מעיני החכמה פח

דף י' דבשטר שחרור שהוא זכות שאין יכול לחזור מ"מ לא הוה שיחרור עד דמטי לידיה דעבד אלמא אף בדבר שהוא זכות מ"מ לא זכי עד דמטי לידיה וצ"ל דאין יכול לחזור דנותנין שלא מדעתו או שכופין ליתן השחרור וא"כ י"ל ודאי בשטר הקנאה שפיר מחזירין כיון שאין יכול לחזור בו ומ"מ בדייתיקי קשורה על יריכו דהוה לאחר מיתה הוה כמו בשחרור דאף דאין יכול לחזור מ"מ לא יתנו לאחר מיתה וא"ש דהא להרי"ף בשחרור נמי דינא הכי אף דאין יכול לחזור מ"מ לא יתנו לאחר מיתה דפקע כחו מן השחרור

בתוס' ד"ה הא כו'. וא"ת מנ"ל דילמא אפילו אמר תנו כו' עכ"ל לכאורה לפמ"ש התוס' לקמן ע"ב ד"ה אפילו דאין הבעל נאמן למפרע רק שנאמן לענין שתתגרש בו עכשיו א"כ פריך שפיר ל"ל טעמא דנמלך הא יש לחוש שאין גט זה שלו כלל אף בלא טעמא דנמלך אלא ודאי לא חיישינן לאחר ופריך שפיר. מיהו נראה דהתוספות הקשו לרבה דמוקי באין שיירות מצויות והוחזקו וא"כ קשה מנין אנו יודעין שזה הגט שלו וע"כ לומר כמ"ש התוס' לקמן שאנו יודעין שזה. אבד גט וא"כ הקשו שפיר כיון שנודע שאבד גט אי לא הוה חיישינן לנמלך היה נותנין לו שבודאי ניתן. מיהו י"ל מ"מ דודאי בהוחזקו פשיטא לן שאין ליתן רק מיירי שהבעל אומר שאבד גט דאי יש עדים שראו גט אם ראוהו בידו פשיטא שיש לחוש שנאבד קודם נתינה ואם ראוהו בידה הרי מסתמא כבר נתגרשה. אלא נראה דנהי דאין הבעל נאמן למפרע מ"מ נאמן עכ"פ שכתב לה גט א"כ אם אין הבעל כאן פשיטא דאין נותנין ואם הבעל כאן ואומר שלא נתנו פשיטא שאין נותנין שהרי נאמן במיגו שאין זה גט שלו מאחר שמפיו אנו חיין. ובהא לא שייך לומר משום חששא דכתובין היו ונמלך שלא ליתנן הוא שלא יחזיר דודאי הבעל נאמן כיון שאין יודעין שכתב גט רק מפיו וא"כ כל שמודה שלא נתנו אפי' רוצה ליתנו מכאן ולהבא לא יועיל אלא ודאי לא חיישינן לאחר ועיין בחדושי גיטין באריכות בסוגיא כי שם עיקר מקומה

בא"ד וי"ל דס"ל כמאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת חתימה עכ"ל ק"ק דילמא הא גופא קמ"ל דיש לבעל פירות עד שעת חתימה

