מעיני החכמה ל

רכוב לא אע"ג דס"ד דעיקר פלוגתא במושך מ"מ הו"ל למיתני א' רוכב וא' מושך דהוה נמי ידעינן מסתמא קאמר מושך אפי' בחמור מדפליג ר' יהודה ומשני דקמ"ל דאיפכא קני לרבנן ופריך לערבינהו כיון דאיפכא קני ומשני דחד צד לא קני ופליגי לישנא איכא דאמרי משיכה בגמל ולהכי פלגינהו מהדדי כיון דחד צד לא קני ולהך לישנא דמשיכה בחמור לא קני א"כ אי נקט א' מושך וא' רוכב הוה אמינא דפליגי במושך ולרבנן מושך קונה דהכי משמע פשטא דפלוגתייהו אלא דלהך לישנא דמשני הנהגה בגמל לא מיישבא לכאורה דהו"ל למיתני אחד רוכב וא' מושך והוה מפרשינן פלוגתייהו במשיכה בחמור והנהגה בגמל והוה ידעינן דגם לת"ק לא קני מדלא ערבינהו אלא די"ל דהא בלא"ה הוא דחוק דתרי לישני פליגי איזו מקרי אורחא. אלא נ"ל דפליגי היכא משמע להו לישנא דברייתא. דאחד מושך ואחד מנהיג ודאי משמע דקאי אמאי דפליג רבי יהודה אלא דהתוס' בכמה דוכתי כתבו כמה חלוקים דפעמים מזכיר הפשוט ברישא ופעמים מזכיר שאינו פשוט ברישא עיין פרש"י בסוכה ספ"ג גבי מחצלת וא"כ להך לישנא דס"ל משיכה בחמור וא"כ אחד מושך היינו בגמל משמע ליה דיש להזכיר הפשוט ברישא ולהכי מפרש דמושך קאי אגמל ולאידך לישנא משמע ליה להזכיר שאינו פשוט ברישא וא"כ ע"כ מושך קאי אחמור ובהא פליגי ולהכי נקט אחד מושך דהוא פשוט ואחד מנהיג שהוא אינו פשוט דמזה ידעינן דבהא פליגי משא"כ אי הוה נקט רוכב ומושך לא הוה מוכח מלישנא באיזה צד פליגי כן נ"ל ליישב פרש"י בס"ד ודוק היטב

ודע שדעת הרמב"ם בהך חד צד דלא קני היינו דכל אחד בפני עצמו שפיר קונה אלא דחד צד דלא קני היינו משיכה בחמור במקום מנהיג דהמנהיג דאורחיה מבטל קנין המשיכה אבל משיכה והנהגה בפני עצמן שפיר הם קונים. ולדבריו צריך לפרש דאי הוה עריב להו לא הוה ידעינן דחדא אורחיה טפי מחבריה לת"ק וא"כ ודאי לא הוה מבטל חד לחבריה להכי פלגינהו לאשמעינן דחדא מקרי אורחיה וממילא הך דאורחיה מבטל הך דלאו אורחיה. אלא דקשה לדבריו מאי פריך מושך ומנהיג אין רוכב לא הא צריך לאשמועינן מושך ומנהיג דהך דאורחיה אינו מבטל הך דלאו אורחיה וכמו שהקשו התוס' רק התוס' תירצו דהוא מילתא דפשיטא שאינו מבטל וזה אינו לדעת הרמב"ם כיון דלפי האמת איכא חד צד דלא קני והיינו שמבטל קנין חבירו א"כ בודאי טובא קמ"ל. ואין לומר דהקושיא דלערבינהו ונדע ממילא דאין שום אחד מהם מבטל ששניהם שוים כפי מה דפרישית וא"כ משנה יתירא אתי לאשמועינן דרכוב לא קני דא"כ מ"מ קשה דלערבינהו וניתני ג"כ א' מושך וא' מנהיג למעט רכוב וא"כ מעולם לא פלטינן