מעיני החכמה לט

שהיה רץ כדרכו ובתוך הריצה נעשה חיגר אפ"ה לא אמר כלום דבשעה שאמר זכתה לי היה רץ כדרכו ולא הועילה אמירתו וצ"ל זכתה לי שדי בשעה שראוי לרוץ אחריו ולהגיעו

בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו ותקני ליה שדהו כו'. ויש לדקדק לפמ"ש התוס' לקמן פרק א"מ דף כ"ו ע"א דחצירו אינו קונה אלא בדבר שהוא עתיד להמצא משא"כ בדבר שאינו עתיד להמצא אינו קונה לו חצירו א"כ במתני' לכאורה צבי שבור אין דרך להמצא וא"כ י"ל דמסתמא יש לומר שאין דעתו על זה אלא דבעומד בצידו כיון דכבר ידע ממנו הוה כאילו היה דבר שעתיד להמצא דמסתמא ידע ממנו משא"כ באינו עומד אם כבר תפסוהו הרצין י"ל שאין יכול להוציא מהם דיכולין לומר שמא לא ידע וא"כ לא אסיק אדעתיה אמציאה ואין יכול להוציא מידם משא"כ בעומד בצד שדהו א"כ מסתמא ידע מן המציאה. מיהו י"ל במתני' כיון דאמר זכתה לי שדי א"כ אפי' אינו עומד בצידה כיון שידע מן המציאה יש לו לקנות. ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם שסובר דבעינן דוקא זכתה לי שדי וקשה עליו קושיית התוס' דאם נימא דזכתה לי דוקא תקשי בלא"ה אמתני' דנקט זכתה לי וריב"ח אמר חצירו קונה שלא מדעתו. ולפ"ז י"ל דודאי בלא"ה במתני' לא קשיא די"ל דנקט זכתה לי שדי להורות שאפי' עומד מרחוק כשאמר זכתה לי לא יוכלו המוחזקים לומר שמא לא ידעת וצבי דבר שאינו רגיל בתוך שדהו הוא ולכן בעינן זכתה לי שדי דמזה יודעין המוחזקין שכבר ידע מן המציאה משא"כ שמואל דאמר והוא שעומד בצד שדהו א"כ מסתמא ידע וא"כ קשיא ליה שפיר מריב"ח דאמר חצירו קונה שלא מדעתו וא"כ לפי האמת דמיירי בעומד בצד שדהו א"כ ע"כ הא דנקט זכתה לי היינו משום דבעינן אמירה דוקא שיאמר שיזכה לו שדהו דל"ל בכדי שיבורר שידע דהא בלא"ה עומד בצידו וע"כ בעינן אמירה דוקא וא"ש. ומה שהקשו התוס' דאי תיקון רבנן דליקני כי לא אמר מאי הוה. י"ל דלא אמרינן הכי לעיל רק לענין ד"א שהתקנה היתה משום אנצויי א"כ אם נימא דבעי אמירה דוקא איכא אנצויי טפי משא"כ הכא י"ל דבעינן שיאמר זכתה לי שדי דנראה טעמא בחצר שאינו משתמר אינו קונה משום שאינו מיוחד לו לבדו דאין דרך למנוע לפעמי' רגל אחרים א"כ מסתמא אין דרך להקפיד שיבאו אחרים לצורך דבר מה שמזדמן לפעמים כמו מציאה דמתניתין משא"כ באמר זכתה לי שדי ורצה לזכות במציאה א"כ מסתמא דעתו למנוע אשר ירצה לבוא שם א"כ שפיר הוה כמו חצר משתמר אלא דמ"מ בעינן עומד בצד שדהו מטעמא דפרישנא לעיל כן נ"ל ודו"ק. ועוד י"ל דאמתני' לא קשיא דבעי זכתה לי שדי ולא תקשי מריב"ח דחצירו קונה שלא מדעתו די"ל דריב"ח מיירי באיתיה בחצירו דהו"ל עומד בצידו ולכן לא בעינן שיאמר זכתה לי שדי משא"כ במתני' אינו עומד בצידו ולכן צ"ל זכתה משא"כ לשמואל פריך שפיר וא"כ לשמואל גם לפי האמת ע"כ צ"ל דאע"ג דעומד בצידו בעינן זכתה לי שדי פריך שפיר. ובזו מיושב קושיית התוס' משור שנגח

