מעיני החכמה עב

אפושי פלוגתא לא מפשינן אם נוכל לומר דלא קנה כלל מפרשינן לה כפשטא דלא קנה כלל. אלא דקשה איך נקט א' מושך וא' מנהיג משמע דתרווייהו קנו וצ"ל דמ"מ הוה מוחזק אע"ג דלא קני וטעמא משום מיגו דאי בעי הוה מנהיג וא"כ י"ל הסוגיא הוא לפום הך ס"ד דרבנן ס"ל איפכא לא קני כלל א"כ ע"כ ס"ל דאמרינן מיגו להוציא ולהכי בא' מושך וא' מנהיג קנו שניהם דנאמן במיגו וא"כ שפיר י"ל דחד צד לא קנה כלל דאפושי פלוגתא לא מפשינן. מיהו לפי האמת דקיי"ל דלא אמרינן מיגו להוציא א"כ קשה היכא פסיק ותני א' מושך וא' מנהיג קנו שניהם הא ע"כ ממעט חד דלא קני ולכן צ"ל דודאי כ"א בפני עצמו קונה וא"כ ממילא הברייתא לענין מוחזקין הוא ברשות שניהם כיון דכ"א בפני עצמו קונה וא"כ הרמב"ם לשיטתיה למאי דקיי"ל בב"ב דהלכתא כרב יוסף בזוזי ע"כ דלא אמרינן מיגו להוציא א"כ אפי' נפרש א' מושך וא' מנהיג לענין מוחזקות ע"כ מוכח דעכ"פ קונה בפני עצמו וממעט דחד במקום חבריה לא קני א נקט ר' יהודה לעולם לא קנה וא"כ ממילא גם מוחזק לא הוה וא"ש ולפ"ז נסתר מ"ש לעיל ליישב דברי הרמב"ם דשמואל ס"ל מיגו להוציא ועוד נ"ל ליישב דברי הרמב"ם דודאי י"ל כפשטא דחד צד לא קני כלל אלא דלהך לישנא דממעט הנהגה בגמל א"כ קשה מתני' דנקט סתמא א' רוכב וא' מנהיג מוכח דמנהיג קני בכל בהמות ולא משמע ליה לאוקמה בפרטות דהא לעיל דייק בפשיטות משנים רוכבין דיחלוקו לדמי דאל"כ טמאה למאי חזי א"כ ע"כ ס"ל בפשיטות דמיירי בכל בהמות ולכן ע"כ להך לישנא הנהגה בפני עצמה קונה אף בגמל אבל ודאי אי ממעט משיכה בחמור י"ל דלא קני כלל וא"ש כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם

שם בפרש"י ד"ה ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פלגי והקשו המפרשים מנ"ל לרש"י דילמא חד מינייהו עדיף כדבעיא לעיל וכבר כתבתי דודאי אי רכוב קני ל"ל דמתניתין איירי במנהיג ברגליו כיון דשנים רוכבין הוא כפשוטו ולא איירי במנהיג ברגליו א"כ גם אחד רוכב וא' מנהיג איירי אפי' בלא מנהיג ברגליו אלא דמ"מ י"ל דילמא מנהיג עדיף בתחילת קנין ומתני' איירי לענין מוחזקין כמ"ש התוס' לעיל לכן נראה דרש"י ס"ל תירוץ אחר על קושיית התוס' שהקשו לעיל איך אפשר לומר רכוב עדיף הא במתני' חולקין ולכן י"ל דהכי מיבעיא ליה רכוב עדיף היינו ודאי אם עדיף לענין תחלת קנין מקרי מוחזק ג"כ טפי אלא דמשמע לוה דרכוב עדיף היינו דפשיטא ליה דהרכוב הוא כמו המנהיג ואיכא נמי לספוקי שמא מבטל קנין המנהיג וא"כ בענין תחילת קנין הו"ל רכוב ודאי שלא גרע מן המנהיג והמנהיג ספק שמא נתבטל קנינו לגמרי הוה כמו ספק ויבם בנכסי