מעיני החכמה צב

נפרעת ויוכל לטעון אישתבע לי לכן פרש"י שדה המיוחד והדין ביחד לה שדה א"צ שבועה וכמדומה ששמעתי זאת. מיהו לפמ"ש הש"ך עיקר הטעם שיכול המלוה למחול לכך יכול לומר פרוע וא"כ בס"ד דלא מצי מחיל גם אשתבע לי לא מצי אמר דאפי' יאמר פרוע אינו נאמן אלא די"ל דודאי הכא לשמואל קיימינן דס"ל מתוך שאין יכול לישבע מפסיד א"כ שפיר י"ל דכיון שהמוכר חי וזה טוען אשתבע לי דלא פרעתיך מפסיד או לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן פ"ב דבכתובה דרבנן מפסיד בשביל שבועה דרבנן א"כ י"ל כיון שטען אשתבע לי ואין המוכר יכול לישבע מפסיד הלוקח לכן פרש"י ביחד לה קרקע דא"צ שבועה ויותר נראה דקשה מאי ירויחו הלקוחות במה שלא יחזירו השובר לבעל דאפי' יהיה השובר מונח לא יוציאו מן הבעל מספיקא דהבעל מוחזק בכתובה וא"כ למה יש לחוש כולי האי שהרי מ"מ לא ירויחו הלקוחות וכיון דאפשר שלא מכרה כלל והיא מודה אמאי לא יחזיר לבעל לכן ס"ל לרש"י דבשדה המיוחד לכתובתה מקרי היא מוחזקת כגון שהבעל אין יכול למכור משום שבח בית אביה כדאיתא בפ' אלמנה לכה"ג לכן מקרי היא מוחזקת וגם הלקוחות דאתיין מכחה. ובזו יש ליישב קושיית מהרש"א שהקשה אמאי לא פריך אמתניתין דמצא שוברין הא אמר תנו נותנין ליחוש שמא כתב כו' ולפ"ז ניחא דודאי במתני' נקט הלקוחות ליכא נ"מ כ"כ דמ"מ אף אם לא יחזירו לא יוכל לטרוף מן הלוה דהא הלוה הוה מוחזק. ובהכי ניחא מה שנתחבטו הקדמונים בשינויא דש"ס ש"מ איתא לדשמואל וקשה הא אם תמחול תהיה חייבת מדינא דגרמי. ומזה הוכיחו דאין חייבת רק מה שקיבלה. וכמ"ש רמ"א בסימן ס"ו ס"ק ל"ב בהג"ה. ובש"ך דחיק ליישב הך דהכא דהוה כמחילה כיון שאמרה שהוא פרוע וזו דחוק דמ"מ כיון שהשובר ביד בעל והיא צווחת שכבר נפרעה מזמן השובר הוה מקח טעות. ולפ"ז ניחא דודאי הכי קאמר שתאמר האמינו לי שהשובר מזמן הכתוב נפרע ואם לא האמינו הרי יכולה למחול ג"כ ולא יוכלו הלקוחות להוציא ממנה דמי שטרא מעליא דכיון דיש שובר בפנינו מספיקא לא נפיק מינה הלוקח שהרי תוכל לומר שכבר נפרעת קודם מכירה והיא מוחזקת ולק"מ דאפי' אם יהיה השובר מונח מ"מ לא נוציא ממנה. ומ"מ צ"ע דבשביל זה תהא האשה מוחזקת בשביל שיחד לה השדה. וצ"ל דלהכי איכא נ"מ שאם השובר מונח אפשר שתועיל אם יתפוס הלוקח לא נפיק מיניה כיון דאיכא ריעותא בשובר שנפל תועיל תפיסת הלוקח משא"כ כשיוחזר השובר לבעל לא תועיל תפיסה. וגם לפ"ז מיושב הקושיא של המפרשים דהא תצטרך לשלם מה שהפסידה ללוקח מדינא דגרמי. ולפ"ז א"ש דכיון דבלא"ה לא היה יכול הלוקח לגבות כי אם