מעיני החכמה מד

א"כ שפיר יש לחוש לפרעון וקנוניא וא"כ י"ל דכך הוא המשך לשון הש"ס דאביי ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו ומוקי מתניתין משום פרעון וקנוניא והיינו משום דס"ל ליכא למיחש דאקרי וכתוב דאין לחוש לזה כלל וא"כ שפיר מתוקמא מתני' משום פרעון וקנוניא דאי הוה חיישינן לאקרי וכתוב לא הוה מצינן לאוקמה משום פרעון וקנוניא דהא הו"ל למקרע שטרא ואין לומר שרוצה להטעות ללוקח שלא באחריות שרוצה להצניע השט"ח דהא יש לתלות שלא לוה מעולם רק אקרי וכתוב אבל השתא דלא אמרינן אקרי וכתוב א"כ בע"כ מי שרואה השטר ביד הלוה יש ראיה שפרע השטר וא"כ יש לחוש לפרעון וקנוניא שפיר משא"כ אי תלינן באקרי וכתוב א"כ לא הוה חייש לפרעון וקנוניא דהוה קרע לשטרא מיד דאינו מועיל לו להראותו לב"ח שני לומר גברא דפרענא אנא דיכול לומר דעדיין לא הלוה לו כלום ואקרי וכתוב וא"כ מיושב קושיית התוס' דנימא שרוצה ללות בו דאביי לא ס"ל כלל הך סברא דע"כ בשעה שפרע לא היה דעתו ללות דאל"כ ל"ל לזה שפורע וא"כ הו"ל למקרע לשטרא ודו"ק היטב

אלא דלפ"ז קשה לכאורה מאי פריך משטר הקנאה הא י"ל בשטר הקנאה ודאי כותבין בלא מלוה וא"כ הו"ל למקרע דאינו מועיל לו להראות די"ל שכתבו לבדו וי"ל לשיטת הב"ח גם שטר הקנאה אינו אלא כשמצוה לעדים ולא כשמתנה ליתנו לו דהא דקאמר הניחא אי ס"ל כרב אסי דחיישינן לאקרי וכתוב י"ל דלא ס"ל כאביי כלל בהא דיש חילוק בין אם מצוה לעדים דהאי חילוק אינו אלא לאביי ודקאמר משום דקשיא ליה לא מוקי טעמא משום אקרי וכתוב עיין אורים ותומים סימן מ"ג ס"ק י"ט

ועוד נ"ל ע"פ פשטא דש"ס ליישב תמיהת התוס' לעיל ויתפרשו דברי אביי כפשטן ע"פ מאי דאיתא בב"ב דף קע"ב דמפרש טעמא דמתני' דשני יוסף בן שמעון אין מוציאין שטר חוב זה על זה דתנא דמתני' סובר כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ולכן איכא למיחש דאזיל לספרא למכתב ליה שטרא כמבואר שם וצריך ביאור לרב אסי היכא מוקי מתני' דהתם וצ"ל דמוקי דוקא בשטרי הקנאה אלא דס"ל לאביי כיון דבעלמא אין כותבין שטר ללוה רק בשטרי הקנאה וא"כ היכא דהוחזקו שני יוסף בן שמעון אף בשטרי הקנאה לית להו למכתב כיון די"ל שעושה כן לרמות חבירו וצ"ל לרב אסי דמ"מ חיישינן דילמא טעו עדים בזה. ואביי ס"ל בשלמא אם אין חילוק וכל השטרות יכולין העדים לכתוב א"כ י"ל דלא מפלגינן בהא דאף בשני יוסף בן שמעון יכולין העדים לכתוב דלא פלוג רבנן ובאמת אין מוציאין דלא ביקשו חכמים לחדש תקנה בשני יוסף בן שמעון משא"כ לרב אסי דס"ל בשאר שטרות אין כותבין, וא"כ בשני יוסף בן שמעון אף בהקנאה לא יכתבו וצ"ל דלרב אסי מ"מ חיישינן דילמא טעו וכתבו ולהכי תנינן דאין מוציאין דמקרי וכתבי ואביי ס"ל דכיון דאמרת בשטרי דלאו הקנאה לא כתבינן לא חיישינן לאקרי וכתוב שלא כדין וא"כ תקשי מתני' למה אין מוציאין בשני יוסף בן שמעון אלא ודאי בכל שטרות כותבין וא"כ אף בשני יב"ש אף שמן הדין ראוי לכתוב מ"מ חיישינן דמקרי וכתבי כיון דבכל שטרות כתבינן וא"כ מוכח עדיו בחתומיו זכין לו ממתני' דשני יב"ש. או י"ל דרב אסי ס"ל דגם בשני יב"ש הוה ריעותא ג"כ מדלא נכתב סימן או שילוש ולהכי חיישינן גם בהם לאקרי וכתוב וא"כ א"ש מתני' דאין מוציאין שט"ח זה על זה וא"כ אביי דלא חייש לאקרי וכתוב אפי' בנפל א"כ מוכח דמתני' ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו ולק"מ ודברי אביי כפשוטן