סבא דאין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ במתניתין שהספק עפ"י טענותיהם והאחד טוען כולה שלי ולא זכה השני מעולם ואינו ודאי כלל רק עפ"י טענתו שהוא קדם ושניהם שוים שהרי לא נודע מי קדם שהרי לדברי המנהיג אין לרכוב כלום ואינו ודאי כלל רק בתחילת קנין י"ל כדפרישית דאין ספק מוציא מידי ודאי. אלא די"ל במה שהקשו התוס' במשנה גבי כולה שלי וחציה שלי נימא אין ספק מוציא מידי ודאי וי"ל דלא מצינו הך סברא רק בספק ויבם שאין שום אחד מוחזק אבל בדבר שאדם מוחזק בו אין להוציא ממנו בסברא זו וא"כ במתני' שניהם מוחזקין בשוה לא שייכא הך סברא דאין ספק מוציא מידי ודאי

ועפ"ז מיושב שפיר דברי רש"י דל"ל דמנהיג עדיף דתקשי מתני' דשניהם שוים ואין לומר דמנהיג לא עדיף רק מספיקא אמרינן דהמנהיג שוה לרכוב בודאי ולכן אם יש ספק שמא המנהיג עדיף יש לו כל הבהמה דליתא כיון דהמנהיג לא תפיס בבהמה כלל ורכוב הוא קנין בפני עצמו א"כ משום ספיקא לא יוציא מן הרכוב דתפיס וע"כ לומר דהטעם דמנהיג עדיף בבירור מן הרכוב וא"כ תקשי מתני' דהמנהיג שוה לרכוב ע"כ איירי במנהיג ברגליו מיהו אי אמרינן רכוב קני א"כ מתני' לא איירי במנהיג ברגליו ומוכח דלא עדיף המנהיג מן הרכוב וא"ש

ד' ט ע"ב הכל מבואר בחדושים ישינים וקצת נוסף אכתוב בפרש"י ד"ה מי שליקט כו' אדם בעלמא. והקשו דאי אמרי' תרי מיגו מצי איירי אפי' בבעל שדה דאי בעי מפקר נכסיה עמ"ש בחדושים ואפשר לומר עוד כיון דדרשי' לא תלקט היינו שלא ילקט לעצמו וא"כ אי אמרינן טובת הנאה ממון אם ליקט בשביל עני הרי מרויח טובת הנאה ומלקט לעצמו מקרי וא"כ י"ל דעולא לשיטתיה דס"ל לקמן דף י"א ע"ב דאגב קרקע הקנה להם א"כ משמע לכאורה דס"ל ט"ה ממון וא"כ אין יכול ללקט כלל משדה שלו מיהו בסוף פרק האיש מקדש ס"ל לעולא גופיה טובת הנאה אינה ממון אלא דמ"מ י"ל הכא לר' אליעזר קיימינן ובפסחים דף מ"ה לחד אוקימתא ס"ל לר"א טובת הנאה ממון וא"כ אין יכול ללקט בשביל אחר ליתן לו דגם זו בכלל להזהיר לעני על שלו ולכן פרש"י שאינו בעל שדה. ועוד אפשר לומר דבשדה שלו לא שייך שיפקיר השדה דאין זו מיגו למאי דמסיק לקמן דד"א של אדם קונות רק בעלמא אבל בשדה דבעה"ב לא תקינו ד' אמות א"כ כשיפקיר השדה לא יוכל לזכות לזה דאם יבאו עניים אחרים תוך ד"א יזכו בטרם שיגביה ואף דגם הוא תוך ד' אמות מ"מ יזכו במה שחוץ לד' אמות או אם עומדים שם עניים אחרים זוכין מיד מטעם ד"א שהרי הוא צריך להפקיר גם הד' אמות דאל"כ לא יצאה השדה מרשותיה שם בגמרא וחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון. קשה לפירש"י פ' משילין דאי אמרינן