מעיני החכמה שד

הענף מ"מ אין הולכין בממון אחר רוב לכן נראה דודאי בלא"ה לא שייך דלמויי מכירה שתליא בדעת מוכר ולוקח וי"ל שגם העולה מן הגזע מכר לו לכן נראה דס"ל בפשיטות דאם נקרא אילן בפני עצמו אינו בכלל מכירה לכן אם היניקה מן השורש שהוא גוף הקרקע אינו בכלל מכירה והשתא קשיא ליה הא גופא למאי דמסיק בגיטין דלענין מעשר אזלינן בתר שורש ע"כ אמרינן דמיעוטא הוא שהיניקה מן השורש וא"כ תקשי אמאי העולה מן הגזע לבעל אילן הא בעל הקרקע הוא מוחזק ואין הולכין בממון אחר רוב ולהכי מייתי ותנן נמי גבי ערלה כה"ג דר"י ס"ל דפטור מערלה ע"כ הטעם משום דרוב פעמים היניקה מן אויר שהוא כמו האילן גופא והשתא ממילא אתרע נמי חזקתו דבעל הקרקע ושפיר אזלינן בתר רובא אף דאין הולכין בממון אחר רוב מ"מ בשלשה שני ערלה כבר היה זוכה בעל האילן מטעם דרוב פעמים יניקה מן האויר ולא יוכל בעל הקרקע לעכב שאין הולכין בממון אחר רוב ושמא הוא מן השורש דא"כ אסור לו מטעם ערלה וא"כ ממילא כבר יצא מחזקתו ושפיר הוה לעולם לבעל האילן כיון דרוב פעמים יניקה מאויר ששייך לבעל האילן ושפיר דמי להך דיכול למלאות גינתו לבטל זכות העליון לכן אזלינן בתר רובא וא"ש ואין להקשות איך קאמר הצריכא דאי אשמועינן קמייתא משום דממונא הוא אלמא דאפילו אי הוה של בעל האילן לא נדע דפטור מערלה דמ"מ הוה מצינן למטעי דלענין ממונא דתליא בדעת מוכר ולוקח אבל עכשיו ששנינו גם שניהם בא זה ולמד על זה ועוד נראה ליישב הקושיא דבגיטין משמע דגם לר"י בתר שורשו אזלינן רק הכא הטעם בשביל שיכול למלאות ולזה נראה דכבר כתבתי שאין זו סברא בשביל שיכול למלאות מ"מ אי אזלינן בתר שורשו ראוי שיהיה של עליון לכן נראה דודאי י"ל דגם ר"י מודה שתחילת צמיחת הפרי הוא משרשו רק מה שמתגדל ומיתוסף מאוירא קרבו כדאיתא בפרק איזהו נשך גבי קרי לעיל דף ס"ד וא"כ י"ל דודאי לענין איסור מודה ר"י דקמא קמא בטיל לענין איסור כדאמרינן בשלהי ע"ז בענין איסורא לגו התירא ועיין בר"ן שם משא"כ לענין ממון לא שייך ביטול וכיון דמתרבה מאוירו הוה של תחתון ולפ"ז י"ל דבגיטין דדחיק התם כדקתני שאם ירצה למלאות אין זה הטעם לשיהיה של תחתון אלא דמזה מוכיח דע"כ גם ר"י ס"ל שדי נופו דאל"כ ל"ל לטעמא דירצה למלאות וע"כ ר"י ס"ל ג"כ שדי נופו בתר עיקרו וא"כ קשה שא"כ לא יספוק זה הטעם שיהיה של תחתון דמ"מ אינו שלו לכן י"ל דודאי ר"י ס"ל דלא שדינן נופו בתר עיקרו אלא דהוצרך לטעם זה דהא קשה לר"י איך אזיל בתר הנוף הא מפורש ב"ב דף כ"ז ע"ב אילן הנוטה מביא וקורא ועיין לעיל דף ק"ז בתוס' דמיירי שהענפים ברשות חבירו הרי שתיקן יהושע שיהיה