מעיני החכמה עא

התוס' ועיין בשיטה מקובצת בשם מהר"י כ"ץ דמיירי שתפוס בחצי הטלית וקשה לדבריו משנים רוכבין ליתני רבותא טפי אפי' בחציה שלי מהימן במיגו דכולה שלי והכא ל"ל דתפיס דבבהמה אינו קונה מה שתפוס ולכן צ"ל כמ"ש לעיל במשנה דהוה מיגו בדדמי דסובר ששניהם בהדדי הגביהו א"כ גם כאן י"ל דלא הוה מיגו מיהו למ"ד מיגו להוציא לא אמרי' אם נימא כסברת התוס' דמקרי מיגו להוציא א"כ אפי' טעין חציה שלי שהקנית לי חציה דלא שייך שטוען בדדמי מ"מ הוה מיגו להוציא ולא אמרינן א"כ משמע דגם בסיפא דשניהם רוכבין דומיא דרישא דדוקא בטעין כולה שלי נוטל חצי' אבל אם טעין חצי' שלי אפי' אם הוא בגוונא דרישא שטוען שקנה ממנה חציה נמי אינו נאמן והכא ל"ל דטעין בדדמי וע"כ הטעם משום מיגו להוציא וא"כ ל"ל דמיירי בגוונא דלא קנו ברכיבה ומ"מ הוו מוחזקין דא"כ ליתני רבותא טפי אפי' אחד אומר חציה שלי וגם לא הוה דומיא דא' רוכב וא' מנהיג דבעינן דוקא שיטעון כולה שלי וע"כ צ"ל דשמואל ס"ל דאמרי' מיגו להוציא וגם רישא איירי בטעין שהגביהו שניהם דהוה מיגו בדדמי ושפיר י"ל במתניתין שנים רוכבין שלא קנו ומ"מ הם מוחזקין ומ"מ בטען חציה שלי לא הוה מיגו די"ל שטוען בדדמי משא"כ לדידן דקיי"ל מיגו להוציא לא אמרינן א"כ רישא אפי' טוען טענה שאינה בדדמי אינו נאמן במיגו א"כ ליכא לאוקמה שנים רוכבין שלא קנו גם שניהם דא"כ נאמן בחציה שלי במיגו דכולה שלי וע"כ קמ"ל רכוב קני כסוגיא דלעיל ושפיר פסקו הרי"ף והרמב"ם

שם בתוס' ד"ה מהו דתימא כו' וא"ת כו'. נראה מה שציינו התוס' על התירוץ היינו משום דבקושיא י"ל דקשיא משנים רוכבין וא"כ פריך שפיר רכוב מבעיא אבל לפום שינויא דש"ס דמשני אאחד רכוב ואחד מנהיג וא"כ י"ל דקמ"ל שפיר

דף ט ע"א בגמ' מושך ומנהיג אין רכוב לא. הקשו בתוס' מנ"ל דרכוב לא אטו בכל דוכתי תני כל קנינים עמ"ש בחדושים. ונ"ל עוד עפ"י מה שהקשתי לעיל דקשה לפי האמת היכא פשיט רב יהודה ממתני' דילמא מבעיא רכוב ומנהיג ברגליו במקום מנהיג לחוד אי מבטל קנין המנהיג דבמשנה אינו רק לענין ששניהם מוחזקין ולכן לענ"ד עפ"י דקדוק אחד דשמע משמואל רכוב ומנהיג ולפי הלשון בכל הקנינים הו"ל בלשון פועל שהוא פועל הקנין ולמה שינה ונקט רכוב שהוא לשון פעול וזה יורה על הסברא שכתבתי דעיקר סברת רכוב על שהוא מונהג ומוגבה מן הבהמה הוה כאילו הוא הנהיג הבהמה וזה דקדוק אמתיי וא"כ י"ל דודאי בס"ד משמע ליה דרכוב קנין מצד עצמו מצד שהוא רכוב ומונהג מן הבהמה שפיר י"ל דעדיף ומבטל קנין המנהיג משום דתפיס משא"כ אם נימא דרכוב מצד עצמו אינו