המגביה מציאה לחבירו לא קני חבירו קני המגביה קשה איך אמר יתננה לעני הא זכה לעצמו לרב ששת התם דס"ל דהמגביה קני. ואי ס"ל דמעשיר לעני מחלוקת א"כ י"ל דלכ"ע מעני לעני קני כדמשמע הכא דמעני לעני דברי הכל זכה לו אם כן גם שם איך יקנה המגביה דס"ל לרב ששת כרגלי הממלא. ואפשר לומר דטעמא דרב ששת משום דס"ל יש ברירה ואמרינן דעתיה מסתמא שאם לא יזכה בשביל חבירו יקנה לעצמו ולכן כיון שלא קנה חבירו זכה לעצמו ורבנן דהכא ס"ל אין ברירה עמ"ש לקמן בתוס'

ד' י ע"א בתוס' ד"ה רב נחמן כו' תימא כו'. אפשר ליישב הגירסא דרב נחמן ס"ל דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו מטעם דהוה תופס לב"ח במקום שחב לאחרים והיינו שאם לא יקנה עבורו יוכל אחר לזכות בו וא"כ י"ל בבא לידו הוברר הדבר למפרע דלא הוה חב לאחרים וקני משעת הגבהה. ובזה היה אפשר ליישב מ"ש רש"י דאדעתיה דהאי אגבהה והקשה מהרש"א הא לא מהני כיון דס"ל מגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, ולפ"ז י"ל דפירש כן לרב נחמן לשיטתיה דס"ל ע"כ אם בא לידו קני למפרע ושפיר אהני טעמא דאדעתא דהאי אגבהה מיהו רש"י גופיה לא פירש כן בפ' משילין וגם בלא"ה רב נחמן ס"ל אין ברירה כדאיתא התם ומ"מ י"ל כיון דלענין לקנות שביתה הוה דרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה ושפיר אהני קנייתו למפרע לענין שביתה דרבנן וזה נכון ליישב הגירסא וא"צ לדחוק כדברי התוס':

ליישב פרש"י דס"ל דשוייה שליח מהני והתוס' הקשו מיימר בר חשו עמ"ש הש"ך בשם הב"ח דרש"י כיון אם עשאו שליח בעדים והש"ך סימן ק"פ השיג דמאי חילוק יש בין בעדים או בלא עדים ונראה דודאי אין חילוק אלא דטעמא דלפירש"י אף דבאמת מהני שוי' שליח מ"מ אם אין עדים שעשאו שליח יכולין הנושים האחרים לומר שאין מאמינין לו וא"כ א"ש הך דיימר בר חשו דלא היו מאמינין לו שנעשה שליח ובחב לאחרים אינו נאמן וא"ש עוד אפשר לומר עפ"י דרך הש"ך שדעתו דשליח בשכר מהני דהוה כמו פועל אלא שזהו דחוק דמה לי בחנם ומ"ל בשכר הא אמרינן פ' השואל דבעלים באמירה משתעבדי ולכן אפשר ליתן טעם אחר כיון דחזינן דהיכא דזוכה לנפשיה בתפיסתו מצי זכי נמי לחבריה ולהכי דייק רש"י שאין יכול לקפוץ מעצמו שאין לו עסק בתפיסה זו וא"כ אם נדר לו שכר על שליחות זה הרי מרויח בתפיסה זו גם לעצמו דתפיס ליה אאגריה ושייך שפיר מיגו דזכי בתפיסה זו לנפשיה זכי נמי בשביל הב"ח ולפ"ז בעינן דוקא שלא נתן לו שכרו עדיין דזוכה בתפיסה לעצמו. ובאמת דבר זה יש לו פנים כיון דהשוכרו חייב לו השכירות שפסק לו משתעבד גם הך ב"ח לדידיה מדרבי נתן וא"כ הוה ממש