מבי"ט חלק א קג

שלוחו הוי וכל אחריות על המשלח אלא לענין פחת זולא אתי מחמתיה כדאמר': ואם כן בנדון זה דלא אתא פחת מחמתיה דאפילו קנה לו הסחורה האחרת ושלחה היו שוללים אותה אין אחריות זה עליו ואף על גב דאמרי לעיל דאם שנה במקצת כי הכא שקנה חטה ושעורה דחייב בפחת החטה ששנה בה אע"פ דלא אתי פחת זה מחמת שינוייו שהרי מה שלא שנה בו נמי פיחת והכא נמי נימא הכי דכיון דשנה בסחור' האחרת אף על גב דנאנסו שתיהן יתחייב באותה ששנה בה אף על גב דלא אתי אונס מחמת שינויו לא דמי דהתם כל מינא אתי ליה פחתא וזולא ממיניה או חטים או שעורים לא מחמת פחת וזול דחבריה ומה חייב בפחת דאתי מחמת מין דשנה ביה אבל הכא כולהו אונס חד הוי וממאי דחסר האי חסר האי ולא הוי מחמתיה כלל ולהכי מפטר כדא' ומצאתי בח"מ סי' רצ"ב שהביא בשם הרמ"ה ז"ל במפקיד חבי' לחברו ויחד לו מקום שאם טלטלה לצורך מקומה שלא נעשה גזלן כשלא אירע אונס מחמת שינוי המקום משמע דאפילו שנה אם לא בא האונס מחמת השינוי דפטור ושליח עדיף מנפקד שהוא מוכר וקונה ומניח במקום שירצה מה שאין כן בנפקד שאינו שולח בה יד ולא זז אותה ממקומה המיוחד ואפ"ה אם טלטלה כדאמר עדין שומר הוא וחייב בפשיעה ופטור באונסי' כיון שלא אירע האונס מחמת השינוי כדמייתי התם וכ"ש בשליח כדאמר' ונראה דלאו דוקא באינסין אלא אפילו מגניבה ואבידה ולא מחייב אלא בפשיעה כדין שליח שאינו נוטל שכר ואם שנה אם פחתו פחתו לו ואין עליו חיוב אח' דהא לא חשבי' ליה גזלן כדאמר לעיל ולישנ' דאם פחתו לא משמע אלא בפחת זולא דומיא דאם הותירו דנתייקר וכדמשמע נמי מלשון הרב ז"ל פ"ו מהלכות שלוחין שכתב אם פחתו דמי זה שלקח ואם הוסיפו דמיהן דמשמע דלענין יוקרא וזולא בלחוד הוא דאמרי' אם פחתו ואם הותירו וכן נראה נמי ממה שכתב בפ"ב על הסרסור ששנה מדעת הבעלים שמכר החפץ בפחות ממה שאמר לו שמשל' מה שהפסיד ובודאי משמע דמי החפץ שבידו אם נאנסו אינו חייב באחריותם דאע"ג דשנה במכר אינו חייב אלא בהפסד והוא מה שפח' מן הקצבה שנתן לו לא באונסין דאין סרסור חייב אלא בגניבה ואבידה כשומר שכר וכ"ש הכא בשליח דהוי ש"ח דאינו חייב אלא בפשיעה דאם שנה מסחורה לסחורה דאינו חייב אלא בפחת ולא בגניבה ואבידה וכ"ש באונסין ומצאתי בתשובות הר"ן ז"ל תשובה שכתב דפחתו דברייתא דאוקימנא כר' יהודה דלא קני לה בהאי שינוי ה"ל האי שינוי כשינוי דצבע דאם פחתו באונס לא פחתו לו ואין מטילין עליו אלא פחת דידו על התחתונה להפסיד שכרו דכל המשנה ידו על התחתונה וכן הדין לאוקמתא דר' אלעזר וכו' אבל לסחורה לא הוי שינוי גמור ולא הפסד אלא שידו על התחתונה ע"כ נראה דלא קיימא עליה אלא לענין פחת וזול כדאמ' לא לאונסין והנר"ל כתבתי וחתמתי פה סינים המבי"ט: קפ עיני בנאמני ארץ יראי ה' חפצים במצותיו מאד לשבת עמהם לתמכ' ולסעדם ולסקל אבן מלפניהם לבל ימעד אשורם שלא ישגו בדקדוקי המצות ובמילי דברכות וראיתי מהם קמים בהקדמ' לב"ה ונקרבי' א' אל א' ומברכין סדרי הברכו' מפוק' עורי' עד שלא עשאני אשה כל א' וא' בפני עצמו ועונין כולם אמן על ברכת כל א' וא' וזה כמה שנים הייתי מלמדם להועיל' שמצו' מן המובח' הוא לברך א' וכולם יכוונו לצאת ויענו אמן כי גדול העונה יותר מן המברך והיו נתלין באילן גדול החכם השל' כמה"ר ישראל נר"ו אשר היה נוהג כן הוא ותלמידיו ובני ישיבתו ועמו נתוכחתי באותם הימי' וכתבתי פסק בסי' קיז על זה ומנעתי אז בב"ה שאני מתפלל בו לקצת בני אדם שהיו נמשכים אחר מנהג זה לבל יעשו כך והייתי מורה לרבים שא' יברך והשומעים יכוונו ויענו אמן ואפ"ה לפעמים הייתי רואה קצת מהנמשכים אחר מנהג החכם הנז' שהיו נוהגים מנהג זה והייתי מעלים עין מפני השלו' כי כוונתם לשמים וגם מפני הנערים שיתלמדו לברך כל סדר הברכו' ועתה באלו הימים הייתי רואה חבורת אנשים נאספים לברך כל א' כמנהג זה בשעה שהיה מברך ברכות אלו מי שמוצי' אח הרבים ידי חובתם כמנהג בכל ישראל שיש מי שקונ' מצוה זו בדמים יקרים לומר הברכות בשחר להוציא את הרבים ולפעמים חולקים כבוד לחכם או לזקן ירא שמים שיברכ' בלא כסף ובלא מחיר ובאלו המברכין היה מתבלבל הענין עניית אמן מפי המוציא את הרבי' ידי חובתן וגערתי בהם וצויתי על כל מי שיבוא לב"ה קודם הברכו' שיאמ' המוצי' את הרבים ידי חובתן שלא יאמר הברכו' אלא שישמעם מפיו ויענה אמן כי כן הוא מצוה מן המובחר כמו שהוכחתי בפסק שכתבתי אז משום ברוב עם הדרת מלך ומי שיבוא אחר כך יברך ויענו אמן השומעים את ברכותיו: ועל זה שלח לי החכם הנז' שאראה לו מה שכתבתי זה כמה שנים על ענין זה ושלחתיו לו ואחר ימים שלח לי קונדריס א' מחזי' במנהג שנהגו הם וכת' כי פשט המנהג במוקומו' רבים להתקבץ אנשים וכו' ולברך כל אחד הברכו' והשומעים עוני' אמן ואני לא שמעתי פישוט מנהג זה בשום מקום וגם כי לא שמעתי אינו ראיה גם אני הייתי בימי בחרותי שם ונתגדלתי במקו' שנתגדל הוא בישיב' מורינו הרב הגדול כמה"ר יוסף פאסי זלה"ה ומעולם לא נהגו כן בכל בתי כנסיות שבאדריאנופולי באותו זמן אלא שאמרו לי אנשי אמת כי החכם כמה"ר ישראל הנ"ל המציא אחר כך מנהג זה בב"ה שהיה הוא מתפלל בו שם וגם היה הולך עם תלמידיו בפתחי שערי בתי כנסיות שבעיר לענו' אמן אחר המברכים ובכל הקהלו' שבעיר הנז' לא היו נוהגים כן וכ"ש בשאר עיירו' אשר מעולם לא היה מי שהמצי' לנהוג כמנהג זה והוא כתב כי לא היה נכנס בסבר' שיהי' חולק שום אדם בזה והנה כל הקהלות וחכמיהם אשר אינם נוהגים כזה הם חולקין על סברתו ואמר כי בקושטאנטונ' בפני חכמים גדולי' דבר על זה בפר' עם הרב כמהר"ר יוסף טאייטאצאק זלה"ה והרב כמה ר"ר אברה' ירושלמי זלה"ה ושלא מיחו בידו אדרב' היו אומרים כי כן ראוי לעשו' נראה מדבריו שהם לא הוו נוהגים כן וכן הגיד לי חכם א' מחשובי תלמידי הרב כמהר"ר יוסף טייטאצאק ז"להה הנ"ל שמעולם לא נהגו כן בפני הרב הנז' בשאלוניקי מקום איתן מושבו ועל מה שכתבתי בתחילת הפסק זה כמה שנים ראיתי אנשי מעשה וכו' רוצים להשלים מאה ברכות קודם שתנץ החמה כתב החכם הנז' כי כוונת השומעים אינה זאת כי מעולם לא עלה זה על דעת שום אדם ומעתה נפל הבנין שבנה עליו כי אין הכוונה רק ליטול שכר על עניית אמנים כי שכרן גדול כו' ואני אומר כי מה שכתבתי ורוצי' להשלים מאה ברכו' קודם שתנץ החמה הוא מה שעלה על דעת קצת אותם הזהירים במצוות ואינם חכמים כל כך ותוקעים עצמם בעניי' אמנים אלו כאילו היו יוצאי' בהם ידי חובת מאה ברכות להשלימ' קודם הנץ החמה וכל הברכות שיאמרו אחר כך ביום יהיו תוספת על המאה או יהיו המא' עם הי"ח ברכות ג' פעמים בכל יום ושאר הברכו' כמו שמנו אותם הפוסקים ז"ל ועניית האמנים יהיו תוספת על המאה ולא יהיה זה רחוק לדעתם כי גם לפי האמת משלים האדם מאה ברכות החסרו' בשבתו וימי' טובים בעניית אמנים על הברכות הקוראים בתורה וברכות ההפטרה כמו שכתבו קצת הפוסקים ז"ל ולפי מה שכתב הוא אחר כך כי על עניי' אמנים אלו שאין יוצאין בהם ידי חובה נאמר גם כן גדול עונה אמן יותר מן המברך למה לא ישלימו לדעתו מאה ברכו' במאה אמנים כאלו כיון שהוא גדול מן המברך ואני לא השגתי וכתבתי על זה כי דבר פשוט הוא