הכל לבעל השורש וא"כ למה יהיה כאן לתחתון ועל זה נתן טעם כיון שיכול למלאות גינתו עפר לא הוה בכלל תקנת יהושע לכן מסברא אזלינן שפיר בתר בעל הענף אלא דהא גופא קשיא אמאי הפקיע יהושע כח בעל הענף שהרי כוחו יפה מבעל השורש לדברי ר"י וע"כ מוכח משום דבאיסורא אזלינן בתר תחילת הצמיחה שנצמח מן השורש וכיון דלענין איסור כן הוא תיקן יהושע גם לענין ממון למיזל בתר השורש אבל אי גם לענין איסור בטל צמיחת השורש בענף אין טעם שיתקן יהושע להפקיע כחו של בעל הענף וא"כ א"ש הכא דר' יהודה ודאי ס"ל דלענין ממון לא אמרינן שדי נופו רק התם מוכח שפיר מדהוצרך ר"י לטעם דאם ירצה התחתון למלאות ע"כ ס"ל דמתקנת יהושע איכא למשדי נופו בתר עיקרו וע"כ מטעם דלענין איסורא דטבל אזלינן בתר שורש וא"ש ולר"מ דס"ל של עליון ע"כ לומר דקשה למה צריך תקנת יהושע הא מדינא שדי נופו וצ"ל דמ"מ קצת יניקה מאויר ותיקן יהושע שבטל הקצת יניקה והכא דשייך טעמא דאם ירצה לא חיישינן לקצת יניקה כלל וניחא דהא קשה ל"ל טעמא דשדי נופו הא מפורש במתני' טעמא דר"מ אלא נראה דלר"מ ס"ל דעיקר יניקה משורש רק דקצת יניקה מאויר וע"ז היתה תקנת יהושע שתבטל יניקת האויר עכ"פ הכא שפיר פליגי בשדי נופו דלענין ממון לא ס"ל לר"י כלל שדי נופו

דף קיט ע"א בגמרא רבי יהודה אומר מן הגזע פטור כו' וצריכי דאי אשמעינן קמייתא משום דממונא הוא כו' מכאן קשה על הרמב"ם דבפ"ד מהלכות מכירה פסק כר"י דעולה מן הגזע של בעל האילן וגם לענין ערלה פסק דעולה מן הגזע פטור א"כ מוכח דלא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו גם לענין איסורא ובפ"א מהלכות תרומות דין כ"ד פסק באשרוש לענין תרומה אמרינן שדי נופו בתר עיקרו וא"כ קשה אמאי פסק בפ"י ממ"ש ונ"ר שעולה מן הגזע פטור מערלה גם בלח"מ פ"ד משכנים הקשה דכיון דפסק כאן כר"ש דס"ל כר"מ דשדי נופו בתר עיקרו א"כ איך פסק דפטור מן ערלה ונראה ליישב דבלא"ה קשיא ליה להרמב"ם הצריכא דאמרינן אי אשמועינן קמייתא משום דממונא הוא וקשה הא בעל הקרקע הוא מוחזק וממון חמור מן האיסור דהא באיסור הולכין אחר רוב ובממון קיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב וא"כ אם לא אמרינן שדי נופו לענין ממון א"כ גם לענין איסור לא נחמיר לכן נראה דודאי יש לחלק בין ערלה דהאילן בעצמו ג"כ יונק מן הקרקע רק שכבר נפטר וגם הענפים המתחדשים פטורים מערלה שהכל יניקה אחת א"כ י"ל דס"ל לר"י דגזע סמוך לקרקע שלשה נטפל לגוף האילן דכגוף האילן הוא חשוב ועיקר יניקתו מאילן שכבר כלו לו שני ערלה דס"ל דפחות מג' לאילן כאילו דמי כיון שהכל בא משורש אחד לכן פטור