מעיני החכמה פג

למקח קיום והלוקח הו"ל לאסוקי אדעתיה שיקנה קנין המועיל דקל לפירותיו. ועפ"ז אפשר לפרש הכא סמכא דעתיה היינו דסמכא דעתיה דלוקח שלפי מחשבתו קנה קנין גמור ולא הו"ל לאסוקי דעתיה שאין הקרקע שלו משא"כ בהך דמה שאירש מאבא גם הלוקח ידע בריעותא שבמכר זה וצ"ע

בתוס' ד"ה מה כו' ולא נהירא מכח דאיזהו נשך. עמ"ש ע"ב ליישב דברי הרמב"ם

ד' טז ע"ב גמרא מסתברא מילתא דרב בשדה סתם. וקשה לדעת הרמב"ם והובא בח"מ סימן רמ"א סעיף ד' דצריך לסיים הממכר ואם אמר קרקע מנכסי נתונה לך מקרי דבר שאינו מסויים ולא קנה א"כ קשה איך קנה בשדה סתם הא הו"ל דבר שאינו מסויים. ואפשר לומר דשם הוא משום דיכול לדחותו לכל שדה שירצה לכן לא קנה כלום ולא יבורר המכר לעולם משא"כ שדה סתם שיבורר מה שיקנה. דהתם יוכל לדחותו שלא יבורר לו לעולם משא"כ הכא יבורר אח"כ אלא שעתה אינו מבורר וכיון דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהני מה שיבורר אח"כ. עיין בתשובות חות יאיר שהקשה בשם הרב מהר"ם על הרמב"ם שפסק וכן בש"ע סימן שע"ג בהכיר בה שאינה שלו ולקחה דאין לו שבח והקרן גובה מנכסים משועבדים והקשה דבפ' איזהו נשך גבי פרדיסא קאמר דזוזי כמלוה ע"פ דמי דלא ניתן ליכתב ופריך מברייתא דלשבח קרקעות דגובה את הקרן מנכסים משועבדי' הא לא ניתן ליכתב ומשני התם בין למ"ד ניחא ליה דלא לקרייה גזלנא בין למ"ד ניחא ליה דליקום בהימנותיה מפייס ליה ומוקים לשטרא הכא לאברוחי קמכוין שטרא מקיים ליה וא"כ בהכיר בה שכתבו התוס' לעיל וכ"כ רמ"א דבהכיר בה לא שייך דניחא ליה דליקום בהימנותיה וא"כ תקשי איך יגבה הקרן ממשעבדי הא לא ניתן ליכתב ועיין בתומים מ"ש בזה. ונראה ליישב דיש להבין מאי פריך הא לא ניתן ליכתב הא השטר נכתב על המכירה ועל האחריות ג"כ אף אם תהיה המכירה קיימת והיינו כשיגבה ב"ח וא"כ שפיר ניתן ליכתב לענין האחריות שבו וגם נ"מ אם יקנה אח"כ השדה אף שלא יקחנו לאוקמי קמי לוקח מ"מ עכ"פ אחריותו עליו שגובה ממנו בתורת מה שחייב לו על אחריותו וצ"ל דהקושיא הוא לפום סוגיא דקדושין דף נ' בכולכם ס"ל דקני את וחמור הוא ומתוך שלא קנה זה לא קנה זה וכיון שהשטר בטל לענין גוף השדה יהיה בטל ג"כ לענין האחריות שבו וא"כ ממילא בהכיר בה שאינה שלו דאמרינן אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשם פקדון א"כ כל תכלית כונת השטר אינו רק בשביל האחריות ושפיר מהני האחריות שהרי לא נכתב בשביל גוף הקרקע כלל וזה לפי שיטת הרמב"ם שפוסק בהך דאחריות בקדושין דאינן מקודשות באמר כולכם וכתב הר"ן שם דאף דקיי"ל בקני את וחמור קני מחצה היינו משום שאין החמור מעכב כבר קנין משא"כ בהך דכולכם ע"ש וא"ש. ובאמת יש לומר בפשיטות הך סברא דודאי י"ל דמ"מ האחריות שכתב הוא קיים אלא דכיון דעיקרו הוא על שם המכר אמרינן דלא ניתן ליכתב וא"כ בהכיר בה שאינה שלו שהמעות הם פקדון א"כ עיקר השטר לא נכתב רק על המעות ושפיר הוה מלוה בשטר

