מעיני החכמה מז

לא אמרינן אחריות ט"ס רק משום דאין לו קרקע והוה השטר הלואה וכמ"ש התוס' וא"כ נהי דאמרי' לענין הקרן אחריות ט"ס דלא שדי איניש זוזי בכדי מ"מ פשיטא דאין לומר כן אשבח היתר על הוצאה כיון שאינו מפסיד כלום לא שייכא הך סברא דלא שדי איניש זוזי בכדי ומהיכא יהיה לו השבח היתר בלי פירש ולזה פרש"י דמיירי בהכסיפה וא"כ לקמן א"ש לפי המסקנא דפירש דאפילו פירש לו את השבח אין לו וא"כ י"ל אדרבה דל"ל בהכסיפה דבהכסיפה מ"ט דשמואל דלא שייך ריבית בכה"ג וע"כ איירי בשבח היתר על הוצאה ולכן לקמן מיירי רש"י לפי המסקנא מוקי רש"י שפיר בשבח היתר על הוצאה וא"ש. אלא דקשה לכאורה לסברא זו דבהכסיפה לא שייך ריבית א"כ מאי פריך אשמואל נימא דמיירי בהכסיפה ובכה"ג גם לשמואל אית ליה שבחא וי"ל לזה דבהכסיפה לא שייך תיקון עולם למאי דפרש"י לקמן דטעמא שהשבח לא היה קצוב וזהו דוקא בשבח היתר על הוצאה משא"כ בשבח שכדי הוצאה שהכסיפה הגזלן זהו דבר קצוב הוא שאין צריך להשאיר רק כשיעור שהיתה בשעה שגזלה ולא שייך בזה תיקון עולם. ולפ"ז יש ליישב למאי דמשני תריץ נמי בב"ח י"ל דכיון דעיקר התקנה היתה משום ב"ח שפיר י"ל דאפי' בגוזל ונגזל נמי הדין כן ואף דבכה"ג לא שייך תיקון עולם י"ל כיון דבשאר שבח לא גבי איכא למימר לא פלוג רבנן וגם בכה"ג דהוה שבח קצוב נמי לא גבי וא"ש לפ"ז דבברייתא נקט גזל והיכא משבש לה לברייתא לגמרי להעתיק לשון הברייתא מנגזל לב"ח. ולפ"ז י"ל דודאי כיון דאיכא למימר דעיקר תקנת חכמים הוא בב"ח שפיר נקטא הברייתא לישנא דנגזל דמשכחת לה נמי בגוזל ונגזל ובהכסיפה כדפרישית'. ועפ"ז יש ליישב קושית מהרש"א על לשון התוס' שהקשו יעמיד כשעשאו אפותיקי והקשה מהרש"א הא בלא"ה ע"כ מיירי באפותיקי מכח קושית התוס'. ולפ"ז ניחא דלפי האמת מתוקמה גם בגוזל ונגזל ובהכסיפה כדפרישית ול"ל דא"כ הוה קצובין די"ל משום לא פלוג לא גבי שום שבח מן הלקוחות ולהכי הקשו שפיר דיעמיד כו' כיון שאינו הכרח גמור לפי האמת דמשכחת התקנה משום אפותיקי ולק"מ. ועפ"ז אפשר ליישב דעת הרמב"ם ושאר פוסקים דסוברין דשבחא ממילא טורף בלי דאקני והקשו עליהם לפ"ז איך פשיט דדאקני משתעבד מברייתא דלשבח קרקעות נימא דמיירי בשבחא דממילא. ולפ"ז ניחא דודאי משמע לן דמיירי נמי בגוזל ונגזל כפשט לשון הברייתא ובהכסיפה אלא דמשום הכסיפה לחוד לא שייך תיקון עולם וצריך לחדש מציאות ששייך בו תיקון עולם והיינו בב"ח וכיון דבב"ח לא גבי כבר עבדו משום לא פלוג שגם לוקח מגזלן לא יגבה והיינו בהכסיפה וא"כ פשטא