מעיני החכמה שג

בקיבל עליו לחוד ובזה יש ליישב קושית מהרש"א לעיל שהקשה דבס"ד דלא ידע מסברא אשתמוטי תקשי למה אין שומעין לו הא ה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ולפ"ז ניחא דאין כונת התוס' לומר בהחלט דהגיעוך דמיא למפקיר נזקיו דאולי יש לחלק לכן לא פסיקא ליה לאקשויי אלא כונתם ליישב דלהכי לא ניחא ליה להש"ס לומר דאי מסיפא ה' דברישא נמי סגי בקיבל בעלמא היינו משום דמשמע ליה להש"ס דסברא דמשתמיט מוכח נמי מרישא מדתנן הגיעוך אין שומעין לו ולא אמרינן דהוה כמפקיר נזקיו אחר נפילת אונס היינו משום דס"ל להש"ס סברא דמשתמיט מוכח מרישא והיינו אליבא דאמת ובהכי ניחא היפוך הציונים בתוס' דבתחילה ציינו אהא דא"ל הגיעוך והיינו אלישנא דש"ס דהא ציינו מקמי הכי על זמן ב"ד שהוא בגמרא וא"כ ה"ל לציין מעיקרא על למיקני ליה חצירו ולפ"ז ניחא דעיקר דבריהם לפרש הש"ס דלכך לא עביד הצריכא בכה"ג לומר דקמ"ל ברישא דלא סגי בקבלה עד שפינן וע"ז כתבו התוס' דמרישא דהגיעוך נמי משמע ליה דאשתמיט וא"כ ממילא לא סגי בקבלה בעלמא לכן עביד צריכותא דס"ד ברישא אפילו פינן לא מהני ובזה ניחא דקשה אמאי לא עביד הצריכותא בהגיעוך גופיה דס"ד ברישא שומעין לו משום דהוה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ולפ"ז ניחא דכיון דפשיטא ליה מסברא זו כבר דמשתמיט כדמסיק דלהכי לא קניא ליה חצירו ממילא לא צריך לאשמעינן כלל דאין שומעין לו דודאי דחויי קמדחי ליה

בגמרא הכא שמשקבל עליו אין שומעין לו משום דאית ליה אגרא' וקשה הפועל במאי קני ליה להך דבר וצ"ל דקני ליה בהגבהה או בחצרו וכמ"ש רמ"ה בטור ובש"ע סימן שנ"ו ס"ב. מיהו אי אמרינן מלוה קונה במכר שפיר י"ל דהפועל קני ליה בשכר שמגיע לו דלא גרע ממלוה הבאה מחמת מכר דקני וא"כ צ"ע על המחבר ש"ע דבסימן קצ"ט נמשך אחר דברי הרמב"ם דמלוה הבאה מחמת מכר קונה אף במטלטלין וא"כ כאן שבא מכח שכירות שמגיע לו ג"כ לא שכיח ושפיר יכול לקנות במעות ואף דבסמ"ע סימן קצ"ט משמע שהטעם דכשבא מחמת מכר הוה כאילו אותו דבר שהחליף היה בעין וא"כ י"ל דבשכירות לא שייך זה אבל באמת דברי הסמ"ע תמוהים דודאי הרמב"ם ס"ל דמלוה הוה כמו מעות בעינא דהא כתב בפ"ז ממכירה דמלוה קונה קנין גמור בקרקע וא"כ הוה כמו מעות בעין ועיין בלח"מ פ"ה ממכירה מה שדחק ליישב דברי ה"ה גם המחבר בסימן ר"ד פסק דבמטלטלין מלוה קונה למי שפרע גם שם בסמ"ע ס"ק ט"ו דבריו מגומגמים שכתב דהרמב"ם והרא"ש לא פליגי בחוב מחמת מכר והא ליתא דלהרא"ש בעינן בתרווייהו שיאמר בהנאת מחילת מלוה ולא אהני מחמת מכר רק דלא שכיח וקני במעות ולהרמב"ם א"צ בהנאת מחילת מלוה דמלוה חשוב כמעות לענין מכירה לכן הביא רמ"א יש חולקין בשני המקומות וזהו ברור וא"כ צ"ע דאפשר לשיטת הרמב"ם סגי בקבלה ולהכי סתם הרמב"ם בפ"ט מהלכות שכירות ולא חילק כלל בין אם היתה המלאכה ברשותו של הפועל דלשיטתו אזיל דס"ל דמלוה קונה במכר והא לא גרע מחוב הבא מחמת מכר. ופשט לשון המשנה מסייעא להרמב"ם דדחיקא ליה לאוקמה כשהיה בחצירו או בידו של פועל אלא ודאי מלוה קני בכה"ג מיהו אכתי לא א"ש למאן דס"ל משיכה מפורשת מן התורה דקשה במאי יקנה הפועל גם קשה אמאי לא מוקים לה באומר שיקנה בהנאת מחילת השכירות דבכה"ג גם להרא"ש קונה והיה לו להמחבר ורמ"א לבאר כ"ז וצ"ע אלא שצ"ע למ"ד לעיל דף ל"ה ע"ב דבאגבייה איהו בחובו נמי שומא הדרא א"כ למה לא יוכל לומר הילך שכרך מדין שומא הדרא אפילו במטלטלין

בתוספות ד"ה כאן כו' תימא כו' יאמר לא אתן לך כלום עכ"ל נראה ליישב דס"ד דנהי דהראהו בשל חבירו מ"מ לא גרע מערב וצריך לשלם עכ"פ אלא דהא דאין יכול לומר טול מה שעשית בשכרך אף דב"ח יכול לסלק בכל מילי וא"צ ליתן לו מעות באין לו זוזי צ"ל כפרש"י לעיל דבל תלין שכרו משמע מאי דאתני בהדיא וא"כ י"ל אחר שהוא לא נקרא שוכר רק כמו ערב לא שייך גבי' בל תלין א"כ יכול לסלקו במה שעשה לכן פריך מהך דנותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מה שההנהו א"כ מוכח דהוה בע"ד שלו וקשיא ליה שפיר דגם בל תלין שייך גביה ומה שהקשה מהרש"א דתקשי להו לפי האמת דמוקי בשל הפקר יאמר לא אתן לך כלום לא הבנתי דלפי האמת ודאי אגרא אית ליה וצריך לשלם לו רק דלא שייך ביה לא תלין שאין פעולתו אצלו אבל ודאי צריך לשלם לו עכ"פ במה שעשה ואין חילוק בין של הפקר לשל חבירו רק דבהפקר לא שייך בל תלין שאין פעולתו עליו

בתוספות ד"ה לעשות כו' ותימא כו' כאן ששכרו סתמא כו' עכ"ל. לענ"ד לא הבנתי הקושיא דבשכרו סתמא אם אין שכרו על השוכר איך יאמר לו טול מה שעשית בשכרך הא חבירו לא יתן לו רק מה שההנהו ודוקא מעיקרא משני כאן בשל חבירו דס"ד דחבירו צריך לשלם השכירות אע"פ שלא שכרו שפיר י"ל אם אינו רוצה ליתן לו שכרו טול מה שעשית בשכרך אבל השתא דכבר מייתי דחבירו א"צ ליתן אלא מה שההנהו א"כ בשכרו סתמא כיון שאין שכרו על השוכר ב"ה אינו נותן לו רק מה שההנהו ומה שהקשה מהרש"א על התוס' דתקשי להו בפשיטות ומיירי שאמר שכרכם על בה"ב דליכא בל תלין והוה שוה כסף ככסף ראה דלא דמי דשם שויה שליח באמת ונסתלק השליח משא"כ כאן שלא שויה שליח ולא עדיף מסתמא מיהו נ"ל דלהכי מוקי בשל הפקר דאילו בשל חבירו סתמא א"צ ליתן לו אפילו מה שעשה רק כדי שכרו יסלקנו בשוה כסף כיון דליכא בל תלין משא"כ בשל הפקר אם אינו רוצה ליתן לו שכרו נוטל כל מה שעשה משא"כ בשל חבירו לא שייך טול מה שעשית שיכול לומר דיטול ממה שעשה כדי שכרו

בגמרא ור' יוסי סבר כו' הבטה בהפקר לא קני כו' השתא דקזכי ביה וקשה אכתי ניחוש שבשעת קצירה נתכוין לזכות לעצמו ואין באין משל ציבור וצ"ל דכשקוצר עפ"י שליחות ב"ד אין לחוש שיתכוין לזכות לעצמו דמסתמא נבררים אנשים בקיאים בדינא שצריך להיות משל ציבור אבל בשמירת ספיחין יש לחוש

שם דכ"ע הבטה בהפקר קני וקשה לפ"ז ברייתא דלעיל למה יוכל לומר טול מה שעשית בשכרו הא קני ליה בהבטה בשביל השוכרו. ואפשר לומר דאע"ג דהבטה קונה מ"מ לא יוכל להקנות לחבירו ע"י הבטה שלו והא דיהבי ליה אגרא אינו שיקנה בשביל ההקדש רק שלא יתכוין לקנות לעצמו ועיין בסמוך אלא דקשיא לי איך נימא דהבטה בהפקר קני במחובר לא תהא הבטה עדיפא מהגבהה ומשיכה דלא מהני במחובר כדאיתא בפ"ב דגיטין דף כ"א דלא קני זרעים במשיכת העציץ כיון דהוה מחובר וא"כ למה יקנה הבטה במחובר הא ע"כ קנין הגבהה לא מהני בקרקע וא"כ איך יקנה בהבטה כיון שהוא מחובר ומחובר אינו נקנה במשיכה והגבהה אפילו היכא דשייכא הגבהה וצ"ל דגם לענין זה הפקר עדיף דאף שהוא מחובר קונה בהבטה וצ"ע

