מעיני החכמה פו

להלוות סך כזה שמא לא ימצא עדים מתי שנכתב השובר ויפסיד מעותיו ועפ"ז יש לומר דאי לא חיישינן לפריעה בת יומא לא איתרע טענתיה דמלוה כלל דיכול לתובעו ביומו ולהתרות בו שאל יפרענו אלא בהחזרת שטרו ולא יועיל שום שובר ואין לומר שיראה השובר מיד כיון דביומא לא פרעו כלל ואין לומר ילוה לו פחות או יותר מזה הסך י"ל דנוח לו להתרות דאל"כ מ"מ השובר מרע קצת אם הוא נכתב על פחות יכול לומר שנפרע קצתו ואפי' אם סך השובר על יותר מן הכתוב בשטר יוכל לומר שהיה חייב לו בלא"ה וטפי עדיף ליה להתרות בו שאל יפרענו אפי' בשובר עד שיוציא השטר ולא איתרע טענתיה

עוד אפשר לומר ע"פ דברי הרמב"ם בפי' המשנה שביעית הובא בש"ך סימן מ"ג ס"ק ט"ו דמוקדם משכחת לה בפרע לו וחזר ולוה ממנו או שאין בו קנין או שהקדימו הזמן. ותמוה דבנמחל שעבוד א"צ לטעם מוקדם לכן אפשר דבלא"ה בש"ך שם ס"ק י"א ביקש לומר במוקדם אם כתב עליו קודם שנראה לב"ד שלא ניתן לטרוף אלא מזמן זה כשר וקשה עליו ג"כ מאי פריך הכא תיפוק ליה דהו"ל מוקדם הא נ"מ בכתב עליו שניתן לגבות מזמן שני עיין בתומים. לכן אפשר לומר דודאי פסולין משמע דפסולין לגמרי ואין להם תקנה כדאיתא בריש סוכה דפסול אין לו תקנה והא דלא מהני כתיבה היינו משום דאי יכתוב עליו לא נתלה שהקדימו הזמן דא"כ העדים עשו שלא כהוגן רק נתלה שפרעו וחזר ולוה בו וא"כ ממילא בכל גווני פסול ולא מהני תקנה ולהכי נקט פסולין שאין להם תקנה בכתיבה ואם באו העדים לב"ד אח"כ ומעידין שהוא מוקדם מ"מ מקרי פסול שהרי כשבא לב"ד ונכתב עליו שניתן לגבות מזמן שני היה בגדר שטר שנמחל שעבודו ולהכי נקט פסולין וא"כ מיושבי' כל הקושיות דהקושיא תיפוק ליה דהו"ל מוקדם דליומא אוחרא כבר מוכח דבכה"ג מקרי נמחל שעבודו מדנקט פסולין לגמרי ולא מהני כתיבת המלוה עליו מוכח דנמחל שעבודו ודאי פסול ולא קשה מאי פריך בפרק איזהו נשך מזמן שני מיהא ליגבי הא נמחל שעבודו דודאי אפילו בכה"ג הו"ל מוקדם כשבאו עדים שהקדימו הזמן ובכה"ג הו"ל למיגבי מזמן שני וא"כ אפילו בלא כתיבת המלוה יגבה מזמן שני עכ"פ ומשני גזירה שמא יגבה כו' וקשה לפי האמת יכתוב עליו המלוה אלא ודאי לא מתכשר בהכי דאינו כשר בשביל זה די"ל שפרעו וחזר ולוה בו ולהכי צייר הרמב"ם שגם בזה פסול משום שנמחל שעבודו ויש מציאות מוקדם בזה אם יכתוב עליו ששטר זה מוקדם זמנו נפרש שנפרע וחזר ולוה בו ואין לומר שיהיה המלוה נאמן במיגו דאי בעי שתיק דהא הוה מיגו להוציא וכמו שסיים הרמב"ם בפירוש המשנה אם מודה שהוא מוקדם ולא צייר הרמב"ם גוונא דנמחל שעבודו רק להבין למה פסולין לגמרי אבל קושיית הש"ס דליגבי מזמן שני ודאי קשיא שפיר דהא אם באו עדים לפני בית דין יגבה מזמן שני ואם כן א"ש הקושיא דהכא גם כן דקשה לרמב"ם תקשי מאי קמ"ל ר' יוחנן דנמחל שעבודו הא כן הפירוש במשנה ולפ"ז ניחא ודאי זה באמת קושיית הש"ס דכבר מוכח בהקדים זמנו מקרי נמחל שעבודו אלא ודאי קמ"ל כאן אף ביומו נמי מקרי נמחל שעבודו והוא רבותא אף דהשעבוד אינו חל עד יום המחרת כיון שפרעו נפקע השעבוד דבתר הכי ג"כ שנתבטל השטר לגמרי מאחר דלא אסיק אדעתיה ונתן לו בתורת פרעון כבר נמחל ונפקע כח השטר

