מעיני החכמה לה

שלו זכה בה וא"כ צריך ליתנה לעני ראשון דוקא ואע"ג דלקמן בשדה דבעל הבית ס"ל לר"פ דלא תקינו ד' אמות י"ל דאי הוא בידו עדיף טפי. ואל יהא דבר זה זר בעיניך שיקנו ד' אמות דבר שהוא ביד אדם אחר דכיון שהוא הפקר י"ל דמצי זכי בד' אמות וגדולה מזו מבואר בש"ע ח"מ סימן רס"ח בהגהת רמ"א די"א דחצירו קונה אפילו בדבר שהוא ביד אחר כגון סחורה והחולקים לא פליגי רק כיון שצריך לקנותה במעות ע"ש ואם כן כ"ש בכהאי גוונא די"ל דזכה מטעם ד' אמות. מיהו באמת לפענ"ד צ"ע איך שייך שיקנה חצירו בדבר שהוא ביד אחר דהא בחצר מהלכת פרש"י לעיל הטעם דלא קני דלא הוה דומיא דידו דמשתמר ואם כשהחצר מהלך אף שהדבר הנקנה עומד לא מקרי חצר משתמר ולא הוה דומיא דידו אם כן כל שכן בכהאי גוונא דלא הוה דומיא דידו כיון שאין דבר הנקנה משתמר שאיננו בידו רק ביד אחר ולא הוה כלל דומיא דידו דמה שמונח בידו מסתמא משומר לדעתו דוקא וכן קיימא לן בכתב גט ונתן ביד עבדה דאינה מגורשת ולא מפלגינן אפילו עבדה עומד בחצירה או בד' אמות שלה דתתגרש מטעם חצירה אלא ודאי בדבר שהוא ביד אחר לא שייך כלל חצר או ד' אמות. ואף שכתבתי לעיל בישוב דברי הרמב"ם שמועיל קנין ד' אמות בדבר שמונח ע"ג בהמה אף שהבהמה ג"כ חצר מהלכת היא חדא דלא כתבתי כלל כן רק למשכוני נפשין אדברי הרמב"ם שלא יראה בהם סתירה מבוארת ואפי' תימא להחליט סברא זו יש לחלק בין בהמה לאדם שהוא בר דעת בפני עצמו וכן נלפע"ד עיקר דלא שייך כלל חצר בדבר שהוא ביד אחר אפי' בדבר המופקר

ד' י ע"א בפרש"י ד"ה סיפא דלא אפשר כו' דגלי דעתיה כו' דאדעתיה דהאי אגבהה עכ"ל. והקשה מהרש"א הא רש"י קאי הכא לרב נחמן דס"ל מגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והו"ל למימר כפירושו במתני' מטעם מתנה וכבר כתבתי לעיל במשנה ליישב ונראה עוד דבלא"ה הקשו על פרש"י שפירש לקמן הואיל ולא עשאו שליח דהא במתני' אמר ליה תנה לי והוי ג"כ שוייה שליח ואפ"ה למ"ד לא קנה לא מהני ועמ"ש לקמן ליישב ועפ"ז יתיישב ג"כ קושיית מהרש"א כמו שיעו"ש. מיהו פשטן של דברים י"ל דרש"י פירש כן לפי שיטתו במסכת ביצה דרב נחמן ס"ל דלא קני המגביה דלא נתכוין לקנות ורב ששת ס"ל דקני המגביה והתוס' הקשו עליו דאין סברא שיקנה מבלי כוונה. ונראה הסברא לפרש"י דרב ששת ס"ל דכך הוא דעתו שאם לא יקנה בשביל חבירו יקנה בשביל עצמו דע"ד זה מגביה שאם לא יקנה לצורך חבירו יקנה לצורך עצמו ולא גרע מחצר דקונה שלא מדעתו ואף דכאן לא נתכוין לקנות מ"מ כיון שמה שלא נתכוין