עוד י"ל דבלא"ה יש להבין מאי פריך מהך דלשבח קרקעות דהא איתא ב"ב דף מ"ב דמוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי וא"כ קשה דל שטרא מהכא לא יהא אלא מכירה בעדים גבי נמי ממשעבדי וצ"ל דשם מפרש טעמא דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף משא"כ במכירה וא"כ י"ל דגם התם עביד בצינעה משום הא גופא דהרי הגזלן יודע שהקרקע אינה שלו וא"כ עביד בצינעא שלא יצא הקול ויהיה זילי נכסי וא"כ י"ל בהכיר בה שאינה שלו דקיי"ל כרב דמעות פקדון ופריך נימא ליה לשם פקדון סבר לא מקבל מיניה ויש להבין הא גם עתה אדם יודע שקרקע אין לו וא"כ איך מקבל ממנו שהרי יודע שהוא לשם פקדון וצ"ל דסבר לשם מתנה נותן לו וא"כ לא עביד בצינעא רק בפרהסיא דסובר שלא יהיה שעבוד כלל ואנן אמרינן דלשם פקדון יהיב ליה וא"כ אית ליה קלא ושפיר גבי ממשעבדי דלא גרע ממוכר שדהו בעדים: ועוד נ"ל דהא יש להבין מאי מדמי להך דפרדיסא הא בפרדיסא אין כאן שיעבוד דאף שכותב לו שטר הרי הוא אנוס וגם השעבוד הוא באונס שהרי לא חפץ ליקח המעות כלל ואין כאן שיעבוד כיון שהוא אנוס משא"כ בהך דלשבח קרקעות שנטל המעות מדעתו א"כ לא גרע ממוכר שדהו בעדים דגבי ממשעבדי לכן י"ל דעל הקרן פשיטא ליה דגבי ממשעבדי דדל שטרא מהכא אפי' מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ועיקר הקושיא הוא על השבח דהוא נוטל יותר ממעות שנתן ובמה נשתעבד לו על השבח ס"ל דהיינו ע"פ השטר שנתן לו אף דלא פירש השבח הא קיי"ל אחריות ט"ס הוא וא"כ בשטרו נשתעבד גם על השבח וא"כ אי ליתא לשטרא דנהי דגבי הקרן ממשעבדי מ"מ במה יטרוף השבח אפילו מבני חורין דלא נשתעבד על השבח רק בשטר אבל בע"פ לא משתעבד ליתן לו יותר ממה שקיבל ממנו וע"כ הוא בכח השטר א"כ פריך שפיר הא לא ניתן ליכתב וא"כ בהכיר בה שאינה שלו שאינו גובה רק הקרן שפיר י"ל דגבי ממשעבדי דמשום הקרן לחוד לא גרע ממוכר שדהו בעדים ולפ"ז צ"ל דלא טריף השבח ממשעבדי רק בשטר אבל בע"פ לא נשתעבד על השבח במוכר שדהו בעדים והפוסקים לא חילקו בזה

