מעיני החכמה שו

(יען כי מצאנו בכ"י המחבר ממסכתא זו קונטרס אחד ממסכת ב"ב וכדי שיצא לאור הצגנוהו פה). ב"ב דף מה ע"א בגמרא אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים כבר הקשו התוס' א"כ מאי איריא אומן ולפרש"י דס"ל מלוה על המשכון היכא דב"ח קונה משכון חייב אף באונסין א"כ י"ל דס"ל אומן קונה בשבח כלי א"כ י"ל דחייב באונסין ג"כ. א"כ אחר נאמן במיגו דנאנסו משא"כ אומן דקונה בשבח כלי וחייב באונסין לכן אינו נאמן לומר לקוח במינו דנאנסו. ומיושב ג"כ תמיהת התוס' לקמן ולמסקנא דהמפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים באמת פריך מ"ש אומן מ"ש אחר עמ"ש בסמוך בלשון התוס'

בתוספות ד"ה אבל וא"ת מאי איריא אומן כבר כתבתי ליישב מיהו התוס' לשיטתיה ס"ל אע"ג דקונה משכון מ"מ אינו אלא ש"ש וכן הקשו ג"כ שיהיה נאמן במיגו דנאנסו ונראה ליישב תמיהת התוס' כי רבה הוא ודברי התוס' דחוקים לכן אפשר לומר דהחילוק בין אומן לאחר הוא במודה שמסר לו בעדים ואין העדים לפנינו ובשדה זו של אביך היתה שפיר י"ל דאם אין העדים לפנינו שפיר נאמן במיגו דלא היתה של אביך מעולם ואין לומר דירא פן יבואו העדים דמ"מ לא יפסיד ע"י זה ואם יבואו באמת לא יהיה נאמן וזה כלל בכל דיני מיגו דאין לומר שירא מדבר שמא יבא כל זמן שלא בא מיהו הכא באומן שמגיע לו שכר אומנות א"כ אם מודה שמסר לו בעדים ואין העדים לפנינו אין להאמינו במיגו דאי בעי היה טוען שבתורת לקוח בא לידו דא"כ אם יבאו העדים ויאמרו שבתורת אומנות בא לידו הרי הוא מפסיד שכר אומנתו וא"כ נוח לו טפי לטעון שמסר לו בתורת אומנות ואח"כ לקחו דאז אף אם יבאו העדים לא יפסיד עכ"פ שכר אומנתו משא"כ אם יאמר בתורת מקח בא לידו מפסיד גם שכר אומנות שהרי טוען נגד העדים והוה כאומר לא לויתי דכאומר לא פרעתי דמי אף שמביא עדים דאוזפיה ופרעי' כדאיתא במס' שבועות דף מ"א אלא דאכתי קשה ל"ל למיתני אומן אפילו שומר שכר נמי אין לו חזקה בכה"ג דאם יבאו עדים שמסרו לו בתורת שמירה בשכר יפסיד שכרו ג"כ מטעם כל האומר לא לויתי מיהו י"ל לזה דנהי דאמרינן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי מ"מ אם הלוה יודע שהוא חייב צריך לשלם א"כ בשומר שכר אין לו מורא שיבאו עדים שבתורת שמירה בא לידו ויפסיד שכרו דממה נפשך אם אין המפקיד גזלן ישלם לו מעצמו ואם ירצה לכפור הרי בלא"ה יכול לטעון על השכר פרעתי אם ירצה לעשוק שכרו א"כ אינו מפסיד משא"כ באומן אם יטעון על שכרו הרי הדין דנשבע ונוטל נגד בעל בית כדין שכיר א"כ מפסיד ע"י זה א"כ אם טוען שמסר לו בעדים בתורת אומנות ואח"כ לקחו ממנו אינו נאמן דירא פן יבאו העדים גם שכרו יפסיד שהרי אם יטעון שלא בא לידו בתורת אומנות דמי לאומר לא לויתי שאף עדים אין מועילין לו אף שאמרו אוזפיה ופרעי'. ואפשר דקושיית התוס' אליבא דאביי דס"ל באומר לא לויתי אינהו אמרי אוזפי' אינהו אמרי פרעי' א"כ גם כאן כיון שהעדים מעידין על השכירות עכ"פ לא יפסיד שכרו מיהו י"ל לקמן דרבא מותיב לסיוע לרבה שפיר י"ל לרבא לשיטתיה לא קשיא לרבה כלל ממתני' דרבא ס"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וא"כ מפסיד בטענתו. אלא דעדיין צריך למודעי איך פריך רב נחמן ב"ר יצחק ממתני' דאומן אין לו חזקה הא י"ל דמיירי במודה שמסר בעדים מיהו נראה דהא קשה גם בש"ש בכה"ג ליכא מיגו דיפסיד שכרו אם יטעון שבתורת מקח בא לידו מיהו י"ל דכבר כתבתי דבלא"ה יכול לטעון פרעתי השכר מיהו י"ל כיון דשכירות אין משתלמת אלא לבסוף א"כ כל זמן שהחפץ בידו מקרי תוך זמנו ואין יכול לטעון פרעתי מיהו לקמן רבא לשיטתיה דס"ל לעיל אדם פורע תוך זמנו שפיר מסייע לרבה משא"כ לדידן דקיי"ל אין אדם פורע תוך זמנו ל"ל דנקט אומן משום דיש לו שכר דא"כ שומר שכר נמי ועוד נ"ל ליישב הקושיא גם לשון אי הכי שנדחקו התוס' דהא קשה כי היכא דלפי האמת מתפרשא מתני' דאומן אין לו חזקה באיכא עדי ראה א"כ גם לרבה מצי איירי באיכא עדים וראה לכן נראה דמה שהקשו התוס' מה חילוק בין אומן לאחר ונראה ליישב עפ"י מ"ש בח"מ סימן ע"ב סי"ח ובש"ך ס"ק צ"ד דאם הלוה על המשכון ויש עדים שבא לידו בתורת משכון דנאמן המלוה כמה מגיע לו על המשכון אף בלא מינו כיון דבתורת משכון בא לידו וא"כ י"ל דאומן דתפיס ליה אאגרי' א"כ ג"כ מגיע לו בודאי מעות שכרו א"כ י"ל לפי המסקנא דהמפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים א"כ י"ל בכה"ג באדם שאינו אומן אם בא לידו בתורת משכון דומיא דאומן שבא לידו בתורת אגרא א"כ שפיר י"ל אף דהמפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר בעדים מ"מ בלא ראה נאמן לטעון לקוח במיגו דהחזרתי ואין לומר צריך להחזיר לו בעדים דהא אם טוען שהחזיר בלא עדים אין טענה שיחזיר דוקא החפץ שהרי צווח ואומר החזרתי רק שצריך לשלם דמי החפץ א"כ בעלמא נאמן במיגו דאי בעי הוה אמר שאין החפץ בידו שהחזירו או איבדו אפילו בפשיעה אף אם לא יהיה נאמן במיגו דנאנסו מ"מ אחר שאומר שאין החפץ בידו אין לו טענה ק על הדמים ויוכל לטעון שמגיע לו עליו חוב כדי דמיו והחפץ אינו בידו וכיון דלענין החוב נאמן שמגיע לו כל כך א"כ מהימן לומר לקוח במיגו דאי בעי היה טוען עליו כדי דמיו אף שיש עדים שבא לידו בתורת משכון משא"כ באומן שמסר לו בעדים כבר כתב הרמב"ן שכר אומנות מידע ידיע לא שייך שיטעון שכר אומנות כדי שיווי כל החפץ דמסתמא החפץ שוה יותר ממה שפסק לו בשכרו א"כ לית ליה מיגו דאי בעי אמר שמגיע לו כדי דמיו והחזרתי לא מצי למטען דצריך להחזיר בעדים וא"ש וא"כ א"ש פירוש אי הכי דבשלמא לדידן י"ל דמיירי בראה בלא עדים ובזה יש חילוק בין אומן לאחר אבל לדידך דס"ל דבראה בלא עדים אומן נמי מהימן א"כ ל"ל דמיירי בראה ועדים דא"כ אין חילוק בין אומן לאחר וע"כ לומר דאחר שבא לידו בתורת משכון נאמן לטעון לקוח במיגו דאי בעי אמר שמגיע לו כדי דמיו ואי בראה לאו מיגו היא די"ל שרוצה דוקא החפץ א"כ גם אחר אין לו מיגו וע"כ בלא ראה דנאמן במיגו שמגיע לו כדי דמיו ואין החפץ בידו א"כ אומן נמי יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר החזרתי ומשני דס"ל צריך להחזיר בעדים וא"כ באחר שאין הטענה רק בדמי החפץ אם לא ראו בידו שפיר נאמן במיגו דמגיע לו כדי דמי החפץ משא"כ באומן לא שייך הך מיגו דאין לו טענה עד דמי החפץ וא"ש הכל:

וא"כ למסקנא דמסיק דאין צריך להחזיר בעדים פריך שפיר מ"ש אומן מאחר גם י"ל בפשיטות לפי הטעם שכתב בש"ך משום דב"ח קונה משכון א"כ באומן דקיי"ל אין אומן קונה בשבח כלי אינו נאמן שמגיע לו כ"כ שכר אומנות בלא מיגו וכן מוכח לקמן דאקציצה לא מהימן בלא מיגו וקשה לדברי הש"ך מ"ש ממשכון שנאמן בלא מיגו וע"כ לומר כיון דאין אומן קונה בשבח כלי גרע ממלוה על המשכון אף דבשעת הלואה לא קנה משכון אח"כ ראיתי בתומים סימן ע"ב שהביא בשם הרשב"א בתשובה גופיה שחילק בין אומן למלוה על המשכון ובאמת מן הש"ס דאין האומן נאמן בקציצה אין ראיה כ"כ דהא לדעת הגאונים כיון דלאו אגופיה דמשכון קטעין צריך לישבע בנק"ח א"כ פשיטא דגם המלוה צריך לישבע בנק"ח א"כ לקמן ע"כ עיקר תועלת המיגו לפטור משבועה שפיר י"ל דאף דנאמן מטעם קנין משכון מ"מ עכ"פ צריך לישבע על זה היכא דלית ליה מיגו וארווח לן בזה דברי הרי"ף במ"ש דאומן לא מהימן במיגו והקשה עליו הר"ר יוסף הלוי תלמידו א"כ איך יפרנס הברייתא דבהדיא תניא כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה ואף דזו יש לדחות בקל דשם בלא"ה האומן נאמן על שכרו ואין המיגו מועלת רק לפוטרו משבועה מ"מ הקשיתי על זה מדברי הרי"ף גופיה דהביא ברייתא דהמ"מ ע"ה משמע דס"ל דאומן נאמן במיגו והרי"ף פסק כרבנן דבקציצה ישבע בעל הבית א"כ תקשי לשיטתיה לא מהני מינו לאומן אכן לפמ"ש א"ש טובא דהרי"ף ס"ל דאומן אשכרו לא גרע ממלוה על המשכון וא"כ אפילו לדידן אם הטלית ביד אומן נאמן בלא מיגו כמה קצץ לו אלא דמ"מ לשיטת הגאונים הרי צריך לישבע שבועה חמורה כיון דלאו אגופיה דמשכון קטטין וא"כ אין המיגו מועלת לאומן רק לפוטרו משבועה וכדברי הש"ך בסימן פ"ט במ"ש בישוב דברי הגאונים דהיכא דבלא מיגו שקיל בשבועה אהני המיגו לפוטרו משבועה א"כ ס"ל להרי"ף גם לדידן כשהטלית ביד אומן נאמן בשבועה וכשיטת הרשב"א במשכון והרי דברי הרשב"א מוכרחים כשיטת הרי"ף ועמוד גדול לסמוך על זה במשכון והרמב"ם לשיטתיה ס"ל בלא"ה דמהני מיגו באומן שפיר י"ל דמחלק בין אומן למשכון לכן ס"ל דאומן אינו נאמן כלל שלא מיגו ובאמת דברי הש"ך נכונים בדעת הרמב"ם פי"ג ממלוה כמ"ש הש"ך לשונו שם שכתב שאילו היו עדים שהשכינו היה נשבע ונוטל משמע כדברי הש"ך דבלא מיגו נמי נוטל בשבועה ומה שהשיג עליו בתומים ס"ק מ"ם דקשיא בדברי הרמב"ם דאילו לא היה במציאות לתקן שבועה רק במקום דיש מיגו א"כ לא היו מתקנין שבועה כלל מה שייך מיגו לפטורי משבועה הא אין כאן שבועה שיצטרך מיגו לפטרו ע"ש שדחק להוציא דברי הרמב"ם מפשטן ולא ירדתי לסוף דעת דהא דעת הגאונים דכל מלוה על המשכון צריך לישבע כיון דלאו אגופיה דמשכון קטעין וכמו שהביאו כל הפוסקים דברי הגאונים כיון דלאו אגופיה דמשכון קטעין צריך לישבע וכמ"ש הרא"ש פ' הנשבעין ג"כ והן הן דבר הרמב"ם ממ"ש בפי"ג ממלוה דפשיטא ליה בלא מיגו חייב שבועה ולא אהני ליה המיגו לפוטרו משבועה ואדרבה מדברי הגאונים גופייהו יש להוכיח כן דהא קשה איך שייך לומר בטוען על המשכון מיגו לאיפטורי משבועה כי לא שייך רק במקום שיש תיקון שבועה אבל מהיכי תיתי להמציא שבועה ולומר שלא תועיל מיגו לפטרו אלא ברור דהשבועה הוה משום דלאו אגופיה דמשכון קטעין והמיגו לא מהני לפטרו משבועה וא' אדרבה מכל זה ראיה לדברי הש"ך דאף אם אין לו מיגו צריך לישב כיון דלא טעין על גוף המשכון לכן לא מהני המיגו לפוטרו וכן מדוייק בלשון הרמב"ם פי"ג ממלוה למעיין שם ויש סיוע לדבריו מדעת כל הגאונים גם מדברי הרי"ף ופשיטא שאין להוציא מיד מלוה וגם בההוא דאומן ליכא הוכחה מן הש"ס שלא יהיה נאמן בשבועה לדעת הגאונים אלא מאחר שלא מצינו בפירוש שהאומן יהיה נאמן על שכרו בלא מיגו ובאמת קשה על דברי הש"ך לפי מה שהסכים בש"ך גופיה סימן פ' ליישב דברי הגאונים מהך דאומן בזמן שהטלית ביד אומן שנוטל בל שבועה וכתב הש"ך ליישב לדעת הגאונים שסוברין דכיון דלאו אגופיה