מעיני החכמה שז

דמשכון קטעין צריך לישבע בנקיטת חפץ ותירץ הש"ך דשם כיון דאף בנתנה לו האומן נשבע ונוטל א"כ טענתיה דאומן עדיפא לכן ביש לו מיגו פטור אפילו משבועה וקשה מדידיה אדידיה דלפי מ"ש הש"ך בסימן ע"ב גם במשכון כיון דחזינן דהמלוה נאמן כמה הלוה אף בלית ליה מיגו א"כ ע"כ טענתיה דמלוה עדיפא שהרי אם יש עדים וראה בפקדון לא מהני ליה חזקתו כלום שהרי הכלי ברשות בעלים הוא וצריך להחזירו וע"כ כיון שהלוה עליו מקרי המלוה מוחזק במשכון דקונה משכון ונאמן בשבועה אף בלא מיגו א"כ כ"ש שתועיל לו המיגו לפוטרו משבועה כיון שמוחזק ג"כ וכבר כתבתי ליישב דברי הגאונים בענין אחר בחידושי ודברי המשנה למלך בפי"ג ממלוה תמוהים ולא עיין במגיד משנה שמבואר כדברי הש"ך גם פירושו בדברי הרמב"ם לפי דברי הכ"מ פ"ב מהלכות שכירות דבשומר שטוען החזרתי כיון שמודה שנעשה שומר צריך לישבע בנק"ח ואין דבריו נכונים שהרי מלשון הרמב"ם משמע דוקא כיון שיש עדים שהיה משכון בידו ולפי דברי הכ"מ אילו הודה שבא לידו בתורת משכון צריך שבועה בנק"ח ולדברי הכ"מ י"ל דמשכון עדיף כדברי הש"ך ומ"מ בטוען שמגיע לו עליו ראוי שהיה נאמן במיגו דלקוח ולא שייך לומר מיגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן דזה אינו רק במקום שישנו השבועה במציאות משא"כ אם אין מציאות לשבועה ולזה נתן הרמב"ם טעם שמציאות השבועה הוא אילו היה שם עדים לכן גם באין עדים לא מהני ליה המיגו לפטורי משבועה ובאמת קשה לי גם על דברי כ"מ מהא דב"ב דף ע' בעא מיניה רב עמרם מר"ח המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי כו' א"ל נאמן כו' אטו אי אמר ליה נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ופריך סוף סוף בעי אשתבועי ולדברי הכ"מ מאי פריך הא פשיטא שלא עלה על דעתו שיפטר בלא שבועה דאפילו בלא שטר נמי צריך לישבע בטוען החזרתי ובאמת דברי הכ"מ בפ"ב משכירות תמוהין מצד עצמן שהרי ברמב"ם מבואר גם בהחזרתי אינו נשבע שבועת שומרין גם במשנה למלך תמה עליהם שם ותימא איך נסתייע מהם בפי"ג ממלוה ובאמת לפמ"ש גם בדברי הרמב"ן לא מוכח דפליג על הרשב"א במשכון דאף שכתב הרמב"ן דאומן עדיף ממלוה על המשכון י"ל דהיינו נמי לענין שיהיה נאמן בשבועה כמה קצץ שפיר מהימן אף בלא מיגו ובש"ס לא מיירי רק לענין שבועה דהא לרבי יהודה ודאי לא איירי רק לענין שבועה דהא אפילו נתנה לו נשבע ונוטל וגם לדידן באם הטלית ביד אומן שפיר י"ל דנאמן בשבועה עכ"פ ומ"ש בתשובה לרמב"ן סימן פ"ד דאין בעל המשכון נאמן כבר כתב הש"ך דהוא דרשב"א והרשב"א חזר בו ובאמת מה שהביא בתשובה להרמב"ן שם ראיה מיתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אמר אביכם השביח דאמרינן ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי לפענ"ד לא דמי כלל דשם לא ניתן השבח ע"ד שיעכבו היתומים עד ישלם להם והב"ד שמין הקרקע לב"ח ואם היתומים השביחו צריך ליתן דמים והם המוציאים משא"כ במשכון ע"ד כן ניתן למלוה שלא יחזירנו עד יפרע לו המגיע עליו ולא קיימא לגוביינא כלל עד יסולק המלוה ומה"ט י"ל גם באומן דתפיס ליה אאגריה שפיר מהימן אף בלא מיגו בשבועה עכ"פ ומה שהביא בתשובות לרמב"ן ראיה מאומן כבר נתברר דאין שום ראיה דשם לענין שבועה דוקא צריך מיגו וכאמור עכ"פ במשכון לא מצינו שום חולק על הרשב"א

דף מה ע"כ בתוספות ד"ה המפקיד וא"ת אכתי להימניה במיגו דנאנסו עכ"ל. כבר כתבתי ליישב גם בסוגיא דקציצה במס' שבועות כתבתי ליישב ואפשר לומר עוד דקאמר נ"מ היכא דהאומן חשוד שאין יכול לישבע על נאנסו ובטוען נאנסו ה"ל מחוייב שבועה ואין יכול לישבע ומשלם לפי דעת רמ"ה שהובא בח"מ סימן פ"ז מיהו הא דפריך לקמן מראה עבדו אכתי לא א"ש די"ל דלכך בעינן ראה שלא יהא נאמן במיגו דנאנסו

