מעיני החכמה סז

ס"ד כדקאמרת דתקפו כהן אין מוציאין וזה הגורם שיש להקדש לחול א"כ הרי פוטר ממונו בממון כהן אלא ע"כ דלא איכפת לן כלל בתפיסת הכהן אחר שעתה הוא ביד הישראל וא"כ ממילא שאין לתלות איסור הגיזה ועבודה בשביל זכות הכהן דכ"ז שהוא ביד ישראל הוא שלו לגמרי ואין כאן סיוע רק דקדושה הבאה מאליה שאני אבל בשביל זכות דתקיפה לא איכפת לן כשהוא ביד ישראל ועמ"ש לקמן

שם בגמ' נמצא זה פוטר ממונו בממון כהן. הרמב"ם פסק בהלכות בכורות פ"ב ופ"ה דתקפו כהן אין מוציאין מידו ותמהו עליו דכאן מוכח דמוציאין דא"כ הרי פוטר ממונו בממון כהן. וכבר כתבתי בזה פעמים בכמה ישובים ועוד בה שלישי' מה שי"ל בענין ליישב דברי הרמב"ם דודאי י"ל כיון שהוא ברשות ישראל א"כ הכהנים מתייאשים ממנו ולא גרע מיאוש וכה"ג איתא לקמן דף י"ב עשאוהו כמי שהלכו בו נימושות דעניים מסחי דעתייהו וא"כ כיון דאם היה ממון כהן ובא ליד ישראל ונתייאשו היה קונה ביאוש כ"ש במה שלא בא לידו וכה"ג איתא בנדרים דף ע"ו דדרשינן ק"ו אם מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכור ומייתי לענין הפרת נדרים שיכול להפר את שלא שמע. ועיין בספרי גט מקושר. וא"כ י"ל בודאי דין הוא שיקנה הישראל מטעם דלא גרע מגזל מכהן ונתייאש ממנו דקני ליה אלא דאנן קיי"ל יאוש כדי לא קני וא"כ קשה מאי מסייע ליה ממעשר הא פוטר ממונו בממון של כהן הא י"ל ודאי תקפו כהן אין מוציאין מידו ואין לומר למה חל עליו שם מעשר די"ל דטעמא משום דיאוש כדי לא קני ובקרא עליו שם מעשר הו"ל יאוש ושינוי השם דקני ותו לא יועיל תפיסת הכהן. מיהו לרבה לשיטתיה דס"ל יאוש לחוד קני אם כן ממילא כשתמצי לומר דהוה יאוש ביד ישראל הרי כבר קנאו וא"כ ממילא מוציאין מידו שהרי כבר קנאו הישראל ביאוש וא"כ כשתמצי לומר אין מוציאין ע"כ צ"ל דאפי' יאוש לא הוה ביד הכהן וא"כ יש לכהן זכות בו וקשה שפיר איך יפטור ממונו בממון כהן ואין לומר משום דכשקרא עליו שם מעשר הוה שינוי שם דשינוי שם בלא יאוש אינו קונה ושפיר קאמר תניא דמסייע לך דייקא לרבה לשיטתיה מוכח דמוציאין מידו ואפי' שיהיה יאוש ממילא מהך טעמא גופיה מוציאין מידו שכבר קנאו הבעלים משא"כ הרמב"ם לשיטתיה דיאוש לא קני שפיר י"ל להכי אין מוציאין מידו דיאוש לא קני ומ"מ חל עליו שם מעשר דתו לא יכול הכהן לתופסו דהו"ל יאוש ושינוי השם או שינוי רשות ודברי הרמב"ם ברורים. וא"כ א"ש נמי מה שהקשו התוס' למה כאן מוציאין מידו ובמרחץ אין מוציאין וכן בתרי ותרי. ולפ"ז ניחא שפיר די"ל דבמרחץ לא שייך כלל יאוש דמספיקא לא מפקינן ממונא רק כאן דנתייאשו הכהנים זכו מטעם ודאי וכן בתרי ותרי לא שייך יאוש דיאוש לא מהני בחוב וכמו שהאריך הרב ח"ץ בהג"ה לח"מ סי' קס"ג והשיג על מהרי"ק א"כ שפיר מהני תפיסה והכל ניחא לדברי הרמב"ם

