מעיני החכמה לב

נראה לי ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם ואכתוב כל מה שנלע"ד בזה. ולכאורה היה נ"ל בפשיטות דתליא דודאי אם נימא מן התורה משיכה קונה והיינו מקרא דקנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד שפיר י"ל מה שאינו בכלל משיכה אינו קונה ורכוב י"ל שאינו בכלל משיכה משא"כ אי אמרינן דבר תורה מעות קונות ורבנן תיקנו משיכה שלא יאמר נשרפו חטיך בעלי' וכיון דמשיכה אינו קנין מה"ת רק דרבנן א"כ מסתבר דטפי פשיטא ברכוב דלא שייך לומר נשרפו חטיך בעליה דקני דרכוב ודאי הוה מוחזק בבהמה טפי ממנהיג ולא מסתבר שיתקנו חכמים מנהיג יהיה בכלל משיכה טפי מרכוב וא"כ י"ל דנהי דלענין כלאים פטור מ"מ לענין משיכה שהוא דרבנן מסתבר טפי שיקנה רכוב ממנהיג ואין ראיה מכלאים לקנין כלל ורב יהודה דמייתי ראיה מכלאים לקנין היינו משום דס"ל משיכה מפורשת מן התורה י"ל כיון שאינו נקרא מנהיג לאו בכלל משיכה היא משא"כ לדידן דקי"ל דבר תורה מעות קונות ומשיכה דרבנן ובדרבנן לא מסתבר לחלק כלל בין רכוב למנהיג וא"כ הרמב"ם והרי"ף לשיטתייהו דפסקו כר' יוחנן דמעות קונות וא"ש ולק"מ וצ"ע בבכורות גבי לעמיתך. ועוד י"ל דודאי צריך להבין מאי ראיה מייתי מכלאים לקנין די"ל דכלאים מסתבר ליה לשמואל לפטור היושב בקרון דאפי' תאמר דאזלא מעט מחמתיה מ"מ הוה דבר שאינו מתכוין ושמואל ס"ל כר"מ דדבר שאין מתכוין מותר וא"כ כאן אין היושב מתכוין שתלך מחמתו דמה לו להתכוין לכך כדי שיתחייב משום מנהיג בכלאים ואפילו תימא דהוה פסיק רישא מ"מ הרי הר"ן כתב גבי מוכרי כסות דבשאר איסורין גם פסיק רישא שרי ולכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו וצ"ל דרב יהודה דייק לנפשיה וס"ל מדאפיך שמואל ע"כ שכך היתה קבלה בידו להפך דרבנן פוטרין ודלא כפרש"י שסובר דאפיך משום לאוקמה רבנן כהלכתא דהא כמה פעמים מצינו הלכתא כיחידאה אלא שכך קיבלה ורב יהודה לשיטתיה דרב יהודה ס"ל דדבר שאין מתכוין אסור ולכן ס"ל טעמא דרבנן משום דרכוב לא קני ולא קאמר אלא נחזי אנן ולא להכריע דעת שמואל דשמואל פסק כר"ש וי"ל דפטור מטעם דבר שאין מתכוין ולא קאמר ר"י רק סברתו אבל שמואל לשיטתיה שפיר ס"ל דרכוב קני. ובזה ניחא דמיבעיא ליה ברכוב במקום מנהיג א"כ מסתמא כך שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג א"כ מוכח דשמואל ס"ל רכוב קני רק רב יהודה פליג בהא אשמואל וס"ל מדאפיך שמואל ודאי כך היתה קבלה בידו וא"כ מוכח דרכוב לא קני ובהכי סלקא כולה שקלא וטריא דגמרא לרב יהודה אבל שמואל לשיטתיה ודאי ס"ל דרכוב קני מדמספקא ליה במקום מנהיג ש"מ רכוב לחודיה קני דלדידי' י"ל דרבנן פטרי מטעם דבר שאין מתכוין וזה מועיל ליישב דברי הרי"ף שלא הביא אוקימתא דמיירי במנהיג ברגליו ולענין כלאים י"ל דפטור דחכמים פוטרין היושב בקרון ולפ"ז אין הכרח מדברי הרי"ף שיסבור דהיושב בקרון חייב. ובדברי הרמב"ם י"ל ג"כ דהרמב"ם לשיטתיה אזיל דלמאי דס"ל כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"כ מוכח דרוכב קני דהא קשיא הך דשנים רוכבין הוה משנה יתירה והרא"ש דחק בזה ג"כ וע"כ צ"ל דקמ"ל דרכוב לחודיה קני והכי אמרינן לעיל דשנים רוכבין קמ"ל דרכוב קני וקשה משם על דברי הרא"ש שכתב דקמ"ל דלא תימא דהשני טפל לראשון שדרך העבד לנוח מעט אחרי אדונו וקשה למה אמרו בגמ' לעיל דקמ"ל דרכוב נמי קני ולא קאמר דקמ"ל כסברת הרא"ש וע"כ מוכח דלא ס"ל לגמרא הך סברא כלל ולכן אפשר לומר לשמואל קמ"ל רבותא אחריתא דרכוב קני לעולם והיינו אפילו אי הרכיבה באיסור והיינו כמו שמבואר במס' מכות במנהיג בשור פסולי מוקדשין לוקה שהרי גוף אחד הוא ועשאו שני גופים וא"כ אם היה שור פסולי מוקדשין שהוא כלאים וההנהגה היתה באיסור והוה ס"ד דלא קני וכדאיתא בח"מ סימן רל"ח במקח שנעשה באיסור בסמ"ע שם ובפרט בנידון זה נראה דגרע מהתם דנשבע הוה איסור שהוא גרם וגם מקח שנעשה בשבת ויו"ט היינו שאין איסור בגוף המקח כי אם דיומא קא גרים משא"כ כאן שגוף הקנין שהיא המשיכה הוא האיסור כלאים שפיר י"ל דדמי א מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני לרבא ולאביי מהני א"כ י"ל במשנה קמ"ל משנה יתירה דרכוב קני אפי' באיסור ובפרט דיש להבין דכיון דרישא דשנים רוכבין א"ש לשמואל אפילו בלא מנהיג ברגליו דכיון דשניהם אין קונין ברכיבה א"כ ממילא שניהם שוין לפי הסברא הפשוטה ופשיטא דיחלוקו וא"כ היכא שייך סיפא דא' רוכב ואחד מנהיג דמשמע דקאי נמי ארישא ולא ס"ל כלל לחלק בסברות שכתבתי לעיל אלא ודאי גם רישא איירי במנהיג ברגליו וא"כ הא גופא קשיא ל"ל למינקט ברישא במנהיג ברגליו אלא ודאי דעיקר רבותא דרישא כיון דלשמואל רכוב פטור לענין כלאים א"כ אם רכבו בלי מנהיג אינו חדוש כ"כ שאין ברכיבה איסור וקמ"ל במתניתין אע"ג דקניינם הוא מכח מנהיג ואיכא איסור דאורייתא בשור פסולי מוקדשין קמ"ל דאפ"ה קני. והיינו משום דס"ל אי עביד מהני וא"כ ממילא לדידן דקיי"ל כרבא דאי עביד לא מהני א"כ תקשי רישא משנה יתירה היא לגמרי וע"כ אתא לאשמעינן דרכוב קני וא"ש דברי הרמב"ם דל"ל דקא משמע לן דאפילו באיסור מהני דהא קיימא לן אי עביד לא מהני וע"כ רישא משנה יתירה הוא לאשמעינן דאפילו רכוב לחוד קני. מיהו צריך עיון לפ"ז הול"ל אליבא דאביי ורבא הך נ"מ אם קנה שור פסולי המוקדשין בהנהגה ולמאי דאסר בירושלמי לרכוב על פרדה י"ל ג"כ בדרך זה אלא דאנן לא' קיי"ל כהירושלמי כמ"ש הפוסקים. ועוד נ"ל עפמ"ש הרא"ש בהלכות כלאים דלהכי יושב בקרון לוקה דלא גרע ממנהיג בקול. דצריך ראיה ע"ז מן הש"ס. ונ"ל לבאר ע"פ דבריו ויתיישב קושיית התוספות שהקשו מאי פריך אי ר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעיא והקשו דילמא קמ"ל דלא נימא רכוב עדיף כדמשני. ונראה לבאר ע"פ סברת הרא"ש דרוכב לא גרע ממנהיג בקול ועל פי זה יבואר בש"ס הבעיא אי רכוב עדיף והקשו התוספות תפשוט ממתניתין דיחלוקו וי"ל דלפי האמת מבואר בח"מ דבהנהיגה בקול הוה ג"כ משיכה וי"ל דזה תליא ג"כ אי לענין כלאים מנהיג בקול לקי כמו שביאר הרא"ש על רכוב. והנה במנהיג י"ל שני מיני מנהיג אם נימא דמנהיג בקול נמי קני י"ל סתם מנהיג איירי בלא תפיס והיינו בקול משא"כ אם נימא במנהיג בקול לא הוה מנהיג י"ל סתם מנהיג הוא מנהיג במוסירה וא"כ י"ל לפום מאי דבעי למימר רכוב עדיף מטעם דתפיס ורכוב קני ורב יהודה נסתפק לו האיך שמע וי"ל דשמע דרכוב עדיף ממנהיג והיינו מנהיג בקול דלא תפיס דנסתפק לו באיזה אופן שמע ואו שמע דרכוב עדיף לא מיתוקמא רק במנהיג בקול אבל ודאי איכא מנהיג במוסירה דתפיס ג"כ וא"כ י"ל דמתני' איירי במנהיג במוסירה א"כ אין לרכוב מעלה יתירה על המנהיג ושניהם שוין. והנה לפי סברת הרא"ש דרכוב לא גרע ממנהיג בקול א"כ אי רכוב לא קני כ"ש דמנהיג בקול לא קני וא"כ כיון דשמואל מפיך דחכמים. פוטרין היושב בקרון א"כ כ"ש דמנהיג בקול לא לקי וכיון דל"ל דסתם מנהיג היינו בקול משמע סתם מנהיג מנהיג במוסירה וא"כ פריך שפיר לר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעיא. ול"ל דקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף דהא רש"י פירש דל"ל לאשמעינן בתרתי דכבר נשמע מהתם ואם כן כיון דחכמים פוטרין היושב בקרון א"כ כ"ש דמנהיג בקול פשיטא דפטור וא"כ מדנקט חכמים פוטרין היושב בקרון ע"כ איירי במנהיג במוסירה דל"ל במנהיג בקול דא"כ גם המנהיג פטור וע"כ רבנן דנקטו פטור ביושב בקרון משמע דהמנהיג מודו דלקי וע"כ מיירי במנהיג במוסירה ואפ"ה מחייב ר"מ היושב בקרון אע"ג דהמנהיג אית ביה תרתי דאזלא מחמתיה טובא ותפיס ג"כ ואפ"ה חייב היושב א"כ כ"ש דלא אמרינן רכוב עדיף דודאי מנהיג דתפיס עדיף מרוכב דתפיס וא"כ פריך שפיר משא"כ למאי דמשני דמיירי במנהיג ברגליו ואתיא כרבנן שפיר י"ל דקמ"ל דלא תימא רכוב עדיף דהא לרבנן דפטרי לא מוכח מידי מהתם דלא נימא רכוב עדיף וא"כ הרי"ף והרמב"ם לשיטתייהו דקיי"ל כרבי יוחנן דמנהיג בקול לקי לא מפכינן למתניתין כלל ואדרבה מסתבר דרבנן מחייבי ביושב בקרון דלא גרע ממנהיג בקול ואף על גב דאיכא נמי מנהיג בהכשת מקל אפשר דמאן דפטר במנהיג בקול ה"ה בהכשת מקל דהכשת מקל אינו מעין ההנהגה רק גורם בעלמא ולא מקרי מנהיג רק בתופס בבהמה ומנהיגה וגם י"ל דמשמע ודאי אפילו מנהיג במוסירה כנ"ל כיון דצריך מעשה. אלא דאכתי פש גבן ליישב הך קושיא דאי נימא דרבנן מחייבי התם א"כ תקשה הך קושיא גופה אי מתני' רבנן היא תקשי השתא יושב קני רכוב מיבעיא ול"ל דקמ"ל דלא נימא רכוב עדיף דכבר נשמע מהתם דחזינן דר"מ פוטר היושב בקרון ומודה במנהיג וע"כ גם במנהיג במוסירה איירי ואפ"ה מחייבי רבנן ביושב וכמ"ש לפרש קושיית הש"ס אליבא דר"מ. וליישב זה נראה די"ל בלא"ה מאי קשיא בגמרא דכבר נשמע מהתם דיושב חייב הא י"ל דקמ"ל מתני' לאפוקי מדר"ש דס"ל משיכה אינו קונה בבהמה כלל רק הגבהה בעינן מיהו אי מתני' ר"מ הוא ויחידאה היא ולית הילכתא כוותי' א"כ לא צריך לאשמעינן לר"מ גופיה דהא ר"מ ס"ל דאפי' במוסירה קני וכ"ש משיכה לדעת רוב פוסקים ורי"ף והרמב"ם גופייהו משא"כ אי אתיא כרבנן והיינו כהלכתא י"ל דקמ"ל שפיר לאפוקי מדר"ש דבהמה נקנית במשיכה עכ"פ ולר"ש לא שייך להוכיח מכלאים כלל כיון דמשיכה אינו קונה כלל לא שייך לדמות קנין לכלאים רק למ"ד משיכה קונה שפיר יש לדמות משיכה לכלאים ביון דלענין כלאים חייב ומקרי אזלא מחמתיה שפיר הוה משיכה גם לענין קנין. מיהו אי אתיא כר"מ לא צריך לאשמעינן דלר"מ גופא כבר נשמע מהתם דמשיכה קונה וא"כ הוא משנה יתירה לגמרי משא"כ אי אתיא כרבנן והיינו כהלכתא י"ל דקמ"ל דמשיכה קני וא"ש ועוד נראה דאי אתיא כרבנן לא קשיא כלל ל"ל לאשמעינן דרכוב קני די"ל דהא גופא אתי לאשמעינן דאי לאו מתניתין דהכא הוה מצינן למיטעי ולאפוכי כדמפיך שמואל משום שלא היה נראה לייחס לרבנן הך סברא לחייב הרכוב משא"כ לשמואל דאמרינן דבאמת ר"מ מחייב וחכמים פוטרין פריך שפיר דכבר נשמע מהתם דלא ימנע אם נימא שסברת שמואל שע"כ משנה זו נשנית בטעות א"כ התנא לא צריך לאשמעינן שהרי התנא ידע האמת איך נשנית משנה זו שם בכלאים. ואם התנא שנה כהוגן רק הטעות יצא מפי מעתיקי המשנה א"כ כ"ש שהתנא לא הוצרך להשמיענו שבימיו עדיין לא היה הטעות ופריך שפיר. משא"כ אי אתיא כרבנן אף שהתנא ידע האמת שגם בכלאים חכמים מחייבין ע"כ הרי טעה שמואל בזה להפך בשביל הסברא שהיה נראה לו דחכמים פוטרין וא"כ קמ"ל הכא דרוכב חייב לאפוקי מסברת שמואל וזה ברור

בתוספות ד"ה וניקני כו' אי גרסינן כו' ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בה כו' עכ"ל. לכאורה הלשון מגומגם למאי