מהך קושיא דלערבינהו אם לא דנימא דחד צד לא קני וכפי פירושו של הרמב"ם וא"כ מאי פריך דרכוב לא דבשלמא לפירוש התוס' י"ל דלערבינהו לא קושיא הוא אלא דלערבינהו ולא ניתני כלל משנה יתירא דאחד מושך וע"כ אתי למעוטי משא"כ לפי הרמב"ם ע"כ נשמע מהך דלא ערבינהו דחד צד לא קני דהא הא דמושך ומנהיג לאו משנה יתירה אלא דהקושיא דלערבינהו ונדע ג"כ דלא מבטל חד לחברי' והוה ס"ד דלמעוטי רוכב אתא וא"כ ל"ל לשנויי לאפוקי מדר"י לישני בפשיטות דקמ"ל דלא מבטל חד לחבריה דגם למאי דמשני פריך דלערבינהו וא"כ טפי הו"ל לתרץ בפשיטות דקמ"ל דלא מבטל חד לחברי' ואף דתקשי לערבינהו הא גם השתא פריך דלערבינהו וצ"ל דחד צד לא קני א"כ י"ל ג"כ דקמ"ל דלא מבטל חד לחבריה ולא ערבינהו משום חד צד. ועוד תימא לאידך לישנא במדה זאת דקאמר למעוטי איפכא ופריך היינו ר' יהודה ולדברי הרמב"ם נימא במדה זאת אתי למעוטי איפכא היינו דהך דאורחיה מבטל קנין חבירו אבל בפני עצמו שפיר קונה לרבנן ולר"י לעולם לא קנה אפי' בפני עצמו וי"ל שלזה כיון הראב"ד שהשיג על הרמב"ם וז"ל מ"מ תימא הוא זה שמשיכ' והנהגה שניהם משיכה מעלייתא נינהו אלא שהמשיכה בגמל וההנהגה בחמור אבל תרווייהו בגמל או בחמור ספיקא הוא ע"כ וביאור דברי הרב שהשיג על הרמב"ם שסובר דבודאי שניהם נכללו במשיכה ובקידושין דאמרינן בהמה נקנית במשיכה ודאי בכל בהמה איירי אלא שמשיכה הוא שם הקנין ואף על ההנהגה יצדק שם משיכה שהוא הקנין המורגל בש"ס במטלטלין ושניהם בכלל משיכה שהוא קנין הבהמה אלא שהמשיכה שבחמור הוא ההנהגה כפי דרכו ובגמל הוא המשיכה שהוא מושך וכיון דבגמרא מסיק דחד צד לא קני א"כ בחד מינייהו קני בין משיכה בין ההנהגה וזהו כוונת הרב במ"ש אבל תרווייהו בגמל היינו משיכה והנהגה גם שניהם או בחמור שיועילו גם שניהם היא ספיקא דחד צד לא קני ואיכא לספוקי אי משיכה בחמור לא קני ובגמל קני תרווייהו או ההנהגה בגמל לא קני ובחמור קני תרווייהו ולכן כתב דהוא ספיקא וזהו ברור בכוונת הראב"ד שהשיג עליו שסובר כפרש"י דהכי מוכחא שמעתא כדפרישית והמ"מ הבין שנוסחא מוטעת נזדמנה להראב"ד ולפענ"ד זה אינו דודאי השיג עליו אף לפי הנוסחא האמיתית כדפרישית ובאמת שהוא תמהון גדול וצריך נגר דליפרקיניה. והנלענ"ד ליישב ל' הרמב"ם דודאי מפרש כפשוטו כפרש"י דחד צד לא קני והוה ספיקא אי משיכה בחמור קני או ההנהגה בגמל אלא דס"ל להרמב"ם בשניהם מושכין או מנהיגין שפיר קנו שניהם דגם מספיקא נחשביו מוחזקין נגד אחר שלא יתפסנו מספק דשמא לא קני הנהגה בגמל או משיכה בחמור דכיון דכבר זכו הם מספיקא אין אחר יכול לתפוס מספק דשמא קנאוהו באותו צד ומ"מ באחד מנהיג ואחד מושך בחמור קנו גם שניהם ואע"ג דהמנהיג ודאי והמושך ספק נראה דהרמב"ם מפרש דמושך היינו שמושך בגוף הבהמה ומנהיג היינו ע"י הכשת מקל או בקול ולכן המושך מקרי תפיס ואין להוציא ממנו דיכול לומר קים לי דמשיכה בחמור קני משא"כ בגמל דהמושך הוא ודאי ומוחזק ג"כ והמנהיג הוא ספק ואינו מוחזק אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי ולכן לא קני המנהיג כלל ובגמרא הפירוש כפשוטה כפירש"י רק דרמב"ם כתב הדין לפי האמת דהוא ספיקא דדינא הכריע הרמב"ם משכלו להחזיק המושך והמנהיג לא מקרי מוחזק כלל זה נ"ל להפך בזכותו של הרמב"ם ז"ל שלא יהיה נגד הש"ס ותימא גדולה על המ"מ והכ"מ שלא נתעוררו בדברי הרמב"ם שהם תמוהים מאד לפי הבנתם בו וצריך עיון גדול וגם במ"ש בישובו לא נחה דעתי דאם קנו מספיקא דבהלכות זכייה פ"א דף ז' פסק בשדה הגר היכא דאיכא ספק והחזיק האחר זכה האחרון א"כ גם כאן נימא דאם אחר משהו או הנהיגו יזכה האחרון ואולי יש לחלק בין קרקע למטלטלין וצ"ע ועי' במ"מ שם שכתב ולא שייך דין אם תפס בקרקע

בפרש"י דבור המתחיל שמע מינה רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פלגי עד כאן לשונו. כבר האריכו המפרשים להקשות על פרש"י בזה דהא לעיל אף דפשיטא לן דרכוב קני מ"מ מיבעיא במקום מנהיג דאיכא למימר מנהיג עדיף ומהרש"א תירץ דדוקא בס"ד דרכוב אינו קונה כי אם בצירוף מוסירה י"ל דמנהיג עדיף משא"כ השתא דמוכח דרכוב קונה בלי מוסירה ממילא רכוב בצירוף מוסירה עכ"פ הוה כמו מנהיג ופלגי ובזה נתגלה לי כוונת מהרש"א במ"ש לעיל בגמרא שהקשה היכא פשיט מתחילה מכלאים כיון דספיקא היה בשביל שהוא תפיס וגם הא ידע דרב ושמואל. ותירץ דס"ד דיושב נמי תפיס ע"ש. ולכאורה מי הכריחו לזה דהא הוה מצי לפרושי בפשיטות דאם רכוב בלא תפיס אינו קונה לא מהני מעלה דתפיס לקנות כלל וכמ"ש לעיל בזה באורך. ולפ"ז נראה דהוכרח לומר כן לפרש"י לפי מ"ש כאן דס"ל לרש"י דאי רכוב בלא תפיס קני ודאי מנהיג לא עדיף מרכוב דתפיס וא"כ ע"כ צ"ל בס"ד דרכוב לחודיה לא קני ומ"מ בצירוף תפיס הוא קונה דהא אי נימא מנהיג עדין ע"כ צ"ל דרוכב בלא תפיס אינו קונה רק בצירוף תפיס וא"כ הוקשה ק שפיר מאי פריך מיושב דילמא רכוב ותפיס מהני בצירוף דל"ל דפשיטא ליה דבצירוף שניהם לא מהני דהא אי מנהיג עדיף ע"כ צ"ל דרכוב לחודיה נמי קני. ולזה הוצרך מהרש"א לומר דס"ד דיושב מיירי בהדי תפיס. הגם שראיתי למהר"ם שי"ף שכתב עליו שדברים מסותרים. וכוונתו דלמאי דמסיק דיושב לא תפיס א"כ עדיין נצבה וגם קמה קושיית מהרש"א דילמא צירוף שניהם מהני כיון דמסיק דיושב לא תפיס ונהי דמוסירה לא קני הא גם בס"ד ידע דרב ושמואל דמוסירה לא קני ואפ"ה ס"ד דבצירוף שניהם קני מ"מ חלילה לי מחדול ללמד זכות על מרן רבן של ישראל המהרש"א ואפרש שיחתי כי ס"ל למהרש"א דהא בלא"ה יש להבין למה ס"ד דיושב נמי תפיס במוסירה לפשוט האיבעיא כי מי הכריחו לזה אלא נראה דמשמע מדדחיק שמואל לאפוכי דר"מ מחייב משום דלא משמע ליה לחייב היושב בקרון ואמאי לא פתר ליה דרבנן מחייבי ככתוב במשנה ומיירי בתפיס במוסירה אלא מזה מוכח דשמואל ס"ל דאפילו יושב בהדי תפיס אינו כלום ולכן לא משמע ליה שחייבו רבנן אפי' ביושב בצירוף תפיס והמדחה דדחי דיושב לא תפיס היינו משום דס"ד דמוסירה קני א"כ לא מצי שמואל לאוקמה דרבנן מחייבי הוא ביושב ותפיס דפשיטא לי בתפיס לא יחלוק ר"מ כיון דמוסירה קונה. ובש"ס מדמה קנין לכלאים א"כ י"ל דליכא שום סברא לפטור אליבא דר"מ בתפיס (ובפרט לר' מאיר לשיטתיה דס"ל בהדיא מוסירה קני ובס"ד לא מפליג בין מציאה למקח וממכר. וא"כ אי אפשר דמיירי בתפיס דבזה גם ר"מ לא יפטור) וע"כ צריך לומר בלא תפיס ובזה לא מסתבר ליה דרבנן ליחייבי. ולהכי מפיך שמואל. ושני ליה דרב ושמואל אמרי מוסירה לא קני במציאה ואין ראיה ממקח וממכר למציאה וא"כ שפיר מוכח מדאפיך שמואל ולא מוקי ביושב דתפיס אלא ודאי גם ברכוב דתפיס ס"ל לשמואל דלא מהני. ולכן כתב מהרש"א גם כאן דאי רכוב קונה בלי מוסירה בהדי מוסירה לא ורע ממנהיג ומ"מ אינו מיושב לדברי מהרש"א כאן דאכתי י"ל לפרושי דרוכב עדיף בצירוף מוסירה. ואכתוב הנ"ל ביישוב קושיית מהרש"א בכמה אופנים חדא י"ל דרש"י ס"ל דאין חילוק בין מוחזקין לתחילת קנין וא"כ קשה קושיית התוס' לעיל דתפשוט ממתני' דיחלוקו וי"ל קושיית התוס' דודאי י"ל במתני' אע"ג דרכוב עדיף והיינו משום דתפיס במוסירה ומ"מ אם המנהיג טוען שכולה שלו והיינו שהוא קדם וקנה בטרם הרוכב אפשר להאמינו במיגו דאי בעי הוה ג"כ תפיס במוסירה וכ"ש אם נפרש תפיס היינו בגוף הבהמה שקל למנהיג שיתפוס גם הוא בגופה של בהמה ולכך יחלוקו מיהו הכא דחזינן דאחד רוכב וא' תפיס במוסירה לא קונה התפיס במוסירה וע"כ לומר דלא מהימנינן ליה במיגו להתפיס במוסירה במיגו דאי בעי הוה מנהיג דבקל היה יכול להנהיג דרש"י משמע ליה דגם כאן איירי לענין מוחזקין ואע"ג דהתפיס במוסירה טעין שקדם לקנותה כדין והיינו בהנהגה ואפ"ה לא מהימנינן ליה במיגו וע"כ צ"ל דלא חשבינן זאת