עוד י"ל לדברי הרמב"ם קצת בדרך פלפול דודאי י"ל טעמא דתקפו כהן אין מוציאין מידו הוא משום דיש לכהן בו חזקה במקצת דהא עכ"פ יש לו מתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה וא"כ י"ל דאם תפס הכהן כבר זכה במתנות כשישחוט דהא הבכור אינו עומד רק לשחיטה דבכור בהמה טהורה אסור בעבודה וגם בפטר חמור שנפדה בשה סתמא הוא לשחיטה ויש לו מקצת חזקה א"כ היכא כשבא ליד הכהן אם ישחטנו הכהן יהיה הכהן ודאי שיש לו עכ"פ מקצת והישראל ספק אם יש לו בה כלום ואין ספק מוציא מידי ודאי לכן אין מוציאין מיד הכהן אלא דהתוס' ריש מכילתין הוכיחו דבכה"ג לא שייך אין ספק מוציא מידי ודאי דהא באומר חצי' שלי נוטל רביע ולא אמרינן שזה ודאי אלא דבאמת יש לתרץ קושיית התוס' לפי מה שהקשו יהא נאמן לומר חציה שלי במיגו דכולה שלי ותירצו דהוה מיגו להוציא א"כ י"ל דעכ"פ על רביע שנקרא מוחזק נאמן במיגו ולכן לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי. מיהו למ"ד דאמרינן מיגו להוציא ע"כ לומר תירוץ אחר על קושיית התוס' דלא הוה מיגו וא"כ כיון דלא הוה מיגו מטעם אחר הדרא קושיית התוס' לדוכתא נימא אין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ל דלא מקרי ודאי משום שהוא ודאי במקצת. וא"כ י"ל ודאי הרמב"ם לשיטתיה שפיר פסק תקפו כהן אין מוציאין שהרי הוא ודאי במתנות והישראל ספק שמא אין לו כלום מיהו בלא תקפה אין לכהן חזקה בו דיכול ליתן לאיזה כהן שירצה אבל אם תקף שפיר זכה כמ"ש בחידושים ישינים ואף דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו היינו דוקא בשביל הפסד כהנים אחרים אבל כאן שאם יבא ליד בעלים לא יתן לשום כהן עביד דינא לנפשיה לתפוס וא"כ י"ל בתקף שזכה עכ"פ במתנות שפיר נקרא ודאי ואין מוציאין מידו וא"כ לא קשיא איך אם נפק בעשירי הוא מעשר די"ל ודאי בנפק בעשירי כיון שנקרא עליו שם מעשר אין לכהן בו שום זכות דקדשים פטורין מן המתנות ואף דיש לו בחזה ושוק הא קיימא לן כהנים משלחן גבוה קזכו כדאיתא בקידושין דף נ"ב ע"ב וא"כ ל"ל אין ספק מוציא מידי ודאי אלא דהכא הקושיא לרבה לשיטתיה דס"ל בב"ב דף ל"ב ע"ב דאמרינן מיגו להוציא א"כ ע"כ צ"ל תירוץ על קושיית התוס' דלא הוה מיגו וא"כ קשה נימא אין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ל אף שהוא ודאי במקצת לא מקרי ודאי במותר וא"כ כשתמצי לומר אין מוציאין לא מהני קריאת שם מעשר כלל דממון של כהן הוא אף בלא הך טעמא דזוכה במתנות דלרבה אין זו טענה שיזכה בשאר כדמוכח ממתני' וא"כ ליכא למיתלי טעמא בהא ושפיר מוכח דתקפו כהן מוציאין והרמב"ם לשיטתיה אזיל למאי דקיי"ל כרב יוסף בזוזי דלא אמרינן מיגו להוציא שפיר י"ל אין מוציאין מידו דהו"ל ודאי במתנות וא"ש

עוד אמרתי ליישב דברי הרמב"ם דודאי מה זו טענה שפוטר ממונו בממון של כהן הא אין לכהן זכות בו כל זמן שלא תפסו וי"ל דכיון דיש לו זכות בתפיסה מקרי שיש לכהן חלק אלא דתליא אי אמרינן דבר הגורם לממון כממון דמי שפיר יש לכהן חלק ואי לאו כממון דמי י"ל דלא מקרי ממון כהן וא"כ י"ל דה"ק תניא דמסייע לך דהא רבה ס"ל בב"ק דף צ"ח ע"א דבדבר הגורם לממון לא מחייב שורף שטרו ושורף מטבע של חבירו וא"כ קאמר תניא דמסייע לך ממה נפשך יש לו סיוע שאת"ל אין מוציאין איך פוטר ממונו בממון כהן וע"כ משום דדבר הגורם לא מקרי ממון א"כ איכא סייעתא עכ"פ לאידך מימרא דרבה וא"ש תניא דמסייע לך ממנ"פ על אחת מהם

בתוס' ד"ה פוטר תימא דבפרק השואל כו' מוקי שמואל כו'. אפשר לומר דבלא"ה יש להבין איך יתחייב ליתן הבכור לכהן הא בחולין דף י"א ילפינן דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דילמא לאו אביו הוא ואלא ודאי אזלינן בתר רובא. וקשה למה יתחייב ליתן לכהן הבכור הא בממון אין הולכין אחר הרוב וא"כ יאמר אייתי ראיה דאת כהן. מיהו לזה י"ל דלא אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב רק משום דאית לזה חזקת ממון וכאן לא שייך חזקת ממון דהרי עכ"פ מחויב ליתנו לכהן וא"כ לא תועיל לו חזקתו שהרי אין יכול להחזיקו לעצמו שמחוייב ליתנו לכהן בהכרח. ואם כן י"ל כאן דהדין הוא כשהוא ברשותו מעכבו לעצמו וא"כ שפיר י"ל שאין הכהן יכול לתופסו כיון דלא אזלינן בתר רובא יכול לומר אייתי ראיה דאת כהן ואין לומר שמא מחוייב ליתנו לכהן אחד דכשיבא לידו לא יצטרך ליתנו כלל דהא היכא דלא אזלינן בתר רובא אפי' תפיסה לא מהני לאפוקי מחזקתיה