בפרש"י ד"ה שמואל כו' וא"ת כו' עמ"ש בסמוך ע"ב בתוס'

ד' יג ע"ב בתוס' ד"ה הא כו'. וקשה דאפי' יש בו אחריות אמאי לא יחזיר כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל בפשיטות דהא דאמרינן לוה הוא דאמר להד"ם אין ראיה שכוונתו דוקא לטעון מזוייף רק כלפי מה שאמרו דנהדריה ללוה לצור על פי צליחותו קאמר דלוה קאמר להד"ם וא"כ י"ל כמו שאמרו בטענו חיטין והודה לו בשעורין דפטור אף מדמי שעורין כיון דלא תבעו אחולי אחיל וא"כ כיון שיודע שנמצא השטר ואמר להד"ם חזינן שאינו חושש בשטר לצור ע"פ צליחותו וא"כ אין לחוש להחזירו למלוה כיון שאין בו אחריות משא"כ ביש בו אחריות איכא למיחש שמא כתב ללות ולא לוה ומה שאומר להד"ם לא יחוייב שרצונו לומר שמזוייף הוא רק, שלא לוה מעולם אלא מדאינו תובע ש"מ שאין חפץ בשטר רק שיצא מתחת יד ב"ד קרוע ואין מקפיד למי יחזירנו ולכן באין בו אחריות מחזירין אותו למלוה כיון דאינו מקפיד על הנייר וא"כ א"ש הא דאמר שמואל בשטר הקנאה דיחזיר לבעלים דשם ל"ל כתב ללות ולא לוה וא"כ מחזירין אותו ממ"נ שאם לא יקיימנו לא יגבה בו ואם יקיימנו כדין יגבה. ועוד נ"ל דלא מבעיא להך דיעה דמייתי בש"ע ח"מ סימן פ"ב ס"א דבטען מזוייף לא הוה כאומר לא לויתי ויכול לטעון פרעתי אח"כ א"כ כ"ש שבאם טען תחילה להד"ם דיכול לטעון אח"כ כתבתי ללות ולא לויתי שהרי אף אם יקיימנו יכול לטעון פרוע ורצה לומר שיקיימנו ואא"כ ידין עמו. א"כ כ"ש בכה"ג דאמר להד"ם דיכול לטעון שלא לוה מעולם. ואפי' לאידך דיעה דבטען מזוייף הוה כאומר לא לויתי היינו דוקא בטען מזוייף בפירוש אבל בטען להד"ם שפיר מצי לפרש דבריו דכיון לטענה דכתבתי ללות ולא לויתי אלא דבאין בו אחריות מהדרינן לשטרא למלוה כיון דעיקר הדין על גוף השטר לצור ע"פ צליחותו והוא טען להד"ם אין לנו להחזירו ללוה בע"כ שהרי לא ביקש השטר ומדטען להד"ם משמע שאין רוצה בשטר כלל

עוד נ"ל דנהי דנימא דהוה כטוען מזוייף בפירוש מ"מ הרי יכול לחזור ולטעון מפטור לפטור כל זמן שלא באו עדים לסתור טענה ראשונה וא"כ אם יחזור ויטעון כתבתי ללוות ולא לויתי שנזכר שנכתב השטר ללוות ולא לוה וא"כ כ"ז שאיננו ביד המלוה יוכל לחזור ולטעון נזכרתי שכתבתי ללוות ולא לויתי קודם שיבאו עדי קיום דהו"ל מפטור לפטור כדאיתא בח"מ סימן פ' ובסימן ע"ט בהג"ה. משא"כ אם ינתן ביד המלוה תו לא יהא נאמן לטעון כתבתי ללוות ולא לויתי בשום אופן וא"כ אתי שפיר דשמואל בשטרי הקנאה דלא שייך כתב ללוות שפיר מחזירין ממה נפשך ודו"ק

בא"ד הא ליתא דאפילו לא נטעון להם מזוייף נטעון להם פרוע עכ"ל. לכאורה אפשר לומר דמ"מ איכא למיחש שמא יקיימנו בעד אחד והרמב"ם כתב והובא בש"ע ח"מ סימן נ"א בהוציא עליו שטר מקויים בע"א והלוה טען פרעתי הוה מחוייב שבועה ואיל"מ א"כ יש לחוש שיקיימנו בע"א ונגד אחד יש לחוש הואיל דאתרע בנפילה ולא נוכל לטעון להו פרוע כיון דהוא לא היה נאמן לטעון פרוע נגד ע"א על הקיום. ובזה יש ליישב קושיית התוס' שהקשו משמואל לקמן גבי מצא שטר הקנאה יחזיר לבעלים דע"כ מיירי שאין הלוה בפנינו וא"כ נטעון ליה מזוייף. ולפ"ז א"ש דלשמואל לשיטתיה שפיר מחזירין אותו ממה נפשך ול"ל שיקיימנו בע"א דשמואל לשיטתיה לא ס"ל משואיל"מ ואם כן שפיר מחזירין אלא דמ"מ הכא קאמר שפיר דשמואל מוקי למתני' באין חייב מודה והיינו לפמ"ש התוס' לקמן בפ' השואל דאף דשמואל לא ס"ל משואיל"מ מ"מ מוקי מתני' כי האי תנא דס"ל משואיל"מ והכי דייק לישנא דשמואל מוקי למתני' באין חייב מודה והיינו דמתני' מצי לאוקמה כהך תנא אבל שמואל לא ס"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם וא"כ אי ס"ל כאביי יש להחזירו ממה נפשך וא"כ קאמר לקמן במוצא שטר הקנאה יחזיר לבעלים ולק"מ ודו"ק

בא"ד אע"ג דלא טענינן להו נאנסו כו' עכ"ל. לכאורה הדבר רחוק מן השכל דאם אין טוענין להם נאנסו משום דלא שכיח אע"ג דאבוהון היה נאמן בטענת נאנסו בלי שום מיגו ואפ"ה לא טענינן להו כיון דלא שכיח א"כ כיון דחזינן דאבוהון לא מהימן לטעון החזרתי בלי מיגו אם כן על כרחך דהחזרתי לא שכיח ונאנסו שכיח טפי מהחזרתי דאם החזרתי שכיח טפי אם כן יותר ראוי להאמינו בהחזרתי מבנאנסו דכל שהוא שכיח יותר הרי טענתו יותר טובה וא"כ בע"כ דהחזרתי הוא מציאות רחוק יותר מנאנסו וא"כ כיון דלא טענינן להו נאנסו כ"ש שאין לטעון להם החזרתי שהוא מציאות רחוק ביותר. ודוחק לפרש כוונת התוס' דהתם טעמא כיון דאית ליה מיגו הוה החזרתי בעצם טענה טובה דאין לומר שטרך בידי מאי בעי דיכול לומר שסמך על המיגו דא"כ לא מקשי התוס' מידי די"ל דהכא לא שייך הך סברא דסמך על המיגו דמ"מ למה פרעו כיון שאפשר שיקיים שטרו ולא יהא נאמן לטעון פרעתי וגם פשט לשון התוספות לא משמע כן ולא ידעתי שום סברא לזה אם לא שנאמר דנהי דטענת נאנסו לחוד לאו טענה היא משום דלא שכיח מ"מ בהצטרף אליה טענת מה שהוא ראוי לטעון בעדם מצטרפת לטענת הבלתי שכיחא שתהיה כמו טענה שכיחא ואם כן גם כאן נימא כן דאף דמזוייף לא שכיח מ"מ הרי יש לנו ב' צדדים לפטרם והוה כמו מידי דשכיחא

בא"ד דאם לא כן לא שבקת חיי כו' עכ"ל. לכאורה איך יצוייר דנאמר מן התורה אין צריך קיום וא"כ תקשי לא שבקת חיי ואיך יהיה הדין תורה מה שהוא נגד השכל ליתן יד לפושעים וע"כ צ"ל שזהו חזקה דלא חציף אינש לזיופא ואם כן איך ניחוש דלא שבקת חיי כיון דע"כ חזקה ברורה היא שמפני זה אין צריך קיום מן התורה א"כ אין לחוש לכלום. ואפשר שאין הכוונה כי אם אחר שכבר תיקנו חכמים שאם הוא כופר צריך קיום שייך סברא דלא שבקת חיי. דמן התורה בכל שטר אין צריך קיום א"כ י"ל שזה יזייף שטר אשכנגדו נוסף כהנה וכהנה ואין שיעור וקץ לדברי רוח א"כ לא יחרוך רמיה צידו ולהכי איכא חזקה דלא חציף אינש לזיופי מה שלא יועיל לו. משא"כ השתא דחכמים תיקנו קיום א"כ לא ירא לנפשו שיגבו ממנו כיון שהוא יכול לטעון מזוייף א"כ כשיהיה חבירו במדינת הים אז איורשים שלו יזייף כפי מה שלבו חפץ ואם יזייפו כנגדו יטעון מזוייף

בא"ד ואין לומר כיון דנפל איתרע ליה כו'. דהא אמרינן לקמן אמר שמואל המוצא שטר הקנאה כו' משמע שאין הלוה בפנינו כו' עכ"ל. לכאורה קשה דהוה להו להתוס' לאקשויי בפשיטות דע"כ מיירי שאין הלוה בפנינו דהא בגמרא בעי למימר דשמואל ס"ל דעדיו בחתומיו זכין לו וא"כ ל"ל דהלוה בפנינו ומודה דא"כ אפי' שטרי דלאו הקנאה יחזיר וע"כ אינו מודה וא"כ יהא נאמן לטעון מזויף. ואפשר שבאמת כן כוונת התוס' מ"מ נראה ליישב דודאי י"ל שהלוה בפנינו וטוען פרוע ומ"מ י"ל דכיון דס"ל לשמואל דאיכא למימר אם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה אפילו במיגו לא מהימן דהוה כמיגו במקום חזקה אלימתא ואע"ג דשמואל ס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן