מבי"ט חלק א קה

הנותן לשכוי בינה וכן שאר הברכות ואפילו שישן לבוש יאמר מלביש ערומי' וכן כולם על דרך מנהג העולם הוא מברך אותם ביחד ואיך כתב כי כל אחד נתחייב בשעתו בזמנים שונים ואפילו לדע' הרמב"ם ז"ל ברכת גוי ועבד ואשה חייב לעולם לאומרה בכל יום ואין החיוב בזמנים שונים ואפילו בשאר ברכות לדעת הרמב"ם ז"ל שאין מתחייב אלא כשהו' נהנה והו' בזמנים שונים לכל א' וא' גם בציצית ותפילין אינו חייב אלא אחר שיפנה ויטול ידיו והם זמנים שונים לכל אחד ואם כן מה ששנו בברייתא עשרה שעושים מצוה אחת ר"ל שהם מוכני' עתה לעשותה וא' מברך לכולם גם אלו הבאים לבית הכנס' לברך ברכו אלו הם עתה מזומנים ביחד לברך ויברך א' לכול' ואפילו בלבישת טלית ותפילין היה מן הדין אם היו מוכנים כולם לעשות המצוה שיברך א' לכולם כמו שכתב אבודרהם על התוספת' אלא שנראה שהטעם הוא כמו שכתבתי שם מפני שאין כולם מזומני' יחד לעשות המצות מיד אחר הברכה שאם היו מזומני' היו מחוייבים שיברך אח' ויענו כולם אמן וכמו שכתב אבודרהם על התוספת' שעשר' בני אדם שהיו רוצים להניח תפילין או ציצית וכו' אחד מברך לכולם וכן נוהגים בישיבת סוכה וקידוש כו' וכן כתב הרא"ש בבדיקת חמץ וכו' והרי שאין חוששין לעניית אמנים אלא שא' יברך לכול': ועל מה שכתבתי כי לפי מי שפי' על דברי הרב כל השומע וכו' וכל העונה אמן הרי זה כמברך שכל העונה אמן אח' המברך יצא אעפ"י שלא נתכוון שכיון שיצא כשחוזר ומברך הויא ברכה לבטלה אלא אם כן יכוין בפי' שלא לצאת מה שאין כן כוונת רוב המברכין ברכות אלו בכל בקר כתב הוא זה בטל שהרי ודאי כוונת המברכים כולם הוא שלא לצאת שהרי אנו רואים שבאים לברך כל אחד ואינו רוצה להפטר בברכת חבירו ועל דעת כן נועדו ונתקבצו יחד ע"כ אני כתבתי שצריך לכוין בפי' שלא לצאת והוא כתב שודאי כוונתם שלא לצאת שהרי אנו רואים וכו' א"כ הוא מסכים למה שכתבתי כי מה שכתבתי בפי' אינו שיוציא הדברים בפיו אלא שכוונת' כך והוא אומר שכוונתם כך ואם כן למה כתב זה בטל אין זה כי אם רוע לב ואם הוא על מה שכתבתי כי אין כן כוונ' רוב המברכין בבקר והוא כתב בו ודאי כך כוונתם כולם הרי אין חילוק בינינו אלא בכוונה אם הם כולם או מיעוטם ועל זה לא היה מן הראוי לכתוב זה בטל: ועל מה שהבאתי ראיה מברייתא דפרק אלו דברים דב"ה אומרים אחד מברך לכולם משום דברוב עם הדרת מלך כתיב ואדרבא לפי המנהג שנהגו אנשי מעשה אלו איכא ברוב עם הדרת מלך טובא כי כולם מתקבצי' לשמוע ולברך ולא קאמר ב"ה דא' מברך לכולם משום ברוב עם הדרת מלך אלא לאפוקי סברת ב"ש דכל אחד מברך לעצמו ואין שומע ועונה אבל בנ"ד איכא ברוב עם הדרת מלך בעצם עכ"ל ואני תוהא וחושב מה עולה בדעתו שנראה שהוא חולק על ב"ה שאומרי' אחד מברך לכולם משום בעה"מ והוא כתב אדרבא כי מנהג זה שכל אחד מברך לעצמו איכא בעה"מ טובא ואם היה בזה משום בעה"מ טובא היו בוחרים בו ב"ה ומה שכתב ולא קאמר ב"ה דאחד מברך לכולם וכו' אלא לאפוקי סברת ב"ש דכל אחד מברך לעצמו ואין שומע ועונה הרי ב"ש לא אמרו אלא כל אח' מברך לעצמו וליכא ביה משום בעה"מ כיון דאיצטריך לטעמא דמשום ביטול בית המדרש דהן צריכין לשמוע הברכה כולה ולענות אמן אם יברך אחד לכולם משמע דלב"ש ליכא משום בעה"מ אפילו שישמעו ויענו אמן על כל אחד ואחד דמי אמר לו כי מה שאומרים ב"ש כל אחד מברך לעצמו שאין שומע ועונה הרי כולם עומדים בבית המדרש זה אצל זה ושומעים זה את זה ויענו אמן וליכא משום ביטול בית המדרש כיון שאין צריכי' לשמו' הברכה כולה לענות