מעיני החכמה ט

בתוספות ד"ה ע"א כו' כי מה שהעד אינו משלם כו' לפי שבעדותו אינו מחייבו ממון עכ"ל. ואע"ג דזימנין שמתחייב ממון ע"פ ע"א כגון בטוען הנתבע שמא דהוה מתוך שאיל"מ ואע"פ דליכא דין הזמה שיתחייב העד לשלם י"ל דהתם נמי אינו מטעמא שחשוב לחייב ממון לבד רק מכח הנתבע דהוי משואיל"מ

בד"ה הצד וא"ת כופר הכל יוכיח כו' נראה דהיינו לפירש"י שפירש טענה וכפירה שזה טוען וזה כופר ולכן קשיא להו מכופר הכל ולפרש"י משמע שלמסקנא ילפינן מע"א ופיו לחוד ולא מגלגול שבועה דע"א אבל למאי שכתבתי דיליף מגלגול שבועה דע"א א"כ י"ל דטענה וכפירה לא מקרי אלא במה שיש טענה ברורה שחייב עליה כגון בגלגול שבועה דע"א שיש כאן טענה ברורה שהרי על מה שתובעו ע"פ העד חייב שבועה בודאי ויש כאן חיוב גמור וכמו כן בשני עדים הרי יש חיוב גמור על מקצת הממון ויש כאן טענה ברורה שחייב על מקצת תביעתו בבירור או שבועה או תשלומין וא"כ טענה מיהו מקרי אבל בכופר הכל לדברי הנתבע ליכא שום טענה עליו. ובהכי ניחא דצ"ל גלגול שבועה דוקא דגבי ע"א על מה שכופר לא דמי לפיו דפיו נשבע רק על מה שכופר וכאן על מה שמעיד וכ"נ בחדושי הרמב"ן באס"ז ע"ש ודוק וממילא דלא קשיא לפמ"ש מה שהקשה בגליון תוס' דהילך יוכיח שיש כאן טענה חשובה (כוונתו דאנן קיי"ל כר"ח בהא אף דלא קיי"ל כר"ח בהא דס"ל הילך חייב) ולפמ"ש לק"מ דכיון דלא מחייב מידי אטענתו לאו טענה היא כלל ודו"ק

רש"י בד"ה אי הו"ל כגון אילו העידו העדים חמשים חייב וחמשים פרע כו' עכ"ל. ראיתי באס"ז בחדושי הרשב"א שהקשה על רש"י בזה דאי קאמרי עדים אהני חמשים שלא פרע ליכא חיוב שבועה דהוה שעבוד קרקעות וע"כ הא דאמר אין לך בידי היינו שטוען לא לויתי א"כ אפילו אמרו פרע נמי לא מהני דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ע"ש. ואין קושיא על רש"י דשפיר מצ"ל דמפרש דלוה אומר פרעתי ועדים מעידין על חמשים שלא פרע ואפ"ה ליכא שע"ק כגון דלית ליה קרקע או שמחל השעבוד כמ"ש התוס' לקמן אלא דהרשב"א ס"ל כהרמב"ן דלא שייך שעבודא דאורייתא רק כשגובה מלקוחות ולכן מוקי לדר"ח באומר לא לויתי כמ"ש לעיל וגם לפ"ז אפשר ליישב פרש"י דאיכא למימר איפכא שעדים אין מעידין על הלואה כלל רק ע"פ הלוה שמודה וטוען פרעתי חמשים ביום פלוני וחמשים ביום פלוני ומכחישין העדים על חמשים. שבאותו יום ברור להם שלא פרעו וא"כ מלקוחות אינו גובה כלל כיון דליכא עדי הלואה טענינן להו שלא לוה ואפי' איכא עדי הלואה נמי א"ש דאינו גובה ממשועבדים דלא איירי דעדים יודעין בבירור שלא פרע מיום ההלואה דאטו בכיפי תלי אלא שהלוה אומר שפורעו ביום פלוני והעדים מכחישין אותו שבאותו יום לא פרעו וא"כ תו לא מצי מיהדר ולמימר שפרעו ביום אחר כיון שהוכחש בעדים ומ"מ מלקוחות לא גבי דשמא פרעו ביום אחר ואין הודאתו מחייבת ללקוחות

