מעיני החכמה לא

למיגו או די"ל דהוה מיגו להוציא כיון דהתפיס במוסירה אינו קונה לפנינו א"כ לא חשיב מיגו דזה הרכוב הוה מוחזק כיון שהוא קנין המועיל בפנינו וא"כ כבר נפשט הבעיא דל"ל דרכוב עדיף דא"כ תקשי ממתניתין דיחלוקו ול"ל דמהימנינן למנהיג מטעם מיגו דא"כ נהימניה גם לתופס בחמור במוסירה במיגו וע"כ לא אמרינן מיגו כה"ג

מיהו אכתי אינו מיושב לאידך גיסא דילמא מנהיג עדיף ומתני' מיירי במנהיג ברגליו מיהו י"ל בזה דאי רכוב קונה לא מצי איירי מתני' במנהיג ברגליו דבשלמא אי רכוב לא קני גם רישא דשנים רוכבין ע"כ איירי במנהיג ברגליו ושפיר שייך למיתני או שהיה אחד רוכב וא' מנהיג דקאי ארוכב דרישא ורוכב דרישא נמי איירי בענין דקונה ובפרט אם נימא כמ"ש התוספות לעיל במשנה דהוקשו נימא כל דאלים גבר ותירצו דחשיבי שניהם מוחזקין כל אחד בחציה וזה דוקא י"ל היכא דשניהם מוחזקין לפנינו משא"כ או רכוב לא קני ושניהם אין מוחזקין י"ל כל דאלים גבר וע"כ גם רישא איירי במנהיג ברגליו ושפיר שייך למיתני או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג דקאי ארישא משא"כ אם נפרש רישא דשנים רוכבין בלי מנהיג ברגליו נמי דרוכב קני וא"כ סיפא דתני או שהיה א' רוכב וא' מנהיג נמי איירי אפילו בלי מנהיג ברגליו וא"כ תנן במתניתין דיחלוקו ושניהם שוין ודברי רש"י נכונים. מיהו לפ"ז נסתר מ"ש לעיל ליישב פרש"י דפירש ניתני או שהיו שניהם מנהיגין דמפרש רישא היכא דלא קנו שניהם. גם י"ל בפשיטות דכי היכא דהמקשה לא אסיק אדעתיה לאוקמה ברייתא במנהיג ברגליו מסתמא גם מתני' לא אסיק אדעתיה לאוקמה במנהיג ברגליו ובעי למיפשט טפי מברייתא דרכוב קני בלי מוסירה. ועוד י"ל דודאי קושיית התוספות לעיל קושיא נכונה היא דהאיך י"ל רכוב עדיף תקשי מתניתין ותירוץ התוס' לחלק בין מוחזקין לתחילת קנין לא ס"ל לרש"י אלא י"ל דתליא בפלוגתא דסומכוס ורבנן בממון המוטל בספק חולקין ולקמן בהשואל מוקי כמה סתמי דמתניתין כסומכוס וגם פליגי לקמן דרבה בר רב הונא ס"ל דאמר סומכוס אפי' ברי וברי ולעיל בריש פרקין מבואר דהיינו היכא דאיכא דררא דממונא ופירשו התוס' היינו שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד ע"ש וא"כ לסומכוס דלא אלים ליה חזקת ממון וא"כ כיון דמנהיג לחוד קני ונהי דבתחילת קנין רכוב עדיף מ"מ היכא שבאים לפנינו ויש ספק איזו קדם ודאי פשיטא דמיחשב דררא דממונא עכ"פ ולהכי יחלוקו אע"ג דהרוכב מוחזק טפי מן המנהיג ומ"מ פריך שפיר דאי רכוב לא קני אמאי נימא דיחלוקו דאי רכוב לא קני לא הוה דררא דממונא כיון שכולה בחזקתו של מנהיג דהרוכב לא קני כלל מיהו זהו