אמן כמו שכתב רבינו יונה על אחד מברך לכולם דצריכין כולם לשמוע הברכה כולה לענות אמן כו' ומש"ה איכא ביטול בית המדרש לב"ש דצריכין לשתו' מגרסתם לכוין ונשארה הראיה ברורה ממה שאמרו ב"ה אחד מברך לכולם משום בעה"מ הדרת מלכו של עולם שמברכים אותו ברב עם שיוצאים כולם ידי חובה באותה ברכה שעונים אחריה אמן לצאת ידי חובה וכשמברך כל אחד לעצמו אפילו יענו השומעים אמן ליכא משום בעה"מ כיון שאין עניית אמן לצאת ידי חובה ועל מה שכתבתי על אותו המנהג שהו' בכלל מברכין ברכה שאינם צריכה כיון שיכולין להפטר בעניית אמן ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות ברכות ולעולם יזהר אדם בברכ' שאינה צריכה כתב, הוא הן זאת לא צדק אענהו כי לא תקרא ברכה שאינה צריכה כי אם שיהיה פטור ממנה ומביא עצמו לידי חיוב וכו' אבל בנ"ד כל אחד חייב לברך ורוצ' לצאת ידי חובה מפי עצמו ולא מפי אחרי' וכי יעלה על הדעת של שום בעל שכל שנאמ' לאדם אחד לא תצא ידי חובתך ולא תודה לשי"ת כי אם שתשמע מפי אחרי' עכ"ל ואני צודק בענות לו כי זה נכלל גם כן בכלל ברכה שאינה צריכה שכתב הרמב"ם ז"ל שיהיה האדם נזהר ממנה ולא כתבתי שהיא עצמה ברכה שאינה צריכה אלא שנכלל בה כמו שכתוב בפסק ומה שכתב וכי יעלה על דעת שום בעל שכל שנאמר לאדם אחד לא תצא ידי חובתך ולא תודה לה' כי אם שתשמע וכו' הרי ב"ה שעלה כן על דעתם ונתקיימו בו והלכה כמותם שאחד מברך לכול' ולא יברך כל אחד בעצמו כתב עוד שעל זה בטל מה שכתבתי ראיה ממה שכתב הר"ן ז"ל על סח בין תפל' לתפל' עבירה היא בידו שהטעם מפני שגורם שיברך ברכ' אחרת דדוקא התם שהיה כבר נפטר בברכה שבירך כו' אבל הכא שמחוייב ועומד הוא למה נכריחנו שיפטר מחיובו כו' ואני לא כתבתי אלא שכיון ) שכתב הר"ן ז"ל שאסור לגרום שיהא חייב לברך וכו' כל שאפשר לו שיהיה נפטר דהכא נמי אפש' לאלו שיברך אחד ויענו כולם אמן והנה פסקי בידם ואחר שנראה לו שדחה קצת מראיותי אמר כי לא היה צריך להביא ראיות לקיים המנהג כי די במה שמצינו במנהג אותם הזקנים שהביא בספר האגור שהיה אחד מברך וכולם עונים ואח' כך היו גם הם חוזרי' ומברכי' ואני הבאתי זה ג"כ בפסקי ונתתי טעם לענין זה כי לא היה אלא על נטילת ידים לא על שאר הברכות כמו שכתבתי שם ומשם ראיה שלא היה מברך כל אחד פוקח וזוקף מתיר כו' וגם במה שהיו חוזרים ומברכים בברכת נטילת אין שום ראיה כלל לזה שהם עושים כי אלו הזקנים היה אחד מהם מברך קודם ואחר כך היו כולם חוזרים ומברכים ביחד ולא היה חוזר כל אחד לברך בפני עצמו כמו שחושב הוא וכמו שנוהג הוא להתקבץ עם כמה בני אדם וכל א' מהם אומר כל הברכות וכולם עונים וחקרתי בזה בבית הכנסת של אשכנזים ואומרים כי כן הוא מנהג כל אשכנז מימי קדם עד היום לברך הש"צ באשמורת הבקר ברכת נטיל' והאנשי' הנמצאי' שם חוזרי' ביחד לומר ברכת נטילה פעם א' ולא כל א' וא' כמו שעושים הם א"כ מה ראיה יש לו מאותם הזקני' כי לתת טעם לאותם הזקני' האומרים ברכת ידים ביחד בב"ה הוצרכו חכמיה' למצוא ידים ורגלים בבית המדרש וכמו שהביא בספר ברכת אברהם ובאלו הברכות שיאמר אותם כל אחד כמנהגו שהמציאו באלו השנים לא מצאו ידיהם למצוא ספר ולא רגליהם ללכת לבית המדרש: וכתב הכלל העולה כי מנהג הכשר הוא ושראוי לנהוג אותו שיברכו כל א' לעצמו ולא מפי אחרי' כו' ואני אומר דאין למדין מכלל זה כי הוא הפך הדין כמו שכתבתי למעלה כי בכל הברכות הנאמרו' ברבי' א' הוא המברך וכול' יוצאים בעניי' אמן כמו בברכת הלל וברכת שמיעת שופר ונטילת לולב