מערלה שסמוך לשלשה מקרי יניקה אחת עם האילן ובהך סברא פליגי דר"מ ס"ל דגזע סמוך לשלשה כקרקע הוא חשוב וכמו שפרש"י ור"י פליג עליה בהא לכן נראה דמשמע ליה דודאי מה שתוך שלשה אפשר שחשוב יניקה א' מ"מ אי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו א"כ כיון שמקצת שרשים שמאילן העולה מן הגזע מתפשטים חוץ לשלשה א"כ איכא קצת שרשים שאינם נטפלין לאילן שמתחדשים שרשים חוץ לג' משורשי אילן הזקן וא"כ יש בו משום ערלה מקצת שרשים המתפשטים להלן מיהו י"ל דכיון דעיקר יניקה ממקומו ומיעוט שרשים מתפשטים א"כ מתבטלת כח יניקה זו שבחוץ בתוך שרשים שבמקומן הסמוכים לאילן ובטלים ברובא אלא דר"י לשיטתיה ס"ל מין במינו לא בטיל א"כ ע"כ לומר דלא ס"ל כלל שדי נופו בתר עיקרו דאל"כ הרי איכא נמי מקצת עיקרים שחוץ לשלשה ולהכי קאמר שפיר ואי אשמועינן קמייתא משום דממונא הוא והיינו כיון דרוב יניקה אחד עם גוף האילן שפיר הוה בכלל מכירה דהכל אילן אחד דלענין ממון ודאי טפלים קצת שרשים המתפשטים אבל גבי ערלה דאיסורא הוא איכא למטעי לר"י דיש קצת יניקה חדשה ומין במינו לא בטל ור"י לשיטתיה אבל לדידן דקיי"ל מב"מ בטל ברובא ואף דערלה בעי מאתים היינו דוקא כשכבר הוכר האיסור אבל כאן עיקר הפרי הוא לפי עיקר יניקה וכמ"ש הפוסקים גבי דבר שיש לו מתירין דלא בטל כלל מ"מ בלא הוכר האיסור בטל וא"כ ממילא לא קשיא כלל דאפילו אם נימא שדי נופו בתר עיקרו כאן י"ל שהכל יניקה אחת וגם העיקר פטור שחד הוא עם האילן והא דקאמר ואי אשמועינן בהא דערלה הו"א בהא קאמר ר"מ י"ל ג"כ דמצינן למטעי דחייש לקצת שרשים אבל לפי האמת לא דמיא כלל לדידן הך שדי נופו דמתני' לאילן דבמתני' העיקר לגמרי של עליון ולק"מ

בגמרא בעי רב ענן כו' מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו כו' הרי"ף השמיט בעיא זו (ומדברי ראשונים נראה דלא היה הגירסא רק מגיע לנופו בהא לחוד בעי ודלא כמ"ש בספרים דבעי נמי מגיע לעיקרו) ותמהו עליו ונראה ליישב בכמה אנפי חדא י"ל דלפי מה שפרש"י לעיל דהטעם מה שאין ידו של עליון מגיע לו קני התחתון מטעם הפקר וקשה מ"מ איך יקנה התחתון וצ"ל מדין חצירו וקשה הא איתא בגיטין בפ"ב דף כ"ב במכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קני עד שיחזיק וקשה אמאי לא יקנו לו כליו של בעל עציץ ואפשר דמיירי מסתמא שעומד ברשות בעל הזרעים וה"ל כליו של לוקח ברשות מוכר דלא קני אא"כ אמר יקנה ובזה מיושב מה שהקשו התוספות שם דלינקט בעציץ של אחד. ולפ"ז י"ל דבעציץ של אחד מסתמא עומד ברשותו א"כ לא שייך למתני אם משך העציץ לא קנה עד שיחזיק דאם משך העציץ ממילא קונה גם הזרעים מטעם כליו ולהכי נקט בעציץ של א' שעומד ברשות בעל הזרעים ושפיר נקט לא קני עד שיחזיק היינו מה"ט גופיה דכליו אין קונין ברשות מוכר והא גופא קמ"ל דמהני דרשות היינו משיכה ומשיכה כשמוציא מרשות מוכר בלא"ה מהני מטעם כלים וע"כ מיירי ברשות מוכר משא"כ אי הוה נקט עציץ וזרעים של אחד הוה מוכרח למיתני משך העציץ לא קני זרעים והא ליתא דמ"מ כי היכא דקני העציץ במשיכה קני נמי זרעים במשיכה ולהכי נקט בעציץ של א' וזרעים של א' וקמ"ל הא גופיה דכיון דהוה כליו של לוקח ברשות מוכר לא קני עד שיחזיק ומהני אפי' ברשות מוכר והה"ד משיכה בעציץ וסימטא ה"ל קנין ע"י כליו של לוקח וא"ש. מיהו פשטא דש"ס וסתימת הפוסקים משמע אפי' עומד העציץ ברשות לוקח וא"כ מוכרח דחצר לא קני מחובר וא"כ קשה הא התחתון עדיין לא קני וצ"ל דהבעי' לר' שמעון לשיטתיה דס"ל בב"ק ר"פ הכונס באכלה פירות גמורים דהעומד לתלוש כתלוש דמי וא"כ י"ל דשפיר קני ליה מטעם חצירו וא"כ אנן דלא קיי"ל בהך דעומד לתלוש כתלוש דמי רק כרבנן דשבועות דכל המחובר לקרקע הוא כקרקע (אף דבהא דבפירות גמורים פסקינן כר"ש צ"ל דאנן דוקא בהא פסקינן לקנוס המזיק אבל ר"ש גופיה לא מפליג מיהו לעיל בדף הקדום משמע נמי דשייך חצר ובמחובר עמ"ש שם וצ"ע). ועוד נ"ל דהא קשה בלא"ה מאי מספקא ליה במגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו הא כיון דהעיקר הוא ברשות התחתון זכה בעיקר א"כ ממילא כיון דר"ש כר' מאיר ס"ל דס"ל שדי נופו בתר עיקרו רק אפקורי מפקר לתחתון א"כ כיון שכבר זכה התחתון בעיקרו ממילא זכה גם בנופו לכן י"ל דס"ל דלא פליגי רק בהך סברא וכסוגיא דגיטין דעיקר פלוגתייהו באם ירצה התתתון למלאות דר"מ ס"ל דתליא במה שיוכל ליקח את עפרו ור"ש ס"ל בהא כר"מ דהך סברא דיכול ליקח עפרו עדיך רק במקום שאין יד העליון מגעת ס"ל דהוא של תחתו וא"כ י"ל שפיר דמבעיא ליה במגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו כיון שהוא דבר מועט א"כ מבעיא ליה אי אהני ליה סברא דיכול העליון ליקח מעט מעפר העליון באופן שיוכל להגיע לתחתון א"כ י"ל שהוא של עליון שהרי גם העליון יכול להגיע אליו כשיקח מעט מעפר וא"כ י"ל דלדידן דקיי"ל כרבא דעיקר הפלוגתא בשדי נופו בתר עיקרו א"כ ממילא כיון דאינו מגיע לעיקרו וכבר זכה התחתון בעיקר ממילא גם הנוף שלו וע"כ הפירות במתני' כל שהעליון יכול לפשוט ידו לעיקרו וליכא איבעי' כלל וא"ש דבר הרי"ף ועמ"ש בסמוך עוד כמה ישובים לדברי הרי"ף

בגמרא אמר אפרים ספרא משום ריש לקיש הלכה כר"ש אמרוה קמי דשבור מלכא א"ל אפריין נמטי' לר"ש עיין פרש"י שאינ