דלישנא דברייתא בגוזל ונגזל משום דלפי האמת משכחת במציאות גם בגוזל ונגזל ולכן הורגלו לשנותה בגוזל ונגזל וא"כ י"ל דבשלמא אי שייך בב"ח עכ"פ מציאות בשבח כדי הוצאה י"ל לא פלוג גם בנגזל משא"כ אם נימא דדאקני לא משתעבד א"כ לעולם לא טריף שבח כדי הוצאה ולא שייך למעבד לא פלוג בהכסיפה אבל ודאי לאוקמה בב"ח דוקא לא מסתבר כלל דהא כולם הורגלו לשנותה בגוזל ונגזל ואיך ישנו כולם בשיבוש גמור אלא י"ל כדפרישית דעיקר הפירוש על המתני' דשבח קרקעות היינו בב"ח אלא ששנו שגם בגוזל ונגזל משכחת לה הדין ולכן טעו מקצתם לפרש עיקר הפירוש על המשנה בב"ח אבל ודאי כי המציאות יצדק ג"כ בב"ח וע"כ גם בשבחא דמחמת הוצאה הדין כן וא"ש ונכון וברור לפי דברינו. ומיושב ג"כ קושיית התוס' דליפשוט שמואל מדנפשיה דאמר ב"ח גובה את השבח ולפ"ז א"ש דמשמואל גופיה הוה מצינן למידחי דאיירי בשבחא דממילא שאינו בכלל דאקני ודו"ק היטב

בתוס' ד"ה סיפא כו' מרישא עצמה היה יכול להקשות כו'. אפשר ליישב דהיה אפשר לומר לכאורה דלא שייך טעמא דמחזי כריבית רק משום דקרקע אין לו דאין מקחו כלום ולכן הוה זוזי הלואה ואם כן יש לומר באם הנגזל מוציאו מתחת ידו בלי עדי גזילה רק בעדי אבהתא ואין ללוקח שני חזקה א"כ שפיר יכול להוציאו ממנו. וא"כ אם המוכר טוען שלקחה מן הנגזל אף שאין נאמן בלי עדי חזקה מ"מ לגביה נפשיה מהימן והודאת בע"ד כמאה עדים עכ"פ לענין שלא יהיה ריבית שהרי לדבריו מכירה מעלייתא היא ואין כאן איסור רבית וא"כ לכאורה לא פריך מידי אשמואל די"ל דשמואל לא קאמר רק בנמצאת שאינה שלו שבבירור גזולה היא דלא הוה מקח כלל משא"כ בכה"ג שלדברי המוכר אינה גזולה אין כאן רבית. מיהו משבח י"ל דפריך שפיר דכל שאין לו עדי גזילה י"ל דנהי דגוף השדה מוציא בעדי אבהתא לחוד מ"מ שבח סתמא הוה גדר ודבר שאינו מגוף השדה וזה לא יוציא ממנו בלי עדי גזילה כיון דהוא דבר שלא בא לעולם לא שייך לאוקמה בחזקת אבהתא כיון דלאו מגופה דארעא הוא ולא יוכל להוציא השבח בעדי אבהתא אלא דלענין פירות אמרינן בהדיא בפרק חזקת הבתים דהיכא דלא הוה חזקה הדרא ארעא והדרא פירי כיון דמגופה דארעא הוה א"כ לא פריך מידי מפירי די"ל דבכה"ג גם לשמואל לא הוה רבית אלא די"ל דהקושיא לקמן למ"ד הא דלא גבי ממשעבדי משום אין קצובין ואי משום הפירות א"כ הוה קצובין שהרי אין צריכין להזהר רק להניח על פירות כדי שלש שנים דל"ל שמא תהיה קרקע ביד לוקח יותר משלש שנים ואח"כ יוציאנה בעדי אבהתא דכיון דכבר היא שלש שנים אין יכול להוציאה כלל בעדי אבהתא וא"כ הו"ל קצובין ופריך שפיר לקמן להך מ"ד וא"כ מעיקרא בעי לאתובי לכ"ע אף למ"ד משום כתובין ולהכי ניחא ליה טפי למיפרך מסיפא וא"ש

בתוס' ד"ה תריץ כו' וא"ת ולוכח מדשמואל דאמר ב"ח גובה את השבח עכ"ל. כבר כתבתי ליישב. ועוד נ"ל לפי מה שכתבו הפוסקים בח"מ סימן ס' דאף דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ מחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם בלשון חיוב וא"כ י"ל דאיירי שנתחייב בהדיא כשיגיע השבח לעולם יהיה משועבד לו ובלשון חיוב יכול להתחייב אף בדבר שלא בא לעולם ואיירי בשבח שהשביח מוכר ולזה שפיר מהני לשון חיוב משא"כ בברייתא דנקט שבח קרקעות דאיירי משבח לוקח וא"כ לא שייך לשון חיוב כיון דהלוקח השביח אלא דאמרינן דהוה כאילו קנאו מ"מ לא שייך שיתחייב בלשון חיוב

ועוד נ"ל ליישב ע"פ דברי הרמב"ם וקצת פוסקים דשבחא דממילא לא צריך דאקני והקשו עליו מאי פריך בב"ב אי דאקני לא משתעבד אמאי גבי שבח והקשו דילמא מיירי בשבחא דממילא וכבר כתבתי לעיל ליישב. ועוד נ"ל דבלא"ה צריך להסבר הסברא דאמרינן דב"ח לא טריף השבח ממקבל מתנה ואמאי לא טריף כיון דשבח הוה דאקני ודאקני משתעבד מדינא למה לא יטרוף מן מקבל מתנה ומה לו לזה שאין לו על מי לחזור כיון דבאקני משתעבד ולכן י"ל הסברא דודאי נהי דדאקני משתעבד היינו מה שקנה הלוה אח"כ משא"כ השבח שהשביח לוקח שאין הלוקח חייב לו כלום מה לו ליתנו לב"ח אלא דמ"מ היכא דאין לו פסידא עבדו חכמים כאילו קנאו לוקח מן המוכר וכאילו השביח המוכר ומכרו ללוקח משא"כ במקבל מתנה אינו מן הדין שיפסיד שבחו בחנם מאחר שהוא לא נשתעבד לב"ח ואין לו טענה עליו רק מכח הנותן והנותן לא יהיב ליה בהדי' שבחא וא"כ י"ל לענין זה ודאי שבחא דממילא שהשביח אצל המוכר לא שייך לומר דהוה דאקני שלא נתחדש דבר בגוף השדה רק שנתייקרה או אסקה שירטון משא"כ בשבחא דממילא ששבחה אצל הלוקח י"ל כי היכא דאם הושבחה לא יוכל המוכר לחזור ולומר אדעתא דהכי לא מכרתיה לענין שיהיה אונאה משום דאמרינן דמזליה דלוקח קגרים שנתיקרה ברשותו ואין למוכר לזה השבח כלום וא"כ י"ל דמ"מ אף שאין בו משום דאקני מ"מ אין לו לשעבד שבח שביד הלוקח מעיקר הדין אם לא שנאמר שסמך לחזור על המוכר כדאמר רבא לקמן תדע שכך כותב לו כו' ואמרינן כיון שסמך לחזור על המוכר חוזר וגובה מן המוכר וכמ"ש המפרשים דהוה כאילו חזר ומכרו למוכר וחזר וקנאו ממנו וע"כ שכך תיקנו חכמים ומשמע ליה להש"ס דלא שייך שתיקנו חכמים בשביל שבחא דאתא ממילא לחוד דלא שכיח כולי האי וא"כ אי דאקני לא משתעבד אין צריך לתקן כלל דהא משמע לקמן דעיקר התקנה היה משום שכן כותב לו ועמליהון ושבחיהון א"כ משמע דמיירי בשבח מחמת הוצאה וא"כ אם אין מועיל לענין השבח שמחמת הוצאה לא מהני כלל אף לענין שבחא דאתא ממילא דמשום שבחא דאתא ממילא לחוד לא הוה מתקני וא"כ פריך שפיר דע"כ ב"ח גובה אפי' שבחא דאתא מחמתו וא"ש. וא"כ מיושב קושית התוס' משמואל דאמר ב"ח גובה את השבח דמצינן למידחי דשם מיירי בשבחא דממילא היינו מה שהשביח ביד מוכר דזהו בודאי גובה כיון דשבחא דממילא לא הוה דאקני משא"כ מברייתא פשיט שפיר דמיירי משבח שהשביח לוקח כדפרישית דמה שקנה הלוקח מן המוכר הוה קרן וא"ש. וא"כ לפי האמת דגבי כל שבח אפילו דמחמת הוצאה וחשבינן ליה כאילו חזר ומכרו למוכר וקנאו ממנו א"כ ממילא בשבחא דממילא גבי כולו ולהכי פסק הרמב"ם לפי האמת דשבחא דממילא גבי כולו וא"ש. ועפ"ז יש ליישב דברי המ"מ שתירץ על דברי הרמב"ם לקושיא שהקשו התוס' דליטרוף ממשעבדי דטריף לוקח דאיירי כשכתב ללוקח דאקני ולא כתב לב"ח ותמהו לפ"ז איך יגבה השבח כיון דלא כתב לו דאקני. ולפ"ז ניחא די"ל דמיירי בשבחא דממילא דלזה אין צריך דאקני. (אלא דלא יתכן בדברי הרמב"ם שכתב שגובה חצי שבח שמחמת הוצאה ואפשר לומר גם התוס' ס"ל סברא זו דשבחא דממילא גבי בלא דאקני וא"כ הוה מצינן לתרוצי קושית התוס' דאיירי שלא כתב דאקני לב"ח וללוקח כתב דאקני אלא דמשום שבחא דממילא לחוד לא הוה מתקני רק היכא דשייך לתקן גם בשבח דמחמת הוצאה וא"כ בס"ד לא מצי התוס' לתרוצי דאיירי בלא כתב לב"ח דאקני וגבי שבחא דממילא אלא בהך ס"ד דתוספת כיון דלא משכחת שבחא דמחמת הוצאה לא שייך לתקן שבחא דממילא וא"כ היכא דלא משכחת בשבח דמחמת הוצאה גם בשבחא דממילא לא שייך שיתקנו שיגבהו הב"ח מן הלוקח ובשבח דמחמת הוצאה לא שייך לתקן שיגבהו ב"ח ממנו דממה נפשך אם יהיה לו על מי לחזור תקשי שיגבה הב"ח מאותן נכסים ואם לא יהיה לו נכסים אחרים א"כ עיקר התקנה כשמפסיד הלוקח ובגמרא משמע דהתקנה היתה בשביל שאין הלוקח מפסיד ואם אין לו נכסים הרי הוא מפסיד). עכ"פ יש ליישב מה שתירץ בש"ך סקט"ו עוד לזה דמיירי מנכסים שקנה אח"כ והתוס' דחו זאת דא"כ גם השבח יגבה מן המשועבדים והש"ך פירש משום לא פלוג לא גבי ממשעבדי אפילו מן הנכסים שקנה אח"כ. ולכאורה תמוה איך שייך לא פלוג כיון דלא משכחת לה בענין אחר שיגבה הב"ח ממנו. ולפ"ז ניחא דהמ"מ כתב כן לשיטת הרמב"ם דלשבחא דממילא אין צריך דאקני וא"כ הוצרכו לתקן שלא יגבה ולכן גם מנכסים שקנה אח"כ לא גבי אע"ג