שם בפירש"י ד"ה והילך לא הוצאתים והם שלך בכל מקום שהם עכ"ל הר"ן בריש שבועת הדיינין הבין מדברי רש"י דלא שייך הילך רק בפקדון דמה דקאמר רש"י לא הוצאתים היינו בפקדון דאילו במלוה לא שייך לא הוצאתים שהרי מיד המעות ברשות לוה לחזרה ולאונסים כמבואר בקדושין. ולדבריו צ"ל דרש"י לא גריס בגמרא כמאן דנקט להו מלוה דמי ככתוב בספרים שלפנינו אלא כמאן דנקט להו דמי וכן נראה ג"כ מפרש"י ד"ה חייב ומ"מ צריך ביאור בלשון רש"י למה לא קאמר רש"י בפשיטות והילך דקאמר שהם שלך בכל מקום שהם ומהיכי תיתי שיוציאם כיון שהם פקדון ואפשר דרש"י לשיטתיה אזיל דס"ל בב"ק בפקדון שלא עשה לו טובה גם כופר הכל נשבע דלא שייך אין אדם מעיז וא"כ גם הילך חייב דלא גרע מכופר הכל אלא דכיון דטעמו של רש"י משום שלא עשה לו טובה וא"כ הכא י"ל שהפקיד אצלו מעות מותרין דמותר להשתמש בהן ולכן חייב באחריותן כמבואר לקמן פ' המפקיד דף מ"ג ושפיר מקרי עשה לו טובה דאי מתרמי לי' זביני מצי למיזבן בהו ומ"מ כ"ז שלא נשתמש בהן עדיין ברשותו דמארייהו קיימא דלא מקרי מלוה רק משעה שנשתמש בהן כדאיתא לקמן פ' המפקיד אבל מ"מ מקרי עשה לו טובה ולכן כופר הכל פטור ובהילך פליגי וא"ש. מיהו לענ"ד אין הכרח מלשון רש"י שיחלוק על כל הפוסקים שפסקו גם במלוה הילך בנותן לו מיד ומה שפירש"י בפקדון לפי דברי הר"ן הוא דבע"כ משמע לי' לרש"י דלא איירי במחזירן בידים ונקיט להו בידיה מדלא פירש כפשטא שמוכנים בידו ליתנם לו ואומר הילך על המעות שבידו ואף דקושטא דמילתא דבפקדון הוה הילך אף שאין נותנם לו מיד ליד כדמוכח בשמעתין טובא מ"מ הו"ל לפרושי בפשיטות שנותנם כפשטא דלישנא דהילך אלא דלרש"י משמע ליה הכי לישנא דש"ס דקאמר הני חמשים דקמודי ליה ולא קאמר דיהיב לי' ולכן מפרש בפקדון וכדפרישית אבל באמת גם במלוה ביהיב ליה מיד הוה הילך ועיין בסמוך