קנין ואין קנינו פועל רק ההנהגתו א"כ אינו רק קונה בפועל קנינו הו"ל רוכב שאין הרכיבה רק פועל קנינו ע"י רכיבתו בועט בבהמה כמו שפרש"י כדרך רוכבי סוסים שסתם רוכב מנהיג ברגליו א"כ אין קנינו מתפעל מן הבהמה כלל. ובזה מובן היטב מאי דקשיא לרב יוסף היכא פשיט מר רכוב מיושב ומה שנתחבטו המפורשים הא עיקר הבעי' משום דרכוב תפיס וא"כ איך ס"ד לפשוט רכוב מיושב עמ"ש שם ובמפרשים. אכן לפ"ז פשיטא ליה דמדנקט רכוב משמע ליה שהקנין מצד הרכיבה ואין המוסירה מועלת רק להעדיף קנינו דל"ל דהמוסירה מועלת לכל הקנין דא"כ אין הבהמה פועלת הקנין ולא הו"ל למימר רק דרוכב פועל קנינו משום המוסירה אע"כ דרכוב לבד הוא הקנין והוא פועל הקנין ושפיר מוכח ליה מדנקט דיושב בקרון פטור דע"כ רכיבה אינה קנין וא"כ אין לומר שהמוסירה פועלת הקנין דא"כ לא הו"ל למיתלי הקנין ברכוב ורב יוסף אקשי ליה היכא פשיט מר רכוב מיושב דמשמע דרב יהודה פשיטא ליה ממתני' דרכוב לחודיה לא קנה ולא מדברי שמואל וקשיא ליה הא גופיה אמאי לא יקני הרכוב שתפיס במוסירה אף דשמואל ודאי לא כיון לקנין המוסירה מדנקט רכוב מכל מקום מסתברא שהמוסירה תפעול הקנין ואשמואל גופיה קשה למה לא יקנה הרכוב בשביל המוסירה לחוד אע"כ רכוב קנין מצד עצמו ומוסירה מועלת לבטל קנינו של המנהיג. ומעתה לפ"ז יש ליישב ג"כ דודאי קנין רכוב הוה חדושא טפי מכל קנינים שקנינו מתפעל מן הבהמה ואפשר דמשמע ליה דרכוב גרוע מן מידי דלאו אורחיה כיון שזה קנין משונה שיתפעל ע"י הנהגת הבהמה והוה טפי רבותא ממושך במידי דלאו אורחיה והתרצן דחי אדרבה מ"מ רכוב עדיף טפי כיון דהרכיבה בעצם אורחיה והכל ניחא וגם במושך ומנהיג הוא ג"כ עפ"י דקדוק הלשון דמושך הוא פועל בעצמו ומנהיג הוא מפעיל הבהמה שתלך ע"י קולו ועיין בסמוך

שם בפרש"י ד"ה אי הכי דלת"ק איפכא קני. כבר תמהו על רש"י דא"כ ס"ד מעיקרא דאיפכא לא קני א"כ היכא נקט א' מושך וא' מנהיג עמ"ש בחדושים. ואפשר לומר עוד דאחד מושך וא' מנהיג שפיר י"ל דמ"מ קנו שניהם אף דאחד לא קני עפ"י הדין מ"מ מיירי ששניהם נתכוונו להקנותה ביחד א"כ ע"כ כל אחד נתכוין לזכות לו ולחבירו דהא טעמא דלעיל דשנים שהגביהו מציאה קנו משום דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ואם כן אינו קונה רק על ידי שמקנה חצי לחבירו וא"כ מי מהם שקנה הרי נתכוין לקנות בשביל שניהם וא"כ ממילא שפיר קנו שניהם שהרי חבירו נתכוין להקנות לו ואין לומר דהוה קנין בטעות דודאי י"ל מסתמא ניחא ליה פן יועיל קנינו של חבירו טפי ויקנה גם חבירו לו א"כ גמר ומקני באיזה צד שיקנו וקנו שניהם ובזה מדוייק הלשון דת"ק קאמר במדה זאת קנו ור' יהודה אמר לעולם לא קנה בלשון יחיד ולפ"ז י"ל ודאי בא' מושך וא' מנהיג מודה ר"י שקנו שניהם שהרי נתכוונו להקנות זה לזה רק שאם אחד בא לקנות לא קנה. והא דדייק רכוב לא היינו משום דהו"ל לאשמועינן דינא ברוכבין ג"כ או כדפרישית לעיל בסמוך דרכוב הוא רבותא טובא ושכיח והו"ל שנים שהיו רוכבין בין בגמל ובין בחמור או מושכין בגמל ומנהיגים בחמור ויותר צריך לדחוק לדברי התוס', או י"ל דא' מושך וא' מנהיג הוא בשני בהמות אחד מושך בגמל וא' נוהג בחמור ושניהם נתכוונו להקנות זה לזה קמ"ל דקני תרווייהו דמגביה מציאה לו ולחבירו קני חבירו אבל איפכא לא קנה ולק"מ על רש"י ועמ"ש עוד בישוב דברי הרמב"ם

שם בגמ' איכא חד צד דלא קני הרמב"ם פסק בפי"ז מהל' גזילה ואבידה דבשניהם קני בין משיכה בין הנהגה אלא הנהגה בגמל אינו קונה במקום משיכה דגמל אם א' מושך וא' מנהיג המושך קני ומה שהקשתי עליו מאי פריך מושך ומנהיג אין רכוב לא דילמא קמ"ל דמושך ומנהיג אין מבטלין זה את זה ולא שייך תירוץ התוס'. אינו קושיא כל כך די"ל דס"ל דהו"ל לאשמועינן רוכב דמהני בשניהם כמ"ש לשיטת רש"י כיון דהוה רבותא טובא ומשני דזהו עיקר הרבותא לאפוקי מר' יהודה אך הקשיתי עוד לאידך לישנא דקאמר במדה זאת למעוטי איפכא. וקשה נימא דשניהם קנו רק דחד מבטל לחבריה. ומאי קושיא היינו רבי יהודה דטובא איכא בינייהו דלר' יהודה לא קנה כלל והוא קושיא עצומה ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש גם לר' יהודה לעולם לא קנה היינו אחד במקום חבירו אבל בפני עצמו קונין שניהם ודחוק ויותר נ"ל דהרמב"ם מפרש כפרש"י דבס"ד לרבנן איפכא לא קני מדפלגינהו בתרתי. אלא דקשה עוד על הרמב"ם כיון דר' יהודה ס"ל דלא קני כלום מנ"ל לרבנן בחד צד דקני בפני עצמו רק שמבטל קנין חבירו דהא אפושי פלוגתא לא מפשינן ובמדה זאת מיעט חד צד. ולכן נראה דקשיא ליה להרמב"ם דודאי ברייתא דתניא א' מושך וא' מנהיג משמע דשניהם קנו בין בגמל בין בחמור דודאי דוחק לפרושי דקאי אחד מינייהו אחמור או אגמל אלא ודאי קאי אתרווייהו וא"כ קשה טפי איך ס"ד לרבנן איפכא לא קנה א"כ איך נקט א' מושך וא' מנהיג והתוס' נדחקו בזה. ולכן י"ל דא' מושך וא' מנהיג מיירי לענין שיהיו מוחזקין בטוען אחד שכבר קנה קודם שבא זה והנהיג שפיר קני אם טעין שהוא הנהיג קודם משיכת חבירו אלא דסוגיית הש"ס לעיל מוכחא דאי לא קני לא הוה מוחזק ג"כ דאל"כ מאי פריך ממתניתין דילמא לענין מוחזקין דוקא אע"ג דלא קני מ"מ יכול להיות מוחזק. וליישב