מעיני החכמה פד

דמלוה ע"פ אינה נקנה רק במעמד שלשתן וגם אגב לכמה דיעות אינו מועיל בחוב כדאי' בח"מ סי' ס"ו ססכ"ו בהג"ה וא"כ לפמ"ש בב"ק דף פ"ט באם מעידים שגירש ונתן כתובתה והרי היא תחתיו אין אומרין ישלמו כל כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתארמלה או נתגרשה כו' וא"כ אם לא היה כותבין כתובה שלא היתה יכולה למכור א"כ אם יביא הבעל עדי פירעון שפרע לה הכתובה בעודה תחתיו או שהתפיס לה צררי לא יועילו דהוה להו עדות שאי אתה יכול להזימה שאם לא תוכל למכור לא הפסידו לה כלום וגם השובר שתתן לו בעודה תחתיו חשיב עדות שאי"ל שאז לא יתחייבו על ההזמה ולא יועיל עדות פירעון ובזה אפשר ליישב דקשה מאי פריך לקמן ניחוש שמא מכרה הכתובה נוקמה במקום שאין כותבין כתובה ומע"ש לא שייך בכתובה א"כ אי אפשר במכירה כלל. ולפ"ז ניחא דאם במקום שאין כותבין לא מועיל השובר בעודה תחתיו דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה מאחר שאי אפשר במכירה א"כ לא הפסידו לה כלום א"כ לא מועיל עדות השובר כלל. זה י"ל בדרך פלפול אבל קשה באמת לומר דבמקום שאין כותבין כתובה שאינה יכולה למכור לא יועיל שובר משום שאי אתה יכול להזימה ומ"מ י"ל בפשיטות דודאי תועלת הכתובה לידע הזמן לגבות מלקוחות וגם מהרש"א הקשה הא תועיל הכתובה שלא תצטרך לעדי הנומא וגם שלא יוכל לומר אין חת אשתי עיין בחידושינו לכתובות כתבתי ליישב

בא"ד ואין ראיה מכלתיה דשבתאי כו' אי לאו דהוחזק כפרן אפשר לומר דטעמא דהוחזק כפרן צריך שאינו מועיל אפי' יביא עדי פירעון דכל האומר לא לויתי שאומר לא פרעתי דמי. גם י"ל דנ"מ דאף דמעשה ב"ד כמאן דנקט שטרא דמי מ"מ לא עדיף משטרא ויכול לטעון אשתבע לי דלא פרעתיך משא"כ בהוחזק כפרן א"צ שבועה כלל כדאיתא בח"מ סימן ע"ט ס"ח ועל כל פרטי דברי התוס' כאן תמצא באריכות בחדושינו לכתובות ומה שנתחדש לי בס"ד אכתוב

ד' יז ע"ב בתוס' ד"ה הוציאה וא"ת והיכא מצי אמר לא גרשתיך כו' אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת עכ"ל אפשר לומר דמהימנא לומר גרשתני מכח חזקה דאינה מעיזה בפני בעלה אלא די"ל דאיתרע טענתה שהיה לה לשמור הגט אלא די"ל דסמכה על החזקה שתהא נאמנת אלא דאכתי יש לחוש שמא יודה לה הבעל ובטלה החזקה וצ"ל דאם מודה לה הרי הוא נאמן דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה ולפ"ז נראה אם תובעת הכתובה ואומרת גרשתני ובעלה טוען אמת שגרשתיך אבל נתתי לך כתובתך בזה אין להתירה להנשא די"ל שלא גרשה וגם הבעל אינו נאמן הואיל ובידו לגרשה דניחא ליה לומר גרשתיך ונתתי לך כתובתך משא"כ אם יגרשנה עכשיו לא יוכל לטעון שפרע לה הכתובה קודם גירושין דלא ניתנה כתובה לגבות קודם גירושין וא"כ לא תהא נאמנת לינשא וא"כ אם אומר לא גרשתיך אינה נאמנת לומר גרשתני כשתובעת הכתובה דאיתרע טענתה דשמא יודה לה שגירשה רק שפרע הכתובה ולא תהא מותרת לינשא דלא שייך טעמא שבידו לגרשה שחין רוצה להודות בכתובה וכיון שאין לה לסמוך על החזקה איתרע טענתה כשאומרת אבד גיטי. מיהו י"ל דהקושיא לרבי יוחנן דס"ל הטוען לאחר מעשה ב"ד לא אמר כלום קשה שפיר דנאמנת לומר גרשתני ואם יודה לדבריה שגירשה רק שיטעון שפרע לה הכתובה לא יהיה נאמן אף שאין הגט בידה וכיון שמחוייב לשלם גם כשטוען גרשתיך שפיר יש לו להיות נאמן הואיל בידו לגרשה. ובזה מדוייק לשון התוס' בכתובות דנקטו עיקר הקושיא לר"י ע"ש דלרב שפיר י"ל בתבעה הכתובה איתרע טענתה במה שאין הגט בידה דאם יודה לה בעלה לא תהא מותרת להנשא דלא שייך בידה לגרשה מאחר שטוען שפרע לה הכתובה כדפרישית. אלא דקשה לפ"ז מאי פריך משעת הסכנה בליכא עדי גרושין במאי גביה. הא י"ל שפיר דנאמנת לומר גרשתני מכח אינה מעיזה וכיון דשעת הסכנה ליכא ריעותא במה שאין הגט בידה א"כ אם אמרה גרשתני שפיר נאמנת שאין יכולה לשמור הגט. מיהו לפי האמת דצ"ל סברת התוס' דבתבעה כתובה לא שייך אינה מעיזה פריך שפיר