גם י"ל במה שהקשו על הרמב"ם מפ' איזהו נשך דפריך מזמן שני מיהא ליגבי הא נמחל שעבודו וי"ל דודאי י"ל הא דאינו חוזר ולוה בו היינו משום דמסתמא נמחל שעבודו אלא דאפשר היה לומר דלא ניחא ללוה שימחול שעבוד השטר דנוח לו שלא יומחל ונותן לו המעות בתורת הלואה לפי שעה ומרויח בזה אם ירצה ללות שנית לא יצטרך פשיטי דספרי מיהו לפי האמת דמוקדם פסול א"כ לא מסיק אדעתיה ללות כלל שהרי יפסל בלינה ויהיה מוקדם ואם היה הדין לגבות מזמן שני א"כ אין דעת הלוה כלל להפקיע השעבוד שהרי יועיל לו ללות שנית ולא הוה נמחל שעבודו כלל רק לפי האמת דלא גבי כלל גם מזמן ראשון

עוד נ"ל ליישב הקושיא הנ"ל שמא מאוחר הוא ונראה דבלאו הכי יש להבין איך ילוה על השטר שלוה בו ופרעו הא עיקר הטעם דמלוה לא גבי מלקוחות משום דאית ליה קלא והכא אם כבר פרעו הרי אפשר ששמעו הלקוחות מן הפירעון וא"כ יכולין לקנות ואיכא פסידא דלקוחות שהרי אחר שנפרע השטר יכולין לקנות. וצ"ל דאם היה הדין דחוזר ולוה בו היו עדי הלואה מפקי לקלא שנית והיה הדין לגבות ממשעבדי מזמן שני דשפיר מפקי לקלא ולכן יש להם ללקוחות ליזהר וא"כ י"ל דכיון דס"ד דלא פרעי ביומי' א"כ כיון דהלקוחות שמעו מן הפירעון לא שייך שיוצא הקול שלוה שנית' בשטר הפרוע דלא סמכי לקוחות על זה כיון דלא פרעו ביומיה א"כ הו"ל מוקדם לא יאמינו שלוה שנית על זה השטר ואף דאפשר שהשטר מאוחר מ"מ מן הסתם אין תולין במאוחר כמ"ש הר"ן בתשובה א"כ אין הלקוחות יראים מהלואה שנית וא"כ פשיטא שאינו לוה בו כיון דהו"ל מוקדם אלא ודאי איירי בפריעה בת יומא דלא הוה מוקדם וא"כ יש ללקוחות לחקור שמא פרע ביומיה אבל אי לא פרעי ביומיה אין הלקוחות סומכין על הקול כלל ואין תולין במאוחר. ובהכי ניחא דקשה מאי קשיא ליה וכי אינו במציאות שיפרע ביומו עד שלא הוצרך ר' יוחנן להשמיענו שאינו חוזר ולוה בו ולפ"ז ניחא דבס"ד ס"ל כיון דרחוק במציאות אין הלקוחות סומכין על הקול ליזהר בו כיון דרחוק במציאות הוא ושני דאף דלא פרעי מ"מ אינו רק שאינו שכיח כ"כ ויש ללקוחות ליזהר ולכן צריך לטעמא דנמחל שיעבודו ובהכי ניחא מ"ש הש"ך דבמוקדם אם כתב עליו שלא ניתן לגבות רק מזמן שני יכול לגבות כיון שלא נראה פיסולו בב"ד וקשה גם כן מאי פריך תיפוק ליה דהו"ל מוקדם הא נ"מ אם כתב עליו. ולפ"ז י"ל ג"כ כיון דלא מסקי לקוחות אדעתייהו שיכתוב עליו פשיטא לן דלא גבי כיון דאיכא פסידא