זה י"ל דודאי הסברא שיכול להיות שחולק עם חבירו אף שאין לו קנין לפי ראות עינינו י"ל הטעם משום דנאמן הרכוב אף אם רכוב לא קני שכבר קנאו בהנהגה בטרם שהחל לרכוב על הבהמה י"ל דנאמן במיגו דאי בעי היה מנהיג גם הוא בקול או ברגליו לכן שפיר חולק עם השני ושניהם שוים דהא דבר קל הוא שינהיג ג"כ ושפיר י"ל שיחלוק עם חבירו. אלא דלפ"ז קשה מאי פריך אשמואל לעיל הא י"ל לענין מוחזקין שפיר חולקין דנאמן במיגו דאי בעי היה מנהיג ג"כ ולזה י"ל דבלא"ה דחקו התוס' לעיל דלמאי דפשיט רב יהודה רכוב לחודיה לא קני איך שמע רב יהודה רכוב במקום מנהיג הא אפי' רכוב לחודיה לא קני וכ"ש במקום מנהיג ונדחקו התוס' דמסופק איך שמע ואי רכוב לא קני לא שמע רק רכוב לחוד וזהו דחוק וגם קשה איך אמר למימרא באפי נפשיה דמנהיג קנה הא פשיטא הוא כדלעיל. ולכן נראה דאי אמר רכוב במקום מנהיג דלא קני על כרחך לומר שכוונת שמואל רכוב במקום מנהיג אפי' מוחזק לא הוה אלא דהא גופיה קשיא למה לא יהיה מוחזק הא יש לו מיגו דאי בעי היה מנהיג ג"כ. ולזה י"ל דשמואל ס"ל מיגו להוציא לא אמרינן א"כ כיון דלפי מה שבא לפנינו אינו מוחזק וברשות המנהיג קאי אף שזה טוען שקנאו מעיקרא בהנהגה הו"ל מיגו להוציא וא"כ מוכח ע"כ דשמואל ס"ל מיגו להוציא לא אמרינן. ובזה מיושב מה שהקשה התוס' בד"ה רכוב וז"ל ומתניתין דחי במנהיג ברגליו. ולפמ"ש לא קשה מידי דבמתני' י"ל שפיר כיון דלהך ס"ד אמר שמואל רכוב לחודיה לא קני א"כ י"ל שמואל ס"ל דאמרינן מיגו להוציא ושפיר במתני' נאמן במיגו דאי בעי היה מנהיג גם הוא וחולקין. וגם אידך קושיא שהקשו ברכוב במקום מנהיג איך אפשר לומר דהרכוב קני הא במשנה חולקין. ולפמ"ש לק"מ דודאי אי אמרינן רכוב קני י"ל ג"כ דס"ל דנאמן המנהיג במיגו דאי בעי היה תופס גם הוא במוסירה והיה שוה עם הרכוב דרכוב אין לו מעלה רק שתופס במוסירה ושפיר נאמן במיגו מיהו למסקנא דרכוב לא קני ורכוב במקום מנהיג אמר דמנהיג קני א"כ קשה למה אמר במקום מנהיג הא אפי' לחודיה לא קני וצ"ל דקמ"ל דלא הוה אפי' מוחזק ואינו נאמן במיגו דהוה מיגו להוציא פריך שפיר ממתני' וא"ש הכל ברווחא וזכינו דהך דנימא שיקנה בתורת מוחזקות תליא בפלוגתא דמיגו להוציא א"כ י"ל ודאי א' מושך וא' מנהיג לעולם קאי אתרווייהו אלא דס"ל בס"ד דאיפכא לא קני דמיירי לענין מוחזקות וכ"א נאמן במיגו דהיה מנהיג גם הוא בחמור ואי בגמל נאמן המנהיג במיגו דהיה מושך גם הוא ושפיר י"ל למעוטא איפכא כפשוטה דלא קני כלל ופריך היינו ר' יהודה ומשני איכא חד צד דלא קני והיינו ודאי כיון דמיעט חד דלא קני