בפירש"י ד"ה כל מעשה ב"ד כו' אלמא כיון דליכא למיחש שמא לא לוה שהרי אין מקיימין כו'. דברי רש"י תמוהים לכאורה דהא אדרבה קיי"ל מקיימין שטר שלא בפני בע"ד כדאפסיקא הילכתא שם בפ' הגוזל אלא דרש"י פירש שם דאם ביקשו לילך למדינת הים והתוס' הקשו דא"כ אמאי נקט קיום שטר. ואפשר לומר דקיום שטר קמ"ל דבעלמא אם עדים רוצים לילך הוא ברי הזיקא משא"כ בשטר לרב לשיטתיה אם יודה הלוה שכתבו ס"ל דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וא"כ כיון שיש לו עדים מסתמא לא יכפור הלוה וגם אפשר לקיימו משאר שטרות אף אם ילכו העדים ונראה דרש"י ס"ל הא דמקיימין השטר שלא בפני בע"ד הטעם הוא כמ"ש התוס' דקיום שטרות דרבנן וא"כ י"ל דרש"י ס"ל דלא הקילו רק כשעדי השטר עצמן מקיימין השטר דהוה קיום ברור אבל אם מקיימין אותו משני שטרות דהקיום בזה אינו רק קיום דרבנן וכמ"ש הש"ך בסי' כ"ט ס"ק י"ג א"כ תרי קילי לא מקילין ובעינן בפניו עכ"פ ודוקא ע"פ עדי השטר עצמן שהוא קיום ברור וכן נראה מלשון רש"י שם משא"כ במקיימין ע"פ עדי הכרת החתימה ס"ל לרש"י דלאו קיום ברור הוא דאפשר דטעו בדמיון הכתב ובעינן בפניו והשתא י"ל דס"ל לרש"י דאי מקיימין שלא בפניו חיישי' לכתב ללות ולא לוה אלא דאם הקיום עפ"י עדי השטר עצמן כיון דקיי"ל אין כותבין שטר ללוה עד שיהיה מלוה עמו רק בנפל חיישינן לאקרי וכתוב וס"ל לרש"י פי' אקרי וכתוב אינו שטעו העדים שמותר לכתוב שמסתמא העדים גמורים דאל"כ נימא בנמצא שטר א' יהיו כל שטרות שחתומים עדים הללו פסולין כיון דלא יטעו שאין לכתוב שטר למלוה עד שיהיה הלוה עמו אלא ודאי לא אמרינן רק שטעו העדים בזה השטר שחשבו שיתן המעות מיד וכדומה וא"כ ממה נפשך אם יתקיים ע"י עדים החתומים בשטר א"כ הרי העדים ידעו שהשטר פסול וע"כ עפ"י עדים אחרים א"כ ממילא אין מקיימין שלא בפני הלוה ולא יש חששא דכתב ללות ולפ"ז למאי דמשמע לעיל דבעי למימר דשמואל ס"ל כאביי דעדיו בחז"ל א"כ העדים יכולין לכתוב בלא מלוה א"כ ע"כ צ"ל דס"ל דאין מקיימין שלא בפני בע"ד דאל"כ יש לחוש לכתב ללות ולא לוה כיון דאיתרע בנפילה לפי שיטת רש"י אפילו בא ליד מלוה. ועיין מ"ש לקמן ליישב דעת הרי"ף שסובר דבהקנאה נמי בעינן מטי לידיה והביא ראיה מהך דפ' מי שמת בנמצא דייתיקי קשורה על ירכו אעפ"י שקנו מידו אינו כלום וכולם השיגו עליו משמעתין דהא בעי למימר דשמואל ס"ל עדיו בחז"ל ואפ"ה ס"ל דיחזיר וע"כ באין הלוה מודה דבמודה א"צ שטר הקנאה לכן דחו דברי הרי"ף וכבר כתבתי ליישב לקמן וגם בכתבים ישינים לנכון. ובאמת י"ל בפשיטות מנ"ל שהקנה לו מיד שמא התנה שלא יקנה רק כשימטי לידיה וצ"ל דאי לא אמרינן עדיו בחז"ל אין הלקוחות נמנעים ליקח מספיקא כיון שאינו ברור שילוה לו כמו שמצינו בכה"ג בשבח מאחר שאינו ברור שילוה לו לכן אין לעדים לכתוב רק בהקנה בלא תנאי בפרט לשמואל לשיטתיה דס"ל שעבודא לאו דאורייתא א"כ לא גבי רק משום נעילת דלת וא"כ אי אמרינן עדיו בחז"ל צ"ל שהוא תקנה קבועה משא"כ אי לא אמרינן עדיו בחז"ל אין כאן תקנה רק לגבות משום נעילת דלת א"כ מספיקא לא יפסידו הלקוחות שיצטרכו למנוע מליקת לכן אפי' קנין על תנאי לא מהני לגבות מלקוחות לכן צריך קנין בהחלט וזה דוקא בהלואה משא"כ במקנה לו מתנה ודאי יכול להקנות על תנאי ואין לומר שמא ימכור אח"כ לאחר דודאי כיון שיצא הקול שהקנה לו כשימטי לידיה פשיטא שאין לחוש לתקנת השני שהרי ידע מן התנאי ואיך יקנה שמא למחר ימסור לשני אבל בהלואה לא יחושו הלקוחות שמא ילוה למחר דשמא לא יצטרך או שמא כבר קרע השטר ולא השההו אצלו פן ימצאנו המלוה א"כ ממילא שם יש לחוש שמא התנה שלא יזכה מיד משא"כ הכא בשטר הלואה אפי' על התנאי לא כתבינן דיש לחוש לפסידא דלקוחות ואי ס"ל לשמואל עדיו בחז"ל פשיטא שאין לחוש שהתנה בקנין דלימטי לידיה דהפוכי מטרתא ל"ל הקנין כלל שהרי גם בלא קנין במטי לידיה קנה אלא ודאי לא התנה כלום וא"כ במתנה יש לחוש שהתנה שלא יקנה רק כשיבא לידו או דמסתמא כפירושו שמחזיקו בידו שדעתו שיהיה הברירה בידו דלא מסתבר כלל שאם נמצא לאחד שטר קנין בידו שיוציא ממנו בע"כ דהא באמת יכול לומר שתנאי היה כיון שהוא בידו א"כ ממילא א"צ להתנות כלל כיון שהוא בידו ודוקא בהלואה שאין יכולין לכתוב רק כשיקנה מיד בלא תנאי

בתוס' ד"ה בשטרי חלטאתא כו' תימא שטרי אדרכתא כו'. אפשר ליישב למאי דמסיק הא דלא אמרינן מקרע הוה קרע ליה די"ל אישתמוטי קמשתמיט אי נמי אפשיטי דספרי זייר ליה ופרש"י שעל הלוה ליתן שכר סופר א"כ י"ל בשטר אדרכתא דהמלוה נותן שכר כדאיתא בסמ"ע סימן ק"ו וא"כ להך טעמא אין לחוש לפירעון בשטר אדרכתא דכיון דבשטר אדרכתא כבר קרעו לשט"ח א"כ מסתמא כבר נתחשב על פשיטי דספרי וקאמר להך טעמא לא ניחוש לפירעון

סוגיא דטוען אחר מעב"ד שייך אחר ענין דלעיל במוצא שט"ח ולקמן מבואר ששייך בענין

ד' יז ע"א בתוס' ד"ה הטוען בסוגיא זו. כבר הארכתי בחדושי כתובות ע"ש וינעם לך ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש וא"ת למה כותבין כתובה. ואפשר ליישב דתיקנו כתובה לפמ"ש התוספות לקמן דף כ' דלא תיקנו מע"ש בכתובה וא"כ לא תוכל למכור הכתובה בלא שטר