דף קיח ע"ב בפרש"י ד"ה לדברינו כו' וזה מוחל כו' ד' זוזין שאין לציבור חלק כו' עכ"ל: צ"ע בשביל שמגיע לו שכר ד' זוזים הלא אינם רק חוב ועדיין לא יש לו חלק בתרומת הלשכה שאינו כגבוי ועוד דאין באין משל ציבור משמע דקאי אעומר ושתי לחם דאיירי בהו ואפ"ל דקאי אם הוא בעצמו קוצרן שזוכה בהם בשכרו ואין באין משל ציבור או יש לפרש דה"ק לדברינו שאנו חוששין לבעלי זרועות אם ירגילו לשמור בחנם יבואו בעלי זרועות ויטלום ויחזירו לציבור כדי שיבאו משלהם ולא ימסרם יפה יפה ואין באין משל ציבור וצ"ע בתוספות ד"ה מחוורתא וא"ת אמאי לא משני מתני' שלא בשעת הוצא' זבלים כו' עכ"ל לכאורה י"ל דשלא בשעת הוצאת זבלים אין לו רשות להניחו בר"ה אפילו לשעה ובמתני' קתני המוציא מוציא והמזבל מזבל ושלא בשעת הוצאת זבלים אין לו רשות להניחו אפילו לשעה קלה. מיהו במרדכי מוכיח דגם שלא בשעת הוצאת זבלים יש לו רשות להניחו לפי שעה והיינו לתירוץ קמא אבל לאידך תירוצא י"ל דבאמת שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להניחו אפילו לשעה קלה ומדלא דייקו התוס' כן משמע דאפילו לאידך תירוצא שרי להניחו לפי שעה וכ"כ בח"מ סימן תי"ד

במשנה שתי גינות כו' א"ר מאיר אם ירצה עליון ליקח את עפרו. לאו דוקא שיוכל ליטול קצת עפר ויהיה השיפוע ברשותו וכן לרבי יהודה א"צ למלאות רק מלא תלם וירויח מה שיזרע בשפוע

שם ר"י אמר של תחתין קשה הא ר"י ס"ל זה נהנה וזה לא חסר אסור כפרש"י לעיל ואפילו לשיטת התוס' כיון שיונק מעפרו מקרי חסר לא גרע משחרוריתא דאשיתא א"כ למה יהיה של תחתון לבדו: מיהו י"ל למאי דמסיק רבא דבעיקרו כ"ע לא פליגי דשל עליון א"כ י"ל דכיון דעיקר של עליון אף שיונק מאויר דתחתון לכן דין שיהיה נופו לתחתון דבשביל יניקה שמעפרו יש לו עיקרו באמת

בגמרא אמר רבא בעיקרו כ"ע לא פליגי כו' והקשו. המפורשים דבגיטין דף כ"ב גבי עציץ שנקבו בארץ ונופו בחוץ לארץ אביי ס"ל בתר נקבו אזלינן ורבא ס"ל בתר נופו אזלינן ואמרינן בדאשרוש כ"ע לא פליגי ופריך מר"י דהכא ומשני התם כדקתני טעמא שאם ירצה כו' משמע דר"י מודה דאזלינן בתר שורש וליישב נראה דבלא"ה יש להבין מאי משני הש"ס התם כדקתני טעמא שאם ירצה למלאות וקשה מאי טעם הוא זה סוף סוף עכשיו אינו שלו לכן י"ל דודאי בלא"ה הקשו התוס' שם אמאי לא מייתי מהך דערלה דס"ל לר"י דעולה מן הגזע פטור. לכן נראה דבלא"ה גירסת התוס' בגיטין ואזדו לטעמייהו וכבר כתבו התוס' דאין מוכח זה מזה לכן י"ל דודאי ר"מ ור"י בהא פליגי דר"מ ס"ל כיון דעיקרו של תחתון שדי נופו בתר עיקרו כיון דעיקרו של עליון מקרי העליון מוחזק מיהו רוב יניקה הוא מאויר של תחתון אלא דבהא פליגי דבאמת קיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב ובעל השורש מקרי מוחזק א"כ ראוי שיהיה לבעל השרשים דפעמים יניקה משורש וא"כ י"ל לענין טבל שהוא דבר שיש לו מתירין אין הולכין אחר רוב לכן חייב במעשר גם לר' יהודה דחוששין שמא יניקה משורש והא דס"ל כאן דשל עליון הוא היינו משום דכיון דיכול למלאות גינתו לא מקרי העליון מוחזק גמור ושפיר אזלינן בתר רובא וא"כ עיקר הקושיא שם דר"י דס"ל דשל תחתון אע"ג דהעליון מוחזק בשורש אע"כ ס"ל ודאי כל יניקת הענף מתחתון דל"ל לפעמים יניקה משורש א"כ כיון דאין הולכין בממון אחר רוב ה"ל העליו המוחזק ודחי כיון שאם ירצה למלאות כו' לכן אתרע חזקתו ואזלינן בתר רובא ועפ"ז י"ל דהא בלא"ה קשה לפ"ז כיון דר"י מודה דרוב פעמים יניקה מן השורש א"כ אמאי העולה מן הגזע לבעל אילן הא לפעמים יניקה משורש ובעל הקרקע מוחזק ואף דרוב פעמים יניקה מן האויר שהוא