דוקא אם נימא דאמר סומכוס אפי' ברי וברי ובס"ד צ"ל אי רכוב עדיף ס"ל כרבה בר רב הונא משא"כ השתא דקאי למיפשט לדידן ואנן ודאי קיי"ל כרבא דדוקא בשמא ושמא קאמר סומכוס ולא בברי וברי וא"כ ל"ל דרכוב עדיף דמוכח ממתניתין דיחלוקו ול"ל סומכוס הוא דלא אמר בברי וברי וא"ש והא דלא נימא לאידך גיסא דילמא מנהיג עדיף י"ל כנ"ל או כמ"ש לקמן עוד י"ל דודאי בס"ד דרכוב עדיף צריך להבין מאי עדיפותיה אי משום דתפיס במוסירה מה לי קנין אחד או יהיה שני קנינים וכ"ש דמוסירה לא קני וכי הקנינים הם מצות שיבטל זו את זה אלא י"ל הסברא ע"פ מה דמצינו בגמרא בקני את וחמור פלוגתא אי קני כולה או לא קני כלום או קני מחצה ורמ"א בח"מ סימן ר"ג הביא דעות חלוקות בהקנה דבר שאינו נקנה בקנין עם דבר הנקנה בקנין אם נימא מיגו דלא חל הקנין על זה לא חל נמי על זה ואם כן י"ל דהיינו דס"ד דרכוב עדיף משום דתפיס ואם כן הרכוב קני נמי המוסירה משא"כ לגבי מנהיג י"ל מיגו דלא חל קנינו על המוסירה לא חל נמי אגוף הבהמה ולא קני המנהיג כלום ולהכי ס"ד דרכוב עדיף או דילמא דמנהיג עדיף היינו משום דאין משיכת הרוכב כלום דעיקר המשיכה מכח המנהיג וזהו דוקא בס"ד משא"כ השתא דמוכח מהך ברייתא דרכוב קני אע"ג דלא קני מוסירה ש"מ דלא אמרינן מיגו דלא קני הא לא קני נמי הך ושפיר אין סברא לומר דרכוב עדיף ובמנהיג עדיף י"ל כנ"ל. ובלאו הכי נמי י"ל דרש"י ס"ל דכבר נפשוט מלעיל דלא אמרי' מנהיג עדיף דהא היושב בקרון לוקה במקום מנהיג ש"מ דלא אמרינן מנהיג עדיף ולכן לא ידעתי מה הרעש שהרעישו המפרשים על דברי רש"י דנימא מנהיג עדיף דאתי שפיר בפשיטות דכבר מוכח מיושב בקרון דלקי במקום מנהיג ש"מ דמנהיג לא מבטל לרוכב ולק"מ וזה פשוט. עוד י"ל בפשיטות כפי מה שפירשתי לעיל דרש"י ס"ל דתפיס בה היינו בגוף הבהמה וא"כ אי אפשר לומר דרכוב עדיף דהא לעיל בברייתא דאחד מושך ואחד מנהיג שניהם שוין ואע"ג דמושך אית ליה נמי מעלה דמנהיג דאזלא מחמתיה טובא וגם תפיס בה אפ"ה שניהם שוין או אם נימא דמושך אינו אלא תפיס במוסירה ומושך במסירה א"כ אפילו יפרש רש"י כפירוש התוס' דתפיס בה היינו תפיס במוסירה עכ"פ מוכח דלא מצינן למימר דרוכב עדיף. גם לא מצינן למימר מנהיג עדיף מטעמא דפרשינא לעיל וא"ש ודו"ק