וכן נוהגים ג"כ בישיבת סוכה וקידוש והמוציא שאח' מברך כולם: וענין ברכת ספירת העומר שנהגו ברוב המקומות לברך כל הקהל ביחד ואח"כ ש"צ ובמקומות מועטים הש"צ קודם ואח"כ כל הקהל יחד כמו שנוהגים האשכנזי' בברכה הנטילה נר' לי כי הטעם הוא מפני שצריכין כול' לכוי' ספירת הימים שלא יטעו בה ויהיה הברכ' לבטלה ואם היו צריכים לכוין לצאת ידי חובה בשמיע' ולענות אמן היה קרוב לטעות ולכך נהגו לברך כל אחד ולספור מיד ובזה לא יטעה כיון שאינו נותן דעתו למה שאומ' חבירו אלא למה שאומר הוא ובטעם זה ג"כ מתיישב ברכת כהנים שמברכין כולם ביחד שאם היה א' מהם מברך והשאר עוני' אמן היה קרוב לטעות בהתחלת יברכך אבל עתה שכולם מברכים מיד אומרים יברכך בלי טעות ובענין זה אמרו על ש"ץ שלא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף וגם בענין ברכת הנטיל' שנוהגים האשכנזים לומר כולם ביחד אני מוסיף נופך משלי לתת איזה סמך משלי למנהגם והוא כי ברכת הנטילה של שחר היא הברכה הראשונה שאומר האדם בכל יום ואינו יכול לפתוח פיו בשבח האל ית' לא בת"ת ולא בתפלה עד שיטול ידיו ולכן נהגו לאומרה כל א' בעצמו בפיו ואחר כך יאמר שאר הברכות הוא בעצמו או יכוין ועל זה מקפידים ג"כ שלא לאומרה אלא בבית הכנסת במקום קדושה כיון שעל ידה אומרים כל דבר שבקדושה כל זה הוא לתת אי זה סמך למה שנהגו אבל להנהיג מה שהוא הפך הדין בלא טעם אלא שלא יעלה על שום בעל שכל שנאמר לאדם אח' לא תצא ידי חובתך ולא תודה לשי"ת כי אם שתשמע מפי אחרים כמו שכתב הוא זה הוא דבר תימא כי כל העולם יודעים כי טוב להודות לה' אלא שאמרו ב"ה כי בא' מברך וכולם עונים יש יותר הודא' לשי"ת משום בעה"מ שמכווני' כולם לצאת בברכ' המברך ועונים אמן וכן הוא הראוי בכל הברכות שנמצאים כמה בני אדם ביחד לברך אח' ולצאת השאר ע"י עניית אמן כי בספירת העומר וברכת כהנים אנחנו צריכים לתת טעם למה מברכים כולם ועל הראשונים אנו מצטערים והם באים להוסיף עליה' ולכן ראוי להחכם הנ"ל למנוע עצמו ממנהג זה ואחריו כל אדם ימשוך ושמעתי כי במצרים ג"כ קצת החכמים היו מלעיגים על מנהג זה והמנהג הראוי לוותיקין הוא כי כל הבאים באשמורת שימתינו עד שיברך מי שנוהג לברך ויצאו כולם ידי חובה בעניית אמן והבאים אח"כ אח' לאחד לא יוכלו לשמוע מכל אחד הברכות ולענות אמן אעפ"י שכבר יצאו משום כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וחכמי העיר יצ"ו יוכיחו בין שנינו בראות' מה שכתבתי אני ומה שכתב הוא ושלום וברכה על כל ישראל אמן. נאום המבי"ט: שאלה קפא ילמדנו רבינו מאור הגולה פטיש החזק עמוד הימיני מורה צדק על ענין אנשי מאסיה שהיו בה יהודי' רבים והיו פורעי' חראגי' ומס אחד מלבד החראגי' חמשי' סולט' בכל שנה כל איש כפי ערכו אח' זמן הלכו מקצת' לדור בטוק' והיו פורעים החראגי' וה"נ סולט' כבתחל' כול' יחד וגם ההוצאות לתת לגזבר המלך היו פורעי' ב' הקהלות כל אחד כפי ערכו הקצוב לו ונמשך זה ההתחברו' כמו ל"ה שנה ועתה מקרוב נתחדשו דברים ביניה' ואנשי טוקאט אינם רוצים לפרוע כלו' מאותה הנ' סולט' וטוענים שאין עליהם כתוב כלל מאותו המס ויש כמו שנה שלא רצו לפרוע כ"א החראגי' וההוצאות ואנשי מסיי' טוענים שיפרעו גם מאותם הנ' סולט' חלקם כמו שהיו פורעים מקודם יורינו מורה צדק אי זה דרך ישכון אור: תשובה נר' דבר פשוט שחייבים אנשי טוקאט לפרוע עם אנשי מאסייה כמו שהיו רגילים בכל השני' אחר שנשתעבדו כולם ביחד כל א' כפי ערכו בהיותם כולם במסיי' וכמו שכתב ר"י בתשוב'