מעיני החכמה נח

בטענת הילך כלל כיון שחייב גם על הילך וא"כ י"ל דודאי אידך מ"ד דס"ל הילך חייב היינו משום דליכא העזה בהילך אם חייב שבועה באמת וא"כ אם יודה במקצת קרקעות אפי' למ"ד הילך חייב כיון שפטור מטעם דאין נשבעין על הקרקעות וכיון שיפטר לפי האמת מן השבועה שפיר מקרי העזה טפי ממה שמודה בכלים דלא הוה הילך. וא"כ לא קשה קושיית תוס' ישינים דיהיה נאמן במיגו דמודה בקרקעות דבהאי גוונא דהוה הילך וגם פטור מן השבועה שפיר מקרי העזה ולא הוה מיגו. וא"כ ממילא לא קשיא דנוקמה בחפר בה בורות שיחין ומערות דא"כ הודאה דקרקע היא בלא הילך והו"ל להיות נאמן במיגו דאי בעי הודה בקרקעות וא"ש כיון דליכא הילך ואין כאן העזה כלל. ובהכי ניחא דלא מוקי בשע"ק לדעת הרא"ש דבאין יכול לגבות נמי מקרי שע"ק. ולפ"ז ניחא דקשה יהא נאמן במיגו דאי בעי הודה בקרקעות וא"ש. וארווח לן בזה מה שנדחקו כל הראשונים בההיא דבית מלא פירות זה אומר עד הזיז ווה אומר עד החלון דחייב שבועה הא הו"ל הילך וכן בכיס מלא מעות ולפמ"ש א"ש טובא דלא מיפטר הילך רק אם היה יכול להודות בדבר שאינו בעין שנראה שעושה כן ליפטר משבועה אבל התם שדנין על אותו דבר כמה מסר לו שפיר מחייב לכ"ע ודוקא בשתים ושלש מקרי הילך שנראין הדברים שאינו מודה רק במה שהוא הכרח להודות וכן ברמי בר חמא פריך כיון דמיירי בשלשה פרות ומודה בזו שלפנינו וא"כ נראה שבכונה מודה בזו שלפנינו אם יהיה פטור עליה י"ל בכונה מודה בזו וכופר באותה שאינו בעין וטוען נאנסה כדי שיפטר משבועה ושפיר מצינן למיפטריה אם מודה בזו שהוא בעין וכופר בזו שאינה בעין וא"ש אלא דצ"ע לקמן בהמחליף דף ק' פריך נמי אעבד קטן הילך הוא

בגמרא הא כלים וכלים כו'. יש לדקדק דילמא מיירי שאין הקרקעות תחת ידו היינו שמכרם לאחר והמערער אין לו עדים רק שזה מודה לו שהיתה הקרקע של מערער ואינו נאמן בהודאתו לחוב ללוקח וכיון שאינו מוציאה מן הלוקח אין כאן הילך ואין לו לזה טענה על המוכר רק שיחזיר לו הדמים ומ"מ עיקר תביעתו קרקע שאם ימצא עדים יוציא הקרקע. וצ"ל דלגבי זה אין כאן אלא תביעת דמים והו"ל כחפר בורות שיחין ומערות דמשני לקמן לפי פשיטות הפוסקים ועיין ש"ך ח"מ סימן צ"ה סקט"ו וצ"ע

דף ה ע"א גמ' אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה כו' קשה הא מכל דין שומרין אימעיטא קרקע אפי' מתשלומין כדלקמן פ' הזהב דף נ"ו ע"ב וצ"ל ג"כ כמ"ש התוס' דלשון המשנה קשיא ליה שאין נשבעין על הקרקעות

בתוס' ד"ה למ"ד כו' תימא גם למ"ד הילך חייב כו' עכ"ל. קשה דהא בהך ס"ד איירי בהודה בקרקע וכפר בכלים וי"ל אשתמוטי וטפי הו"ל להתוס' לאקשויי אמסקנא דאיירי בהודה בכלים וכפר בקרקעות הא לא שייך אשתמוטי ועמ"ש בחדושים ישינים. ואפשר לומר דלמסקנא י"ל דמיירי בכפר בקרקעות והיינו שתובעו שדה זו שלי והחזקת בו שלא כדין וקיי"ל הדרא ארעא והדרא פירי וי"ל דודאי להך שינויא דשני בחפר בו בורות והיינו דס"ל דתביעת דמי קרקע היינו כקרקע ופטור משבועה וא"כ י"ל גם אידך לישנא שכפר בקרקעות שייך שפיר אשתמוטי שאם יודה יתחייב בפירות ג"כ ומשתמט בשביל הפירות ובס"ד ס"ל תביעת דמי קרקע אינו כקרקע דאטו לא ידע דמיירי שקלקלה צ"ל דבס"ד ס"ל דמי קרקע אינם כקרקע ולכן הקשו התוס' שפיר בס"ד דלא שייך אשתמוטי דליכא למימר שמשתמט בשביל הפירות דבס"ד ס"ל בתובעו דמי קרקע באמת חייב שבועה. מיהו בפ' חזקת איתא בהדיא דמקרי מחוייב שבועה אפירי