שם בתוס' ד"ה ה"מ כו' תימא דבפ' שור שנגח כו'. אפשר לומר עפ"י פשוטו דודאי ידע דריב"ח מיירי בחצר משתמר ושם י"ל דהמשכון מונח בחצר שאינו משתמר כגון עצים וקורות שדרך להניחם ברחוב וחצר בלתי משומר אלא דמ"מ משמע ליה כשבעה"ב דר שם הו"ל משתמר דבעומד בצידו הוה כמו משתמר וכמו שפרש"י ומשני דליתיה בחצירו וא"כ אינו משתמר וא"ש. ועוד י"ל דבלא"ה פרש"י והלכתא דליתי' בחצירו היינו המשכון ומשמע דלא פסקינן להך תירוצא דהתם. ולכן אפשר לומר דבלא"ה י"ל דלמ"ד מגביה מציאה לחבירו לא קני חבירו אם כן חצר דאתרבאי משום שליחות קשה איך יקנה לו וכמ"ש לעיל ובחצר לא שייך מיגו דזכי לנפשיה ולכן י"ל דחצר לא מקרי חב לאחרים מטעמא דפרישית לעיל דחב לאחרים לא שייך רק בשליח שלמה יזכה דוקא לפלוני ולא לזולתו אבל בחצר שבעה"ב יכול למנוע מרצונו רגל אדם אחר א"כ ממילא אין אחר יכול לזכות בו ולכן לא מקרי חב לאחרים בכך. אך לפמ"ש התוס' פ' משילין דף ל"ט דפליגי רב נחמן ורב ששת גם במגביה מציאה שאינו חב לאחרים ורב ששת ס"ל לא קנה איך יקנה החצר. וצ"ל דהך ס"ל דחצר משום יד ולכן בעי סמוך כדלקמן ובליתיה בחצירו אינו קונם. מיהו לפי האמת קיי"ל דמגביה מציאה לחבירו באינו חב לאחרים קונה א"כ במשתמר בכל גווני קונה דמשתמר לא מקרי חב לאחרים שאין אדם נכנס בו שלא מדעת בעלים ולכן לא מקרי חב לאחרים ואפי' אינו עומד בצידו קונה מדין שליחות משא"כ באינו משתמר בעינן עומד בצידו אלא דהתם בעי למימר להך מ"ד דאף באינו חב לאחרים לא קנה א"כ גם חצר אינו קונה רק באיתיה בחצירו דומיא דידו ולכן מסיק והלכתא דוקא בליתיה למלוה בחצירו אבל באיתיה למלוה בחצירו שפיר קונה דקיי"ל מגביה מציאה לחבירו קני חבירו ולהכי מסיק נמי הכא דבמשתמר בכל גווני קונה

בא"ד וא"ת פ' הזורק כו' משמע דמשתמר כו' וי"ל כו' עכ"ל. וקשה דלקמן פריך הרי גט דדעת אחרת מקני ומשני שאני גט דאיתי' בע"כ ומשמע דלא קשיא ליה רק לרב פפא אבל בלא"ה לא קשה לי' ותקשי ליה בלא"ה הא שם מיירי במשתמר וע"כ צ"ל תירוץ הש"ס ואמאי פריך לר"פ דוקא. ויש ליישב דבלא"ה לא קשה קושיית התוספות לפמ"ש התוס' לקמן דביתו של ר"ג אע"ג דמשתמר היה מ"מ כיון שלא הי' הפסק בין תבואתו של ר"ג לתבואתן לא מקרי משתמר. ואם כן י"ל גם כאן כיון דבאמת מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסיק רבא דגיטה וחצירה באים כאחד א"כ כל זמן שלא גרשה ברשות הבעל היא וא"כ הו"ל אינה משתמרת נגד הבעל אך לשינוי' דמשני התם דמיירי בכתב לה דין ודברים שפיר הו"ל משתמרת מאחר שאין להבעל רשות בו. א"כ י"ל דקושיית התוס' כאן להך שינויא דמשני דמיירי בכתב לה דו"ד וא"כ לא קשה לקמן דפריך לרב פפא דוקא משום דלפי האמת דקיי"ל כשינויא דגיטה וחצירה באים כאחד א"כ הו"ל חצר שאינה משתמרת ולכן פריך לרב פפא דוקא

בגמ' מ"ט כיון דקאי גבה הו"ל חצירו כו'. צריך ביאור הפשט מאי ענין זה לחצירו כיון דאפי' הוא שלו רחמנא אפקריה וחייביה ליתן משלו א"כ למה יועיל חצירו ואע"ג דכתבו התוס' דבזכור בשעה שמתחלת השכחה בזה י"ל דלא הוה שכחה מ"מ הדבר צריך ביאור כיון דבלא"ה היה שלו מה יוסיף תת כח במה שאמר לא יהא שכחה שיזכה לו חצירו. ואפשר לי לומר דכיון דכבר הותחלה השכחה ואז היה יכול לזכות בה והיינו דאי בעי מפקר נכסיה והוה עני וחזי ליה כדאמרי' לעיל וא"כ היה יכול לזכות לעצמו ולכן מועלת אמירתו משא"כ בלא קאי גבה דלא הו"ל חצירו. ורש"י פירש יכול לא יהא שכחה אם חזר ושכחו נראה מדבריו דשכחת פועלים לחודה לא הוה שכחה. ועלה בדעתי ליתן עוד טעם למה תועיל אמירתו בשעה שהשכחה מתחלת והיינו ששכחוהו פועלים כמ"ש התוס' דממ"נ אם נעשה שכחה מיד מה מועיל אמירתו אח"כ ואם לא נעשה שכחה מה תועיל התחלתה ולכן אפשר לומר כיון דקיי"ל אומן קוצה בשבח כלי וא"כ בשכרו בקבלנות יש לפועל חלק במלאכה והיינו במה שקצר וא"כ הוה כבר שכחה לגבי פועל על חלקו שאין הבעל הבית משלם לו מזה ששכח הפועל וכיון שהפועל שכחו אין לו לתבוע מן העניים דגם לגבי דידיה הוה שכחה לענין שלו שפיר חשיבא התחלה לענין שיזכה בה בעל הבית דקאי גבה וכל זה איננו שוה. והנראה אצלי בזה כי בוודאי מסתברין דברי רש"י ששכחת הפועל לא תגרע כחו של בעל הבית דמה לו לפועל בהפסדו של הבעל בית וא"כ לגריעותא לא מהני שכחת הפועל להפסיד לבעל הבית ולכן בעינן דוקא שחזר ושכחו בעל הבית ששכחת הפועל לא יפסיד בשבילה הבעל בית ועפ"ז אני אומר דעיקר לאו דשכחה נאמר בה לא תשוב לקחתה והיינו כשהוא בבל תשוב ולכן לפניו אינו שכחה שאינו בבל תשוב וא"כ י"ל דדוקא בזוכה על ידי בל תשוב משא"כ כשאפשר שיזכה בה מבלי שישוב איננו בכלל בל חשוב ולכן הוא הטעם כאן שבשכחת הפועל שכבר התחילה השכחה ועדיין הוא יודע א"כ שפיר י"ל דלטיבותא שפיר חשבינן לשכחת הפועל לשכחה שכיון שהיא לו לתועלת מאחר שאם נחשבה שכחה א"כ הוא שעומד בצד חצירו ויוכל לומר יזכה לי חצירי א"כ זוכה בה מבלי בל תשוב ולכן שפיר יכול לזכות בה דכשלא שכחו ע"י שכחת הפועל לחוד אפשר לו לומר איני מאמינך ששכחת להפסיד לי מאחר שהוא לו לגריעותא משא"כ לטיבותא שפיר מאמינו וכיון דלענין זה שפיר נעשה שכחה א"כ מהני שיזכה בה מבלי שישוב ואינו בבל תשוב ואפילו בלא הך סברא דאינו מאמינו יש לחלק בין כשהוא לטיבותא דבעה"ב או לגריעותא והוא סברא נכונה. וא"כ שפיר דייקינן דלטיבותא חשיבא שכחת פועלים שכחה גמורה ואז יכול לזכות בה מטעם חצירו וא"כ א"ש הא דדייקינן דהו"ל חצירו והרי זה ברור ונכון קרוב לאמת וא"צ לדחוקי המפרשים שלא מצאו טעם נכון בזה ושכח מעיקרא הוה שכחה בכל אופן לעניים אף שאינו בבל תשוב מ"מ הרי זכו בו עניים אבל זכור ולבסוף שכיח גזירת הכתוב שאין יכול לזכות בו כי אם מבלי בל תשוב

שם בגמרא כיון דקאי גבה הו"ל חצירו. ויש לדקדק כיון דמוכח מהך קרא דחצירו קונה א"כ תקשי ל"ל המצא תמצא דחצירו קונה הא כבר נלמד משכחה דאמרינן הכא. ובריש פרק הזורק עביד צריכותא בין גנב לגט וקאמר ואי אשמעינן גט משום דבע"כ ובגנב משום דקנסיה רחמנא והו"ל למילף משכחה

שם בגמרא עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ויש לדקדק לפי שיטת הרמב"ם שסובר במקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אינו קונה וכמ"ש בח"מ סימן רמ"א ס"ד. א"כ איך יקנה לו עישור שאני עתיד למוד כיון שהוא דבר שאינו מסויים מיהו לפירוש התוס' ניחא די"ל שכבר הפריש המעשר רק שלא נתנה

דף יב ע"ב במתני' אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהן. ויש לדקדק דניחוש שמא לוה מאחרים ומבקש להפקיע הב"ח המוקדמין ויפסידו שלא כדת. וכבר עלה בדעתי לומר דלא חיישינן רק נגד הלקוחות כיון דבלא"ה לכל אוקימתות אין כאן רק חששא בעלמא ולהכי לא חיישינן רק שיטרוף לקוחות שלא כדין דכיון דהלקוחות הם מוחזקין והוא בא להוציא מהם שלא כדת וא"כ אף אם יגבה יהיה שלא כדת דמאחר שעכשיו יש ספק אין לו לטרוף מספק מאחר שהלקוחות הם מוחזקין גמורים משא"כ כאן אם יגבה אף שיבא אח"כ עוד ב"ח לגבות מבני חורין מ"מ מאחר שכבר גבה זה לא הוה שלא כדין דהא הב"ח אחר אינו מוחזק כלל בקרקע וזה כבר הוחזק בקרקע וא"ש. אלא דאכתי קשה להך דיעה דמלוה ע"פ מוקדם