מבי"ט חלק א קב

לפי שיש לו לחזר אחר צרכי המת ובעילת מצוה נמי הותר באונן מה שלא הותר באבל משום דאבילות חמירא מאנינות כמו שכתב שם: ואני אומר כי אפילו השכירה בימי אבלותו איסור' הוא דעבד ומה שעשה עשוי דבחול המועד דאסור לישא וליתן אם נשא ונתן דיעבד אינו חוזר דאפילו בשבת מי שהקנה לחבירו שום דבר קנה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' כג' מן הירושלמי ומה שכתב באדם וחוה נתיב אחרון שאפי' שכר האבל בימי אבל סופר או פועל דאסורים לעשות אפי' בבית אחרים היינו מפני שעושים מלאכתו אבל כשהשכיר בהמתו או כליו שעושים השוכרים מלאכתם בהם אינם אסורים הם לעשות ומה שאסרו חכמים בשבת להשכיר לגוי דבר ששם ישראל קרוי עליו כמרחץ כמו שהביא בפ"ק דע"ז וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שבת היינו בשבת דחמירא אבל באבל וכיוצא בו מדרבנן לא ומי שהשכיר מרחץ לגוי אע"ג דאסור משום שבת אינו אסור משום חול המועד ומשום אבל אם השכירו חוץ מן השבתות וי"ט והר' בעל מ"מ כתב דעכשיו שנהגו במקומותינו להשכיר בי' מרחץ פורני מותר ורחים נמי הוא מנהג להשכיר ואינו נקרא על שם ישראל ואפילו לשבת ולפי זה בנדון דידן אם השכיר בהיותו אונן הרחים שכירות גמור בלי שום ערמה לימי אבלותו מותר וכן אם עבר והשכיר בימי אבילות כדאמר' שאלה קעז ראובן ושמעון היו שותפין ושם כל אחד מנה בשותפות ולקחו קרקעות מדמי השותפות ולוו מכמה בני אדם לצורך השותפות מעות בעין וכן לקחו סחורות בהקפה מכמה בני אדם מהם בע"פ ומהם בשטר מהם לקח א' מהם לבדו לצורך השותפו' ומהם לקחו שניהם ביחד ומת ראובן ובאת אשתו לגבות כתובתה נדוניא ותוספת ואין בחצי נכסי השותפות לפרוע חצי החובות ולפרוע כתובת אשתו הקדומה לכל החובות ולזמן השותפות וכראות שמעון שאשתו היתה תובעת כתובתה פרע קצת החובות ותפס שאר נכסי השותפות לפרוע שאר החובות כי כלם תובעים לו ילמדנו רבינו אם תוכל האשה לטרוף מן הלקוחות שלקחו מנכסי השותפות בחיי בעלה ואחר מותו ממה שגבו הבעל חוב ואם תפיסת שמעון הוי תפיסה לפרוע שאר החובות ולא תובל היא לגבות כתובתה מנכסי השותפות כיון ששמעון הוא חייב גם כן בכל החובות והוא תפוס גם כן במה שנשאר מנכסי השותפות: תשובה נראה שהדין הוא שיחשוב שמעון מה שישאר לראובן מן המנה ששם בשותפות וממה שהרויחו עד יום מות ראובן אחר שיפרעו החובות ותגבה אלמנתו מזה ולא תוכל לגבות ממה שיש בשותפות לפרעון החובות אין צריך לומר בחובות שכתובים על שמעון לבדו אלא אפילו בחובות הכתובים על שניהם כיון שהמלוה יכול לגבות כל חובו ממנו ואפילו לא נכתב בשטר רצה מזה גובה וכו' נראה שיכול לגבות הכל ממנו כיון שהם שותפים כל אחד מהם חייב בכל כי מה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ה מהלכות מלוה שנים שלוו וכו' הרי הן ערבאין דמשמע דהוי חייב כל חד מדין ערב ולא יגבה מכל אחד אלא החצי ואם לא ימצא מה לגבות מן הא' תחזור לב' מדין ערב הרי כתוב בח"מ סימן ע"ו לדעת הרב ז"ל שיגבה הכל ממי שירצה הרמב"ן ז"ל והרא"ש כתב כן הלכה למעשה פ' שבועת הפקדון ואני אומר כי אפילו לפשט דברי הרב ז"ל דוקא בשנים שלוו הוא דאמרי' הכי דהוי מדין ערב משום דאינם שותפים אבל השותפים שלוו לצורך שותפותם אפילו לדעת הרב ז"ל יגבה ממי שירצה ובקשתי לי חבר ומצאתי רב והוא מהרי"ק ז"ל שכתב כן סימן קכ"ג ובסימן ק"ס האריך יותר ונתן טעם לדבר וכיון שיכול המלוה לגבות משמעון הכל הרי הוא כמי שלוה מעיקרא הוא לבדו ולא חל שום שעבוד לכתוב' אלמנת ראובן על מטלטלי המלוה שמכרם לבעלה ראובן ולשמעון שותפו כי הוא תובע את שמעון והיא תובעת את נכסי בעלה ואין כאן נכסי בעלה כיון שיכול לגבות הכל משמעון כדפי' והיינו משום דשותפין הוו כשלוחין זה לזה כמו שהביא בח"מ שם בשם הרמב"ן ז"ל ומה שעושה השותף בשביל שניהם הוא עושה כמו שהביא מהרי"ק ז"ל בסימן ק"כ ולפי זה אפילו מה שלקח ראובן היה חייב שמעון בכל אם ירצה המלוה לגבות ממנו ולא יהיה דין קדימה לאלמנת ראובן על נכסים אלו עוד אני אומר כי אפילו לא היו שותפים אלא ראובן שהיה חייב חובות וכתובת אשה ומת אם הב"ח המאוחרים גבו מטלטלים המשועבדים לכתובה אין מוציאין מידם משום תקנת השוק כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה והביאו בח"מ דאם מכר או נתן מטלטלים המשועבדים מטלטלי אגב מקרקעי לא יוציאום מיד הקונה או המקבל משום תקנת השוק ונראה דאיכא תקנת השוק טפי במה שגבה ב"ח המאוחר ממה שיש במקבל מתנה דלאו מידי יהיב אפילו הכי לא מפקינ' מיניה משום תקנת השו' ובספ' המאור לה"ר שמואל ן' סימ' תלמיד הרא"ש ז"ל כתב באות ה' ריש פרק חמישי דאם גבה ב"ח מאוחר מטלטלים נהגי שאין ב"ח מוקדם גובה ממנו מפני תקנת השוק וכן מכר או נתן או משכן וה"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל בפי' הכתובה כתב שלא נהגו להוציא מיד הלוקח מטלטלין מפני תקנת השוק ומצאתי בתשובה לה"ר שלמה ב"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל על מי שנתן מתנ' לבנו ומת שתגבה אשתו מן המתנה שהמנהג לא נעשה אלא משום תקנת השוק שאין מי שיקנ' חפץ מחבירו ובמתנה מאי חששא איכא מה חסרו מה הזיקו אם אמרנו בקונה שנותן מעותיו היום או מחר יטרפוהו ממנו נאמר במקבל מתנה זה אינו במשמע וכו' והאריך בזה וכדעת הרא"ש ז"ל: שאלה קעח ילמדינו רבינו ראובן קנה מתוגרמי אחד טיסקרי שהיה לו על הפרס שנותן לו המלך יר"ה ומכרו לשמעון ובא שמעון לגבו' מנאמן המלך יר"ה ונמצא הטיסקרי בטל שהמלך יר"ה נתן הפרס לאחר ובטל את זה ולא רצה לפרוע לשמעון ובא שמעון אל ראובן שמכר לו וראובן השיב כי כמו שקנאו מהתוגרמי כן מכרו לו יודיענו רבינו אם יפרע ראובן לשמעון דמי הטיסקירי הנז': תשובה אף על גב דשטרות תנינן להו פ' הזהב בהדי קרקעות ועבדים והקדשות דאין להם הוניה ואפילו ביטול מקח נמי לית בהו וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל הלכות מכיר' פי"ג וכמו שכתב הרי"ף ז"ל פ' הזהב דלית הלכתא כ"ר אמי ורבי יוחנן אפ"ה מקח טעות אית בהו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פ' ט"ו שכל קנין בטעות חוזר אפילו בקרקעות ועבדים שנמצא בהם מום שלא ידע בו הלוקח דחוזר ואין לך מום גדול מזה שנמצא הטיסקירי בטל שניתן הפרס לאחר והוי מקח טעות ובח"מ סימן ס"ו הביא בשם בעל התרומות שאם הוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחלו המלוה קודם לכן הרי זה מקח טעות והמעות חוזרים והה"נ אם נמצא בטל טיסקירי זה הוי מקח טעות ולא תימא דנמצא פרוע או נמחל הוא דהוי מקח טעות משום דאתי מחמתיה שקבל כבר הפרעון או מחל ואחר כך מכר אבל כשנמצא בטל כי הכא דלא אתי הפסד זה מחמתו לא דסוף סוף הוי מקח טעות כשנמצא בטל דאי הוה ידע שמעון דהוה בטל לא הוה קני ליה ומה לו דאתי מחמתיה או לא כיון דהוי מקח טעות לגבי לוקח וכמו שהביא גם כן בח"מ שאם העני אחר כך ואינו יכול להוציא ממנו כלום אין זה בכלל אחריו' דמזל דידיה גרם דמשמע דאם העני קודם מכירה ולא ידע הלוקח דלא אמרי' דמזלי' גרם והוי