מעיני החכמה מו

אפשר דאביי גופיה ס"ל ליישב מתני' כדמוקים לה שמואל דר"מ לטעמיה ששטר שאין בו אחריות אין גובין בו אפי' מבני חרי וא"כ קשה נהדריה ללוה שיהיה לו במקום שובר נגד עדי הלואה של המלוה אלא דיכול לומר שנכתב בלי ידיעתו של המלוה אלא דהא גופא קשיא למה נכתבנו בלי ידיעתו מאחר שיהיה ללוה טענה שיהיה לו לשובר וע"כ דכותבין בלי לוה וא"כ אין ראיה שנפרע אלא דאי הוה חיישינן לאקרי וכתוב לא הוה מוכחת סברא זו דעדיו בחתומיו זכין לו דלא תקשי נהדריה ללוה שיהיה לו במקום שובר כיון דנוכל לומר אקרי וכתוב בלי ידיעתו אבל אם לא אמרינן כלל סברא דאקרי וכתוב א"כ אם יהיה הדין שלא לכתוב שטר ללוה לבדו גם בשטר שאין בו אחריות לא נכתוב דא"כ יהיה ללוה ראיה שנמחל החוב וא"כ תקשי נהדריה ללוה ודברי אביי למסקנא אליבא דשמואל ור"א ואפשר דגם אביי גופיה ס"ל הכי וא"ש ודוק היטב

שם בגמ' ותיובתא דרבי אלעזר בחדא כו'. לכאורה היה נ"ל דלהכי מסיק דחדא דאית ביה תרתי הוא דאהא דקשיא ליה משניהם מודים י"ל דהכא טעמא משום כתב ללות ולא לוה וחיישינן לאקרי וכתוב ור"א לעיל מיירי בשטר הקנאה דלא שייך כתב ללות ולא לוה אבל לפרעון לא חיישינן. וגם אהך קושיא דמותיב משטר שאין בו אחריות אליבא דר"מ הוה מצינן למימר ג"כ דהא דר"מ ס"ל דשטר שאין בו אחריות לא גבי ביה היינו בשטר דלאו הקנאה די"ל מסתמא מחל השעבוד משא"כ בשטר הקנאה אפי' אין בו אחריות כיון שהקנה לו בין ילוה ובין לא ילוה לית לן למימר שמחל. דבשלמא בשטר דלאו הקנאה י"ל כיון דאין כותבין רק בנתן מעות ואיכא למימר לא שדי אינש זוזי בכדי ולכן אמרינן דמחל השעבוד וגם הקרן משא"כ בשטר הקנאה דכתב בין ילוה ובין לא ילוה י"ל שלא מחל השעבוד כלל. אלא דצריך ביאור לפ"ז מאי פריך והא הני תרתי הוא וי"ל עפ"י מה שכתבתי לעיל דבלא"ה קשה הא איכא שלישית דפרישית לעיל דלר"מ ביש בו אחריות אינו גובה רק מבני חורין וא"כ יש לפרש דהכי פריך באמת הא הני תרתי דקשה נמי מיש בו אחריות דלר"מ קאמר לעיל דלא גבי ממשעבדי ובברייתא אמרי' בהדיא ביש בו אחריות גבי ממשעבדי וע"ז משני שפיר חדא היא דחד טעם היא דכיון דאמר דר' מאיר ס"ל באין בו אחריות לא גבי אפילו מבני חרי ממילא גם ביש בו אחריות לא גבי רק מבני חרי ומיושב תמיהת התוס' ד"ה הני

דף יד ע"א בתוס' ד"ה מ"ט דרבנן תימא אי שמואל ידע כו' עכ"ל לכאורה היה נ"ל ליישב דודאי לישנא דמתני' דנקט שב"ד נפרעין מהן משמע ודאי אפי' מן המשועבדים אלא דלמאי דמוקי דר"מ ס"ל דשטר שאין בו אחריות אינו גובה לא מן משעבדי ולא מבני חרי א"כ צ"ל טעמא דמפרש לר"מ מפני שב"ד נפרעין מהם ל"ל האי טעמא תיפוק ליה בלא"ה אפי' לא יגבה רק מבני חרי ג"כ לא יחזיר כיון דאין חייב מודה. וי"ל דנקט טעמא דב"ד נפרעין מהן לאשמעינן אפי' באו עדים שלוה והוחזק כפרן דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי מ"מ לא יחזיר דנהי דהוא הוחזק כפרן במה שאומר מזוייף מ"מ אין להחזירו שמא לא לוה ויגבה שלא כדין מן הלקוחות עכ"פ לישנא שב"ד נפרעין מהן י"ל דמשמע מן הלקוחות כדמוכח לפי האמת לדידן דקיי"ל דגם באין בו אחריות גבי מבני חרי א"כ ע"כ הא דנקט שב"ד נפרעין היינו מן הלקוחות

שם בגמרא כאן בשטר הלואה דלא יהיב אינש זוזי בכדי כאן במקח וממכר דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה. ויש לדקדק דטפי הו"ל למימר דשמואל לטעמיה לפמ"ש התוס' לעיל ד"ה מ"ט דס"ל לשמואל דאי ממשעבדי לא גבי מבני חרי נמי לא גבי וא"כ הו"ל לחלק בפשיטות דבשטר הלואה ע"כ טעות סופר הוא דלא מהני בלי אחריות ובשטר מקח דמהני בלא אחריות לא אמרינן ט"ס הוא וכ"ש לפמ"ש דטעמא דשמואל משום דשטר שלא נכתב כתיקון הו"ל מפי כתבם וכן מצאתי שכונתי בזה לדעת גדולים באס"ז וא"כ שפיר מצינן לפלוגי כאן בשטר הלואה דלא מהני בלי אחריות משא"כ בשטר מקח דמהני עכ"פ לענין גוף הקרקע לראיה שהיא שלו א"כ לא אמרינן שט"ס הוא מדלא פירש ואין לומר למה כתב השטר כלל דהא מועיל עכ"פ בלי אחריות והכי הו"ל למימר כאן בשטר הלואה דלא מהני בלי אחריות כאן בשטר מקח דמהני נמי בלי אחריות. וגם שמואל גופיה קאמר האי טעמא לקמן דבשטרי מקח עביד אינש דזבין ארעא ליומיה ול"ל האי טעמא תיפוק ליה בלא"ה דבשטרי הלואה לא מהני בלי אחריות. ונ"ל ליישב לפי מ"ש בטעמא דשמואל דהו"ל מפי כתבם וא"כ י"ל דס"ל לשמואל במסרו בעידי מסירה למאי דקיי"ל עדי מסירה כרתי גבי ביה ממשעבדי משום דאיכא למימר לא שדי אינש זוזי בכדי. ועפ"ז יש להוכיח דאחריות ט"ס הוא ואפי' לא התנה דל"ל דדוקא בהתנה דאם כן ביש עדי מסירה ע"כ לא גבי ממשעבדי רק כשבאים לפנינו ואי בהתנה אפילו למאן דאמר אחריות לאו טעות סופר למה לא יגבה הא לא מחל השעבוד כלל ואדרבה התנה בפירוש שיגבה אלא ודאי אחריות טעות סופר אפילו לא התנה וכמ"ש הש"ך סימן ל"ט ס"ק י"ג בשם רמב"ן וריב"א. ולפירוש התוספות צריך ליישב דאין הכי נמי קאמר בהלואה דלא יהיב זוזי בכדי אלא דשמואל סבירא ליה במקח וממכר נמי י"ל בבא ב"ח וטרפה הוה מקח טעות למפרע דאדעתא דהכי לא זבין דהא בלא"ה הקשו התוס' בב"ק דף ק"י ע"ב דבלוקח בהמה ונטרפה נימא דהוה מקח טעות דאדעתא דהכי לא היה קונה ותירצו דתליא ג"כ בדעת מוכר והמוכר לא נתרצה כי אם שיכנס לספק וא"כ י"ל דזה לא שייך רק ביש ללוקח עכ"פ ריוח מזה משא"כ באין ללוקח ריוח א"כ נהי דמדין אחריות לא הוה אמרינן שהוא ט"ס מ"מ יהיו המעות חוזרין מדין מקח טעות ולהכי צריך טעמא דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה דאי לאו האי טעמא היו המעות חוזרין מדין מקח טעות דאין לנו לומר שהמוכר לא היה מתרצה שאם יבא ב"ח ויטרפנו שיוכל לחזור עליו דאין סברא לומר כן שהרי עכ"פ היה מחויב לשלם לב"ח והוה תליא בדעת לוקח אי לאו סברא דעביד אינש דזבין ארעא ליומא כן נ"ל ודו"ק

שם בתוס' ד"ה דינח כו' וא"ת מאי נפקא מינה כו' לכאורה י"ל לדעת הני פוסקים בטענו בספק ע"פ עד אין יכול להשביעו וא"כ איכא נ"מ דאם ראובן זה יהיה בע"ד שלו ויש לו ע"א מעיד שהשטר פרוע וראובן יוכל להשביעו כשיפרע לו בפני עד אחר וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא וא"כ יוכל לטעון ברי שפרעו שני פעמים משא"כ שמעון אין לו טענת ברי ומספק לא מצי להשביעו. מיהו לרוב פוסקים יוכל להשביעו מספק. מיהו י"ל מ"מ נ"מ למ"ד דלוקח לא מצי לסלוקי בזוזי דראובן מצי לסלוקי בזוזי. ועוד צ"מ באם יש לראובן פקדון מב"ח א"כ י"ל דראובן נאמן לטעון שהשטר פרוע במיגו דאי בעי הוה טעין להד"ם על הפקדון והיה פורע לו בפקדון שלו או החזרתי והיה מוכר פקדון שלו ופורע לבעל השטר משא"כ שמעון אין לו מיגו על הפקדון שביד ראובן ואפי' איכא עדי פקדון או הפקיד בשטר י"ל דנאמן בשבועה לבטל שטר שלו במיגו דנאנסו משא"כ שמעון. עוד י"ל כשעדי השטר הם מוכחשים מאחרים ויש למלוה עוד שטר אחר על ראובן וקיי"ל דשני מלוין ושני שטרות גובה כא' וא"כ אם יגבה משמעון שטר הראשון יוכל לחזור ולגבות שטר השני מראובן כשיהיה לו משא"כ כשיתבע מראובן יברר שיש לו עוד שטר מאלו עדים ולא יגבה בו כי אם הקטן ושמעון אין יודע אם יש לו עוד שטר מאלו העדים ולכן אין לו טענה עליו ושפיר מצי ראובן למימר דאיהו משתעי דינא בהדיה ואי הוה מצי אמר לראובן לאו בעל דברים דידי את היה גובה ואחר שגבה זה היה גובה גם השטר השני כדאיתא בח"מ סימן ל"א. עוד י"ל דלשמעון יש עדי פרעון רק שכבר היה שמעון פעם אחת מוכחש בעדים הללו כגון שהעידו על אחר שלוה ושמעון וחד דעמיה הכחישם ואם כן לפי דברי שמעון גופיה עדים הללו פסולים הם משא"כ ראובן שפיר יכול להביאן דקיי"ל זו באה בפני עצמה ומעידה וא"ש. גם י"ל ששמעון יש לו שטר מעדים המוכחשים דהיינו מכת אחת וכת שניה מעידים על השטר שפרוע וא"כ שמעון אין לו טענה מכח עדי פרעון דאם יחשוב עדי פרעון לכשרים א"כ עדי שטרו של שמעון שיש לו על הב"ח פסולין דהוה כשטר אחד ויאמר לו ממה נפשך אי אתה חושב עדים שלך לכשרים ותתבע ממני ע"כ אלו שמעידין על הפרעון הם פסולין משא"כ אם ראובן פוטר עצמו בעדים הללו א"כ שפיר יוכל לחזור ולגבות מן הב"ח דזו באה בפני עצמה ומעידה וא"ש. גם י"ל באם שמעון מודה שעדי הפרעון קרובים אליו אך שאין עדים ע"ז וגם העדים אין יודעין מ"מ לגביה נפשיה חשיב הודאת בע"ד כמאה עדים ואין יכול להביאם משא"כ ראובן אין צריך להאמין לשמעון שהעדים קרובים ובפרט שראובן אומר שברור לו שהוא פרוע. גם י"ל דיש נאמנות בשטר נגד לקוחות לדעת האומרים דמהני וא"כ צריך לשלם לו אלא דאחר הפרעון יוכל להשביעו היסת ושמעון לא יוכל להשביעו שאין לו טענת ברי ובטענת שמא לא יוכל להשביעו היסת. ועוד י"ל אם הביא שמעון עדי פרעון ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אחר שהגידו בב"ד עדותן בטילה משא"כ ראובן יכול להביא הכשרים לבדן וכ"ז שלא העידו בב"ד שפיר מהני לדעת קצת פוסקים וא"כ ראובן יביא הכשרים לחודייהו והבאת שמעון לא תחייב ראובן

ד יד ע"ב בפרש"י בד"ה ויש לו שבח כו' וא"ת הנגזל יתן השבח כו' כגון שגזלה משובחת כו'. לכאורה קשה למה לא מוקי רש"י בפשיטות בשבח היתר על הוצאה וגם קשה אם הכסיפה הגזלן היכא קאמר דמחזי כרבית הא הגזלן היה צריך לשלם לנגזל מה שהכסיף א"כ למה לא ישלם ללוקח מה שהשביח ואפשר דמיירי שאין ללוקח עדים שנגזלה רקנית והנגזל אומר שגזולה משובחת וכיון דארעא בחזקת מרא קיימא והלוקח הוה יורד שלא ברשות והשבח גופיה של הנגזל א"כ הוה הנגזל מוחזק בקרקע ונאמן על כך והגזלן מכחישו ואומר שנגזלה ריקנית וא"כ אין צריך ליתן לו השבח דהוה כרבית אע"פ שפירש לו כדמפרש. אלא שזהו דוחק דאין לזה ענין לשבח שלדבריו הנגזל לקחו שלא כדין וזה אפשר שאינו בכלל השבח שפירש לו שזו גזולה היא ביד הנגזל ועוד דרש"י גופיה פירש לקמן ד"ה בגוזל ונגזל לענין שבח היתר על הוצאה. ולכן נראה דדוקא הכא הוכרח רש"י לפרש בהכסיפה והינו לפום מאי דס"ד השתא דאיירי בלא פירש את השבח ולהכי לא מצי רש"י לפרושי בשבח היתר על הוצאה דס"ל לרש"י בשבח היתר על הוצאה פשיטא דלשמואל אין לו דהא שמואל לא ס"ל אחריות ט"ס רק בהוצאה וא"כ בנמצאת שאינ' שלו