הוא בעבור חבירו וכיון שחבירו אינו קונה קונה בשביל עצמו. וא"כ לרב נחמן דס"ל דלא קני לדידיה שפיר כתב רש"י דלהכי לא אמר כלום דגני דעתיה דאדעתיה דהאי אגבהה ונהי דהוא לא קני מ"מ המגביה ג"כ לא קני וא"כ זכה מן ההפקר. ומה שפרש"י במשנה אי קני קמא דלא נתכוין לחבירו. היינו לרב ששת כפי הסברא שאמרנו בטעמא דרב ששת דכיון דלא קני חבירו קנה הוא אף שהגביה בשביל חבירו מ"מ לפי האמת דלא קני לא נתכוין להקנות לחבירו דכיון שאינו קונה בהגבהת המגביה ולא יקנה רק כשתגיע לידו למה יתכוין להקנות לו ואף אם חפץ לעשות רצון חבירו מ"מ בהכרח שלא יקנה בטרם יגיע לידו וא"כ אין לחבירו שום הפסד במה שיקנה הוא דסתם מגביה מציאה לחבירו אינו מגביה שיקנה חבירו מיד בהגבהתו כיון דלא אפשר וע"כ שלא יקנה כי אם כשתגיע לידו וא"כ יכול לקנות לעצמו ולזה צריך לסברא דמתנה משא"כ לרב נחמן לשיטתיה דלא קני המגביה מטעם שלא נתכוין לקנות רק שהגביה בשביל פלוני ולא בשביל עצמו א"כ א"ש דאדעתיה דהאי אגבהה וזכה מן ההפקר כן נ"ל והוא נכון. ועיין בספר פ"י דרך ג"כ בדרך זה אלא שהאריך ועיקר חסר לבאר לשון רש"י במשנה ואתה תבחר

בתוס' ד"ה רב נחמן כו' תימא דבשלהי משילין כו' ומשמע דלר"נ קני חבירו עכ"ל. ליישב הגירסא היה נ"ל או די"ל דרב נחמן לא פסיקא ליה הך טעמא דנימא דמגביה מציאה מקרי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דהא יש לחלק דבמגביה מציאה איכא למימר מיגו דאי בעי זכי לנפשיה רק דמשמע ליה לרב נחמן דהאי סברא לא הוה מלתא דפסיקא דנימא דלהכי לא הוה תופס לבעל חוב משום דשייך מיגו אלא דרב נחמן ס"ל דמספיקא נמי אין להוציא אפי' אם אמר אני זכיתי בה עכשיו מספיקא לא מפקינן מיני וא"כ באם כבר נתן לחבירו חבירו מקרי מוחזק וא"כ יכול לומר קים לי שזכה בה בשבילי למפרע כיון דכבר נעשה זה מוחזק וא"כ י"ל דהתם קאמר דפליגי במגביה מציאה לחבירו היינו אי נתנה לחבירו אי קני משעת הגבהת המגביה דלרב נחמן קני משעת הגבהת המגביה ושפיר הוה כרגלי מי שנתמלאו לו וא"ש. ועפ"ז מיושב ג"כ דברי רש"י כאן. דבשכבר נתנה לו לרב נחמן לשיטתיה קני למפרע כיון שזה מוחזק בה כיון שכבר נתנה לזה ולכן שפיר כתב רש"י דאדעתיה דהאי אגבהה ומתני' שכתב רש"י דלמ"ד לא קני צ"ל טעמא דמתנה היינו לרב ששת וכנ"ל ודו"ק. אלא דלפ"ז לא היה צריך רש"י למחוק הגרסא שם ואולי כאן חזר בו. ועוד נ"ל דהא דאמרינן דלא קני היינו משום דחב לאחרים נמצא שכל זמן שהוא ביד זה שהגביהו לא קני עדיין כיון דהוא חב לאחרים בהגבהה שמאחר שאם לא יקנהו זה שהגביה בשבילו אפשר שאחרים יקנוהו כגון שיחטפו ממנו או באיזה אופן שיבא לידו משא"כ בשכבר הגיע ליד אחר נמצא איגלאי מלתא למפרע שלא היה שום חוב בזה ויקנה אותו משעת ההגבהה וא"כ כשבא ליד חבירו קנאה למפרע דאיגלאי מלתא דלא חב לאחרים כלל בהגבהה זו וא"כ יש לפרש התם מר סבר לא קני חבירו כלל אף למפרע ומר סבר קני כיון דאיגלאי למפרע דלא חב לאחרים בזה ומיושב ג"כ דברי רש"י כאן אם יסבור הפירוש כן ועכ"פ יש לפרש כן בפירושא דש"ס

בא"ד ור"ת פירש דהתם ר"נ מודה דקנה שאינו חב לאחרים כו' עכ"ל צריך להעמיס על זה לשון הש"ס דקאמר בסתמא דמר סבר לא קני דמ"ט דרב ששת ונראה דרב ששת ס"ל בלא"ה דלא קני משום דאע"ג דמגביה בשביל חבירו אין דעתו שיקנה חבירו בהגבהתו מיד דמה לו למהר לזכות לו הרי אם ירצה יתנו לו אח"כ ולכן כשמגביה לחבירו דעתו שלא יזכה בו מיד כי אם כשיתנו לו אז אפשר יזכה למפרע משעת הגבהתו ורב נחמן ס"ל דקנה מיד בהגבהה שדעתו להקנות לו מיד רק דבעלמא אי אפשר דחב לאחרים והכא דלא חב לאחרים זכה לו. מיהו אכתי אינו מיושב לרב ששת אמאי לא יהיה כרגלי הזוכה למפרע

בפרש"י בד"ה חב לאחרים כל כמיניה להיות קופץ כו' מאחר שלא עשאו הנושה שליח עכ"ל. והתוס' הקשו עליו מיימר בר חשו דאמר לשלוחיה זיל תפסה ואפ"ה אמרינן דהוה תופס לב"ח ועמ"ש בחדושי כתובות שם בישוב פרש"י. ואפשר לומר עוד בסברת רש"י דס"ל דודאי אי עשאו שליח שפיר מהני לענין שיהיה הוא במקום הנושה אלא דמ"מ נגד הבעלים לא היה ראוי שיועיל כי יוכל לומר לו לאו בעל דברים דידי את אי לית ליה הרשאה מן ב"ח שלו מיהו לענין הבעלים בלא"ה מצי לתפוס דלא מקרי חב לאחרים כיון שמחויב לשלם עכ"פ כמו שכתב הרא"ש ולא מקרי חב לאחרים רק נגד הב"ח אחרים ונגד הב"ח אחרים מהני שוייה שליח דהב"ח אחרים לא יוכלו לומר לזה דלאו בע"ד דידהו איהו דהא עדיין אין לב"ח זכות במטלטלין דמכאן ולהבא גובה ואפי' למ"ד למפרע גובה כל זמן שלא גבה אין להם זכות ולכן מהני שפיר בשוייה שליח דנגד הבעלים יכול לתפוס ונגד הב"ח מהני שפיר שוייה שליח א"כ אי לא היה יכול לתפוס מן הבעלים גופיה לא היה מועיל שוייה שליח דמ"מ יכול לומר לו לאו בע"ד דידי את ותלך לתפוס שלי שאיני חייב לך כלום אבל הב"ח אחרים לא יוכלו לטעון על השליח כיון דלא תפס משלהם כלום דעדיין לא זכו במטלטלין ולכן מהני שפיר שוייה שליח וא"כ התם בעובדא דיימר בר חשו שביקש לתפוס מן היתומים שלא יגיע לרשות היתומים שפיר מקרי חב לאחרים דהרי חב לאחרים ליתומים