כאילו חייב לו ולדברי הש"ך גופיה דיוכל לזכות אפי' ביותר ממה שחייב לו במיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ושפיר יכול לתפוס גם בשביל חבירו בפרט לשיטת הש"ך דשעבודא דר' נתן אפי' אית ליה נכסי א"כ שפיר הו"ל ב"ח גמור וזה נשתעבד לו מדר' נתן והוה ב"ח במקצת. ובהכי ניחא הך דיימר בר חשו וא"צ לדחוק דודאי רש"י סתמא קאמר הואיל ולא עשאו שליח. ולפ"ז ניחא דאפילו בסתמא אי שוייה שליח ודאי בסתמא נמי צריך ליתן לו שכר כמ"ש רמ"א בח"מ סימן רס"ד בעושה עמו טובה סתם לא יוכל לומר בחנם עשית עיין ח"מ ס"ס רמ"ו וא"כ בעשאו שליח מסתמא צריך לשלם כרו וא"כ הרי הלוה חייב גם לתופס שכרו מכח שעבודא דר' נתן ולכן מקרי חייב לתופס קצת ושפיר מצי לתפוס וא"כ בהך דיימר בר חשו כיון דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכבר מת הלוה א"כ אין כאן שעבודא דר' נתן וא"כ אינו חייב לתופס כלום דהיורשים אין חייבין כלום אם לא תפס ולכן אף דסתם שליח בשכר הוא מ"מ הרי אינו חייב לתופס כלום ולא מצי למזכי כלל באינו חייב לתופס ואין לומר מ"מ כיון דיכול לתפוס על שכרו נימא מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה אף שאין הלוה חייב לו כלום דהא ליתא דא"כ קשה יתפוס כל אחד דהא כתב רמ"א בסימן רס"ד דאם עשה עמו טובה לא יוכל לומר בחנם עשית א"כ צריך ליתן לו שכר וא"כ י"ל מיגו דזכי נפשיה זכי נמי לחבריה אלא נרא' דאמרי' אדרבה לא תועיל התפיסה ולא יקבל שכר כלל ולא אמרי' הכי אלא בחייב לתופס דאז יכול לתפוס בשביל עצמו בבירור משא"כ שנאמר מכח תפיסה זו יזכה לעצמו במה שמגיע לו שכר עבור תפיסה זו לא אמרינן ולא זכה גם לעצמו רק בלוה חייב לתופס בלא"ה וא"כ י"ל בודאי בשוייה שליח בשכר הרי מתחייב הלוה מדר' נתן על שכרו וחייב הלזה לתופס משא"כ כשבא לתפוס מעצמו. וא"כ א"צ לדחוק כדברי הש"ך דרש"י מיירי בשוייה שליח בשכר אלא דבסתמא כיון דשוייה שליח הרי מן הסתם צריך ליתן לו שכר וא"כ נתחייב לו הלוה מקצת על מה שהוא כנגד השכר מקרי חייב לתופס יכול לתפוס אף יותר משא"כ בהך דיימר בר חשו ליכא שעבודא דר' נתן כדפרישית. ובהכי ניחא מה שקשה לרש"י סוגיא דפ' משילין דרב נחמן ס"ל קנה חבירו ובב"מ ס"ל לא קנה ומאי קושיא הא י"ל שם שוייה שליח ולפ"ז ניחא דשוייה שליח לא מהני רק מטעם מיגו דזכי לנפשיה וא"כ שם ליכא למימר שיזכה לנפשו שיתן לו שכר מלוי דאם השליח זוכה במקצת קונה שביתה אצל השליח ולא הוה כרגלי מי שנתמלאו לו זה נכון וברור. ותמהני על מרן בתומים שמביא ראיה דלא כהש"ך דאף שזוכה במקצת ואינו זוכה בכולה מהא דפר"ת דרב ששת ס"ל קנה חבירו