בא"ד ועי"ל דר' דייק כו' עכ"ל לכאורה קשה למה נקטו ר' זירא ולא נקטו רבה דכתבו ג"כ דמוכח דאפי' לזמן מרובה דאל"כ פשיטא באומר תנו נותנין. מיהו נראה ברור דלרבה לא קשיא כלל דנימא דאשמעינן דלא חיישינן לכתב ליתן בניסן כו' דזה לא מוכח כלל דאמר תנו לא משמע רק שמצווה ליתנו שתתגרש בו והא ודאי בכל גיטין דאתי ממדינת הים לא חיישינן שתטרוף הפירות שלא כדין דכיון דלא נמסר ביום הכתיבה קלא אית ליה וכ"כ התוס' לקמן דף י"ח ד"ה וליחוש ועיקר הקושיא כשהבעל מודה דלא מסקי דעתייהו לטעון שלא נמסר ביום הכתיבה כיון שמודה שנמסר מקודם ומ"ש התוס' לקמן בסמוך ורבה דייק צ"ע כמ"ש שם. בגליון ותימא כו'. וי"ל דכיון שהבעל מודה וסובר שהוא שלו כו' עכ"ל. קשה הא אדרבה אנן חיישינן שכתב ליתן ולא נתן ורוצה להפקיע ללקוחות הפירות שלא כדין וא"כ מאי מהני שמודה שהוא שלו דילמא יודע שאינו שלו ורוצה להפסיד ללקוחות דהא כך עיקר הקושיא שכתב ליתן ולא נתן ומודה שכבר נתנו להפקיע ללקוחות וצ"ל דפשיטא להו דכולי האי לא חיישינן כיון שהיה גט בידה לא חיישינן תו שהבעל משקר בזה שאומר שנתגרשה בגט זה קודם שזמנו מוקדם לעשות קנוניא על הלקוחות ולא פריך לקמן רק דחיישינן שמא עדיין לא נתנו כלל וזה הגט אבדו הבעל ורוצה שינתן לה עכשיו ואגב יפקיע ללקוחות אבל אם היה כבר הגט בידה אין חשש רק שמודה על גט אחר לעשות קנוניא להוציא הפירות שלא כדין כולי האי לא חיישינן. ובזה יש ליישב מה שדייק מהרש"ל דאכתי לא תירץ הגליון מ"ש בתוס' דלא א"ש באין הבעל מודה אמאי לא יחזיר די"ל שהוא גט אחר אף שראו בידה גט ומה שתירץ מהרש"ל דלפי האמת דאמרינן אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך אין חשש דתצטרך להביא ראיה א"כ אמאי לא יחזיר. ובתומים סימן ס"ו ס"ק כ"ב הקשה עליו לשיטת הש"ך דסגי בראיה שהיה בידו קודם שנפל א"כ כאן באמת היה בידה הגט קודם שנפל אלא דחוששין שמא אינו זה. ולענ"ד בלא"ה אין דברי רש"ל מספיקים דאייתי ראיה לא שייך רק בגט שלא נמסר ביום הכתיבה דאית ליה קלא אבל בגט שנמסר ביום הכתיבה לא שייך קלא אית ליה וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה וליחוש וא"כ יש לחוש שמא גט ראשון נמסר ביום הכתיבה דבודאי בבעל מודה שפיר יחזיר לאשה שנותנין לה עכשיו ע"י עדי מסירה כמ"ש התוס' לקמן ושייך לומר קלא אית ליה אבל אם אין הבעל מודה ומחזירין לאשה בלא עדים לא שייך כלל קלא אית ליה. ועמ"ש לקמן אהא דפריך אשט"ח. מיהו לענ"ד בלא"ה נראה דלענין ממון ודאי לא חיישינן לשני שוירי כדמשמע לקמן דף כ' ע"ב ואין קושית הגליון רק די"ל דמ"מ רבותא הוא אבל לפי האמת כיון דאין חשש לענין איסור רק לענין ממון ודאי לא חיישינן לשני שוירי וא"כ אין טעם שלא יחזיר באין הבעל מודה דהא במתניתין דדייתיקי ומתנה ושוברין ע"כ מיירי ג"כ שלא ראו בידו דממה נפשך אם ראו ביד נותן איך שייך ונמלך הא ודאי לא נתנן ואם ביד מקבל היה ודאי כבר נתנן וע"כ מיירי בלא ראו וא"כ מוכח דאפילו אינו לאלתר לא חיישינן בממון דאל"כ אפילו אמר תנו אמאי נותנין הא יש לחוש לאחר ואין זה הכתוב בשובר ובלא"ה נמי דברי רש"ל תמוהים כמ"ש בתומים דהא לאלתר לא חיישינן לאחר לפי האמת

בא"ד ורבה דייק כו'. כבר כתבתי דלרבה בלא"ה לא שייכא הך רבותא דכתב ליתן לענין שאם אמר תנו דהוה ככל גיטין אלא דבעי לתרוצי בהך סברא א"ש בלא"ה דדומיא דשטרי חליצה אלא דיש לדקדק ל"ל לאתובי מכח דומיא הא משטרי חליצה ומיאונין גופיה דייק רבה דלא חיישינן לשני שוירי לקמן דף כ' ע"ב וא"כ טפי הו"ל לאקשויי משטרי חליצה גופייהו אמביא גט כדדייק רבה ג"כ משטרי חליצה אגט

בתוס' ד"ה והוא כו' וי"ל כיון שאנו שיודעין שזה אבד גט כו'. וקשה אם היוסף בן שמעון השני כאן הא קיי"ל דשני יב"ש אין מגרשין אלא זה בפני זה כדאיתא ב"ב דף קס"ז ע"ב ואם האחר אומר שלא אבד גט א"כ ממילא אין לחוש והוה כלא הוחזקו ואין לחוש שבאו שניהם לקלקל דא"כ אין לדבר סוף ואפי' זה בפני זה ניחוש שמכוונין שניהם לקלקל אשת האחד אלא ודאי לא חיישינן להכי ואם אומר שבאמת אבד גט גם הוא אמאי לא ניחוש לדבריו שטוען ברי שכתב גט לאשתו ונלע"ד מכאן סיוע לדברי הריטב"א שהביא בב"י אה"ע ס"ס קל"ו דאם מכירין שזו אשתו אין צריך זה בפני זה וא"כ י"ל דמיירי דאין יב"ש חבירו כאן ולהכי לא חיישי' שגם הוא כתב גט כיון שאין יודעין אם זה כתב לא חיישינן כיון שאין שיירות מצויות לא חיישינן שכתב גט במקום אחר והובא לכאן מיהו קשה כיון דבשיירות מצויות חיישינן שמא מן יב"ש השני בא גם באין שיירות מצויות ניחוש ג"כ שמא מילי מסר ונאבד כאן ומקום הכתיבה היה ג"כ כאן וצ"ל דלא חיישינן רק בתרי ריעותא כיון די"ל שבא ממקום אחר וגם מזה שהוחזק חיישינן טפי אבל בחדא ריעותא לא חיישינן ואין להאריך כאן. אלא דקשה אי מתני' בהוחזקו א"כ בדייתיקי מתנה ושוברין אמאי באמר תנו נותנין הא יש לחוש שבא להפקיע לחבירו של יוסף בן שמעון חבירו והוא לא נתן כלום ואפי' נימא דמיירי שראו השטרות ביד זה הא מ"מ יש לחוש שבא להפקיע של חבירו ולא נכתבו עליו כלל ובכיון הניח לכתוב כדי להפקיע של חבירו מיהו בדייתיקי ומתנה י"ל שלא יוציא מרשותא דמרא אם יטעון שהוא של חבירו מספיקא לא מפיק שהרי יטעון חבירו כן שלא הניח לכתוב רק יב"ש חבירו כתבו אבל בשוברין קשה הא מ"מ יש לחוש כיון דאיתרע שמא זה שכתב השובר הוא יב"ש האחר שלא הלוה לו כלום ויפקיע מיד מלוה של האחר שלא כדין. ונראה דרבה ס"ל ודאי דאין לעדים לכתוב שובר ליוסף בן שמעון אחד שלא בפני חבירו משום הך חששא גופא שמא יפקיע ליב"ש חבירו שלא כדת ולאקרי וכתוב ס"ל דלא חיישינן ומאן דחייש לאקרי וכתוב מוקי מתניתין בלא הוחזקו

