינו חייב שבועה ולא חרם סתם כמו שכתב הרב ז"ל ספ"ח מהלכות טוען אבל אם בהודאה היה חייב ממון פשיטא דבכפירה חייב שבועה בטענת ברי וחרם בשמא וכמו שהביא פ"ב שם הגהה בהדיא משערי שבועות לרבי' האי ז"ל נאם המבי"ט: שאלה קפד ראובן נפטר לבית עולמו בתוך שנה לחתונתו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח אשה מעוברת קרוב לארבעה חדשים ונשארו לו נכסים ומטלטלים בביתו שהיה דר עם אשתו הנז' כמו כן נשארו לו נכסים בשתי חנויות שהיה מסתחר בהם והאלמנה הנז' רצת' לגבות כתובתה מהנכסים והמטלטלים שנמצאו אתה בבית ואם הנפטר לאה מחתה ביד כלתה לאמר שכל מה שנמצא בבית הנז' הוא שלה מחוט ועד שרוך נעל ובסיבת זה לא הניחה לאה לכלתה הנז' ליכנס בבית הנז' והלכה האלמנה הנז' לתפו' הנכסים שנמצאו בחנויות הנז' בעד כתובתה ושמעון אחי הנפטר מוחה בידה באומרו שהנכסים הנז' הם בשותפות בינו ובין אחיו הנז' נמצאת האלמנה גולה וגלמודה מכתובתה וצועק' חמס ואין עונה לכן יורנו מורה צדק ולא יעשו בנות ישראל כהפקר תשובה לא נתבאר בשאלה אם לאה אם הנפטר היתה דרה עם בנה וכלתה בבית שאם לא היתה דרה עמהם כל מה שהיה בבית הוא בחזקת בעלה וצריכה לאה להביא עדים וראיה על מה שטוענת שהיא שלה ובלאו הכי אין לה שום דבר מאשר את כלתה בבית וגובה היא כתובתה מכל מה שנמצא בבית וגם אם לאה אם הנפטר היתה דרה עמהם בבית כל מה שהוא ידוע שהוא מנכסי נדוני' כלת' פשיט' שהוא שלה וגם כל מלבושיה שעשה לה בעלה וכל מה שהיתה היא משתמשת בו בביתו הוא בחזקת בעלה וגוב' כתובתה מהם ואם הנפטר צריכה להביא ראיה על מה שאומר' שהוא שלה וכל הבית אשר היו כולם משתמשים בהם ביחד ואין ראיה לשום אחד מהם שהם שלו אם הבית שהיו דרים בה היתה של אמו והיא היתה מקבלת אותם בבית שידורו עמה בלתי שכירות כל מה שאינו ידוע שהוא של בנה וכלת' הוא בחזקת שלה אף על פי שהיו משתמשים בהם יחדו ואם הבית היתה של בנה או של כלתה או שהוא היה פורע שכירות הבית לבעליה כל מה שהוא בבית הוא בחזקתו וגובה אשתו כתובתה מהם זולת מה שהוא ידוע בראיה ברורה שהוא של אמו ואם הבית שהם דרים בו היה של אבי ראובן ונשארה לאה בבית כמו שהיתה בחיי בעלה כל הנכסים הנמצאים בבית הם בחזקת ראובן ואחיו אם לא חלקו ויכולה לאה לגבות כתובתה מהם אם לא גבתה עדיין זולת מה שהוא ידוע שהוא של נדונית כלתה ומה שנתן לה ראובן בעלה מלבושים ותכשיטין וכל מה שהוא ידוע שכלתה היתה משתמשת בו היא לבדה וכן כל מה שהוא ידוע שהיה של ראובן שהיה שלו קודם מיתת אביו או שידוע שהוא קנאו משלו: ועל דבר החנויות אם הוא ידוע כי החנויו' היה ראובן מוחזק בהן בחייו ולא היה ידוע שהיה לו לשמעון אחיו שותפות עמו לאו כל כמיניה לומר שיש לו שותפות במה שבתוך החנויות ובחנויות עד שיביא ראיה שיש לו בהן שותפות ועל בית דין מוטל לחקור על כל הענין לידע עם מי הדין כי בידיעת הנושא איך הוא יודע הנשוא עליו כי הוא פשוט ואין צריך שום ראיה אלא העיקר שבידינו כי מי שהוא מוחזק בדבר המוציא ממנו צריך ראיה ונקרא מוחזק על האופנים הנז' לדעת ברשות מי הם הנכסים בין נכסי הבית בין נכסי החנויות כנז' ות"ל יש ביניכם חכמים שהם בקיאים ויודעים דינים עמוקים יותר מאלו ובפרט החכם השלם הדיין כמה"ר יוסף צאייח יצ"ו ולא הייתם צריכים לשאול את פי ומפני הכבוד השבתי נאם המבי"ט: קפה ראובן ושמעון היו שותפים והוציא כל אח' מהם סך מעות בשותפות זה מנה וזה מאתים ונשאו ונתנו כמה שנים והלוו ולוו מעות מבני אדם ולימים מת ראובן ונשאר שמעון על נכסי השותפות לגבות החובות שהיו חייבים לשותפות שהיו נפסדי' אם לא היה הוא גובה אותם ולפרוע למי שהיו חייבים לו על עסק השותפות מפני שהיו דוחקים אותו ובזה עברו כמה שנים אחר מיתת ראובן שהיה שמעון מתעסק בשותפות למכור מה שהיה להם בשותפות ולגבות ולפרוע ואחר כך עמדו לחשבון ע"י ברורים שמעון ואלמנת ראובן ובנה אחד מן היתומים והראה חשבון שמעון בפני הברורים מה ששם כל אחד בקרן השותפות ומה שלקח ומה שנשאר אחר מיתת ראובן בסחורות וחובות ומה שפרע ונמצא שהפסידו רוב קרן כל אחד מהם ושפרע שמעון סך ידוע מכיסו יותר ממה שנשאר בידו אחר מיתת ראובן ושהוא חייב עתה עדיין כמה חובות לבני אדם ותובע מאלמנת ראובן ובנה שיפרעו לה החלק שמגיע לראובן ממה שפרע יותר מכיסו ושיפרעו חלקם בכל החובות שהם חייבים עדיין ואלמנת שמעון ובנה השיבו כי אינו נודע שהפסידו מה שמרא' שמעון שהפסידו מקרן השותפו' כ"א ע"פ שמעון וגם כי ישבע שמעון על ההפסד יפטר מלהחזיר להם הקרן לא יאמן בשבועתו להוציא מידם לפרעון החובות שפרע ושעתי' לפרוע יורנו רבינו אם יוכל