ע"י תפיסה א"כ לא הוה רק גורם דגורם ופטורה. ובזה א"ש ג"כ מה שהקשו אי אמרינן שעבודא דר' נתן אין יכול למחול א"כ ניחוש שחייבת האשה ואומרת לחוב לב"ח ובשעבודא דר"נ לא מצי' למחול. ולפ"ז ניחא דכאן לא שייך שעבודא דר' נתן כלל כיון דמספיקא לא נוציא מידו דשמא נפרעת מזמן השובר רק לענין תפיסה מועיל לא שייך שעבוד נכסים כלל כיון שאינה מוציאה ממנו אף אם אינה מודה ובש"ך ח"מ סימן ס"ו סנ"ו כתב בשם הנימוקי יוסף דהכא שאמרה שהשובר טוב הוה ג"כ כמחילה וצריכה לשלם ג"כ דמי שטרא מעליא וזה דחוק דמ"מ היא אומרת שכבר נפרעה והשובר לראיה על דבריה ואפשר לומר סברתם דכיון שמכרה הכתובה הוה הודאה שלא נפרעה ופסלה עדי שובר כמו באומר לא לויתי דלא מהני אפי' מביא עדים שלוה ופרעו. מיהו קשה לפ"ז קושית מהרש"א אמאי לא פריך משוברין וצ"ל התירוץ דבשוברין לא ירויח שהרי יצטרך להחזיר מה שקיבל א"כ ע"כ לומר דעיקר החשש שתרויח בזה שלא תחזיר אלא מה שקיבלה ואם נימא דאם אמרה שהשובר טוב מאחר שיכולה למחול חייבת מדינא דגרמי א"כ אפי' לא תוכל למחול מ"מ ע"י זה שאומרת שהשובר טוב מפסידין הלקוחות תצטרך לשלם ג"כ וצ"ל דמ"מ לדברי הש"ך כיון דלאו מדין מוחלת אתי עלה אינה חייבת לשלם מדינא דגרמי ומ"מ קשה דמ"מ ניחא לה שיוחזר השובר שהרי עיקר הדין שאנו דנין אם נחזיר השובר ליד בעל וכיון שיוחזר ליד הבעל נחזיק שבא לידו השובר מיד בשעה שנכתב ובכה"ג ודאי לא תחזיר רק מה שקיבלה משא"כ אם לא יוחזר השובר ותמחול ודאי תצטרך לשלם מדינא דגרמי ועוד נ"ל ליישב דבלא"ה קשה מאי פריך דהא יש לה מיגו דאי בעי נתנה לו שובר עכשיו ויטעון הבעל שפרע ולא ידע שמכרה הכתובה כיון דאין נאמן לומר פרעתי דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום א"כ הוכרח לשלם לה בלא כתובה ואפי' אמרינן דיכול לטעון אחר מעב"ד כיון דקיי"ל כותבין שובר וא"כ כשטוען אבד שטרו צריך לפרוע לו ולקבל שובר ומה יעשה הבעל שלא ידע מן המכירה וכן משמע בח"מ סימן פ"ו ס"ו ובש"ך שם דיכול לומר לא ידעתי שחייב לך ע"ש בש"ך ס"ק י"ד וא"כ אם תתן לו שובר עכשיו ג"כ יפטור מן הלוקח וצ"ל דלא תרצה ליתן לו שפרע עכשיו דא"כ תצטרך להחזיר מה שקיבלה מן הבעל ללקוחות שהרי פירעון שפרעה היה של לקוחות מיהו מדברי הש"ך ובסי' ס"ו ס"ק ס"ב משמע דלא מהני אם פרע למלוה אם נמכר השטר וצ"ל דהיה לו לבעל לחקור דמכירה בעדים וכתיבה ומסירה קלא אית לה וא"כ א"ש בפשיטות דלא יוכל לפרוע לה דמ"מ יצטרך לחזור ולשלם ללוקח דע"ז שלא תרצה ליתן שובר אכתי קשה תתן לבעל שובר סתם ותטעון שמחלה בחנם והבעל