בא"ד דאיהו דאפסיד אנפשיה כו' עכ"ל והך דהכא אע"פ שטוען לקוח ג"כ אינו נאמן שלא היה לו ליקח בלא עדים כיון דלא הימניה

בגמרא מיתיבי אביי ראה עבדו כו' ואי דאיכא עדים ל"ל ראה כו'. ויש לדקדק נימא דמיירי שמסר לו בעד אחד ובלא ראה לא שייך לומר צריך להחזיר בעדים דהא במפקיד אצל חבירו בעדים דצריך החזיר בעדים ע"כ משום דלא הימנוה וא"כ במפקיד בעד אחד י"ל שפיר מקרי הימניה ונאמן לומר שהחזיר משא"כ בראה ויש עד שמסר לו תורת אומנות הוה מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם מיהו לזה י"ל דקשיא ליה מעבדו דאין נשבעין על העבדים ולא שייך משואיל"מ: מיהו קשה דנוקמה בהודה בפני עדים שמסר לו ומבואר בשבועות תבעו בעדים כיון דמעיקרא הימניה נאמן לומר החזרתי לכן בעינן ראה אל"כ נאמן במיגו דהחזרתי כיון דמעיקרא מסר לו בלא עדים ואפשר קשיא א"כ פשיטא דאינו נאמן כיון דהודה לו בפני עדים א"כ אחר נמי א מהימן דבשלמא הא דמוקי רבה באיכא עדים והוא דראה י"ל כמ"ש תוס' לעיל דיש עדים שמסרו לו ואין יודעין בתורת מה מסרו אם בתורת נאמנות או בתורת מכירה וא"כ באחר שפיר י"ל דמהימן שבתורת מכירה א לידו אבל בתבעיה בעדים והודה לו א"כ אפילו אחר נמי לא מהימן ע דמכאן הקשו הראשונים על הרי"ף שסובר דלפי האמת באומן לא הימן אפילו יש לו מיגו א"כ קשה לפי האמת ל"ל ראה הא אומן לא מהימן בשום מיגו אפילו ליכא עדים ולא ראה ונדחקו הרמב"ן ובמאור בזה למאוד ומה שקשה מלקמן בנותן טליתו כתבתי לעיל וליישב קושיא זו כי רבה הוא נ"ל דבלא"ה יש לדייק בלשון הברייתא דראה עבדו ביד אומן כו' משמע שטוען שנתנו לו בתורת אומנות כפירשב"ם וקשה מאי שייך מה טיבו אצלך הא הוא בעצמו מסרו לו וה"ל למימר ראה עבדו ואומר החזר לי עבדי וטליתי כו' לכן י"ל דכאן מיירי שזה טוען שלא מסרו לו מעולם ואינו יודע כלל איך בא לידו באיזה אופן לכן אומר מה טיבו אצלך וא"כ כאן ה"ל להיות נאמן שלקחו שהרי הבעלים הודו שלא בא בתורת אומנות לידו אלא די"ל דהבעלים נאמן במיגו דאי בעי הוה טען שמסרו בתורת אומנות לידו וא"כ א"ש בלא ראה י"ל כיון שהבעל מודה שלא מסר בתורת אומנות שפיר הוה מהימן לומר לקוח ואין לומר דבעל העבד נאמן במיגו דאי בעי הוה אמר בתורת אומנות מסרתי דכיון דזה יכול לטעון החזרתי לא שייך מיגו כלל כיון דגם לאומן יש לו מיגו א"כ מרע למיגו של בעל בית שאם יתחכם לטעון בתורת אומן מסרתי מה שאינו יתחכם גם האומן לטעון החזרתי כיון שאינו נאמן במיגו והא דקאמר אי דאיכא עדים ל"ל ראה היינו דאיכא עדים שבא לידו שלא בידיעת חבירו כגון שהנך העבד מעצמו או שהטלית בא לידו מבני ביתו של בעל בית והוא אינו יודע מה טיבו אבל לפי האמת שפיר י"ל כמ"ש דלכך טוען מה טיבו