מקח טעות אע"ג דלא אתי מחמתיה והכי נמי לא שנא ומה שכתב למעלה ואם היה הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה הוא איירי כשידע הלוקח שהיה עני אלא שחשב שאע"פ כן ירויח ויפרע לו ולא הרויח ולא פרע לא הוי מקח טעות שהוא ידע שהיה עני אלא הוי בכלל אונאה ואין לשטרות אונאה אבל כשלא ידע שהיה עני איכא מקח טעות כדא': ואם כן אם נתברר שזה הטיסקירי היה בטל כבר בשעה שקנאו שמעון מראובן חייב ראובן להחזיר לשמעון הדמים שנתן לו עליו ואם לא נתברר וטוען ראובן שאחר כך נתבטל או טוען שמא אם טוען שמעון שמקודם שקנאו היה בטל חייב ראובן לישבע הסת שאחר כך נתבטל או שאינו יודע שהיה בטל קודם ואם אין שמעון טוען ברי יטילו חרם סתם על מי שיודע אם היה קודם או אח"כ: קעט שאלה ראובן נתן קצת סחורה לשמעון שיוליכנה לתורגמה וימכרנה שם ויקנה לו במעות סכום כך מסחורה פלוני וסכו' מסחורה פלוני וישלחה לו ולא נראה לשמעון לקנות כי אם מסחור' א' וקנה הכל מאותה סחורה שנראה לו שיהיה בה יותר ריוח לראובן ושלחה לו ע"י איש שנראה לו נאמן ובשיירה טובה וקפצו עליהם לסטים מזויינים ושללו כל השיירה וטוען ראובן שכיון ששמעון שנה שליחותו שלא קנה לו כל מה שאמר לו שאחריות עליו כדין מי שאמר לשלוחו שיקנה לו חטים וקנה לו שעורים שאם פחתו פחתו לו ושמעון טוען שכיון שקנה לו ממין סחורה אחת מן הסחורות שא"ל שאינו נקרא משנה ושנראה לו שהיה ריוח יותר באותה הסחורה משאר הסחורות יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה תניא פ' הגוזל קמא ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים או איפכא תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וא"ר יוחנן לא קשיא כו' הא רבי מאיר כו' וכתב הריא"ף וכיון דקי"ל כר' יהודה חזינן כו' ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא לקנות בהן חיטין לסחורה ולא נטל ממנה כלום אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכן לאכילה כו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שלוחין ושותפין וכן בח"מ סי' קפ"ג הכלל כי לעולם הפח' לשליח כיון ששנה ונראה דה"ה נמי אם קנה בחצי המעות חיטין ובחציין שעורים שאם פיחת במה ששנה דהוי הפחת עליו דמה לי שנה במקצ' מה לי בכל וא"כ אין ממשות בטענ' שמעון שקנה במקצ' סחורה א' מן הסחורות שאמר לו וכן במה שאמר שנר' לו שהיה ריוח יותר בסחורה האחרת שקנה לו אין לו זכות בטענ' זו שא"כ כל שליח יאמר כך ולא יהיה הפחת עליו וכיון דתניא סתמא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו כו' משמע דאפי' היה איפשר דלהוי בה ריוח כמו אם נראה לו שהיה ריוח וקנא' אם לבסוף לא היה אלא פחת הוא עליו: אבל יש לדקדק בזה כי מה שאמרו אם פחתו פחתו לו נראה דלא הוי אלא לענין פחת הקרן כשהיא בעין אבל אם נאנס כי הכא נראה דהוי ברשות בעל המעות כיון שלא בא האונס מצד השינוי דהא לא הוי לאחריותו אלא לענין יוקרא וזולא דאתי מחמת שינוייו ולא לענין אונסין דהא פסקי' כר' יהודה דאמר במתני' לא קני להו בשינוי וכתב הרא"ש ז"ל ולרבי יהודה לא קני להו בשינוי הלכך לענין שבח הוי כאלו לא שנה וכו' ומיהו לענין פחת אמר ליה לתקוני שדרתיך כו' וכתב אחר כך וגם לא חשיב גזלן מה שהוא משנה ממה שאמר דאכתי חשיב ליה בשמעתי שלוחו דקתני אם הותירו הותירו לאמצע כשהוא שותף משמע דלעולם הוי שלוחו לענין פחת משו דשכ' והוי כמו קנס וכדפרש"י ז"ל עלה דמתני' לר' יהודה דקניס ליה להא דשנה כו' משמע דאכתי