עיין בסמ"ע סי' מ"ג ס"ז שכתב במוקדם אין יכול לטעון להד"ם והקשה עליו הש"ך מאי פריך הכא ת"ל דהו"ל מוקדם הא נמחל שעבודו עדיף דיכול לטעון להד"ם. ואפשר ליישב דודאי הא דאינו חוזר ולוה בו אם פרעו בעדים פשיטא דבלא"ה אינו לוה בו שהרי הלוה יביא עדי פירעון וע"כ צריך להלות שנית בפני עדים וא"כ בלא"ה לא יוכל לטעון להד"ם אלא דמשכחת שאין העדים בפנינו להעיד שפרעו א"כ המלוה נאמן במיגו דאי בעי הוה אמר שלא נפרע כלל אלא דזה מיגו להוציא ולא אמרינן וא"כ לא קשיא כלל דהא במוקדם דאין יכול לטעון להד"ם היינו משום שהרי עדים חתומים שהלוהו ועכ"פ הלואה היתה באמת וא"כ בשטר שלוה בו ופרעו אפילו יהיה פסול מטעם מוקדם נמי יוכל לטעון הלוה להד"ם דהא אין עדים על הלואה שנית ואי משום מיגו הא הוה מיגו להוציא ואף דבשטר כתבו דאמרינן מיגו להוציא אי מיפסל משום מוקדם לא הוה שטר כלל שהרי מ"מ כיון שפרעו ופסול לגבות ביה לא מקרי שטר כלל וא"כ אפילו בלא טעמא דנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו ויכול לטעון ג"כ להד"ם אם יודה המלוה שהוא מוקדם לא הוה מיגו כלל וזה ברור ואי אמרינן מיגו להוציא גם בנמחל שעבודו מ"מ מהימן במיגו