עוד יש לדקדק לרב דמקשינן תוספת מיהו תגבי מאי משני באין שם עדי גירושין מתוך שיכול לומר לא גרשתיך הא י"ל שבאמת פרע לה העיקר וא"כ אן זו מיגו דאם יטעון לא גרשתיך אם תביא עדי גירושין יצטרך לפרוע לה גם העיקר דהוה כאומר לא לויתי דקודם גירושין אינו פורע העיקר והוה כאומר לא פרעתיך אבל באומר נתתי לך כתובתיך נאמן עכ"פ על העיקר כיון שאין הגט בידה וצ"ל שיטעון לא גרשתיך ופרעתי לך קודם גירושין הכתובה ואף דחזקה שאין אדם פורע תוך זמנו מ"מ לא נוכל לחייבו כיון דטוען שלא גרשה וא"כ אם יבאו עדים שגירשה שפיר אהני ליה טענת פרעתי שטעין ואינו מפסיד ע"י זה. ועפ"ז ניחא מאי דלא פריך לר' יוחנן מרשב"ג דמן הסכנה גובה שלא בגט אף בליכא עדי גירושין במאי גביה ולפ"ז ניחא דלר' יוחנן דס"ל דטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום א"כ שפיר י"ל דהכא ודאי מהימן במיגו דלא גרשתיך ואם תביא עדי גירושין בין כך ובין כך ישלם דטוען אחר מעב"ד לא"כ והוה מיגו מעליא א"כ י"ל בודאי הך מיגו דיאמר לא גרשתיך י"ל דלאו מיגו מעליא הוא כיון דאיכא חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף דכתבו התוס' דביש חמוד ממון מעיזה י"ל דמ"מ לא ניחא לה לטעון דבר שתהי' החזקה מסייעתה והוה העזה לגבי בעל לטעון נגד החזקה וניחא ליה לטעון טפי פרעתי אלא דמ"מ כיון דאין הגט בידה שפיר מסייע ליה הך דאין הגט בידה ואומר לא גרשתיך וראיה שאין הגט בידיך וכיון דסברא זו מסייע לבעל שפיר יוכל לטעון לא גרשתיך משא"כ בשעת סכנה ליכא שום סיוע לבעל ממה שאין הגט בידה ולא הוה טענה מעליותא כ"כ לטעון לא גרשתיך כמו בלא סכנה משא"כ לרב דס"ל גט גובה עיקר ולא גביה בלא גט א"כ אם יטעון לא גרשתיך סתמא הרי הוא מפסיד אם תביא עדי גירושין וע"כ צריך לטעון לא גרשתיך ופרעתיך הכתובה קודם גירושין א"כ יהיה טענתו נגד חזקה אלימתא וס"ל דמ"מ הוה מיגו א"כ כ"ש בשעת הסכנה כשטוען על עיקר פרעתי ודנין על העיקר שיש להאמינו במיגו דלא גרשתיך שאין צריך לטעון פרעתי כלל כשיטעון לא גרשתיך דממנ"פ אם יבאו עדי גירושין כיון דמיירי נמי בעיקר לחוד א"כ אינו מפסיד כלל ע"י כן דלעולם יצטרך לפרוע העיקר ע"י גירושין מן הסכנה דליכא גט א"כ אינו מפסיד כלל וא"צ לטעון נגד החזקה כ"ש דהוה מיגו מעלייתא טפי ופריך שפיר במאי גביה. ובהכי ניחא מה שהרמב"ם השמיט הך דמן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ולפ"ז ניחא דלדידן דקיי"ל כר' יוחנן א"צ לומר כלל חסורי מחסרא ורשב"ג פליג עם ת"ק דת"ק ס"ל דמ"מ בלא עדי גירושין אינה גובה דאהני מיגו כדפרישית ולק"מ והלכה כחכמים ועיין בסמוך