בתוספות ד"ה ותנא תונא פרש"י כו' וקשה כיון דלא מצי כו' לימא ותנא תונא אקמייתא עכ"ל. הנה קושיית התוספות עצומה וגם פירושם דחוק כאשר העידו בעצמם א"כ אומר הנלע"ד ביישוב פרש"י דהא בלא"ה כתב מהרש"א דהאי לא קשי' כי היכא דאנן סהדי כו' די"ל כמ"ש לפירושם דודאי שבועה זו דרבנן רק דבעינן שבועה כעין דאורייתא. והנה כבר כתבתי לעיל בתוספות ד"ה בכולי דהא דאמרינן הכא בכופר הכל אין אדם מעיז ובשבועות אמרינן גם בכופר הכל י"ל אשתמוטי ופירשתי דודאי בפשיטות לא שייך אשתמוטי בכופר הכל דאיך יתכן שלא יהא לו אף פ"א להודות רק דלפי האמת דמודה במקצת חייב שבועה שפיר י"ל אשתמוטי בכופר הכל דמשתמיט אף במה שיש לו שאם יודה במה שיש לו לא יוכל להשתמט על מה שאין לו דיתחייב לישבע וא"כ י"ל ודאי לא יתכן שחייבה התורה שבועה גם בכופר הכל שאם יתחייב שבועה יהא הדבר נגד חזקה דאין מעיז אלא דצריך הבנה לפי האמת דכופר הכל פטור ומודה מקצת חייב א"כ למה יתחייב הרי יש לו מיגו דהיה יכול להיות כופר בכל כיון דכופר הכל ליכא העזה מאחר דמודה מקצת חייב שבועה ומיגו שלו להיכן הלכה ולכן צ"ל דטפי נוח לו לומר טענה שיוכל המלוה לסבור שאין לו באמת ולכך משתמט ממה שיטעון טענה שאין לו לשמט כ"כ רק מפני מקצת שאין לו ולא חשיב מיגו דמ"מ לא יוכל לטעון טענה לכפור גם במה שיש לו. ומ"מ הך חזקה דאינו מעיז לא שייכא תו בכופר הכל דנהי דאי לא טעין הכי לא חשיב מיגו מ"מ אי טעין הכי לא מיפטר משום הך חזקה כיון די"ל דקאמר הכי משום אשתמוטי על המקצת ולכן בשבועות דכופר הכל באמת ליכא חזקה דאין מעיז כיון דלפי האמת מודה מקצת חייב שבועה דאורייתא תו ליכא חזקה דאין מעיז. מיהו אי אמרינן הילך חייב י"ל דלאו מיגו הוא כלל דאי בעי כפר הכל כיון דאמרינן אשתמוטי א"כ י"ל שאין מכוין לכפור כלל רק לאשתמוטי קעביד ובמה שיש לו מודה וכמ"ש לעיל ואין לומר אם יש לו כ"כ יתן לו מיד ויפטר מטעם הילך דהא הילך חייב ג"כ וא"כ בלא"ה לא שייך שיהא נאמן במיגו דכופר הכל וא"כ י"ל דמה שפטרה התורה כופר בכל היינו מטעם שאם היתה התורה מחייבו גם בכופר הכל היה נגד החזקה דאין מעיז שהרי אם הי' חייב שבועה נמצא שאינו כופר הכל בשביל אשתמוטי וא"כ הוה העזה דעכ"פ יש לו פרוטה א' להודות והא דמודה מקצת חייב ולא מהימנינן ליה במיגו כיון דלפי האמת כופר בכל פטור צ"ל דמ"מ הוה העזה טפי. והנה להך מ"ד דהילך חייב יש מקום לומר דלכך לא חייבה התורה כופר בכל שאילו חייבתו התורה הי' נגד החזקה דאין מעיז לכך פטרתו התורה. וא"כ במקום שיוכל להעיז גם כופר בכל י"ל דחייב כשחיובו אינו מנגד החזקה דאינו מעיז משא"כ למ"ד הילך פטור ל"ל דטעמא דפטור בכופר הכל משום שיהי' נגד החזקה דאין מעיז אף די"ל אשתמוטי מ"מ בכופר הכל יש חזקה דאיך אפשר שלא יהא לו אף פ"א רק לפי האמת עביד לאשתמוטי בשביל מה שאין לו שלא יתחייב שבועה וא"כ לפ"ז בהילך ראוי שיהי' חייב שאף אם הילך חייב לא יהא נגד חזקה דאין מעיז דהא י"ל דמשתמיט ומה שיש לו נותן לו דע"ז לא שייך לומר דאיך אפשר שלא יהא לו אף פ"א להודות שהרי באמת נותן לו חמשים ואף דכמאן דנקט להו מלוה דמי מ"מ בנותן לו מקצת תו ליכא העזה כיון די"ל שנתן לו מה שיש לו ומה שאין לו כופר להשתמט דבשלמא בכופר בכל ואינו נותן לו כלום י"ל אין אדם מעיז דאיך אפשר שלא יהא לו כלום אבל הכא שנותן לו מקצת וי"ל שאין לו יותר ומשתמיט וליכא העזה וצ"ל דס"ל כופר הכל בלא הך חזקה דאין מעיז פטור ובזה נבא אל הענין דודאי לא מצי לאתויי תנא תונא על קמייתא די"ל דהא דכופר הכל פטור היינו מטעם שאם היה חייב הי' נגד חזקה דאין מעיז דאיך אפשר שלא יהא לו כלום וא"כ במתני' י"ל דלא שייך אין אדם מעיז דחבירו סובר שטוען בדדמי ותרווייהו בהדי הדדי אגבוהה וא"כ י"ל כופר הכל חייב לישבע שבועה דאורייתא וא"כ י"ל דשבועה דמתני' מן התורה היא משא"כ למאן דאמר הילך פטור ל"ל דבעלמא במלוה דוקא מיפטר כופר הכל משום חזקה דאין מעיז אף ששייך אשתמוטי היינו אי כופר הכל פטור משא"כ אם היה חייב היה נגד חזקה דאין מעיז דא"כ אכתי כשיתחייב בהילך וכופר הכל לגמרי יפטר לא יהא נגד חזקה כלל דנהי דהילך ככופר הכל דמי מ"מ שייך בי' אשתמוטי כמו בכופר הכל רק שכופר הכל לגמרי ראוי שיהא פטור שאם היה חייב הי' לנגד אותה חזקה דאין מעיז שאי אפשר שלא יהא לו כלום מ"מ בהילך לא שייך האי טעמא ונהי דכמאן דנקט להו דמי מ"מ י"ל אשתמוטי אע"כ כופר הכל לאו מטעמא דאין מעיז פטור וא"כ אפי' במציאה דמתני' פטור משא"כ להך מ"ד מוכח ממ"נ אי תימא טעמא דמתני' דהוה שבועה דאורייתא מוכח ממילא דהילך חייב כדפרישית ואפי' תימא דשבועה דמתני' דרבנן והיינו דכופר הכל פטור מגזירת הכתוב מוכח מיהו דבדאורייתא כה"ג משכחת לה שבועה והיינו ע"כ כדר"ח קמייתא ומוכחי תרווייהו ולק"מ ודוק היטב ולולי פרש"י והתוספות וכל המפרשים שראיתי שנדחקו בזה הי' נ"ל לפרש בפשיטות דודאי שבועה דמתני' דרבנן שלא יהא כ"א הולך ותוקף אלא דבעינן דמשכחת לה כה"ג בדאורייתא וא"כ י"ל דודאי בסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי' שלי הוה שבועה דאורייתא שהרי מודה לו בחצי וחבירו טוען כולו אלא דהוה הילך וא"כ אי הילך חייב משכחת כוותי' בדאורייתא כגון באומר חצי' שלי משא"כ אי הילך פטור אפי' בכה"ג ליכא שבועה דאורייתא. וכבר עלה בדעתי בדברי רש"י דלשיטתי' אזיל שפירש בכתובות דף פ"ח דשבועה דרבנן לא בעי נקיטת חפץ ושבועה דאורייתא חמורה מאד א"כ ל"ל דבחצי' שלי יש שבועה דאורייתא ובכולו שלי ליכא רק שבועה דרבנן דא"כ אין