מבי"ט חלק א קו

שהביא המרדכי פ"ק דב"ב מנהג בכל הקהלות שאין אדם יכול לפטור עצמו מן המס בצאתו מן העי' אחרי שנתחייב ובלא מנהג נ"ל דין תורה שכששאל המלך מס אפי' שערי דכדא נשתעבדו וכו' והביא ראיה מפ' הגוזל בתרא האי מאן דמשתכח בבי דרי וכו' ע"כ וכתב דהכא מיירי במס שנשתעבדו אז לא במסים הבאים אח"כ כנ"ד היינו אם היו מתחדשי' אבל מס שנשתעבדו בו לפורעו בכל שנה חק קבוע כנדון דידן שנשתעבדו כולם ביחד בהיות' במסיי' לפרוע הכראגי' והנ' סולט' כל שנה הרי הוא כמו מס אחד שנשתעבדו כולם לפרוע שלא נפטרו ממנו בצאת' מן העיר והנ' לא נפטרו כל שנה מלפרוע חלקם כפי ערכם כמנהג הקהילות או כפי מה שהתנו ביניהם אחר שיצאו משם ואף על גב שיש מנהג בקצת קהלות כשעוקרי' דירת' קצת אנשים מן העיר אינם פורעים עוד כראג"י ולא שום מס עמהם אלא בעיר אחרת שהלכו שם אין מנהג זה פשוט שהרי בשלונוקי וברוב תוגרמה כשאדם א' רוצה לעקור דירתו משם מתפשרים עמו בסך ידוע כפי מה שהוא והם משערי' כי במה שלוקחים ממנו יפרעו בעדו הכראגי' והמס הנוגע לו בב' או ג' שנים עד שיסירו אותו מפנקס המלך ולא יפרעו עוד עליו ואפילו היו נוהגים במסיי' ובכל אותם המקומות הקרובים להם שלא ליקח שום דבר על הכראגי' ממי שהוא עוקר דירתו משם הכא שאני שכפי הנרא' כשיצאו מקצת' לדור בטוקאט על תנאי כך יצאו לפרוע עמהם בכראגי' וב"נ פרחים והרי הם חייבים בכך כ"ש שיש כמה שנים שפרעו עמהם החראגי' והנ' פרחים וההוצאות כמו שבא בשאלה ומי פטרם עתה אין זה כי אם אי זו שנאה ותחרות שנתחדש ביניהם וראוי לאותם האנשים יצ"ו מבני טוקאט שלא יסרבו מלפרו' כמו שהיו רגילים כי ת"ל כל בני טוקאט הם ידועים ומפורסמי' בינינו לאנשי שם וחסד ולא יצא מהם דבר שאינו מתוקן והאל ית' יטע ביניהם אהבה ואחוה כנפשם ונפש הצעיר מבי"ט: שאלה קפב ילמדנו רבינו ראובן תבע משמעון שהשאיל לאשתו כוס אחד של עצם אליקורנו להשקו' את בתו שהוכ' ממגפה ואמרו שהיה מסוגל אותו הכו' לרפואה החולי ההו' בשתיי' מי' בו ושמעון השי' כי הוא לא ידע ולא שמע שאשתו שאלה אותו הכו' אלא שאחר ימים רבים שמת' הבת אמר' לו אשתו שהי' שלח' ע"י איש א' לראובן שישאיל לה הכו' ואמר שפע' א' ראה בביתו בחלון א' זה הכו' ושאל מה זה הכו' והשיבו לו שהי' הכלי ששאלו אשתו מראובן ואשת שמעון השיב לב"ד ע"י שליח ב"ד שהיא שאלה הכו' הנז' ע"י שליח בלי ידיע' בעלה בשביל שפעם א' שמע' מבעל' שהיה ביד ראובן כוס א' שהיה מועיל למוכ' ושאחר שמתה בתה כמו ג' חדשים הוכ' שכנת' ושאלה שכנתה ממנה הכוס הנז' ונתנה אותו לה ונאבד בבית' ושלא שאל עוד ראובן הכוס כ"א אחר ז' או ח' חדשים יורינו רבינו מה יהיה משפט פרעון הכו' הזה אם יוכל לתובעו ראובן משמעון או לא יוכל לתבוע אותו כי אם מאשתו ועוד שהוא טוען שהי' שוה זה הכוס ממון רב שהיה מסוגל ושמעון טוען לא היה שוה אלא מעט שכמ' בני אדם שתו בו ומתו ושלחו ב"ד לדעת שווי זה הכוס והעיד אדם אח' שהוא בקי ורופ' שלא היה הכוס הנז' מעצם אליקורנו כי אם עצם דג מהים ושראה כאלה רבות וגם נודע לבד שפעם אחד השאיל לראובן כוס זה על משכון עצי בשמים אחד:. תשובה אין שמעון חייב לשלם מה ששאלה אשתו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה שהביא בח"מ סימן צ"ו ובסימן שמ"ט וכתב אמנם אחרי שהודה שבאו אלו החפצים