בא"ד דאם תפס כו' אפשר לחלק בברי וברי מהני טפי תפיסה ועיין נ"י מ"ש בתרי ותרי מהני יותר תפיסה דלא מוקמינן אחזקה וצ"ע דקיי"ל בפד"א דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומן התורה מוקמינן אחזקה

בתוס' ד"ה קפץ. תימא דליבטל ברובא. כבר כתבתי בקונטרס ראשון לפי שיטת הר"ן בנדרים דאסברא לה דלכך עולין לא בטילי דהוה היתר בהיתר א"כ כאן נמי דמי לעולין דלא בטילי. אלא דאכתי לא מיושב איך כולן פטורין הא אם יפרשו מקצתן נימא כל דפריש מרובא פריש מיהו למ"ד בעלי חיים נדחין א"ש כיון דאדחי כשהיה בקביעות תו לא חזי למעשר. אך למ"ד בעלי חיים אין נדחין קשה נימא כל דפריש עיין בזבחים דף ע"ב. ובאסיפת זקנים תירץ דמה שאמרה התורה ולא עשירי ספק ממעט כל ספק וגם כל דפריש אינו ודאי אלא שאותו הספק התירה התורה אבל מ"מ בכלל ספק הוא והביאו ד"ז הגאון בפלתי סימן ק"י. וקשיא לי ע"ז הא כל דפריש הוה רובא דאיתא קמן ורובא דאיתא קמן עדיף מרובא דליתא קמן כדאיתא בפ"ק דחולין דף י"א א"כ איך משכחת לה מעשר ניחוש דילמא טריפה הוא וטריפה אימעט ממעשר כדאיתא במנחות דף ו' ובבכורות דף נ"ז. ויש ליישב דלא ממעטינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק אלא היכא דיש ספק שמא הוא עשירי או שמא כבר נמנה ואינו עשירי כלל שכבר נמנה בראשון או שני וכו' אבל ספק שמא טריפה בא מצד אחר ושפיר אזלינן בי' בתר רובא דמ"מ עשירי ודאי הוא

דף ז ע"א תני רב תחליפא כו' מחוי רבי אבהו ובשבועה. ויש ספרים גורסין והשאר בשבועה וכמ"ש בתוס' ולכאורה קשה מאי קמ"ל פשיטא מתני' הוא שנים אוחזין דעכ"פ מוכח דהשאר בשבועה ואפשר לומר דלעיל אייתי סייעתא לר' חייא דהילך חייב מדחזינן במתני' דישבע דאי הילך פטור וכי מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותה בדאורייתא א"כ מדמי לה להך פלגא שמודה להודאה מקצת וא"כ כיון דקיי"ל דאין מודה מקצת כי אם כשמודה לו בדבר שבמדה ומשקל ומנין וא"כ למאי דמוקי מתני' בתפיס בכרכשתא א"כ מיד ההודאה ידועה שמחצה יש לו כמה שתהא. אבל כאן שצריך מדידה שלא נודע כמה תופס בידו ודמי למה שהנחת אתה נוטל וכמו שפירש הרמב"ן במלחמות שם ולכן קמ"ל דמ"מ השאר בשבועה. גם י"ל דקמ"ל השאר אפי' אין בשאר שתי כסף ונמצא שאין הטענה שתי כסף ביניהם קמ"ל דלא פלוג רבנן ומ"מ צריך לישבע על השאר כמה שיהי' ועיין בסמוך

בתוס' ד"ה מחוי נראה דלא גרסינן כו' כיון דנתקנה השבועה כו' ודעת הרמב"ם דאין צריך לישבע אלא על השאר ויש ליישב מה שהקשו התוס'. די"ל כיון דצריך לישבע ע"י גלגול מכח השאר גם על מה שתקף תו לא יהא הולך ותוקף. ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם בפי"ד מטוען באם גלגל עליו טענות ורוצה לפרוע עיקר הטענה שנתחייב עליו השבועה לא מהני וצריך לישבע על הכל והמ"מ כתב שהוציא כן מן הירושלמי ואינו מוכרח כ"כ די"ל דירושלמי מיירי בשבועה דאורייתא ואכתי מנ"ל בשבועה דרבנן. ולפ"ז ניחא די"ל דמוכח מכאן כן דאל"כ יהי' הולך ותוקף וירצה להניח לו השאר ויטול רק מה שתקף אלא ודאי כשמגלגל עליו צריך לישבע על הכל ואין חשש שלא יתבע רק מה שתקף ויאמר שזה לבדו שלו היא דערמתו תהא ניכרת בזה: