מעיני החכמה פא

לא חיישינן שאם נ"ח עליו אפילו דבר מועט היה נזהר בו רק אפשיטי דספרי זייר ליה שאינו מגוף החוב. גם אפשר לומר דהיכא דחייב לו עכ"פ מקצת בודאי אם כן הו"ל כמו לעיל בשנים אדוקין דחשבינן ליה בחזקת שניהם וכאן נמי מספיקא בפרט לפמ"ש הרמב"ם דאם החזירו מוחזר. א"כ י"ל נהי דטענינן ללקוחות פרעון וקנוניא מ"מ אם המלוה ודאי במקצת והלקוחות הם ספק י"ל דדמי לספק ויבם בנכסי סבא כיון דמקצת ודאי יש לו לטרוף והספק הוא על הנשאר א"כ אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דעכ"פ המקצת ודאי שלו ואין לדון על המקצת ועמ"ש בריש מכילתין על קושיית התוס' מחציה שלי דלא דמי לכאן. ואכתי קשה קצת דאמרינן אפשיטי דספרי זייר ליה אמאי לא יתחייב הלוה ליתן לו עכ"פ דמי פשיטי דספרי וע"כ אידך טעמא עיקר דמשתמיט ליה וא"כ ל"ל טעמא דאפשיטי דספרי ואפשר דפטור נמי מפשיטי דספרי דהוה כמו טענו חיטין והודה לו בשעורין דפטור אף מדמי שעורין. גם אפשר כיון דפשיטי דספרי אין השטר עליהם י"ל דסגי בטעמא דמשתמיט ליה לפטרו גם מפשיטי דספרי רק על זה לא סגי בהך טעמא לפטרו ממה שהוחזק חייב בשטר לכן הוצרך לשני הטעמים. ולכאורה קשה עוד דנהי דאמרינן טעמא דמקרע הוה קרע ליה היינו דוקא לענין פרעון ואכתי קשה נימא כיון דנפל איתרע ומחל לו השטר ואין זו סברא רחוקה דהא לענין פורע חובו של חבירו איתא נמי להאי טעמא דאמר מפייסנא ליה ומחיל לי וא"כ לא שייך דמקרע קרע לי' שאם מוחל לו בחנם אין נוגש עליו שיחזיר לו שטרו אפשר לסייע מזה דעת הירושלמי דלא מהני מחילה בשטר כמ"ש בש"ך ח"מ סימן רמ"א וא"כ אין לחוש למחילה אם היה השטר בידו לא היה מועיל ואם מחל לו בקנין ודאי נוח לו להוציא השטר מתחת ידו

בפרש"י ד"ה לפירעון כו' שמא פרעו כו' ומן הלוה נפל. כבר כתבתי דדברי רש"י תמוהים דהא לקמן דף ט"ז ע"ב יהיב טעמא דאפשיטי דספרי זייר ליה או דמשתמיט מיניה א"כ משמע דעיקר חששא כיון שכבר נפרע לא נזהר בו המלוה ומן המלוה נפל ואיך פירש"י דמן הלוה נפל ונראה דמשמע ליה לרש"י דלעיל דף ז' גבי שנים אדוקין בשטר דמלוה אומר ממני נפל ומצאתיו משמע דאם ממנו נפל גובה וקשה הא אפילו נפל מיד מלוה הא איתרע בנפילה אלא ודאי אם נפל מן המלוה מוקמינן ליה בחזקת המלוה ואם כן ע"כ הא דחיישינן הכא היינו משום דשמא מן הלוה נפל. והא דמפרש לקמן אפשיטי דספרי זייר ליה י"ל דודאי הך סברא צריכא אפילו מן הלוה נפל כמ"ש לעיל דהלוה אינו ירא שיפול ממנו רק שחושש שמא יבא ליד המלוה דאחר לא יגבה ממנו וכשרואה שהמלוה איש אמונים הוא אינו נזהר כלל בשטרו ולכן קאמר בש"ס דאפשיטי דספרי זייר ליה ואח"כ מחזירו ללוה א"כ מזה רואה הלוה כי איש אמונים הוא שלא תבעו שנית בשטר ההוא לכן אינו נזהר בו וא"כ דא ודא אחת הוא אבל אם ידעינן שנפל מן המלוה יש להחזירו למלוה

בא"ד לטרוף את הלקוחות שלקחו כו' שלא באחריות כו' עכ"ל כבר כתבתי דקשה מנ"ל לרש"י דלא שייך קנוניא על לוקח באחריות דהא י"ל דשייך קנוניא גם על לוקח באחריות וכן מצינו ב"ב דף קע"ג בערב לאשה בכתובתה ידור הנאה אף דהערב חוזר עליו מ"מ חיישינן לקנוניא וא"כ קשה טובא מנ"ל לרש"י דחיישינן דוקא על לוקח שלא באחריות ועיין מ"ש בחדושים ישינים ונראה עפ"י פשוטו דקשיא ליה לרש"י כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר הא י"ל דעביד קנוניא על ב"ח מלוה בשטר מאוחר דס"ל לרש"י מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר וא"כ נהי דאין בו אחריות לא גרע ממלוה ע"פ מוקדם ויפקיע מן מלוה בשטר מאוחר אע"כ הכא לא חיישינן לקנוניא רק כשמרויח דהיינו בלוקח שלא באחריות אבל אם ישאר החוב עליו לא חיישינן כולי האי דעביד קנוניא שיחלוק עם המלוה וישאר החוב כולו עליו דכיון דחששא דפירעון בלא"ה רחוקה היא לא חיישינן כולי האי וא"כ אין לחוש שמא חייב לו מלוה בשטר מאוחר דא"כ ישאר החוב עליו אלא ע"כ עיקר החששא שיעשה קנוניא על לוקח שלא באחריות. וא"ת לפ"ז הא דאמרינן לעיל שמא כתב ללוות ולא לוה תקשי נמי כי אין בו אחריות ניחוש נמי שכתב ללוות ולא לוה ויפסיד ב"ח מאוחר בשטר. י"ל דלא קשיא כלל דלהא לא חיישינן דהא אין רוצה ללוות בשטר זה דשמעי רבנן ומפסדי ליה אלא כיון דאיכא רווחא כדאמרינן לקמן דף י"ז מינח ניחא ליה דטריף לקוחות מניסן ועד תשרי אבל שילוה שלא באחריות בשביל קדימת הזמן ודאי לא עביד ודברי רש"י נכונים

בתוס' ד"ה היינו טעמא כו' תימא כו' וכבר נמחל שעבודו ועתה רוצה לחזור וללות בו כו' עכ"ל. אפשר לומר נהי דחיישינן לפירעון היינו כדאמר לקמן דאפשיטי דספרי זייר ליה מ"מ מסתמא פורעו בעדים שלא יכפור המלוה וא"כ אין ללוה מורא אלא דמ"מ חיישינן לקנוניא שיטרוף מלקוחות טרם יבאו עדים ואף אם יבאו עדים אח"כ שנפרע בפניהם יכול המלוה לטעון סטראי נינהו דנהי דבסטראי איתרע שטרא לפי דעת התוס' דלא מגבינן ביה ואי תפיס לא מפקינן מיניה א"כ כשיגבה מלוקח אף אם יבאו עדי' לא יוציאו ממנו עוד אבל לחוש שפורעו בינו לבין עצמו לא חיישי' וא"כ ל"ל שרוצה ללות בו דמסתמא פרעו בפני עדים א"כ ודאי לא ילוה לו שהרי כשיביא עדים על הפירעון לא יוציא מן הלוה דאיתרע שטרא

דף יג ע"ב בתוס' ד"ה. הא כו'. וקשה דאפילו יש בו כו' עכ"ל. אפשר לומר דמודה המלוה שנפרע רק שטוען סטראי נינהו וכיון שאין עדים שקיבל נאמן במיגו דאי בעי הוה אמר להד"ם. אלא דכתבו הפוסקים דהוה מיגו להוציא רק בשטר אמרי' מיגו אפילו להוציא וכמ"ש בש"ך בכללי מיגו וא"כ הכא דנפל איתרע לא מהימן במיגו דהוה מיגו להוציא משא"כ כשיוחזר לו השטר יהא נאמן במיגו

בא"ד הלכך אפילו יקיימנו יש לחוש שמא מזוייף הוא כו'. כן מסקנת התוס' בלוה טוען מזוייף חיישינן שמא יקיימנו ושמא יטרח לזייף וקשה לפ"ז אמאי מהדרינן למלוה כשטוען מזוייף הא מ"מ יש לחוש לפמ"ש בכתובות דף ק"י בשנים שהוציאו שט"ח זע"ז דיכול לומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וא"כ יש לחוש שמא יש ללוה שטר על המלוה וא"כ אפילו אין בו אחריות נכסים אמאי יחזיר דהא בזה השטר יפסול שטרו של המלוה שזמנו מוקדם לזה השטר ע"י שיאמר לו אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני ואפילו לרבנן דס"ל שם זה היה פיקח שעשה כדי למשכנו כיון דכאן מיירי שאין בו אחריות ולר"מ לא גבי בו כלל א"כ לא שייך כדי למשכנו דהא אינו גובה בו וגם יש חילוק בין אתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא. וצ"ל כיון שאין הלוה טוען כן לא חיישינן להכי מיהו אי חיישינן לקנוניא י"ל אף שאין הלוה טוען כן מ"מ יש לחוש שמא יש ללוה שטר על המלוה ומכרו לאחר וכשיוציא האחר שטרו יוציא המלוה שטר שכנגדו ויפסל שטרו של זה מיהו שמואל לא חייש לפירעון ולקנוניא. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' לא אמר באין חייב מודה לא חיישינן לקנוניא מאי קנוניא שייך כשאינו גובה ממשועבדים ולפ"ז ניחא די"ל דחיישינן שיפסיד שטרו של חבירו