בפרש"י נקני נמי רכוב במוסירה שבראש החמור כו' עכ"ל באס"ז הביא הרא"ש שתמה על פרש"י דאם הקשה לו מבי פגי איך השיב לו שקנה המחצה ולא הוה ליה לאסוקי מחצה כי אם דקנה בי פגי כדמשני באמת. ואמרתי ליישב ויתיישבו דברי הרמב"ם גם כן דהרמב"ם הביא הך דרב אשי דזה קני בית פגיה וזה קני מה שתפוס והוא בפי"ז מהלכות אבידה דף ז' ובדין ו' הקדום כתב בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסירה הרי זה לא קנה עד שימשוך או ינהיג וכן בנכסי הגר אבל קנה המוסירה לבדה ע"כ והוא תמוה מאד דלמה באחד רכוב ואחד תפוס במוסירה לא קני רק מה שתפוס בה וכאן יקנה כל המוסירה. ובסמ"ע סימן רע"א כתב הטעם הואיל ויכול לנתקו וכבר תמה עליו הש"ך שזהו נגד הש"ס ובש"ך כתב דכוונת הרמב"ם דקנה המוסירה היינו מה שתפיס וזה דוחק עצום דהו"ל לפרושי בהדיא. והנראה לענ"ד ליישב דברי הרמב"ם דהוכיח כן מן הש"ס דגירסת אי הכי הוא תמוה דהא אפי' אי רכוב קני בלא מנהיג ברגליו תקשי דיקנה רכוב במוסירה ולכן נראה ליישב דהרמב"ם לשיטתיה אזיל דפסק דרכוב קונה ומשמעתין נביא ראיה לדבריו ותחילה נבאר סברת הרמב"ם דודאי י"ל דקני המוסירה בלאו הכי כיון דקיי"ל דד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום א"כ אפילו בלי תפיסה יוכל לקנות המוסירה מטעם ארבע אמות דיליה ואף דלא מצינו שיקנו ד' אמות בבהמה מהלכת ולכן לא נזכרו ד' אמות כלל בענין קניית הבהמה היינו כיון שהבהמה מהלכת לא תיקנו בה ד' אמות כי אם משיכה והנהגה אבל המוסירה שהוא דבר מטלטל שאין בו רוח חיים שפיר י"ל דקני ד' אמות אלא דקנין ד' אמות לא שייך רק כשיוכל לקנות לגמרי בד' אמות בזו היה תקנת חכמים. וכמו כן אם יהיו שנים קונים שניהם מטעם ד' אמות מאחר שאין קנין אחר הוה כשנים שהגביהו מציאה שקנו שניהם משא"כ אם יש לאחד קנין גמור שאינו מכח ד' אמות גם זה אינו קונה מטעם ד' אמות ועפ"ז דברי הרמב"ם נכונים מבלי סתירה דבשלמא בבהמת מציאה שלא היה שם אחר לקנות שפיר קני כל המוסירה דלא גרע מד' אמות של אדם שקונות לו משא"כ בדין ז' שזה קנה המוסירה שעל לחיי הבהמה לא שייך בו קנין ד' אמות דשנים שהגביהו מציאה לא קני רק מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכאן שזוכה לנפשיה בלי קנין ד' אמות לא שייך שיזכה באותו קנין לחבריה דכיון שיש כאן קנין גמור לא שייך שיקנה ד' אמות על המותר מן המוסירה דבכה"ג לא תיקנו חכמים דבמקום שיש קנין גמור לא תיקנו ד' אמות על מחצית המוסירה. ועפ"ז נבאר סברת הש"ס דלכאורה השקלא וטריא דש"ס תמוה דבתחילה פריך דניקני נמי רכוב משמע דמוסירה פשיטא ליה דקני רק דנקני נמי רכוב ובתר הכי דמשני ליה דבאמת קני פריך דהתפיס לא ליקני כלל ושני ליה דהרכוב קני כולה מוסירה והדר פריך ליקני וכמעט שאין לה מובן כלל וע"פ סברא הנ"ל י"ל דודאי למאי דפריך ונקני נמי רכוב במוסירה הוא מכח ממה נפשך דאם תאמר דאפי' בי פגי אין קני מעיקר הדין א"כ לא שייך בו שום קנין דאורייתא וא"כ יקנו גם שניהם מדין ד' אמות וע"ה אתה צ"ל דבבי פגי יש בו קנין גמור ולא תיקנו ד' אמות במקום קנין גמור דכיון דבי פגי אינו קונה מדין ד' אמות גם השאר לא שייך בו קנין ד' אמות דלא דמי לשנים שהגביהו מציאה כדפרישית לעיל כיון דקנה המוסירה שעל לחיי החמור נקנה לזה א"כ עכ"פ יקנה בי פגי והתרצן הבין דקשיא ליה מכח ד' אמות ומשני דבאמת שניהם קנו זה קני חצי' וזה חצי' א"כ י"ל דבאמת שניהם קנו מטעם ד' אמות והוה ממש כשנים שהגביהו מציאה שאין שם קנין אחר רק ד' אמות אלא דהמקשן לא הונח לו בזה משום שהיתה סברתו שיקנה בי פגי עכ"פ בקנין גמור ולא שייך ד' אמות וא"כ קשיא ליה דתפיס במוסירה במאי ליקני שהרי זה אינו קונה מטעם הגבהה רק מה שמונח על ראש החמור ממילא שלו הוא א"כ לא שייך שיקנה התופס מכחו דלא מגבה ליה מכח בן דעת ומסיק דקני כולה מוסירה והדר פריך איך יקנה מה שאינו על לחיי הבהמה מכח הגבהתו של זה כיון דאיהו לא קני לאחריני מקני וכוונתו להוכיח סברתו דלא קני יותר מבי פגי דהא סתמא דש"ס היינו רבינא ורב אשי א"כ נראה דהמקשן הראשון היה ג"כ רב אשי והוקשה לו לשון הברייתא עד שהוצרך לדחוק דזה קנה חמור ובי פגי והשאר לא קני לא זה ולא זה ודחיק ומוקי אנפשיה דלא סגי בלא"ה דלא מיתוקמא ליה באנפא אחרינא ועפ"ז נראה ליישב לשון אי הכי ותחילה נבאר ראי' לדברי הרי"ף והרמב"ם דסוברין דרוכב קני וכתב הרא"ש דלא ס"ל לדחוק כשמואל דמיירי במנהיג ברגליו והוא תמוה לדחות תלמוד ערוך מסברא אך יש להביא ממסקנת הש"ס לקמן דמסיק לקמן ברכוב אי רשות רבים הוא קני והוא תמוה לכאורה דהא הלכה רווחת בידינו דמשיכה אינו קונה בר"ה וכן פסקו כל הפוסקים מבלי חולק אלא ודאי רכוב עדיף וקנין הרכוב מועיל אפילו ברשות הרבים וא"כ שפיר הוכיחו דרכוב קונה דאם רכוב אינו קנין בפני עצמו רק מטעם מנהיג ברגליו שזהו משיכה וא"כ איך יקנה בר"ה הא משיכה אינו קונה בר"ה אלא ודאי רכוב הוא קנין בפני עצמו וקונה אפילו בר"ה ודברי הרי"ף והרמב"ם מוכרחים ומלשון אי הכי ג"כ ראיה דבלא"ה הוה מצינן למימר דאין לרכוב שום קנין במוסירה אפילו בבי פגי וא"כ לא קשיא שיקנה הרכוב במוסירה ואין לומר יקנה מטעם ד' אמות דהא לקמן מסיק דבר"ה לא תקינו ד' אמות ולא תקשי איך יקנה הבהמה ברכיבה דאי רכוב קני קני אפי' בר"ה כמו שהוכחנו משא"כ השתא דרכוב לא קני רק במנהיג ברגליו וע"כ מדין משיכה הוא וא"כ ע"כ לא מיירי בר"ה דהא משיכה אינו קונה בר"ה וע"כ איירי בסימטא וא"כ יקנה הרכוב מטעם ד' אמות ודברי הרמב"ם ברורים ונכונים כפתור ופרח בלשון הש"ס ודוק היטב

וכבר כתבתי לעיל בישוב דברי הרי"ף והרמב"ם מה שנ"ל בזה ועוד