יטעון שפרע וכיון ששובר בידו לא יוציא הלקוחות מיד בעל שיאמר שפרע משלם והאשה תאמר שלא קיבלה יותר ממה שקיבלה מן הלוקח ולא תצטרך להחזיר יותר ולכן צ"ל דמחייב הבעל לפרוע שנית כיון שמכרה הכתובה. ובזה מיושב קושית רש"ל בפ' האשה שנתארמלה שהקשה אכתי ניחוש שמא חייבת לאחד ושיעבודא דר' נתן אין יכולין למחול ולפ"ז ניחא דתוכל ליתן שובר סתם ויטעון הבעל שלא ידע וכמ"ש הש"ך בסימן פ"ו והיא תטעון שמחלה בחנם ובאמת אינו מועיל מחילה

דף כ ע"א בגמ' ש"מ איתא לדשמואל כו' וקשה ניחוש שמא כבר פרע ללקוחות הכתובה וכשיבא השובר לידו יתבע מהם שפרע בחנם ולפי שנאבד לו השובר הוכרח לפרוע ועתה שהשובר בידו יצטרך הלוקח להחזיר לו מה שנתן ואחר שכבר פרע לא מהני מחילה ודוחק לומר שלא יוכל עוד להוציא מן הלוקח דהא כיון שמביא ראיה למה לא יחזיר ויגבה מן הלוקח שנטל ממנו שלא כדין וצ"ע

בגמ' וחזר ומחלו מחול. מהרש"ל הקשה בפ"ב דכתובות אי שעבודא דר"נ אינו יכול למחול ניחוש שמא חייבת לאחר ולפמ"ש התוס' לק"מ דלא חיישינן רק שמכרה בטובת הנאה שא"צ להחזיר רק דבר מועט משא"כ לחוש שמכרה אחר הגירושין ואם כן גם כאן חייבת לשלם הכל ונשאר החוב עלי' ובאמת בלא"ה אפי' נימא שיכול למחול שעבודא דר' נתן לא א"ש וקשה ג"כ קושית מהרש"ל לאביי דאמר דליתא לדשמואל והכא מיירי ששטר כתובה יוצא מתחת ידה וקשה כיון דליתא לדשמואל ניחוש שמא היא חייבת לאחד ורוצה להפקיע שלא יגבה ב"ח שלה מן הבעל ולאביי אפי' במוכר שט"ח יכול למחול. ואפשר עפ"ז ליישב דברי בעל המאור שכתב דאביי לא חייש לכתב ללות ולא לוה כלל ואתרי טעמי סמך ותמוה דכיון דעדיו בחתומים זכין לו ל"ל טעמא דלא חיישינן לשתי כתובות ולפ"ז ניחא דאפשר דתרווייהו צריכי דהמאור לשיטתיה ס"ל דיכול למחול שעבודא דר"נ וא"כ ממילא א"ש דאי מצי מחיל אין לחוש ג"כ שמא חייבת וא"כ קשה לאביי דמוקי בשטר כתובה יוצא מתחת ידה ניחוש שמא היא חייבת לאחר וע"ז צריך טעם דשובר בזמנו טריף ועדיו בחז"ל אלא בהא לחוד נמי לא סגי די"ל דס"ל כשיטת הרי"ף דאם מכרה לאחר נתבטל זכוי החתימה וס"ל גם בשובר בעינן מטי לידיה וא"כ קשה מאי מהני עדיו בחתומיו הא נתבטל זכוי החתימה ולא ס"ל בשובר לא בעינן מטי לידיה כמו שהקשו עליו לכן י"ל דהך טעמא דעדיו בחז"ל לא מהני רק דלא ניחוש שמא היא חייבת לאחד וע"ז שפיר י"ל כיון דעדיו בחז"ל שפיר זכי בשובר אף שחייבת לאחר לא שייך לומר דנתבטל זיכוי החתימה וא"כ תרי טעמי צריכי ועמ"ש לקמן עוד ליישב הלשון ואף דאפשר דבעל המאור לא כיון לזה מ"מ הוא נכון בפשט הש"ס דהא תמוה מאחר דפשיטא ליה לאביי עדיו בחז"ל ל"ל הך תירוצא כלל דאיירי בשטר כתובה יוצא מת"י ועמ"ש לקמן בזה עוד בס"ד