בתפיסתו והמטלטלין הם שלהם שירשו אותם מאביהם אף ע"ג דתפיסה מהני מ"מ כיון דהוא אינו בע"ד שלהם יכולין היתומים לומר לשליח לאו בעל דברים דידן את כיון דכבר יש להם זכות במטלטלין שהם שלהם לגמרי מכח ירושה לא מצי לתפוס דנהי דהנושה שוייה שליח מ"מ מצו למימר לאו בע"ד דידן את ועוד היה נ"ל ע"פ דקדוק לשון רש"י שכתב ותופס ממון חבירו אפשר לחלק ולומר דנהי דמהני שוייה שליח היינו שיכול להיות במקום הנושה דשלוחו של אדם כמותו ומצי לזכות מיד במה שתופס אלא דהא בלא"ה צריך ביאור למה יועיל שוייה שליח דאי לא מהני בלא שוייה שליח ע"כ לא מהני מטעם זכות דזכיה ג"כ מטעם שליחות ובלא שוייה נמי יועיל אלא נראה דעיקר הטעם משום דהוה שלוחו והוה כאילו כבר בא ליד הנושה וזכה במה שתפס בשביל הנושה ואין לב"ח האחרים טענה עליו וא"כ י"ל בלא שוייה שליח ל"ל דהוה כאילו בא ליד הנושה דהא אם יאנס ביד השליח יתחייב לשלם הלוה וא"כ צ"ל שהוא במקום הנושה כיון שאם יאנס מידו יתבע הנושה מהלוה א"כ הוה חב לב"ח אחרים יותר מאילו תפס בעצמו שאילו תפס הנושה בעצמו אין לו יותר תביעה על נכסי הלוה וכשזה תפס בשבילו יתחייב הלוה באחריות החוב וא"כ בשוייה שליח שכבר נפטר הלוה שפיר מהני והוה כמותו דכבר נסתלקו הבעלי חובות אחרים ממנו והלוה נפטר מחובו. וא"כ י"ל זה דוקא במעות שהוא פרעון החוב מיד משא"כ המטלטלין שיוכל הלוה לפדותן ואין לו טענה על המטלטלין לא מהני שוייה שליח כיון דלא זכה בגוף הדבר וא"כ א"ש הך דיימר בר חשו דתפס ארבא וארבא אין לו זכות בגופיה וא"כ לא מהני שוייה שליח שהרי לא יוכל להחזיק בארבא שנאמר שכבר נסתלק ונפרע וא"ש ולק"מ ומה שהקשו ממתני' דאמר תנה ושוייה שליח ואפ"ה לא מהני לפמ"ש אתי שפיר ג"כ דדוקא בחוב דכבר חייב לו ותופס בשביל חובו לא מקרי חב לאחרים רק שיש בו יותר חובה מאילו תפס בעצמו מטעמא דפרישית ולזה מהני שוייה שליח משא"כ במציאה דאין לו שום זכות לא מהני שוייה שליח כלל דתפיסה בעצמו חב לאחרים ודו"ק היטב

בתוס' ד"ה איתיביה רבא כו' אע"ג דלעיל כו'. אפשר לומר ע"פ מה שדחו התוס' פרש"י וס"ל דגם שוייה שליח לא מהני וכן משמע מדאמרינן בשלהי משילין דלרב נחמן במילא ונתן לחבירו לא מהני שוייה שליח להקנות לחבירו וא"כ י"ל דלהכי פריך דוקא לרב נחמן לשיטתיה דס"ל גם שוי' שליח לא מהני משא"כ לרבא י"ל דשוייה שליח מהני שפיר וא"ש. ועוד נ"ל דהא בלאו הכי לפרש"י דסבירא לי' שוייה שליח מהני א"כ מאי פריך מפועל הא פועל דמי לשוייה שליח כיון דנשכר לו למלאכתו. מיהו י"ל