בתוספות ד"ה אי דאיכא עדים כו' תימא לר"י דעדיפא ה"ל למפרך כו' עכ"ל אפשר לומר ליישב ע"פ דברי הש"ך שכתבתי לעיל שסובר במלוה על המשכון דהמלוה נאמן אפי' בלא מיגו כמה הלוה עליו וי"ל הסברא כיון דבודאי חייב לו א"כ שפיר כיון דברשות בא לידו נאמן כמה חייב א"כ י"ל דתליא אם העדים ידעו שהכלי היה צריך תיקון א"כ ודאי חייב לו עכ"פ שפיר י"ל דמהימן אף בלא מיגו כמה חייב לו לכן קאמר ליחזי עדים מאי קאמרי דס"ל להש"ס אם העדים ידעו עכ"פ שראו הכלי ולא היה מתוקן ועתה ניתקן א"כ י"ל שנאמן על השכירות אף בלא מיגו אלא איירי בליכא עדים רק עדי ראיה דבעה"ב מהימן אם יש עדים שנמסר לו נאמן לומר במיגו שעדיין לא תיקן כלום בחפץ אלא דאי אפשר לאוקמה בעדים ע"כ בליכא עדים ואם איתא דאין האומן נאמן לומר לקוח יהיה בעה"ב נאמן במיגו דאי בעי אמר לא תקנת כלום ואיני חייב לך כלום בכה"ג אין האומן נאמן אלא ודאי האומן נאמן ומשני בליכא עדים ולא ראה דאז האומן נאמן שבתורת תיקון בא לידו ותיקנו במיגו

בגמרא לעולם דליכא עדים והוא דלא ראה כבר כתבתי הקושיא על הרי"ף שסובר דבאומן לא מהני מיגו תקשי ליה להך ברייתא דבלא ראה מהימן האומן במיגו וכבר כתבתי ליישב ונראה דהא צריך טעמא למה לא יהיה האומן נאמן במיגו ועיין במאור וברמב"ן במלחמות שהאריכו ובאמת י"ל דטעמא של הרי"ף שהאומן מאחר שאין לו חזקה וכל אימת שיראה הכלי אצל האומן יוציאנו הבעה"ב מידו א"כ אין לאומן לקנות בלא עדים לכן הוה מיגו במקום חזקה שבודאי לא קנאו בלא עדים שהרי הורע כחו של אומן שלעולם אי אפשר לו בלא עדים וא"כ על שכירות שפיר יש להאמינו במיגו דלענין שכירות לא איתרע טענתו שאין לנו לומר שלא יקחנו בלא עדים לתקן דאומן ניחא ליה שישכירנו בעה"ב ולא יתן לאחר ולא איתרע טענתו ולק"מ מכאן אלא דצריך ליישב הך דלעיל בראה עבדו ביד אומן דבלא ראה משמע דנאמן וי"ל לזה דבלא"ה קשה איך תני בברייתא לא אמר כלום וקשה עכ"פ יתחייב ליתן לו שכר אומנות שהרי טוען שבתורת אומנות בא לידו וצ"ל כיון שזה טוען אתה מכרתו לי ותובע העבד גופיה וזה טוען שמסרו ללמוד אומנות מקרו טענו חטין והודה לו בשעורין דאמרינן דמחל כשיטת הפוסקים ס"פ המניח א"כ י"ל דס"ל כמ"ש הפוסקים דבתפס דמי שעורין צריך לשלם לו עכ"פ שעורין וכמ"ש בש"ך סימן פ"ח ס"ק כ"ג בשם מהרש"ל ולמ"ש י"ל דהכא שפיר כיון דיש לו מיגו לשיטת הרי"ף דלא מהימן במיגו על גוף החפץ מ"מ מהימנינן ליה עכ"פ שלא מחל השכירות לכן בעינן ראה והתפיסה בעדים לא מהני ליה דאמרינן דמחל השכירות משא"כ בלא עדים עכ"פ צריך ליתן לו השכירות: שמעתי להקשות בשבועות דף מ"ה דקאמר מכלל דס"ל המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים לפמ"ש במ"מ הטעם באל תפרעני אלא בעדים דאינו נאמן במיגו משום דהתנה עמו כשיאמר שפרעו בלא עדים לא יהיה נאמן וא"כ שם י"ל דנהי בעלמא אם אומר פרעתי אין לו מיגו משא"כ שם שפיר מהימן בלא שבועה במיגו דפרעתיך בפני פו"פ והלכו כן שמעתי בשם הרב ר' ליבער ואמרתי לפי דבריו ליישב בפשיטות דודאי בפקדון קשה איך אפשר לומר שהתנה שלא יהא נאמן דהא יכול לטעון נאנסו וצ"ל דס"ל דמ"מ לא האמינו רק אם יטעון נאנסו שחייב עכ"פ שבועה דאורייתא וא"כ כשתמצי לומר שיפטר משבועה א"כ מאי אהני ליה תנאיה הא כשיטעון נאנסו ג"כ יהא נאמן בלא שבועה א"כ ע"כ נימא שהתנה שגם על נאנסו לא יהא נאמן מיהו קשה יותר לדברי הר"ן שכתב הטעם דהוה מיגו במקום עדים כיון שאמר אל תפרעני אלא בעדים א"כ קשה טפי מנ"ל דס"ל אצ"ל בעדים דהא שם נאמן לומר נאנסו במיגו דפרעתיך בפני פו"פ לכן נראה דבלא"ה יש להקשות לשיטת הר"ן דלשמואל אף במלוה נאמן במיגו דפרעתיך בפני פו"פ א"כ קשה מאי דייק מכלל