בגמרא שחפר בה בורות שיחין ומערות. עיין תומים סימן צ"ה שהקשה לדעת הראב"ד דמיירי שטוען למלאות החפירות א"כ אכתי קשה בעבדים מאי איכא למימר דל"ל דקטעא לידיה דהא הראב"ד ס"ל דממון המסתעף מן הקרקע לא מקרי תביעת קרקע ולענ"ד לא קשיא כלל דגם בעבד משכחת לה בחבל בו אחר דקיי"ל דחייב בכולן ותובעו הריפוי לרפאותו וזה דומה ממש למלאות החפירות ואף דהראב"ד הביא ראיה משתים חבלת בי דמזה הוכיח דנשבעין אתביעת קרקע וע"כ ס"ל דגם בן חורין י"ל דין קרקע וכמ"ש בש"ך ח"מ סי' צ"ה ס"ק י"ח ובחבלה איכא נמי ריפוי י"ל דודאי כיון דאיכא חיוב שבועה אשאר דברים צריך לישבע ע"י גלגול על הכל ואי תביעת קרקע כקרקע אין כאן עיקר שבועה כלל דס"ל דבן חורין כקרקע הוא אבל אם לא תבעו רק הריפוי לבד פשיטא דדמי למלאות החפירות. בפרט לפמ"ש בתומים גופיה דסברת הראב"ד אף שאינו חייב למלאות ויכול ליתן דמים מ"מ כיון שנפטר במילוי החפירות מקרי תביעת קרקע וא"כ גם כאן כיון שנפטר בריפוי ודאי מקרי תביעת קרקע גם להראב"ד ולק"מ ועמ"ש בחידושים ישינים. וגם מה שהביא מהך דעשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמשה והקשה למ"ד תובעו שני מינין פטור ממ"נ אם הם בעין הו"ל הילך ואם אכלן הו"ל דמים ולא קרקע ואם החמש ישנן בעין ואותן כופר ומודה באלו שאינן בעין הו"ל תביעת שני מינין ופטור משבועה בלא"ה ע"ש. לא הבנתי כלל דודאי כיון שזה תובעו עשר גפנים שמסרה לו וזה מודה לו בחמש שאכלן וחמש הוא כופר לא מקרי כלל שני מינין דמ"מ הוא תובעו מה שמסר לו וזה מודה שמסר לו רק שנתחייב עבור פשיעה לא מקרי כלל שני מינין ותדע לדידן דקיי"ל טענו חטין והודה לו בשעורין פטור אף מדמי שעורין אטו אם תובעו מסרתי לך חטין לשמור וזה טוען שאכלן וחייב רק דמיהן אטו נימא דפטור משום דאינו ממין הטענה אלא ודאי כיון דמודה לו שתביעתו אמת ונתחייב לו ממון עבור תביעתו לא מקרי כלל שני מינים וא"כ אמור מעתה אם טענו עשר גפנים טעונות מסרתי לך ומודה לו שמסר לו חמש רק שאינם בעין ונתחייב דמיהן אין כאן תביעת שני מינים כלל. מיהו לענין פטור לא ס"ל לראב"ד שיפטר מטעם דבטענו חטין פטור גם מדמי שעורין