שם ואפי' יורש מוחל עיין בש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק פ"א דדעת קצת עוסקים אף דהמוחל מחוייב לשלם מדיני דגרמי מ"מ ביורש שמוחל לנפשיה כהך דקריבתיה דרב נחמן זבינתא לכתובה בטובת הנאה שכיבא אמר רב נחמן תיזול ברתא ותמחול לכתובה לגבי דאבוה ותרתיה מיניה והקשו דתחייב לשלם מדינא דגרמי ותירץ בבעה"ת דכיון דמחלה לנפשה שלא תשלם להציל עצמה לא מחייבא מדינא דגרמי. ובזה אפשר ליישב מה שהקשו כאן איך תמחול הכתובה הא תתחייב לשלם. ולפ"ז ניחא די"ל דאם מכרה כתובה פרוע חייבת לשלם לבעל מדינא דגרמי ולא דמי לשליש שהחזיר שטר פרוע למלוה דלא חשיב רק גרמא דשם לא ברי הזיקא דאפשר שהמלוה לא יתבע שטר פרוע אבל הלוקח ע"ד כן לקח מקרי שפיר גרמי עיין ח"מ סי' נ"ה א"כ מחוייבת לשלם לבעל ומוחלת להציל שלא תשלם לבעל אין לחייבה דלפי דבריה עבדה כדין ושמעתי בשם גדול אחד להקשות על דיעה זו שהובאה בש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק פ"א שאין היורש שמוחל לעצמו חייב מדינא דגרמי והקשה ע"ז דבב"ק דף פ"ט ע"א פריך אי ליתא לתקנת אושא מהא דתניא מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה כו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעצה ואם איתא תזבין לכתובתה לגמרי וקשה הא מ"מ אם תמות בחיי בעלה לא תועיל המכירה שהרי הבעל יורש ואפי' יורש מוחל ויכול למחול לעצמו ולא יתחייב לשלם כלל. ונראה ליישב להך דיעה דהא התוספות הקשו דתזבין כתובתה במעמד שלשתן ותירצו דכיון דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וגם שמא לא תתגרש לא תיקנו מעמד שלשתן ובנ"י איתא התירוץ שמא לא תבא לידי גוביינא וי"ל דהך דיעה ס"ל עיקר הטעם משום שאינו ודאי שתבא לידי גוביינא שהרי אם תמות בחיי בעלה אין לה כלום וא"כ י"ל דזה אינו אלא לפי האמת דבנכסי צאן ברזל אין יכולה למכור משא"כ בס"ד דגם בצ"ב יכולה למכור אי ליתא לתקנת אושא א"כ הוה חוב ברור ושפיר יכולה למכור במעמד שלשתן ולא מהני מחילה כיון דהכתובה אינה ודאי וא"ש. עוד י"ל בסגנון זה ג"כ עפ"י שהקשו אהך דחובל איך אמרינן דלהכי לא מזבלא כתובתה משום דיכולה למחול הא בשעבודא דר' נתן אין יכול למחול ותירצו דבכתובה שאין ודאי לא שייך שעבודא דר' נתן א"כ בהך ס"ד דאפי' מתה תחילה מהני מכירתה א"כ תוכל למכור ואם תמחול או שבעלה ימחול לעצמו תתחייב מעכשיו דמי כתובתה א"כ אם ימחול לנפשיה הוה חוב למפרע ומתחייב בשעבודא