ברשותו צריך לישבע שאינו ברשותו וכו' וגם האשה תשבע שאינה ברשותה ויכתבו עליה פסק דין שחייב' לשלם לכשתתאלמן או תתגרש ע"כ ומה שהביא בהגהות ס' פ"ד מהלכו' חובל ומזיק לשון העיטור שכתב רב אלפס דדוקא חובו' וחבלות אינה חייבת כלל תחת בעלה אבל תבעה בפקדונות או דברים שאפשר שהן ברשות' חייב' ואם כפרה נשבע' היינו כשהן ברשות' וכמו שהביא בשם רב שרירא וכדמסיים בה וכי יתבה תותיה בעלה לית לה לשלומיה ודוקא דליתי' בעיניה וגם מה שכתב או דברים שהן ברשות' חייב' דוקא היא חייבת אבל לא בעלה וא"כ לכ"ע אין הבעל חייב במה ששאלה אשתו שלא מדעתו אם נאבד או נגנב ולענין חיוב האשה אם אינה ברשות' אינה חייבת עד שתבו' לידי גיבוי כתובת' כמ"ש הרא"ש ז"ל ואף לדעת רב שרירא ורב אלפס כיון דליתי' בעיני' לית לה לשלומי כי יתבה תותי' בעל והרא"ש ז"ל נמי יודה בזה שאם הם ברשות' בעין יחזירם וכשיבוא לידי גיבוי יביא ראיה על שווי הכוס: על מעלות רמות שכתבו עלי כתבתי זה: קפג מלא קומתי דמתה לי לאזובי קיר חרש' בלא ניב וארשת ומחשבה ועשת כי אם בשפלות ובשת ירא אנכי מגשת להביט בחלון ונברשת אור תורה צוה לנו משה מורשה ואם יצוא יצא ונשמע שמי בין החכמים הריני כננס בצאורי הענקי' הקמים מפי סופרים ומפי ספרים רמים כי לא מלבי כי אם מנבונים ותמימים עם רבים וכן שלמים מלא רוחב לבבי כמחט סדקית אף כי פומי מגרסא לא פסקית לבלבין לא אפקית ואם אמור יאמרו עבדי ה' שם משה עבד ה' לא אזלינן בתר שמא אלא בתר טעמא טעם זקני' ונדיבי עמים יחדו יהיו תמים מלא קומצי מסלת הבא בדלי דלות גרמה לי שהיתה בי עצלות מלשמע חכמים בכח ואיילות ואם באבן יד וקולמוס יהלל זר ולא פי דברי כדברי עמוס שפי כגן יחמוס בלי חק ונימוס כי אני יודע שאיני יודע באורים ותומים ואם טעמתי מעט דבש ומטעמים מלא רועי' יקרא עלי כי לא הגעתי לרועה בקר במעגלי ומי יכזיבני וישים לאל מלי ואם המקדיש ומגדיל ישיב בי כסף מקום בדיל בין האור ובין החושך להבדיל אמרתי לו טובתך בל עלי אל תפן אל פעלי אל תעלני במרומים וקח לך סמים מלא בגדי פקועות לא תוכלנ' לאכול פרות רועות תחת כל עץ רענן צועות אף כי אנשי שם ותהלה האוכלים למעדני מלילה לא יעלה על שלחנם חרבה ובלולה ואם משדה אחוזתו איש יקדיש מקמה ועד גדיש להוסיף לי תבואה חדשה מבוכרת ונאה עליו זבחי השלמים נגד היושבים ונגד זקני עמים: מלא כל הארץ ינועו אמות הספים בחזיונות לילה ובשעפים בהעלות אותי על גג רעפים בלי חקירה ובחינת סרעפים ואם לא ישמעו לי ואף גם זאת ילכו למולי אבחר דרכם ובראש אשב ולפני מלכים אתיצב להורות בדת שעשועי יום ימים אשר פקודה פתאים מחכימים: ו' תנועות מי הוא זה ואי זה. מזה הוא כן מזה: שקרא לי חוזה. האורים ותומים: יהי נא חסדו לי. צועק אל בגילי: חלקי יאמר אלי. קולי בין חכמים: ובזה יש לי די. לישר מעבדי: וכבוד מכבדי. לנגד כל אומים: וצועק יענה. ברצון שוכני סנה: מה' מענה. ויחלק עצומים: והאיש המביט. ברוך ולא הביט: ובידו השרביט. ליסר הקמים: מלאת אותי משפט וצדק בחצי אבני המלואים שש המערכת והפלת בנעימים חבלי בתחל' חרוזיך בשיר המעלות כפולות חסר אחד כמנין אותיות ראשי שורו' חרוזיך ראשונה ואחרונה שתים שהן ארבע והארבע ואני פרקתי מעל צוארי שביצת המלואים בששה מלאי' אשר בשלשה נשיאים ובששה ואם זה אחר זה כפרשת