שם גמרא ת"ש דתני רמי בר חמא כו'. והקשו בתוספות אמאי לא מקשי מכמה משניות עשר גפנים טעונות ועד הזיז והיא קושיא עצומה ונדחקו ליישב. ונראה ליישב דבלא"ה הקשו המפרשים לרמב"ח ל"ל שבועת שומרין הא בלא"ה כיון דצריך לישבע אכפירה והודאה צריך לישבע אהך דנאנסו ע"י גלגול. ונראה ליישב ע"פ מ"ש התוספות אי שעבודא דאורייתא לא משכחת לה שבועה דאורייתא דהוה ליה שעבוד קרקעות והנה אם אין לו קרקע כדי כל הכפירה דרך משל אם תובעו חמשים ומודה לו כ"ה ויש לו קרקע כ' פשוט שחייב שבועה על המותרות שהרי הכפירה והודאה יותר שווי הקרקע. והנה ברמי בר חמא אם מסר לו ג' פרות כ"א שווי נ' זהובים ויש לו קרקע בחמשים וזה מודה לו הך פרה דקיימא ואחד טוען להד"ם וא' נאנסה וא"כ אי לאו דכ"ר דשבועת נאנסה מצד עצמה היא שבועה כמו בכפירה משום הכפירה לחוד לא היה צריך לישבע כיון דהקרקע עולה כדי הכפירה הו"ל כופר שע"ק אבל אחר שכתבה התורה דשבועת נאנסה ג"כ חשיבא כמו הכפירה שהרי גם הנאנסה הוא כופר וא"כ הכפירה עולה ק' וקרקע אין לו רק נ' והוה כפירה ג"כ במה שאינו שע"ק וחייב שבועה על הכל משא"כ אי לא כתב רחמנא לחייב שבועה אנאנסה אם כן לא הוה רק כפירה והודאה בנ' שכופר ומצד הכפירה לחוד הו"ל שע"ק ומצד הנאנסה לא היה חיוב שבועה שהרי היא טענת שמא אבל עכשיו שנאנסה חשבה התורה כמו גוף השבועה כיון דכבר איכא כפירה חוץ מזו שטוען נאנסה הו"ל גם הך דנאנסה כמו כפירה ושפיר חייב שבועה שלא מצד גלגול ולא מקרי שע"ק כיון דהכפירה עולה יותר. אלא דקשה אכתי נשדי לשעבוד קרקע אהך דהודאה ונימא דמה שמודה הוא שע"ק ואין כאן חיוב שבועה כלל דבשלמא אכפירה לחוד לא שייך למשדי אכפירה ולא אנאנסה שהרי שתיהן כפירות אבל אם נשדי לשע"ק על ההודאה לא יהיה חיוב שבועה כלל דהו"ל שע"ק ואם ההודאה עולה יותר מן שתי הכפירות פשיטא דחייב שבועה דרך משל אם הכפירה והנאנסה עולה נ' וההודאה עולה ק' וקרקע אינו שוה כמו ההודאה א"כ הדרא קושיא לדוכתה דחייב שבועה אנאנסה מכח גלגול שבועה אלא ודאי איירי דמה שמודה הוא קמן ושפיר משכחת לה שאין הקרקעות עולים כשיעור הנאנסה והכפירה ואין לומר דליהוי שע"ק בשביל ההודאה דהא קיי"ל משעת אונסין הוא דאשתעבדי נכסי א"כ אין ההודאה שע"ק כלל וא"כ פריך שפיר דע"כ רמי בר חמא איירי כשהודאה כאן דאל"כ לא צריך שבועה דנאנסה ואין לומר שאין ההודאה בעין א"כ קשה ל"ל שבועה דנאנסה הא משתבע ע"י גלגול ול"ל הנ"מ אם יש לו קרקע דא"כ הו"ל הודאת שע"ק כיון דנשתעבד להודאה אלא ודאי ההודאה היא בפנינו ולא הוה שע"ק כיון דאכתי איתא. ומשני דא"ל ג' פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה דאפי' בהכי איירי קרא ולא תקשי ל"ל קרא הא חייב אגלגול. מטעם שכתבו המפרשים. או י"ל עפ"י מ"ש לקמן דלא אמרינן מתוך שאיל"מ רק היכא דאיכא נמי ברי ושמא וא"כ י"ל בס"ד שפיר משמע ליה דאמר ליה הילך דאל"כ תקשי ל"ל קרא דנשבע אנאנסה. והמפרשים תירצו דקמ"ל דהוה שבועה מצד עצמה ואם אינו יודע אמרינן מתוך שאיל"מ ובס"ד איירי דטען שמא ל"ל הך תירוצא כיון דטעין שמא אהך דנאנסה לא אמרינן משואיל"מ כיון דהוא בעצמו אי יודע אם נאנסה איך יוציא ממנו ממון כשאינו יודע אם חייב לו ומשני דמצי איירי דטעין ברי שמתה בפשיעה ושפיר איכא נ"מ אם טוען איני יודע אהך דנאנסה דאי לא מחויב רק משום גלגול לא אמרינן מתוך שאיל"מ אבל אם מחויב שבועה מצד עצמו שפיר הוה מתוך שאיל"מ מיהו בחידושין הקשיתי ע"ז דאם טעין ברי שמתה בפשיעה אין כאן שבועת שומרין דמה לי שמכחישו בלהד"ם או שלא מתה בפשיעה וגם זו בכלל כפירה ע"ש ומ"מ לדינא צ"ע אם מודה לו יותר ממה שיש לו קרקע אם לא יהיה נאמן במיגו דאי בעי אינו מודה לו רק כפי הקרקע שיש לו אף דליכא סיוע שטרא

עוד י"ל דס"ד למימר דמיירי בהילך משום דמשמע ליה בד' שומרין צריכין כפירה במקצת כפשוטן בש"ח שטוען גניבה ואבידה וש"ש טוען נשבר או נשבה וכיון דמיירי נמי באבידה ורמי בר חמא סבירא לי' דבעינן דוקא הודאה בא' מן אותו שנעשה שומר עליהם וא"כ י"ל כיון דמבואר בריש המפקיד שאם אמר פשעתי מקני ליה כפילא והטעם דנעשה כאומר כשתגנוב ותרצה ותשלימני פרתי קנויה לך מעכשיו ופריך אפילו גיזות וולדות נמי א"כ במודה שפשע וטען הריני משלם אם כן למפרע הו"ל מכירה ואין כאן רק שני פרות של שמירה כפירה ונאנסה וא' של מכירה שמכרה לו ונתחייב בדמיה ליכא שבועת שומרין כלל לכן משמע ליה דאמר הילך וישנה בעין שלא הקנה לו מעולם ומשני דאפילו