ד' יח ע"ב בגמרא חיישינן לשני שוירי כו'. ויש לדקדק אם נמצא בשוירי הידוע ונודע שבסמוך אין שוירי אחרת א"כ כיון דקיי"ל דקורבה דאורייתא א"כ יש לתלות שהוא ממקום הקרוב וכ"ש כאן שזה נאבד לו גט ולא נודע שנאבד מאחר כלל דיש לתלות בקרוב ואפשר לפרש דכאן בא הגט מרחוק ולא נודע אם יש שוירי עוד שקרוב כזה לכן חיישינן לשנים מיהו הפוסקים לא חילקו בזה עיין ב"ש סי' קל"ב סס"ק ד' ואפשר דלאו דוקא לשנים דלטובא נמי איכא למיחש ואם כן איכא למימר מרובא דעלמא נפל עמ"ש בסמוך

בתוס' ד"ה חיישינן כו' וא"ת א"כ לרב הונא כו' דאינו מוכיח מתוכו. לפמ"ש הנימוקי יוסף פ' האשה שלום דכשנמצא באותו עיר שנכתב אמרינן כאן נמצא וכאן היה א"כ שפיר מקרי מוכיח מתוכו באותו עיר שנכתב וכמו כן לפי מה שחילק הרא"ש דגבי יצחק ר"ג לא חיישינן לתרי יצחק משום עגונא א"כ אין זה אלא חומרא בעלמא

בא"ד ומ"מ כשנפל חיישינן עכ"ל. אין לפרש משום ריעותא דנפילה דהא מיירי שהשליח יודע שנאבד לו גט כשר ואם נאמר בשביל שלא נזהר פסול היה א"צ לומר שני שוירי. אלא נראה דשפיר מקרי מוכיח מתוכו כיון דבסתמא אין תולין באחר אם רואין אותו ביד אשה אין תולין שבא לידה מאחר אבל כשאנו מסופקין על הגט עצמו שמא אינו זה חיישינן טפי שמא אין זה הגט שאבד השליח

בתוס' ד"ה נפק כו'. קשה דא"כ מה מועיל ההנפק. ליישב פרש"י נראה דס"ל לרש"י דאילו נפל מיד השליח בלא הנפק י"ל כיון דבריש גיטין איתא דלהכי סגי בחד בקיום הגט משום דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וא"כ י"ל בגט זה דנפל דאיתרע צריך קיום מן התורה ואין להאמין לשליח אם לא שמקויים והכי משמע פשטא דש"ס דהגט עצמו מעשה ב"ד היה. ומה שלא פירש שהאשה שאלה הגט כמ"ש התוס' י"ל דס"ל לרש"י כיון דרב הונא תלמידיה דרב כרב ס"ל דגט גובה עיקר וא"כ יש לחוש לפירעון שמא פרע לה הכתובה והחזירה לו הגט לכן פירש שנפל מיד שליח והשליח מקיים ליה שפיר די"ל דהוא בענין שאין יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם שצריך קיום בחותמיו לכן מקיים ליה השליח כנ"ל ליישב פרש"י

בגמ' בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה. קשה לרב דס"ל גט גובה עיקר ניחוש שמא כבר פרעה והחזירה לו הגט ואבדו ועושה קנוניא להפסיד ללקוחות מיהו זה אינו קושיא דהא אכתי בידו של בעל לכתוב לה גט אחר כדי להפסיד ללקוחות אלא דקשיא איפכא לרב איך תגבה מן הלקוחות בגט יטענו הלקוחות שכתב לה גט אחר וכבר פרע הכתובה וצ"ל בלא איתרע בנפילה לא חיישינן לקנוניא מיהו בערב לאשה