בא"ד אבל לר' יוחנן. עיין בחדושי כתובות ומ"ש בסמוך ליישב. ונראה ליישב עוד דלר' יוחנן י"ל בלא"ה דהתוס' הקשו לעיל בסמוך הא יתחייב בש"כ ותירצו דהוה טענו חטין והודה לו בשעורין ובחדושי כתובות הקשתי דהא ע"כ ס"ל להתוס' הטעם משום מחילה א"כ לפמ"ש התוס' בריש הכותב דמזונות מקרי דשלב"ל א"כ קשה הא במזונות לא מהני מחילה וצ"ל באמת דלא נקט לא יפרעו אלא דמתפרנסת עד כדי כתובתה וא"צ לפרוע בפעם א' וא"כ י"ל שפיר דבהא בשעת הסכנה כיון שקשה לה להביא עדי גירושין תיקנו שיפרע כאחד עפ"י דבריה מיהו לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל א"כ יכול למחול גם כן דשלב"ל וא"צ ליתן כלום א"כ לא שייך לאלם שעבודו שיש לו בחנם כיון דמיגו מעליא לפטורי מן הממון לגמרי עוד נ"ל דיש להבין איך נאמן במיגו דלא גרשתיך הא אמרינן במודה במקצת במיגו דכופר הכל דלא הוה מיגו דחזקה אין אדם מעיז רק אשתמוטי קמשתמיט וא"כ אם טוען פרעתי ליכא העזה די"ל אישתמוטי משא"כ לטעון לא גרשתיך ודאי הוה העזה וניחא ליה טפי לטעון פרעתי מיהו לרב ניחא דטענה שטוען עכשיו גריעא טובא דטעין אבד שוברי הא לרב אין כותבין שובר וקיי"ל דאין אדם פורע תוך זמנו הלואי שיפרע בזמנו וא"כ כ"ש כשאין הכתובה בידה שלא יפרע שהרי א"צ ליפרע ושמא לא תמצא הכתובה לעולם ויאכל הלה וחדי א"כ זהו ודאי טענה גריעא טובא שפרע שלא ע"פ כתובה וא"כ טענה דלא גרשתיך טענה מעלייתא טפי מיהו לר' יוחנן שפיר י"ל דודאי טענה דלא גרשתיך מקרי העזה טפי מטענת פירעון דעל פירעון י"ל אשתמוטי אבל להכחיש הגירושין הוה העזה טפי ואין מועיל המיגו אלא דמ"מ ס"ל לר"י דיכול לטעון לא גרשתיך מאחר שיש סיוע מה שאין הגט בידה וא"כ ממילא א"ש בשעת סכנה מקרי לא גרשתיך העזה אבל טענה זו שפרע אינה העזה כ"כ ואין לומר דמ"מ איך פרע בלא כתובה דלר' יוחנן כותבין שובר ושפיר פורע אם אמרה שאין הכתובה בידה משא"כ לרב דמיגו דלא גרשתיך מהני אפי' בטענה גרועה כשיטעון שפרע ע"פ שובר במקום שלא היה צריך לפרוע כלל כ"ש משמע ליה בליכא עדי גירושין בשעת סכנה על עיקר כתובה שאין טענתו גרועה כ"כ אע"ג דלא גרשתיך מקרי העזה טפי דבשעת סכנה לענין עיקר לא גרע טענתו דע"כ צריך לפרוע עפ"י עדי גירושין מ"מ פשיטא לן כיון דאפי' בטענה שהיא נגד חזקה נאמן במיגו לא שייך לאלומה כחה לבטל מיגו שלו

בתוס' ד"ה אלמנה מן הארוסין כו' וא"ת אלמנה מן הנשואין ובמקום שאין כותבין כו' עכ"ל נראה ליישב דבאלמנה מן הנשואין י"ל דפשיטא לי' במקום שאין כותבין לא מצי טעין פרעתי דהא בפ' אלמנה ניזונת דף צ"ו מסיק דנכסי בחזקת אלמנה קיימי אלא שהתוס' חילקו שם דדוקא לענין מזונות בחזקת אלמנה קיימי וא"כ פשיטא לן אפי' אם יהיו נאמנים לטעון פרעתי על הכתובה מ"מ לענין מזונות נכסים בחזקתה קיימי א"כ אם יטענו פרעתי על הכתובה תתבע מזונות מאחר שלדבריהם לא נפרעה הכתובה מגיע לה מזונות ואף דתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות מ"מ בתחילה מאחר שטוענין פרעתי ואינה תובעת כלל הכתובה אם לא ירצו ליתן לה הכתובה יתנו לה מזונות וא"כ י"ל כהך דלקמן דף ק"י בב"ח אמר אביכם השביח והיתומים אומרים אנו השבחנו דארעא ק דלגוביינא קיימא בחזקת ב"ח קאי וא"כ כאן נמי כיון דע"כ נכסים בחזקתה לענין מזונות ממילא אם רוצה לגבות הכתובה שפיר י"ל דלא מועיל טענתם לטעון פרעתי משא"כ באלמנה מן האירוסין פריך שפיר וא"ש

עוד נ"ל דודאי י"ל היכא דאיתרע טענתייהו דיתמי שפיר י"ל דלא מהימני לטעון פרעתי וא"כ י"ל ודאי שיטענו פרעתי בלי ראיה א"א דאם פרעו היה להם לכתוב שובר אלא די"ל אם יהיו נאמנים לטעון פרעתי א"כ אין צריכים לשובר וא"כ משום פירעון לא איתרע טענתייהו מיהו לענין מזונות כיין דנכסי בחזקת אלמנה קיימי א"כ אף שטוענין שפרעו הכתובה מ"מ