בתוס' ד"ה רב כהנא כו' תימא כו' למה נקט הנפק כו'. הקושיא זו עצומה והרי"ף והרמב"ם כתבו ג"כ הנפק. ואפשר ליישב דודאי י"ל שלא לוה כלל ואין לומר דבידו לשעבד עצמו עכשיו מחדש דודאי י"ל שרוצה לעשות קנוניא על הלקוחות כדי שיקנו ממנו ואח"כ יטרוף המלוה אלא דלא. טריף רק מיום המחרת ויכול לשעבד עצמו מחדש. מיהו אם אין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו א"כ י"ל דבהך שטר שנפל חיישינן לאקרי וכתוב וכיון שנכתב שלא כדין אין לו קול א"כ בשלמא אם ישתעבד מחדש כדין אין פסידא ללקוחות שמחוייבין ליזהר דאית ליה קלא ולא יקנו ממנו משא"כ אם יוחזר השטר למלוה זה שנכתב שלא כדין לית לי' קלא א"כ י"ל דמודה בשביל קנוניא משא"כ באית ביה הנפק א"כ בודאי לוה ואין חשש רק שמא פרע מ"מ הלקוחות לא יקנו ממנו כיון דפריעה בת יומא לא שכיחא עד שנתברר להם שנפרע והוציא השטר מתחת ידו ולא מצי למעבד קנוניא. ובהכי ניחא מה שהקשה הרא"ש על הרי"ף שכתב הא דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ולא חיישינן לקנוניא ותמה הרא"ש הא לא חיישינן לקנוניא רק היכא דנפל ואי חיישינן לקנוניא אפילו מלוה עמו יש לחוש. ולפ"ז ניחא דודאי כיון דחזינן דפריך הש"ס לכתחילה היכא כתבינן קשה ג"כ לדברי הרא"ש הא בלא נפל לא חיישי' דילמא דוקא בנפל חיישינן אלא ודאי הקושיא כי היכא דבאיתרע בנפילה חיישינן ה"נ אין לכתוב לכתחילה אלא דקשה גם במלוה עמו יש לחוש. ולפמ"ש לק"מ דבשלמא במלוה עמו אין לחוש לקנוניא שהרי יכול להתחייב מחדש ויצא הקול ולא חיישינן לפסידא דלקוחות דהיה להם ליזהר משא"כ אם כותב בלא מלוה כיון דאין השעבוד חל משעת חתימה אין הקול יוצא ושפיר מצי למעבד קנוניא על הלקוחות וא"ש הכל נכון

עוד אפשר לומר דודאי יש לחוש שמא כתב ללוות ולא לוה ויוציא בשטר זה שלא כדין רק דמהימנינן ליה במיגו דאי בעי יכול לחייב עצמו מחדש. אבל באמת יש לחוש שמא לא לוה ורוצה לעשות קנוניא על הלקוחות אלא דיש לו מיגו דהיה מחייב עצמו מחדש אלא די"ל דהוה מיגו להוציא וא"כ י"ל באיכא הנפק דאיכא חזקת השטר שעדיין לא נפרע וכבר כתבו דבסטראי אמרינן מיגו להוציא כיון דחזקת חיוב מסייע וא"כ י"ל דלהכי צריך הנפק דלא הנפק יש לחוש שמא לא לוה על זה השטר ומשום מיגו לא סמכינן להוציא מן הלקוחות. והא דאמרינן לעיל לאביי אי אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו יחזיר בחייב מודה היינו אי לא ידעינן מקנוניא אבל לפי האמת דחיישינן לקנוניא איכא נמי למיחש לכתב ללוות ולא לוה וקנוניא אלא דאי עדיו בחז"ל לא שייך קנוניא דאין לו עסק בכך כיון שיכול לחייב עצמו מן הדין והרי הוא רוצה שיחזירו ומתחייב ואין לו לחוש שהרי יכול לחייב עצמו אף בכדי לשעבד הלקוחות ובשביל שמתנה עמו שיתן לו חלק ממה שיגבה מ"מ השעבוד אינו שלא כדין משא"כ אי חיישינן לאקרי וכתוב יהיה השעבוד שלא כדין רק שיש לו מיגו ומקרי מיגו להוציא לכן לא סמכינן להחזירו ואם יודה ישתעבד מחדש. מיהו התוס' לשיטתיה דס"ל עדיו בחז"ל א"כ אין לחוש שכתב ללוות ולא לוה אף בלא הנפק כיון דחייב מודה כמו לאביי אבל הרי"ף ורמב"ם שפסקו דלא כאביי צריך הנפק

שם בגמרא ולפשיטי דספרי חייש כו'. קשה לפמ"ש רמ"א בח"מ ס"ס מ"ח דאם חזר ומסרו לו בפני עדים גבי ממשעבדי א"כ קשה אם בשביל פשיטי דספרי הרי יכול לחזור ולמוסרו בפני עדים ולדברי הש"ך ניחא שדעתו דבעינן דוקא אותן עדים א"כ י"ל שאינם כאן אבל לפמ"ש בתומים דלא בעינן דוקא אותן עדים א"כ קשה