ערכים ושיר המעלות נקל לנטותו אחורנית יען כי המעלות אשר אחז היו כמנין כז"ב והצבתי אני על ה' בתורה ובמצוה וששת מעלות המלוכה נאם המבי"ט ומשיב השואל דבר. ראובן ושמעון שהיו שותפין והלך שמעון בסחורה לעיר אחרת ואחר שהלך לוה ראובן סך מעות מלוי בשטר והלך כמו כן ראובן בסחורה לשלוניקי וקרהו אסון בדרך אחר זה חזר שמעון מדרכו ובא לוי ותבע ממנו בב"ד דמי השטר שיש לו על ראובן שותפו באמרו שהמעות שלוה ממנו היה לתועלת השותפות ושמעון השיב לאו בעל דברים דידי את ואין לך עלי דין ודברים ועוד שמעולם לא אמר לו ראובן שלקח מעות בהלוואה לצורך השותפות ואם לוה לעצמו לוה ופסק החכם השואל שדעת הרמב"ם ז"ל דכל שלו' או קנה אחד מהשותפין אפילו שלא בפניו לשם השותפות הרי חבירו מחוייב כמוהו ונתחייב שמעון ללוי דמי השטר שנתחזק לו על ראובן לפי פסק הרמב"ם עכ"ל: תשובה פסק הזה צריך להוסיף בו ג' תיבות במקום רגלי כירה להעמידו שיאיר כמנורה והם כל שלוה או קנה אחד מהשותפין אפילו שלא בפניו לשם השותפות וידוע שהוא בשותפות הרי חבירו מחוייב וכו' וזה מתבאר ממה שכתב הרמב"ם ז"ל סוף ההלכות אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעלי מחמת השותפו' הוא והחוב אצלו הוא ישבע ראובן הסת או ע"י גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלנו וכו' הרי שאם הודה ראובן שזה החוב הוא מחמת השותפות והוא עדין בממון השותפות או שהוא ידוע לנו שאין יכול להכחיש שהו' מחוייב לפרוע עם שמעון ואינו נפטר בשבועה אלא כשאינו יודע ואינו ידוע לנו גם כן וכן בתשובת הרא"ש ז"ל שהביא בח"מ סימן קע"ו נר' שבדבר ידוע שנכנס לשותפ' שחייב חבירו שלא נתחייב בשטר בכל מה שנתחייב הוא: ואף גם זאת שהעמדתי סניפין לפסק זה אינו עולה יפה מה שכתב אחר זה ונתחייב שמעון ללוי דמי השטר שנתחזק לו על ראובן לפי פסק הרמב"ם ז"ל כי נדון זה שדבר הוא עליו אינו דומה לראי' שהבאנו מהלשון הרב ז"ל שהרי כתב הרב ז"ל בתחל' לשון זה טען שמעון שיש ללוי חוב עליו בזה השותפו' וכו' אם אין בידו ליתן אינו נאמן להוציא מיד חברו החוב שיש עליו אפי' שהוא בשטר והוא אומ' שהיה לצורך השותפ' אלא א"כ היה בידו שהוא ידוע שנכנס בשותפות כמו שהוכחתי מסוף לשון זה שהבאתי למעלה ובנדון זה אין בידו וגם אינו ידוע שנכנס בשותפות אפי' היה ראובן בחיי' והיה תובע היה יכול שמעון לטעון שיברר שנכנס בשותפות וכ"ש שאין ראובן בחיים ושמעון יכול לטעון אלו היה ראובן חי היה מודה הוא שלא נכנס חוב זה בשותפו' והיה אומר שלעצמו לוה ואין על שמעון אלא חרם סתם שאינו יודע שחוב זה נכנס בשותפות וכשהוא ידוע שחוב שלקח א' מהם נכנס לשותפות חבירו ג"כ חייב כדמשמע מלשון הרב ז"ל וזהו שכתב פ' כ"ה מהלכות מלוה ב' שלוו בשט' א' או שלקחו מקח א' וכן השותפין שלוה א' מהם או לקח בשותפות הרי הן ערבאין זה לזה אע"פ שלא פירש ע"כ השוה שותף א' שלוה או לקח לשחבירו חייב ג"כ לב' שלוו או שלקחו שהן ערבאין זה לזה אעפ"י שלא פירש דנראה סוף הלשון שכתב אעפ"י שלא פירש שחוזר לשני' שלוו סתם שהם אחראים זה לזה אעפ"י שלא פירש שהם אחראים דבשותף אחד שלוה אפילו פירש שחבירו יהיה ערב הוה ליה כאלו לא פירש דאין בידו לחייב את חבירו אפי' פירש אלא דמדינא חבירו נמי חייב במה שלוה חבירו לצורך השותפות דשותפין הוו כשלוחין