שאין עניות אותם אמני' משלמ' מאה ברכו' שכבר יצאו חוב' אותם הברכו' שברך כל אחד ואחד ולא על אלו אמני' נאמר גדול העונה אמן יותר מהמברך כמו שהוכחתי בפסקי הראשון ואוכיח עתה גם כן בע"ה אלא על מה שחושבים שהוא יותר טוב לברך כל א' וא' בפני עצמו זה בפני זה ולענו' אמן ממה שיברך א' מהם הגדול שבהם ויענו כולם אמן על זה כתבתי והוכחתי בראיו' ברורו' כי הוא מצוה מן המובחר לברך א' ולענו' אמן אחריו לצא' ידי חובה וא"כ לא נפל הבנין שעליו בניתי כי עקר מה שבניתי פסק לא היה על זה שיחשוב הוא אלא להוכיח מה שכתבתי והבנין עומד על עומדו לעין כל ועוד אוסיף עליו ולסקל אבן ירה בים ראיות שכתבתי מן הגמרא והפוסקים ז"ל והוא דוחה אותם בקש תבר' בעלמ': ועל מה שכתבתי דמימר' דריש לקיש קאי אמימרא דר' יהושע בן לוי פרק כל כתבי כל העונה אמן יהא שמיה רבא כו' וה"ה נמי כשעונה אמן אחר ברכת חבירו על המצוה ויוצא בברכת חבירו אבל בברכה שכבר יצא בה לא כתב הוא כי אני אמרתי כי לא אמרו שומר אמנים כי אם על אמן יהא שמיה רבא דעלה קאי בגמר' ע"כ ועל זה כותב כי זה אינו דריב"ל קאמר לעיל כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו וכו' ובתר קאמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע ולא קאמר העונה אמן יהא שמיה רבא כדקאמר ריב"ל אלא אמן סתמא ע"כ וגם אני לא כתבתי בלשון שליל' כמו שהעיד הוא עלי אלא דקאי אדריב"ל אאמן יהא שמיה רבא וה"ה נמי כשעונה אמן על ברכה שהוא יוצא והרואה יראה לשוני בפסק כמו שכתבתי ואין דרך המשיגים על דברי חבריהם לשנות לשונם כדי להשיג עליהם ומשמעות העונה אמן בכל כחו הוא באמן שהוא יוצא ידי חובה דפי' בכל כוונתו ובאמן שאנו יוצא בו ידי חובה אין צריך בו כל כך הכוונה ועיקר כח הכוונה. נראה שהוא על אמן יהא שמיה רבא שצריך כוונה בכל תיבות של אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך ובאמן לחודיה אפילו על מה שעונה אמן כדי לצאת אינו צריך כ"כ הכוונ' לכוין שעולה אמן בשם ההויה ושם אדנות וכן נראה מלשון התוספ' פרק כל כתבי דתפסו בלשון הגמרא כל העונה אמן בכל כחו נראה שהוא תופס על מימר' דריש לקיש דמימרא דריב"ל היא אמן יהא שמיה רבא וכתבו בכל כחו בכל כוונתו וכן פירש"י ור"י אומר דיש בפסיקתא וכו' כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים אמן יהא שמיה רבא בקול רם מבטלין גזירות קשות משמע דמימרא דריש לקיש קאי נמי אאמן יהא שמיה רבא אעג"ב דעיקרא קאי אאמן שהוא יוצא בו ידי חובה וכמו שהביאוה הפוסקים ז"ל ועל מה שכתבתי כי מה שאמר גדול העונה אמן יותר מן המברך הוא כשהוא מברך להוציא ידי חובה והוא עונה לצאת דומיא דמברך שהוא מברך ברכה שהוא חייב בה כתב הוא ליתא כי סתם אמרו גדול העונה אמן משום שהוא מקיים הדבר כמו שאמרו גוליירין יוצאין ומתגברין ואם כן מטעם זה מה שאמרו מאי שנא אמן של ברכה שהוא יוצא בה משאר אמנים ע"כ ואני אומ' כי ממקום שבא לומר כי סתם אמרו משם ראי' כי אינו סתם אלא כשהוא עונה אמן לצאת בו ידי חובת הברכה דתניי' רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך הבאוה בגמרא סוף פרק אלו דברים על הא דאמר רב לחייא חטוף ובריך וכן אמ' רב הונא וכו' ופי' רש"י חטוף ובריך כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנוהו לך ותברך ע"כ ופריך בגמרא למימרא דמברך עדיף ממאן דעני, אמן והתניא ר' יוסף אומר גדול העונה אמן כו' אמר ליה רבי נהוראי השמים כן הוא וכו' ומשני תנאי היא דתניא וכו' הרי בפי' דגדו' העונ' יותר