מכאן עד סוף הסוגיא כתוב בכתבים ישינים ובסוגיא דשבח יחדתי קונטרס על סימן קט"ו ושם מובא כל דבר הקשה ומשם תדרשנו

ד' טו ע"ב גמרא הכיר בה שאינה שלו כו'. ושמואל אמר מעות מתנה. ויש לדקדק דאי לשם מתנה נתן לו למה נטל שטר ממנו כיון דנתכוין למתנה. וצ"ל דמשום דאי לא יקח שטר ירגיש שלשם מתנה נתן לו וכסיפא ליה מילתא ולפ"ז אפשר דמ"מ אח"כ צריך להחזיר לו שכר סופר עכ"פ דע"ז לא איכא הוכחה שנתן לו דשמא לא נתן לו רק המותר ופשיטי דספרי יחזיר לו ועפ"ז אפשר ליישב הא דאמר רבא בהכיר בה שאינו שלו יש לו מעות וקשה הא קיי"ל כשמואל בדיני ודייקו מזה דבהא הלכתא כרב. ולפ"ז אפשר לומר דבלא"ה קשה כיון שזה טוען ברי שלא נתן לו לשם מתנה איך יחזיק בשלו כיון שאין יודע בעצמו אם נתן לו לשם מתנה. וצ"ל כיון דקיי"ל ברי ושמא לאו ברי עדיף אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה וא"ל להחזיר המעות מיהו אם צריך להחזיר לו פשיטי דספרי א"כ מקרי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא כיון שאין יודע להכחישו והוה ליה מתוך שאיל"מ ואף דכאן לא הו"ל למידע מ"מ כאן שבא להחזיק בשל חבירו בלי טענה מבוררת י"ל דגרע ממידי דלא הו"ל למידע אלא דשמואל לשיטתיה לא ס"ל מתוך שאיל"מ א"כ רבא לשיטתי' דס"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מתוך שאין יכול לישבע משלם צריך להחזיר לו המעות ממילא כן י"ל בדרך פלפול

בגמ' בעא מיניה שמואל מרב חזר ולקחה כו'. מה מכר ראשון לשני כו'. משמע שקנאו מתחילה ע"ד כן שיחזור ויקחנה. ולכאורה קשה למה לא אמר בפשיטות שקונה אותה עכשיו בשביל הלוקח מטעמי דפריש בש"ס דלא נקרייה גזלנא או דליקו בהימנותיה ובסוגיא מוכח דעיקר טעמא משום דמעיקרא זבנה ע"ד כן ואפשר לומר דאי משום דעכשיו קונה בשביל הלוקח א"כ הפירות שאכל הלוקח היה צריך להחזיר לו דהא הלוקח לא קני לה עד שלקחה מן הנגזל אבל אי מתחילה מכרה ע"ד כן שיקנה אח"כ א"צ להחזיר הפירות שאכל. מיהו לדידן דקיי"ל דיש לו שבח אע"פ שלא פירש לו את השבח א"כ אין הגזלן יכול לתבוע הפירות דהא מחוייב להחזיר לו מה שיטרוף הנגזל ממנו מיהו לשמואל דס"ל דאין לו שבח שפיר הוה הך נ"מ דאם חזר ולקחה א"צ הלוקח להחזיר לו הפירות שכבר אכלן משא"כ אילו היה קנאה עכשיו בשביל הלוקח היה צריך להחזיר פירות שכבר אכלן עמ"ש לקמן בתוס'. אלא דיש לדקדק דאיך קונה הפירות שכבר אכלן הלוקח שיכול הנגזל לטרוף מן הלוקח וכיון דהפירות אינן בעין הוה להו כמלוה אצל הלוקח ומלוה ע"פ אי אפשר להקנותו אלא במעמד שלשתן וכיון דכאן נתכוין להעמידה ביד לוקח לא שייך מע"ש שהרי אין דעת הגזלן שיחזירם לו הלוקח וכיון שלא קנה הגזלן פירות שאכל הלוקח א"כ גם הקרקע לא יקנה דהו"ל קני את וחמור כיון שלא קנה הפירות לא יקנה גם הגוף לדעת הפוסקים בהקנה דבר שאינו נקנה בקנין עם דבר הנקנה שלא קנה גם שניהם וצ"ל שפירש לו שימחול ללוקח הפירות שלא יתבעם מן הלוקח ולפ"ז אפשר דדוקא משום שגילה דעתו שימחול ללוקח הפירות אמרינן דניחא ליה למיקם בהימנותיה מדלא התנה שיקנה לו הפירות שאכל הלוקח במע"ש ובזה אפשר ליישב מה שפירש"י דמית לוקח אחר שלקחה ולא פירש דמית לוקח קודם שלקחה כמ"ש התוס' ולפ"ז ניחא דכיון דעיקר הגלוי דעת מה שהתנה שימחול הפירות ללוקח אמרינן שפיר דניחא ליה דלא לקריי' גזלנא